וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא, ר׳ יהושע אומר שמע מלחמות עמלק ובא, שהיא כתובה בצדו, ר׳ אליעזר אומר קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף שמעו האומות מסוף העולם ועד סופו, וכן אומרת רחב לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה׳ וגו׳ ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב י ויא).

וישמע יתרו. שבעה שמות נקראו לו, יתרו נקרא שמו שהותיר במעשים טובים, יתר שהותיר פרשה אחת בתורה, חובב שנעשה חביב למקום, [חבר שנעשה כחבר למקום], רעואל שנאהב למקום ונעשה ריע לישראל, פוטיאל שפלטו אל מע״ז, קיני שקינא לשמים וקנה לו תורה. בתהלה כתיב אל יתר חותנו (שמות ד יח), כיון שעשה מעשים טובים ניתוסף לו אות וי״ו, וכן ביהושע, הושע היה שמו, וניתוסף לו אות י׳, ולענין הרשעים אינו כן, שהרי עפרון שמו, ומשנשקל דמים מאברהם נקרא עפרן, וכן ביהונדב נקרא יונדב, מיכן שלא יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה.

כהן מדין. ר' [יהושע] אומר כומר היה, כענין שנאמר ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני (שופטים יח ל). ר' אלעזר המודעי אומר שר היה, שנאמר ובני דוד כהנים היו (ש״ב ח יח).

חותן משה. בתחלה היה משה מתכבד ביתרו חמיו. שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו (שמות ד יח), ועכשיו חמיו מתכבד בו במשה. שנאמר וישמע יתרו כהן מדין חותן משה, אמרו לו מי אתה, אמר אני חותן משה.

את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו. שקול משה כנגד כל ישראל.

כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים. מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל נסים וגבורות שעשה הקב״ה לישראל.

ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה. ראויה היתה לו.

אחר שלוחיה. ר׳ יהושע אומר מאחר שפטרה בגט. נאמר כאן שילוח, ונאמר להלן שילוח, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתה (דברים כד ב), מה להלן בגט אף כאן בגט.

ר׳ אלעזר המודעי אומר פטרה במאמר, שכיון שאמר לו הקב״ה למשה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים (שמות ג יא), באותה שעה לקח אשתו ובניו להביאם מצרימה, באותה שעה אמר הקב״ה לאהרן, לך לקראת משה המדברה (שם ד כז), כיון שפגעו בהר האלהים נשקו וחבקו, אמר לו, משה אחי, היכן היית כל השנים הללו, אמר לו בארץ מדין, אמר לו מה טף ונשים אלו שעמך, אמר לו, אשתי ושני בניי, אמר לו ולהיכן אתה מוליכן, אמר לו למצרים, אמר לו על שבמצרים אנו מצטערים, ואתה מביא אחרים להכניסם במצרים, באותה שעה אמר לה לכי לבית אביך, ונטלה שני בניה והלכה לה, לכך נאמר אחר שלוחיה.

ואת שני בניה אשר שם האחד גרשום. זה הבכור.

כי אמר גר הייתי בארץ נכריה. ר׳ יהושע אומר נכריה היתה לו, ר׳ אלעזר המודעי אומר נכריה בדת, שהתנה עמו יתרו שלא למול את הראשון, לפיכך הקדימו המלאך להרוג אותו, מיד ותקח צפורה צר ותכרות, וירף ממנו (שמות ד כה כו), ר׳ יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה רבינו לא תלו לו לפי השעה עד שמל את בנו.

ושם האחד אליעזר. לא אמר ושם השני, אלא ושם האחד, זה היה מיוחד לשם צפורה, וזה היה מיוחד לשם משה רבינו.

כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. אימתי היה בזמן שאמר לו דתן, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (שם ב יד), וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה (שם שם טו), אמר תפשוהו למשה וביקש להרגו, נדמה המלאך כדמותו של משה רבינו, תפשו את המלאך וינצל משה וברח, לכך נאמר ויצילני מחרב פרעה.

ויבא יתרו חותן משה. שהיה מתכבד במשה.

ובניו ואשתו. בניו של משה ולא ממקום אחר.

ואשתו. ולא שנתייאשה הימנו.

אל משה. מפני כבודו של משה.

אל המדבר. ואע״פ שהניח כל כבודו וכל עושרו ובא אל המדבר מקום תוהו שאין בו כלום.

