פס'. ושמעת ישראל ושמרת לעשות השמיעה מביאה לידי עשיה ושמירה מביאה לידי עשיה. אשר ייטב לך לעולם. שכולו טוב:

דרשה. שמע ישראל. זכה יעקב אבינו שנקראו ישראל על שמו. שמע ישראל. אר״ש בן יוחאי ד' דברים היה רבי עקיבא דורש ואני דורשן ודברי נראין מדבריו. האחד (בראשית כ״א:ט׳) ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק שעבד עבודת גלולים דברי רבי עקיבא ואני אומר לא היו צריכין אלא לענין שדות וכרמים שכשבאו לחלוק היה ישמעאל אומר אני נוטל שני חלקים ואתה אחד שאני בכור ראשית און. ודברי נראין מדבריו דכתיב (שם) גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. השני (במדבר י״א:כ״ב) הצאן ובקר ישחט להם. היספיקו להם דברי רבי עקיבא ואני אומר אפילו אתה מכניס להם צאן ובקר סופם להתרעם עליך ונראין דברי מדבריו. דכתיב (שם) עתה תראה היקרך דברי אם לא. כלומר אתן להם בשר לרעתם. השלישי (יחזקאל ל״ג:כ״ד) יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים [לאמר] אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו (גוים) רבים. ר' עקיבא דורש אלוה אחד עבד אברם ויירש את הארץ והם שעובדים כמה אלהות לא כל שכן. ואני אומר ומה אברהם שלא נצטווה אלא מצוה אחת ויירש את הארץ אנו שנצטווה לנו כמה מצות לא כל שכן. ונראין דברי מדבריו שהנביא מוכיחן (שם) לכן [וגו'] כה אמר ה' על הדם תאכלו עמדתם על חרבכם [וגו'] והארץ תירשו. הרביעי (זכריה ח) כה אמר ה' צום הרביעי. זה שבעה עשר בתמוז. צום החמישי. זה תשעה באב חמישי לחדשים. צום השביעי שלשה בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ותשרי ז' לחדשים. צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלים שהוא עשירי לחדשים. ואני אומר העשירי זה ה' בטבת שבאת שמועה לגולה אלא בארץ ישראל מתענין על המעשה ובגולה על השמועה דכתיב (יחזקאל ל״ג:כ״א) ויהי בשתים עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט ועשו יום שמועה כיום שרפה. ודברי נראין מדבריו שהוא אומר על אחרון ראשון שמה שסמך מלך בבל בתחלה והוא אחרון בתעניות, ואני אומר על אחרון אחרון לפי שהשמועה היתה באחרונה והוא צום עשירי לא נהגו ישראל להתענות אלא בעשרה בטבת על שם המעשה שגדול המעשה יותר מן השמועה והלכה זו במסכת ראש השנה וכדי להביא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שיעקב אמרו דברנו עד הנה. גם אלה ארבעה דברים שדרשו רבותינו ז״ל. מלמד שהיה יעקב אבינו נודר נדר (בראשית כח) והיה ה' לי לאלהים. שלא ימצא בזרעו פסולת כדרך שמצא בישמעאל ועשו. וכיון שנעשה מעשה בלהה היה עצב עד שנתבשר מפי הגבורה שעשה ראובן תשובה שנאמר (שם לה) ויהיו בני יעקב שנים עשר. וכיון שבא יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו שנא' (שם מט) ויקרא יעקב אל בניו אמר להם שמא יש בלבכם שום חילוק על מי שאמר והיה העולם אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. מיד (שם) וישתחוו ישראל על ראש המטה. מלמד ששיבח והודה להקב״ה שלא יצא הימנו פסולת מיד אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכך מסורת בידינו שלא לאמרו בקול רם שאין כתוב בתורה ושלא לבטלו שכבר אמרו יעקב אבינו לפיכך נאמר בלחש, ה' אלהינו. שמו עלינו ביותר. ה' אחד. על כל באי העולם. ה' אלהינו. בעוה״ז. ה' אחד. לעולם הבא שנאמר (זכריה י״ד:ט׳) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

פס'. ואהבת את ה' אלהיך. אהבהו על הבריות כאברהם אביך כענין שנאמר (בראשית י״ב:ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן מלמד שהיה אברהם מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה. ד״א ואהבת את ה' אלהיך. עשה מאהבה. שהעושה מאהבה שכרו כפול ומכופל. בכל לבבך. בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. ד״א בכל לבבך. שלא יהא לבבך חלוק על בוראך. ובכל נפשך. ואפילו הוא נוטל את נפשך. וכה''א (תהילים מ״ד:כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום. רבי אלעזר אומר יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל לבבך ובכל נפשך. ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך. ר' עקיבא אומר ובכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך. בכל הוי מודה לו במאד מאד. וכן בדוד אומר (תהלים קנח) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן באיוב אומר (איוב א) ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. לעולם יהא אדם שמח ביסורין. יותר מן הטובה שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עון שבידו. על מה נמחל לו על ידי יסורין. רבי אליעזר בן יעקב אומר חביבין יסורין שמאהבין לאב את הבן שנאמר (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. רבי יוסי ברבי יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הקב״ה חל על מי שיסורין באין עליו שנאמר (דברים ח) ה' אלהיך מיסרך. ואומר (תהילים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. והוא מפורש במסכת ברכות. ת״ר ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם שונה ולומד ומשאו ומתנו עם בני אדם באמונה. הכל אומרים ראו פלוני שלמד תורה כמה נאין מעשיו כמה הגונין דרכיו נלמד תורה לבנינו שיהו גם הם כמותו. תניא ר״מ אומר ואהבת את ה' אלהיך. אהבהו כאברהם. שנא' (ישעיהו מ״א:ח׳) זרע אברהם אוהבי. ובכל (לבבך) כיצחק שעקד את עצמו על גבי המזבח לפני. ובכל מאדך. כיעקב שאמר (בראשית כ״ח:כ״ב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך:

