Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אז ישיר משה ובני ישראל. יש אז לשעבר, ויש אז לעתיד, אז הוחל (בראשית ד כו), אז אמרה (שמות ד כו), אז ישיר משה, אז ישיר ישראל (במדבר כא כא), אז יבנה יהושע (יהושע ח ל), אז ידבר יהושע (שם י יב), אז אמר שלמה (מ״א ח יב) הרי אלו לשעבר, אז תראי ונהרת (ישעיה ס ה), אז יבקע (שם נח ח), אז תפקחנה, אז ידלג (שם לה ה ו), אז תשמח בתולה במחול (ירמיה לא יב), אז ימלא שחוק פינו אז יאמרו בגוים (תהלים קכו ב), הרי אלו לעתיד. אז שר משה לא נאמר, אלא ישיר, למדנו לתחיית המתים.
ד״א ישיר משה יו״ד במקום עבר, כמו אז ידבר יהושע (יהושע י יב), אז יבנה שלמה (מ״א יא ז).
משה ובני ישראל. משה שקול כנגד כל ישראל. ד״א אז ישיר משה ובני ישראל, מגיד הכתוב שאמר משה שירה כנגד כל ישראל.
את השירה הזאת. עשר שירות הן, ראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל כט), שניה אז ישיר משה, שלישית על הבאר אז ישיר ישראל (במדבר כא כא), רביעית שירת האזינו (דברים לב א), חמישית אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ששית ותשר דבורה (שופטים ה א), שביעית וידבר דוד (ש״ב כב א), שמינית מזמור שיר חנוכת הבית (תהלים ל א), תשיעית ביהושפט, דכתיב ויעמד משוררים בבית ה׳ בצאתו לפני החלוץ אמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו (דה״ב כ כא), עשירית לעתיד לבא, שנאמר שירו לה׳ שיר חדש (ישעיה מב י), משונה שיר זה להקרות לשון זכר, וכן השירות כולן קרואים בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת, לפי שכל התשועות היה אחריהן שעבוד, אבל לעתיד לבא תשועה שאין אחריה שעבוד, שנאמר ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים (ישעיה מה יז), לכך נכתב שיר חדש, כשם שאין הזכר יוליד, וכה״א שאלו נא וראו אם יולד זכר (ירמיה ל ו).
“Then Moses and the Israelites sang this song to the LORD…” (Shemot 15:1) There are ten songs. The first was said in Egypt, as it says “For you, there shall be singing As on a night when a festival is hallowed…” (Isaiah 30:29) The second was ‘Then Moses sang…’ Third was on the well “Then Israel sang this song…” (Bamidbar 21:17) The fourth was the song ‘Listen now…’ (Devarim 32:1) The fifth was “Joshua addressed the LORD…” (Yehoshua 10:12) The sixth “On that day Deborah and Barak son of Abinoam sang…” (Shoftim 5:1) The seventh “David addressed the words of this song to the LORD…” (Shmuel II 22:1) The eight was “A song for the dedication of the House.” (Psalms 30:1) The ninth was Yehoshefat, as it is written “he stationed singers to the LORD extolling the One majestic in holiness as they went forth ahead of the vanguard, saying, “Praise the LORD, for His steadfast love is eternal.”” (Chronicles II 20:21) The tenth is in the time to come, as it says “Sing to the LORD a new song…” (Isaiah 42:10) This song is different, as it is named in the masculine form (shir chadash and not shirah chadasha). All the other songs are named in the feminine form because just as a female gives birth so all of these salvations had after them another subjugation; but in the time to come will be a salvation which is not followed by any subjugation, as it says “But Israel has won through the LORD Triumph everlasting…” (Isaiah 45:17) Thus it is written ‘a new song’ in the masculine (shir chadash), just as a male does not give birth. So it says “Ask and see: Surely males do not bear young!” (Jeremiah 30:6)
לה׳. לה׳ אמרוה ולא לבשר ודם, כענין שנאמר ותצאן כל הנשים מכל ערי ישראל ותענינה הנשים המשחקות וגו׳ (ש״א יח ו ז), אבל כאן לה׳ אמרוה.
ויאמרו לאמר. ר׳ נחמיה אומר רוח הקודש שרת על ישראל והיו אומרים שירה, כבני אדם שהן קורין את שמע, ר׳ אלעזר בן תרדיון אומר משה היה פותח בדברים בתחלה, וישראל עונין אחריו לאמר עמו, לכך נאמר לאמר.
אשירה לה׳ כי גאה גאה. נאה לה׳ גדולה, נאה לה׳ גבורה.
ד״א אשירה לה׳, כל שאדם יכול לשבח ולהלל אינן מספיקין די הילולו של הקב״ה, משל לשר שנכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש, חכם ואינו אלא טפש, שהוא נאה ואינו אלא מכוער, שהוא טוב ואינו אלא רע, שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי, אבל הקב״ה יתעלה זכרו לנצח נצחים אינו כן, אלא אשירה לה׳, שהוא גבור, וגדול, ונורא, שנאמר האל הגדול הגבור והנורא (דברים י יז), שהכל שלו, שנאמר לה׳ הארץ ומלואה (תהלים כד א), שהוא חכם לבב ואמיץ כח, שהוא אל רחום וחנון, שהוא נאמן אל אמונה ואין עול.
אשירה לה׳. כי אין כמוהו, ואין כערכו, שנאמר כי מי בשחק יערוך לה׳ (שם פט ז); ה׳ אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (שם שם ט), מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו (שם קו ב).
כי גאה גאה. הראשון רפה והשני דגש, כלומר גאה רם ונשא, ומתגאה על כל גאה ורם, ועל כל נשא, ומשפיל רמים ומשפיל גאים.
ד״א כי גאה גאה. גאני וגאתיו, גאני על הים, שנאמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט), וגאתיו בשירה.
ד״א כי גאה גאה. במה שאומות העולם מתגאים, בו בדבר מתגאה עליהם, דור הפלגה אמרו פן נפוץ (בראשית יא ד), וכתיב ויפץ ה׳ אותם (שם שם ח), אנשי סדום אמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו (איוב כא יד), רצו להשכיח תורת רגל מארצם, דכתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו (שם כא ד), וכן ביחזקאל אומר הנה זה היה עון סדום אחותך וגו׳ (יחזקאל טז מט), פרעה נתגאה ואמר מי ה׳, לפיכך סוס ורכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה לו, אלא בזמן שהן עושין רצון של מקום הגוים לפניהם כאיש אחד, וכל הסוסים כסוס אחד, וכה״א כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב (דברים כ א).
** ד״א סוס ורכבו.** מלמד שהסוס קשור ברכבו ורוכבו בסוס.
רמה בים. וכתיב ירה בים (פסוק ד), מלמד שהיו עולין עד למרום, ומורידין לתהום ואינן נפרדין זה מזה.
עזי, וזמרת יה. עזי זו התורה, שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (תהלים כט יא).
ד״א עזי תקפי, שנאמר ה׳ עזי ומעוזי (ירמיה טז יט), ואומר ה' עזי ומגני (תהלים כח ז), ד״א עזי מלכות, שנאמר ה׳ בעזך ישמח מלך (שם כא ב), ואומר ויתן עז למלכו (ש״א ב י).
ד״א עזי, עוז אתה לכל באי העולם ועוזי ולנו ביותר.
וזמרת. אתה לכל באי עולם ולנו ביותר, שנאמר ונעים זמרות ישראל (ש״ב כג ב), ואומר כי תפארת עוזמו אתה (תהלים פט יח).
ויהי לי לישועה. ישועה אתה לכל באי עולם ולנו ביותר.
ד״א ויהי לי לישועה. לשעבר, ויהי לעתיד לבא.
זה אלי ואנוהו. ר׳ אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים, מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל, שנאמר זה אלי ואנוהו. וכתיב וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא), וכתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א), אבל על הים כולם ראו ואמרו זה אלי ואנוהו.
ד״א ואנוהו. א״ר ישמעאל וכי אפשר לבשר ודם להנוות לקונו, אלא אנוה לו במצות, אעשה לפניו לולב נאה, סוכה נאה, ציצית נאה, תפלה נאה.
ד״א אנוהו. אנוה שמו הנכבד והנורא בפני כל האומות, שיאמרו כי אין כה׳ אלהינו, שנאמר מה דודך מדוד היפה בנשים (שה״ש ה ט), שכך אתם מומתים על שם קדשו, שנאמר על כן עלמות אהבוך (שם א ג), אפילו הן מומתין אין כופרין בך, שנא׳ כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מד כג), ואומר כי שבעה ברעות נפשי (שם פח ד), ואומר אם שכחנו שם אלהינו (שם מד כא), בזמן שהעובדי כוכבים אומרין לישראל הרי אתם נאים, הרי אתם גבורים, הרי אתם חכמים, בואו והתערבו עמנו, ישראל אומרים לעובדי כוכבים, אם מכירין אתם אותו, עתה שמעו נא מקצת שבחו, דודי צח ואדום דגול מרבבה (שה״ש ה י), וכל הענין, מיד הם אומרים א״כ נלכה עמכם כי שמענו ה׳ עמכם, שנאמר אנה הלך דודך היפה בנשים וגו׳ ונבקשנו עמך (שם ו א), וישראל אומרים להם, אין לכם חלק בו, אלא דודי לי ואני לו (שם ב טז).
וחכמים אומרים זה אלי ואנוהו. מקום מקדשו, וכה״א אל נוה קדשך (שמות טו יג).
אלהי אבי. אני טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים.
וארוממנהו. ר' שמעון בן אלעזר אומר בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא מושיעם ומתגדל שמו בעולם, שנאמר ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וגו' (יהושע ה א), ואומר כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף (שם ב י).
** ד״א אלהי אבי וארוממנהו.** על נסים שעשה את אבותינו, ואשר עתיד לעשות לנו מכאן ולהבא.
ה' איש מלחמה. הכליל בה כל מיני כלי זיין, וכן נפרטם בפרט, דכתיב וירכב על כרוב (תהלים יח יא), וכתיב וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו (ישעיה נט יז), וכתיב לנוגה ברק חניתך (חבקוק ג יא), וכתיב וישלח חציו ויפיצם (תהלים יח טו), וכתיב צנה וסוחרה אמתו (שם צא ד), החזק מנן וצנה (שם לה ב), למה נפרטו כל אלו וכאלה רבות, להראות לאומות העולם שהוא ישתבח שמו נלחם לישראל, אוי להם לאומות העולם מה הם שומעים שמי שאמר והיה העולם עתיד להלחם עמהם.
** ד"א ה' איש מלחמה.** למה נאמר איש, לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות, נגלה בסיני כזקן מלא רחמים, שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י), וכתיב חזה הוית עד די כרסוון דמיו ועתיק יומין יתיב (דניאל ז ט),לכך נאמר ה׳ איש מלחמה, הוא שהיה והוא שיהיה בכל דור ודור, שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב לט), ואומר עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול (ישעיה מו ד), ואומר אני ראשון ואני אחרון (שם מד ו). יש גבור ועליו כלי זיין, אבל אין בו כח, ולא טכסיס מלחמה, אבל מי שאמר והיה העולם הוא איש מלחמה והכל נאה לו, יש גבור עד ארבעים שנה ויש עד ששים, ואינו דומה גבורת זמן הראשון לזמן אחרון, אבל הקב״ה כתוב בו כי אני ה׳ לא שניתי (מלאכי ג ו).
ד״א ה׳ איש מלחמה ה׳ שמו. אע״פ שהוא איש מלחמה לצרים, ה׳ שמו לרחם על עבדיו, שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון (שמות לד ו).
ה׳ איש מלחמה. מה שאין כן כל בריה, דרך העולם כיון שירה החצים אינו יכול להחזירם אצלו עד שישלח שליח. אבל מי שאמר והיה העולם, אם עשו תשובה, אע״פ שיצאת הגזירה היא מתבטלת, שנא' ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי (דברים לב מא), מחזיר המכות על הרשעים.
ה׳ שמו. שהוא שומע צעקת עמו.
ה׳ שמו. שהוא זן ומפרנס לכל בריותיו, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), וכתיב בתריה נותן להם לכל בשר (שם שם כה).
** ד״א ה׳ שמו.** אע״פ שכתב ה׳ איש מלחמה תאמר שהוא צריך לשום כלי זיין, ת״ל שמו, בשמו הוא עושה מלחמות, שנאמר אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה׳ אלהינו נזכיר (תהלים כ ח), ואומר בדוד אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה׳ צבאות אלהי מערכות ישראל (ש״א יז מה).
ה׳ שמו, כשמו כן תהלתו.
מרכבות פרעה וחילו ירה בים. במדה שמדדו בה נמדדו, כתיב ירה, וכתיב רמה, מכאן מלמד שהיו יורדין לתהום ועולין למרום.
ד״א מרכבות, אלו שש מאות רכב ירה בים.
ד״א מרכבות פרעה. כדרך שאמר פרעה מי ה׳ (שמות ה ב).
ומבחר שלישיו טבעו בים סוף. כנגד שבחר שלישים על כולו, טובעו שלישיו.
** טובעו.** בטיט, שנאמר טבעתי ביון מצולה (תהלים סט ג), הם מררו חיי ישראל בטיט ובלבנים, לפיכך טבעו בטיט בתוך ים סוף.
תהומות יכסיומו. ויש קורין יכסיימו, והוא מחלופי בן אשר ובן נפתלי הנקדנים, והוא לשון אחד, כמו וגם לא תעבורי מזה (רות ב ח), מלמד שעלה תהום העליון ותהום התחתון, והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורענות, שהרי ביונה כתיב תהום יסובבני (יונה ב ו), וכאן כתיב תהומות. ביונה כתיב ותשליכני מצולה (שם שם ד), וכאן כתיב במצולות, שנא׳ ירדו במצולות כמו אבן.
הם אמרו וראיתם על האבנים (שמות א טז), נתן להם סימן, שבשעה שכורעה לילד יריכותיה מצטננות כאבנים, ולהם נהיו המים כאבנים והיה המים מכים להם על מקום האבנים.
ר״א כמו אבן. על שהקשו לבן כאבן.
ימינך ה׳ נאדרי בכח. שאתה נותן ארכה לרשעים, אולי יחזרו בתשובה, כמו שנאמר בדור המבול לא ידון רוחי באדם וגו׳ (בראשית ו ג), והיו ימיו מאה ועשרים שנה (שם).
ימינך ה׳. ב׳ פעמים, לפי שישראל היו רצויין לפני יוצרנו עשו את השמאל ימין, שנאמר ימינך ימינך, וכשחוטאין עושין את הימין שמאל, שנאמר השיב אחור ימינו (איכה ג ג).
תרעץ אויב. לעתיד לבא, שנאמר בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים (חבקוק ג יב).
** [תרעץ אויב.** זה פרעה. שנאמר אמר אויב וגו׳. ד״א זה עשו, שנאמר יען אמר האויב וגו׳ (יחזקאל לו ב)].
וברוב גאונך תהרוס קמיך. הרבית להתגאות כנגד מי שקמו כנגדך, ומי הם שקמו כנגדך אותם שקמו על בניך.
תהרוס קמיך. קמינו לא נאמר, אלא קמיך, וכן בכ״מ שונאי ישראל הם שונאי מי שאמר והיה העולם, אל תשכח קול צורריך (תהלים עד כג), כי הנה אויביך וגו׳ (שם פג ד), על עמך יערימו סוד (שם), כי הנוגע בים כנוגע בבבת עינו (זכריה ב יב).
תשלח חרונך יאכלמו כקש. תשלח חרונך, לעתיד לבא, שנאמר שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם (תהלים סט כה).
יאכלמו כקש. לעתיד לבא, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדי׳ א יח), כל העצים אין קולן הולכין כשהם דולקין, אבל הקש כשהוא דולק קולו הולך, כך היה קולן של מצריים הולך מפני הפורענות, כל העצים כשהן דולקין יש בהן ממש, אבל הקש כשהוא דולק אין בו ממש, ללמדך שלא היתה ממלכה שפלה כמו המצריים, אלא שנטלו שררה לשעה מפני כבודן של ישראל.
וברוח אפיך נערמו מים. הם אמרו הבה נתחכמה לו (שמות א י), והקב״ה נתן ערמימיות במים והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורענות.
ד״א נערמו מים [ נעשו ערימות ערימות.
נצבו כמו נד. מה נד צרור אינו לא מוציא ולא] מכניס, כך היתה נשמתן צרורה בהן ומשתנקין.
נוזלים. מים מתוקין שהיו בתוך המלוחין, כענין שנאמר באר מים חיים [ ונוזלים מן לבנון (שה״ש ד טו), ואומר] ונוזלים מתוך בארך (משלי ה טו).
קפאו תהומות בלב ים. עשאן כמין כיפה.
בלב ים. כשם שלב האדם נתון משני חלקיו ולמעלה כלפי הראש, כך כפה עליהם הים משני חלקיו ולמעלה.
אמר אויב. זה הפסוק הוא תחלת הפרשה, ונכתב באמצע, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
אמר אויב ארדוף אשיג. מנין היו ישראל יודעין שאמר פרעה ארדוף אשיג, מגיד ששרת עליהם רוח הקודש.
אחלק שלל. אמר להם פרעה לעמו, אפילו אין אנו רודפין אחריהן אלא בשביל כסף וזהב שנטלו ממנו דיינו, היו בהם עניים שאבדו ממון מעט אמרו אנחנו וויתרנו, אמר להם פרעה כולנו שוים בביזה שנא׳ אחלק שלל, מיד הסכימו כלם לרדוף.
תמלאמו נפשי אמר להם פרעה הרשע לשעבר הייתם לוקחים את ממונם, והייתי תובע מידכם בנימוסי המלכות, עכשיו [ אחלק שלל. לשעבר אם הייתם הורגים מהם הייתי תובע מכם בנימוסי המלכות, עכשיו] תמלאמו נפשי.
אריק חרבי תורישמו ידי. זו אניסת בניהם ובנותיהם.
אמר אויב. זה הפסוק מודיע כי שלש כיתות נעשו המצריים על ישראל, אחת אומרת אחלק שלל ולא נהרגם, ואחת אומרת תמלאמו נפשי ונהרגם ולא נקח. מהם כלום, ואחת אומרת אריק חרבי תורישמו ידי נהרגם ונקח את ממונם.
חמשה דברים הם שאמר אויב. ארדוף ; אשיג, אחלק, אריק, תורישמו ידי. וכנגדם באו עליהם חמשה פורענות בים, נשפת ברוחך, ימינך ה׳ וגו' תרעץ אויב, וברוח אפיך, וברוב גאונך, נטית ימינך.
נשפת ברוחך כסמו ים. דכתיב ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה (שמות יד כא).
צללו כעופרת במים אדירים. ארבעה נקראו אדיר, הקב״ה שנאמר אדיר במרום ה׳ (תהלים צג ד), צדיקים שנאמר ואדירי כל חפצי בם (שם טז ג), פרעה שנאמר אותה ובנות גוים אדירים (יחזקאל לב יח), מים שנאמר במים אדירים, יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים.
מי כמוכה באלם ה׳ מי כמוכה נאדר בקדש. כיון שראו ישראל שכלו המצריים ובטלה ממשלתם וכל אלהיהם נשחתו, מיד כפרו בע״ז ואמרו מי כמוכה באלם ה׳, ואפילו האומות עתידין לכפור בה, שנאמר ה׳ עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל (ירמיה טז יט). ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב יח).
ד״א מי כמוכה באלם. חסר י' כלומר מי כמוכה באלמים באנסים, שעושה דין ונקמות ברשעים.
** ד״א באלם.** באלמים בעבודת כוכבים עושה תחלה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא.
ד״א מי כמוכה באלם. באלמים אלו ישראל שהם אלמים בגלות מתחרפין ואין משיבין, והקב״ה רואה עלבונן ושותק.
** ד״א מי כמוכה באלם.** באלו שמשמשין לפניך במרום, שנא׳ כי מי בשחק יערוך (לך)[לה׳] וגו׳ אל נערץ בסוד קדושים רבה (תהלים פט ז ח).
מי כמוכה נאדר כקודש. נאה אתה ואדיר בקודש בשעה שישראל צועקין כל אחד ואחד בביתו שומע ומאזין לכל אחד ואחד ועונה יחד לכולם, שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו (שם סה ג).
נורא תהלות עושה פלא. נורא תהלות מעולם אתה.
** ד״א נורא תהלות.** מדת בשם ודם מורא על הרחוקים יותר מקרובים אבל הקב״ה מוראו על הקרובים שנא׳ בקרובי אקדש (ויקרא י ג), ואומר וסביביו נשערה מאד (תהלים נ ג), מדקדק עם עבדיו אפילו כחוט השערה.
עושה פלא. עשה ועושה בכל דור ודור. עשה עם האבות, עשה עם הבנים, כן יעשה למען שמו, שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו).
נטית ימינך תבלעמו ארין. לפי שצדקו עליהם הדין במצרים ואמרו ה' הצדיק (שמות ט כז), לפיכך זכו לקבורה, שנאמר תבלעמו ארץ.
** ד״א נטית ימינך.** מגיד שהיה הים זרקן ליבשה, ויבשה זורקן לים, אמרה היבשה ומה אם בשביל דמו של הבל שקבלתי נתאררתי, שנא׳ ארורה האדמה (בראשית ג יז), דמן של כל אלו על אחת כמה וכמה. עד שנשבע לה הקב״ה שאינה תובעה בדין בשבילן. שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ, זו שבועה, שנאמר נשבע ה׳ בימינו (ישעיה סב ח).
נחית בחסדך עם זו גאלת. לפי שלא היה בידינו מעשים טובים וגאלתנו [בחסדך], שנאמר חסדי ה׳ אזכיר תהלות ה׳ (ישעיה סג ז).
עם זו. אין לך עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (שם סג כא).
** ד״א עם זו.** אלו י״ג שבטים עם שבט אפרים בן יוסף.
נהלת בעזך אל נוה קדשך. בזכות התורה שנקראת עוז, שנא׳ ה׳ עוז לעמו יתן (תהלים כט יא).
אל נוה קדשך. בזכות נוה קדשך, זה המקדש, שנאמר נוה שאנן (ישעיה לג כ).
שמעו עמים ירגזון. אמרו אם למצריים נעשו בהם כל אלו הנקמות הם מה תהא עליהם.
** ד״א שמעו עמים ירגזון.** כיון ששמעו שהקב״ה הגביה קרן של ישראל ומכניסן לארץ, התחילו מתרגזין, אמר להם [הקב״ה] שוטים כמה מלכים מלכו מכם, כמה שלטונים שלטו מכם, והם לא חששו, ואתם עתה מה לכם.
חיל אחז יושבי פלשת, כיון ששמעו [אנשי פלשת] שישראל נכנסין לארץ, אמרו עתה באים לעורר ערעור של בני אפרים, שנא׳ אלה בני אפרים שותלח בנו ועזר ואלעזר והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת מקניהם (דה״א ז כ כא), ואומר בני אפרים נושקי רומי קשת (תהלים עח ט), אמרו אין להם דרך אלא עלינו עתה באים ובוזזים את נכסינו.
אז נבהלו אלופי אדום. למה נבהלו שמא בשביל ארצם, והא כתיב אל תתגרו בם (דברים ב ה), אלא אמרו שמא יערערו עלינו מריבה שבין עשו ליעקב, דכתיב וישטום עשו את יעקב (בראשית כז מא).
אילי מואב. גבורי מואב היו, כענין שנאמר ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג).
יאחזמו רעד. אמרו עתה יעוררו מריבת לוט שהיה עם אברהם אביהם.
נמוגו כל יושבי כנען, אלו ז׳ עממין הכנעני והאמורי והחתי והיבוסי והגרגשי והפריזי והחוי שאמר הקב״ה לא תחיה כל נשמה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו (דברים כ טז ויח).
** נמוגו.** נמסו, כענין שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה ד), למען נמוג לב העם (יחזקאל כא כ).
תפל עליהם אימתה ופחד. אימתה על הרחוקים מקול השמועה, ופחד על הקרובים, שכן אמרה רחב ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב יא).
בגדול זרועך ידמו כאבן, זה נאמר על עמלק שכינס עממים רבים לבא להלחם בישראל והתפלל משה עליהם שידמו כאבן.
ד״א בגדול זרועך, כיון שנכנסו מרגלים בארץ כל מי שהיה אומר אלה מרגלים היה דומם כאבן.
** ד״א כגדול זרועך.** אלו שנתקבצו בימי יהושע, שנאמר ויהי כשמוע יבין מלך כנען וגו' הכנעני ממזרח ומים וגו׳ ויצאו הם וגו' ויוועדו כל המלכים ויתקבצו יחדיו (יהושע יא א ג ה).
עד יעבור עמך ה׳. עד יעבור עמך את הים, עד יעבור עם זו קנית, את הירדן, מהו עם זו קנית, לפי שכל העולם כולו שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי (ישעיה מג כא). ארבעה נקראו קנין, ישראל עם זו קנית, שמים וארץ שנאמר קונה שמים וארץ (בראשית יד כב), בהמ״ק שנאמר הר זה קנתה ימינו (תהלים עח נד), התורה שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו (משלי ח כב).
תבאמו ותטעמו. נתנבאו האבות ואמרו, הבנים נכנסין, ואין האבות נכנסין, שנא׳ אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה (דברים א לה).
ותטעמו. ככרם הנטוע שורות שורות, שנא׳ מפאת קדימה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד, נפתלי אחד (יחזקאל מ״ח:כ״ג).
בהר נחלתך, בהר שהבטחתנו, שנאמר כי בהר קדשי בהר מרום ישראל (שם כ מ).
ארבעה נקראו נחלה, ישראל, דכתיב והם עמך ונחלתך (דברים ט ל), ארץ ישראל, דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה (שם יב ט), בית המקדש, דכתיב בהר נחלתך, תורה, דכתיב וממתנה נחליאל (במדבר כא יט), תבא נחלה נחלה, נחלה בזכות נחלה.
מכון לשבתך. פירושו מכוון לשבתך, שכסא של מטה מכוון לכסא של מעלה.
פעלת ה׳. בוא וראה חבת בית המקדש, שבבראשית כתיב בדבר ה׳ שמים נעשו (תהלים לג ו), ובמקדש כתיב פעולה, אוי להם לאומות העולם שהחריבו פעולת מי שאמר והיה העולם.
מקדש ה׳ כוננו ידיך. בוא וראה חבת הקב״ה על בית המקדש, נאמר במעשה בראשית אף ידי יסדה הארץ (ישעיה מח יג), וכאן כתיב כוננו ידיך, לשם אחת, ופה שתים.
מקדש רפה, על כי היה עתיד ליחרב, שהרי במשכן כתיב ועשו לי מקדש (שמות כה ח), לפי שלא שלטו בו האומות אלא נגנז.
מקדש ה׳. השם מלא ככתבו כך קרייתו, כי כיון שנבנה בית המקדש [נודע בישראל, שנאמר] נודע ביהודה אלהים, בישראל גדול שמו (תהלים עו יב). וכתיב ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון (שם עו ג).
ה' ימלוך לעולם ועד. ר׳ יוסי הגלילי אומר אלו אמרו ישראל על הים ה' מלך לעולם, לא היתה אומה שולטת בהם, אלא אמרו ה׳ ימלוך, לעתיד לבא ועדיין אין לו הפסק.
שירת משה רבינו שמונה עשר פסוקים, וכנגדן תקנו רבותינו שמונה עשר ברכות של תפלה.
כי בא סוס פרעה. בעל כרחו בא בים ברכבו ובפרשיו.
וישב ה׳ עליהם את מי הים. למדנו שהים נקרא מקום מים, והמים נקראו מי הים, וכה״א הקורא למי הים וישפכם (עמוס ה ח).
ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. כבר הלכו ועברו ואחר כן בא סוס פרעה.
ותקח מרים הנביאה. בשירת מצרים הקדימו אנשים לנשים, ובשירת דבורה קדמו נשים לאנשים, לפי שכאן תשועה על ידי אנשים, שנאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה (שמות יא י), ולשם תשועה על ידי נשים דבורה ויעל אשת חבר הקיני.
מרים. ולמה נקרא שמה מרים, שבחייה מרדו המצריים את חיי אבותינו במצרים.
הנביאה. והיכן מצינו שמרים התנבאה, אלא שאמרה לאביה סופך את מוליד בן, שהוא עומד ומושיע את ישראל, כמו שדרשו במס' סוטה.
אחות אהרן. וכי לא היתה אחות שניהם, אלא שהיתה נתנבאה על משה, עד שהיתה אחות אהרן.
ד״א על שנתן נפשו עליה נקראת אחות אהרן, שנאמר אל נא תהי כמת וגו׳ אל נא רפא נא לה (במדבר יב יב ויג), כיוצא בו שמעון ולוי אחי דינה (בראשית לד כה).
את התוף בידה. מובטחין היו ישראל שהקב״ה עושה נסים עם יציאתם ממצרים, והתקינו להם תופים.
ותצאנה כל הנשים אחריה, מרים כנגד כולם, שכל המתחיל בדבר הוא עיקר.
ותען להם מרים. כדרך שאמר משה רבינו שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שירו לה' כי גאה גאה וגו׳.
ותען. יש ענייה שהוא ראש הדיבור, כמו ותענינה הנשים המשחקות (ש״א יח ז), ויען איוב (איוב ג ב), והם לשון קריאה, ולא לשון עניה, שבזמן שאחת מתחלת וכולן עונות הוא ותען.
ויסע משה את ישראל מים סוף. ר׳ יהושע אומר נסיעה זו על פי משה, והשאר על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו.
** ד״א ויסע משה.** כיון שאמר להם משה סעו לא אמרו לו להיכן ניסע, והיכן נלך דרך המדבר הזה בלא צידה, אלא מיד נסעו ולא איחרו, עליהם נאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וגו׳ לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה (ירמיה ב ב), וג׳ מסעות חזרו לאחוריהם, שכן כתוב בפרשת אלה מסעי, ויסעו מפי החירות (במדבר לג ח), ויסעו ממרה (שם שם ט), ויסעו מאלים ויחנו על ים סוף (שם שם י).
ויסע משה. ר' אליעזר אומר על פי הגבורה נסעו, ומהו ויסע, מלמד שהסיען בעל כרחן, שכיון שראו פגרי מצרים אמרו כיון שנשמדו כל מעבידנו בואו ונחזור למצרים ונכבשוה, שמא תאמרו אמרו ולא עשו, ת״ל וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט יז). ר׳ יהודה אומר עבודת כוכבים עברה עם ישראל בים, והסיעה משה מהם באותה שעה, ומרנא ורבנא ר׳ טוביהו בנו של רבינו הגדול רבי אליעזר זצ״ל שמע מאביו, ויסע משה את ישראל, בעל כרחן, לפי שהיו מוצאין בתוך הים אבנים טובות ומרגליות, ולא היו רוצים לצאת משם, לכך כתיב ויסע.
ויצאו אל מדבר שור. אמרו רבותינו ז״ל במכילתא, מדבר שור הוא מדבר כזב, והיה שמונה מאות פרסה על שמונה מאות פרסה, וכולו מלא נחשים ועקרבים, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון (דברים ח טו), שרף הוא אפעה, כשהוא רואה צל עוף פורח, מיד העוף נושר אברים אברים, ואעפ״כ לא אמרו איה ה׳ המעלה אותנו [מארץ מצרים] המוליך אותנו[במדבר] בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות (ירמיה כו), [מהו צלמות] מקום צל ועמו מות.
אמר ר׳ אבא דבר זה סח לי רבינו הקדוש, אדם אחד היה בארץ ישראל, פעם אחד עלה להר ללקוט עצים וראה את הנחש ישן, והוא לא ראהו ומרוב פחדו נשר שער ראשו ועוד לא נצמח והיו קורין אותו מרוטה.
וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים. ר' יהושע אומר מים ממש, דורשי רשומות אמרו שלא עסקו בדברי תורה, לפיכך תקנו אבות הראשונים, להיות ישראל קורין בתורה שבת ושני בשבת וחמישי בשבת, שלא יהיו שלשת ימים בלא תורה.
ויבאו מרתה, ר׳ יהושע אומר בשלשה מקומות באו ישראל באותה שעה.
וילונו העם. שלא נטלו עצה מן הגדולים תחלה, אלא דברו תרעומת על משה, שנאמר מה נשתה.
ויצעק אל ה', מיכן את למד שתפלת הצדיקים קצרה, ואין תפלתן חוזרת ריקם, ואעפ״כ יש עת לקצר ויש עת להאריך, דכתיב ואתנפל לפני ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה (דברים ט יח).
ויורהו ה' עץ. ר' יהושע בן קרחה אומר זה עץ הרדופני היה שהוא מר ביותר, נס בתוך נס, וכן אלישע הנביא במלח ריפא מי יריחו, נס בתוך נס. ר״ש בן יוחי אומר,דבר של תורה הראה, שלא כתוב ויראהו, אלא ויורהו, בענין שנא׳ ויורני ויאמר לי (משלי ד ד).
וישלך אל המים וימתקו המים. המים המים שני פעמים, מיכן אמר ר׳ אלעזר המודעי המים מרים היו מתחלתן ולא לפי השעה.
שם שם לו חק ומשפט. חק זה שבת ומשפט זה כיבוד אב ואם, שבשניהם כתיב כאשר צוך ה' אלהיך (דברים ה יב וטז). ואמר ר׳ יהודה כאשר צוך במרה, ר׳ אלעזר המודעי אומר חק אלו עריות, שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות (ויקרא יח ל), ומשפט אלו דיני קנסות ודיני חבלות.
ושם נסהו. שם ניסה הקב״ה את ישראל דברי ר״א המודעי, ר׳ יהושע אומר שם ניסהו, נשאו למשה גדולה לפי ששי״ן וסמ״ך משמשין.
ויאמר אם שמוע תשמע לקול. מיכן אמרו שמע אדם מצוה אחת, משמיעין אותו מצות הרבה, שכח מצוה אחת, משכחין אותו מצות הרבה, שנאמר אם שכח תשכח (דברים ח יט).
ד״א אם שמוע תשמע, אם שמע מעצמו משמיעין לו מן השמים, וכה״א יהב הכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב כא). מכאן אמרו הבא ליטהר מסייעין אותו.
ד״א אם שמע תשמע. אם שמעת בילדותך, סופך אתה שומע בזקנותך, מיכן אמרו אם שמעת בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע.
לקול ה' אלהיך. אלו עשרת הדברות שנאמרו מפה אל פה בעשרה קולות, שנאמר מן השמים השמיעך את קולו (דברים ד לו).
והישר בעיניו תעשה. זו לפנים משורת הדין.
ד״א והישר בעיניו תעשה. היינו דתנן איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
והאזנת למצותיו. אלו הגדות המשובחות הנשמעות באזני כל אדם.
ושמרת כל חוקיו. אלו הלכות, שיש בהן איסור והיתר טומאה וטהרה.
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. תלה הכתוב הלשון בדבר שראו עיניהם.
כי אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב לצדיקים.
רפאך. אם לא ישים מה צורך רפואה, אלא אפי׳ אם אשים אני ה׳ רפאך, דברי ר׳ יהושע, ר״א המודעי אומר אם שמוע, יכול רשות, ת״ל תשמע חובה.
לקול ה׳ אלהיך. הכליל כל התורה.
כי אני ה׳ רופאך. זו תורה, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם (משלי ד כב), ואומר רפאות (הוא) [תהי] לשרך (שם ג ח).
ד״א רפאך. לעולם הבא.
ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים. מגיד שאותו מקום מהולל מכל הארצות במים. תדע שהרי היו שנים עשר מבועים ולא ספקו אלא לשבעים דקלים, כיון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים ריבוא ספקו להם שנאמר ויחנו שם על המים, דברי ר' יהושע, ר׳ אליעזר אומר מיום שברא הקב״ה את עולמו ברא שם שנים עשר מבועים, כנגד י״ב שבטים של יעקב, ושבעים דקלים, כנגד שבעים זקנים.
ויחנו שם על המים. שהיו מתעסקים במצות שנתנו להם במרה.