אשר הוא חונה שם הר האלהים, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו, שנאמר אשר הוא חונה שם הר האלהים.

ויאמר אל משה. ר׳ יהושע אומר אגרת כתב לו, ר׳ אלעזר המודעי אומר שלח לו ביד שליח.

אני חותנך יתרו בא אליך. על אהבתך, אם תעשה בגיני עשה וצא לקראתי וקבלני, ואם לא עשה בשביל אשתך, ואם לא עשה בשביל שני בניה, שנאמר ואשתך ושני בניה עמה.

ויצא משה לקראת חותנו. מיכן אמרו לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.

וישתחו וישק לו. מיכן שחייב אדם להיות נוהג בחמיו כבוד.

וישאלו איש לרעהו. מי הקדים, משה הקדים, שנאמר איש לרעהו, ואין איש אלא משה, שנאמר והאיש משה עניו מאד (במדבר יב ג).

לשלום. מיכן אמרו לעולם יקדים אדם שלום לחבירו ואפילו לעובד כוכבים בשוק.

ויבאו האהלה. זה בית המדרש.

ויספר משה לחותנו. כדי למשכו ולקרבו לתורה.

את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים. מיכן שכללותיה של תורה מרובין יותר מפרטותיה.

על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם. במצרים ועל הים.

בדרך. זו מלחמת עמלק.

ויצילם ה׳. הצילם מכולם.

ויחד יתרו. לשון חדוה.

על כל הטובה. כמשמעו. ר׳ יהושע אומר על כל הטובה זה המן, אמרו לו המן שאנו אוכלין אנו טועמין בו טעם פת, טעם בשר דגים וחגבים, טעם כל המטעמים שבעולם, וכן פירשו רבותינו במס׳ יומא, בטעם לשד השמן (במדבר יא ח), מה שד זה תינוק טועם בה כמה טעמים, כך היה המן מתהפך לכמה מטעמים, קל וחומר מה לחם היוצא מן הארץ מתקנין אותו אלף מיני מאכלות, כמו שמפורש בהגדת איכה, האשה שנתנה בנה ללמדו מיני תבשילין ולמד לו חמשה מאות מיני מטעמים בחטה, ועוד ת״ק כו', לחם שירד מן השמים עאכ״ו.

ר' אלעזר המודעי אומר על כל הטובה, זה הבאר שהיו טועמין הימנה טעם יין ישן, טעם יין חדש טעם דבש טעם כל הממתקין שבעולם.

ר׳ אליעזר אומר על כל הטובה, זה ארץ ישראל שנאמר ארץ טובה ורחבה (שמות ג ח).

ויאמר יתרו ברוך ה׳. זכה יתרו לומר ברוך ה׳, מה שלא אמרו ששים רבוא מישראל, לפיכך זכו בני בניו וישבו סנהדרין בלשכת הגזית.

אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. התנין הגדול.

אשר הציל את העם מתחת יד מצרים. שיעבוד מצרים.

עתה ידעתי. עד כאן לא הודה בדבר.

כי גדול ה׳ מכל האלהים. מגיד שלא הניח שום ע״ז בעולם שלא חזר עליה לעבדה, לכך נאמר כי גדול ה׳ מכל האלהים, וכן נעמן שר צבא מלך ארם הודה ואמר, הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל (מ״ב ה טו), וכן רחב אמרה כי ה׳ אלהיכם הוא האלהים בשמים וגו׳ (יהושע ב יא).

כי בדבר אשר זדו עליהם. בקדרה שבשלו בה נתבשלו, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א כב), וישב ה׳ עליהם את מי הים (שם טו יט).

ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים. עד עכשיו היה עובד ומקטר לע״ז, עכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה. ומשה עצמו היכן היה, אלא מלמד שהיה עומד ומשמש עליהם, וממי למד מאברהם, שנאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (בראשית יח ח), והדרש הזה דרש ר' יצחק כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים והיה משמש עליהם.

לפני האלהים. מלמד שכל המקבל פני (חבירו) [חכמים] כאילו מקבל פני שכינה, רז״ל אמרו כל הנהנה מסעודה שת״ח שרוי בתוכה, כאילו מקבל פני שכינה.

ויהי ממחרת. ממחרת הסעודה.

וישב משה לשפוט את העם. מה משפטים היה להם, אלא בני ערב רב היו תובעים שלל המצריים.

ויעמד העם על משה. (מו) מיכן לשני בעלי דינין להיות עומדין, ואם רצו ב״ד להושיב את שניהם הרשות בידם, ואיזהו אסור אחד עומד ואחד יושב.

ויעמד העם על משה. לפני משה, כענין שנאמר שרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו ב).

מן הבקר עד הערב. והלא אין דנין דינין אלא עד זמן סעודה, אלא מגיד שכל מי שהוא מוציא הדין לאמיתו כאילו נעשה שותף למעשה בראשית, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד (בראשית א ה), לפי שמעמיד העולם, כדתנן על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.

ד״א מן הבקר עד הערב. כל מי שהוא דן שעה אחת ביום על האמת, כאילו כל היום כולו דן, לכך נאמר ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב.

וירא חותן משה וגו׳. כמלך שהוא יושב והכל עומדין.

ויאמר משה לחותנו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים.

כי יהיה להם דבר בא אלי. בין טומאה לטהרה.

ושפטתי. זה דין שאין בו פשרה.

בין איש ובין רעהו. זה דין שיש עמו פשרה, שהם נעשו ריעים זה לזה.

והודעתי את חוקי האלהים. חוקים אלו דרשות שהן נחקקין בלב.

ואת תורותיו. אלו ההוריות דברי ר׳ יהושע, ר׳ אלעזר המודעי אומר חוקים אלו עריות, וכן הוא אומר לבלתי עשות מחוקות התועבות (ויקרא יח ל).

ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר. מלמד שהיה אדם חשוב יתרו (נא) שעיקם בדבורו ואמר לא טוב.

נבל תבול. בתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה (ישעיה לד ד).

גם אתה. לרבות את אהרן.

גם העם. לרבות שבעים זקנים, דברי ר' יהושע.

כי כבד ממך הדבר. אמר לו הסתכל בקורה זו שהוא לחה שנים או שלשה נכנסין תחתיה ואינן יכולין לעמוד בה ארבעה וחמשה יכולין לעמוד בה.

עתה שמע בקולי איעצך. אם תשמעני ייטיב לך.

ויהי אלהים עמך. צא והמלך בגבורה.

היה אתה לעם. היה אתה להם בכלי מלא דיברות.

והבאת אתה את הדברים. שאתה שומע ותרצה בהם.

והזהרתה אתהם. אלו עשרת הדברות, ה' דוהזהרתה וה׳ של אתהם הם עשרה.

את החוקים. אלו עריות.

ואת התורות. אלו הוריות.

והודעת להם את הדרך ילכו בה. זה תלמוד תורה.

ואת המעשה אשר יעשון. זה מעשה הטוב דברי ר' יהושע, ר׳ אלעזר המודעי אומר הודע להן בית חייהן, את הדרך זה ביקור חולים, ילכו זה קבורת מתים, בה זה גמילות חסדים, ואת המעשה אשר יעשון זה לפנים משורת הדין.

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. תחזה להם בנבואה.

אנשי חיל. אלו עשירים ובעלי ממון.

יראי אלהים. אלו שהן יראין מן הקב״ה בדין.

אנשי אמת. אלו בעלי הבטחה.

שונאי בצע. אלו ששונאין ממון בדין דברי ר׳ יהושע.

ושמת עליהם שרי אלפים. הן שש מאות.

שרי מאות. ששת אלפים.

שרי חמשים. שנים עשר אלף.

שרי עשרות. שמנה ריבוא, נמצאו דייני שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות.

ושפטו את העם בכל עת. ר׳ יהושע אומר בני אדם שהן בטלין ממלאכתם יהיו דנין בכל עת.

והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך. אלו דברים גדולים, וכה״א את הדבר הקשה יביאון אל משה (פסוק כו).

וכל הדבר הקטן ישפטו הם. דברים קלים במשפט.

ד״א כל הדבר הגדול יביאו אליך. בב״ד הגדול.

ד״א כל הדבר הגדול, זה דבריו של גדול, כגון השופט ונביא השקר וכהן גדול, שלא יהיו נידונין בסנהדרי קטנה, אלא יביאו אליך היינו סנהדרין גדולה של שבעים ואחד, וזהו במס׳ סנהדרין מפורש שם, היינו דתנן דיני נפשות בעשרים ושלשה, ותנן נמי אין דנין לא את השופט, ולא נביא השקר, ולא את הכהן הגדול, אלא ע״פ ב״ד של שבעים ואחד וכו'.

וכל הדבר הקטן. אלו דיני ממונות שהן בשלשה.

והקל מעליך ונשאו אתך. בדומין לך שיהו כשרין, (סה) היינו דתנן החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו.

אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים. צא המלך בקונך.

וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. אהרן ושבעים זקנים.

וישמע משה לקול חותנו. עליו אמר שלמה שומע לעצה חכם (משלי יב טו).

ויעש כל אשר אמר. לו האלהים.

ד״א אשר אמר חמיו, שנאמר ויאמר חותן משה אליו (פסוק יז).

ויבחר משה אנשי חיל. קיצר בענין ואמר אנשי חיל, אנשי חיל בממון, אנשי חיל ביראה, אנשי חיל במצות.

ושפטו את העם בכל עת. שהיו בטלין ממלאכתן.

בכל עת. יכול אפילו בלילה, ת״ל ביום הנחילו את בניו (דברים כא טז), מיכן אמרו דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה.

עשרה דברים בין דיני ממונות לדיני נפשות, דיני ממונות בשלשה, דיני נפשות בעשרים ושלשה, דיני ממונות פותחין בין לזכות ובין לחובה, דיני נפשות אין פותחין לחובה, דיני ממונות מטין ע״פ אחד, בין לזכות ובין לחובה, דיני נפשות אין מטין, דיני ממונות מחזירין בין לזכות ובין לחובה, דיני נפשות אין מחזירין לחובה, דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה, דיני נפשות אין הכל מלמדין חובה, דיני ממונות המלמד זכות מלמד חובה, המלמד חובה מלמד זכות, דיני נפשות המלמד זכות אינו מלמד חובה, דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום, דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה, דיני נפשות ביום שלאחריו לחובה, דיני ממונות מתחילין מן הגדול, דיני נפשות מתחילין מן הצד, הכל כשרין לדון דיני ממונות, ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות.

וישלח משה את חותנו. ר׳ יהושע אומר שלחו לכבודו של עולם. ר׳ אלעזר המודעי אמר נתן לו מתנות רבות, שנאמר אל נא תעזוב אותנו (במדבר י לא), אמר לו אתה נתת לי עצה טובה, והקב״ה הסכים לדבריך, אל נא תעזוב אותנו, אמר לו כלום הנר מהנה, אלא במקום חשך, אף אתה חמה, ואהרן אחיך כאור הלבנה, מה יעשה הנר בחמה ובלבנה, אלא אלך אל ארצי ואגייר כל בני מדינתי, שאביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה, וכן עשה שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (שופשים א טז), לכך נאמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, הלך לגייר את בני משפחתו, שנא׳ ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים [שמעתים] סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה״א ב נה), יעבץ קרא לאלהי אבותיו שירבה גבולו בתלמידים, שנאמר ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי (שם ד י) כתיב ויבא אלהים את אשר שאל (שם שם שם), זימן לו הקב״ה את בני קיני ולימדם תורה, זה הוא שאמר שלמה בחכמתו רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה׳ (משלי כט יג), [ וכתיב עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה׳ (שם כב ב)] הא כיצד תלמיד שבא לשמוע לפני הרב והרב רוצה ללמוד מאיר עיני שניהם ה׳, ומגלין לו מן השמים רזי טעמי תורה, ונעשה כמעיין שאינו פוסק, וכנהר שמתגבר והולך, אבל אם אינו רוצה הרב להישנותו, עושה כולם ה', מי שעשה את זה חכם ואת זה טפש, יכול עוד לטפש את זה ולהחכים את זה, כיוצא בו נדרשין הפסוקין הללו על עני המבקש צדקה מן העשיר, אם נתן לו מאיר עיני שניהם ה׳, ואם לאו עושה כולם ה', חוזר לעשות את זה עשיר, ואת זה עני.

ר׳ חנניא בן גמליאל אומר כל הענין הזה נאמר בשנה שניה בשעה שביקש משה רבינו להעמיד הדגלים, שנאמר איש על דגלו באותות (במדבר ב יב).