פס'. והיו הדברים האלה. לפי שנא' ואהבת איני יודע כיצד אני אוהבו אומר תן לבבך על דברי אלה ואתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. אשר אנכי מצוך היום. שיהו בכל יום ויום כמו חדשים בעיניך כאלו קבלתם היום מהר סיני. על לבבך. שיהו מכוונין בלבבך. שלא תגמגם בהם אלא כענין שנאמר (משלי ג׳:ג׳) קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך:

פס'. ושננתם לבניך. שיהו שנונים ומחודדים בפיך. ושננתם לבניך. אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרוין בנים שנאמר (מלכים ב ב׳:ג׳) ויצאו בני הנביאים אשר (ביריחו) [בית אל] אל אלישע. וכן מצאנו לרב שנקרא אב שנא' (שם) אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ודברת בם. עשם עיקר ואל תעשם טפילה שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם. ושלא תערב בהם דברים אחרים. ודברת בם. עשה תורתך קבע. תנן התם הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ואם בטלת. מן התורה יש לך בטלין הרבה כנגדך. ואם עמלת בתורה יש לי שכר הרבה ליתן לך. בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. פרט להולך לדבר מצוה ולחתן שנשא בתולה. ובשכבך ובקומך. יכול אפילו שכב בחצי היום או קם ממטתו בחצי היום שהוא זמן ק״ש ת״ל ובלכתך בדרך. כדרך בני אדם דברה תורה:

פס'. וקשרתם לאות. על ידך כרך אחד של ד' טוטפות. לאות. יצאו שבתות וימים טובים שהן אות ואין צריכין אות. על ידך. על גובה שביד. על ידך. על יד שמאל. וכה״א (שופטים ה׳:כ״ו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים. והיו לטוטפות בין עיניך: בגובה שבראש. כדמפורש במס' מנחות ובפרשת והיה כי יביאך:

פס'. וכתבתם. שתהא כתיבה תמה מיכן אמרו כתב לאלפין עינין ולעינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין וכו' כתב שלא בדיו או שכתב האזכרות זהב הרי אלו יגנזו. על מזוזת. יכול על מזוזה ממש נאמר כאן וכתבתם ונאמר להלן (ירמיהו ל״ו:י״ח) ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים ואני כותב על הספר בדיו מה להלן על הספר ובדיו אף כאן על הספר ובדיו. על מזוזת ביתך. יכול על שתי המזוזות. כשהוא אומר במצרים (שמות י״ב:ז׳) ונתנו על שתי המזוזות למדנו שכל מקום שנאמר מזוזה אינה אלא אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתים דברי ר' יצחק. ומהו מזוזות מזוזות דעלמא. ביתך. דרך ביאתו זו מזוזה שבימין בכניסה. בשעריך. יכול כל שעריך ת״ל ביתך ובשעריך. מה ביתך דרך כבוד אף שעריך דרך כבוד. יצאו שערי רפת ומתבן ובית הבקר ובית האוצרות ובתי מרחצאות. ומזוזה חובת הדר היא. והשוכר בית מחבירו ועשה לו מזוזה אינו רשאי ליטלה עמו ביציאתו מן הבית. חביבין ישראל שסיבבן הקב״ה במצות תפלין בראשיהן תפלין בזרועיהן מזוזה בפתחיהן וד' ציציות בבגדיהן וכל הרגיל בהן הוא בחזקת שאינו חוטא:

פס'. והיה כי יביאך. והיה לשון שמחה בכל מקום. ובתים מלאים כל טוב. ואכלת ושבעת. זו ברכה מעולה שיהא אדם אוכל ושובע וכן הוא אומר ואכלת ושבעת:

פס'. השמר לך פן תשכח. אין אומר פן תשכח אלא לשהיה זכור מתחלה:

פס'. את ה' אלהיך תירא. לא תלכון אחרי אלהים אחרים. שכינום אלהים והמה לא אלהים:

פס'. כי אל קנא. לא כקנאת בני אדם אלא לנקום נקמה על מורדיו:

פס'. לא תנסו את ה' אלהיכם. כענין שנאמר (שמות י״ז:ז׳) על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. שמור תשמרון. עשו משמר על משמר:

פס'. ועשית הישר והטוב. הישר בעיני אדם והטוב בעיני ה'. תנן התם איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. למען ייטב לך. בזכות ועשית הטוב וירשת את הארץ הטובה:

פס'. להדוף את כל אויביך מפניך. וכן דוד אמר (תהילים ס״ח:ג׳) כהנדוף עשן תנדוף כהמס דונג מפני אש כן יאבדו רשעים מפני אלהים:

פס'. כי ישאלך בנך מחר לאמר. לדורות הבאים. לאמר עתיד בנך לומר לך השיבני על דברי. מה העדות. זה אחד מד' (דברים) שדברה כנגדם התורה. ואמרת לבנך ואותנו הוציא משם. מיכן אמרו בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים:

פס'. ויצונו ה' [וגו'] וצדקה תהיה לנו. זה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. כאשר צונו. אין עליך לבקש שכר אלא עסוק מאהבה וסוף השכר לבוא: