וילך איש מבית לוי. מה ענין פסוק זה לכל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר רבי יהודה בר ביזנא מאי וילך, שהלך בעצת בתו, תנא עמרם גדול הדור היה, כיון שאמר פרעה הרשע, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמילין, מיד עמד וגירש את אשתו, עמדו כולם וגרשו את נשותיהן, אמרה לו מרים אבא גזירתך קשה משל פרעה הרשע, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בזה ובבא, פרעה הרשע גזר, ספק גזירותיו קיימות, ספק אינן מתקיימות, אבל אתת צדיק בודאי גזירתך מתקיימות, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב כח), עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהן.

איש. זה עמרם.

מבית לוי. משבט לוי.

ויקח, א״ר יהודה בר ביזנא שעשה לה מעשה לקוחים, (ג) הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדים לפניה, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהליס קיג ט).

את בת לוי. אפשר בת מאה ושלשים שנה, וקרא לה בת, דאמר רב חמא בר חנינה שזו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה במצרים, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כו נט), לידתה במצרים ולא הורתה במצרים, והיאך קרא אותה בת, א״ר יהודה בר כהנא מלמד שנולדו בה סימני נערות. מלומדים היו אבותינו בנסים, שהרי יוכבד אשת עמרם בת ק״ל שנה היתה, מנין שהרי לא שהו ישראל במצרים אלא מאתים ועשר, צא מהם שמונים שנה משנולד משה עד שיצאו, ככתוב ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה (שמות ז ז), נשארו למעלה מאה ושלשים.

תהר האשה ותלד בן. היא הוית מיעברא תלתי ירחי מעיקרא, דכתיב ותצפנהו שלשה ירחים, א״ר יהודה בר ביזנא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מיכן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקא של חוה.

ותרא אותו כי טוב הוא. תניא ר׳ מאיר אומר טוב שמו, ר׳ יהודה אומר טוביהו שמו, ר׳ נחמיא אומר הגון בנבואות, אחרים אומרים נולד כשהוא מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד).

ותצפנהו שלשה ירחים. דלא מנו ליה מצריים, אלא משעה דאהדרה, ואינהו לא הוו ידעי דהוית מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא.

ולא יכלה עוד הצפינו. אמרו משום דכל היכא דהוי שמעו מצריים דמתיליד ינוקא הוי בחשי אבתריה וקטלי ליה.

ותקח לו תיבת גומא. מאי שנא תיבת גומא, א״ר שמואל בר נחמני דבר רך הוא הגומא שיכול לעמוד בפני רך ובפני קשה, בפני המים, ובפני האבנים והסלעים, שאם יבואו גלי היאור וישליכו התיבה על הסלעים לא תשבר.

ותחמרה בחמר ובזפת. תניא חומר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע.

ותשם בה את הילד ותשם בסוף. ר׳ אלעזר אומר ים סוף, ר׳ שמואל בר נחמני אומר אגם, כדכתיב קנה וסוף קמלו (ישעיה יט ו).

ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו. לדעת מה יעשה בסוף נבואתה, שהיתה מרים מתנבא ואומרת עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל, וכיון שנולד משה, נתמלא הבית אורה, (כא) ונשקה על ראשה, כיון שזרקוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה היכן נבואתך, לפיכך נתיצבה מרחוק לדעה מה יעשה לו בסוף נבואתה, כל הענין על שם השכינה נאמר. ותתצב, דכתיב ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל (ש״א ג י). אחותו, דכתיב אמור לחכמה אחותי את (משלי ז ד). מרחוק, דכתיב מרחוק ה׳ נראה לי (ירמיה לא ב). לדעה, דכתיב כי אל דעות ה׳ (ש״א כ ג). מה, דכתיב מה ה׳ אלהיך שואל מעמך (דברים י יב). יעשה, דכתיב יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן (ש״א כה כח). לו, דכתיב ויקרא לו ה׳ שלום (שופטים ו כד).

ותלד בת פרעה לרחוץ על היאור. דע והבן שאע״פ שאין מקרא יוצא מדי פשוטו, מדרש חכמה נאה הוא להשכיל בו דבר מתוך דבר, לדבר דבר על אופן הענין, וכן מפורש במס׳ סוטה א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי שירדה לרחוץ מגילולי של בית אביה, וכה״א אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד ד). וכן מצינו מקרא מלא בדברי הימים שמרד לקח את בתיה בת פרעה, שנאמר ובני כלב בן יפונה עירו אלה, ונועם ובני אלה וקנז וגו' (דה״א ד טו), וכתיב ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי סוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד (שם שם יח), ולמעלה מן הענין כתוב ובני כלב בן יפונה, ולבסוף כתיב ואשתו היהודיה, למדנו שאשתו של כלב היתה זאת יהודיה, ושינה שם אשתו ושינה שמו, שהרי קראו הכתוב תחלה כלב בן יפונה, ולבסוף קרא שמו מרד, ולאשתו בתחלה קרא שמו יהודיה, ולבסוף קרא שמה בתיה בת פרעה, לכך אמרו רז״ל לא ניתנה דברי הימים אלא לדרוש בו עניני התורה, למה נקרא שמו מרד, שמרד בעצת מרגלים. יהודיה שנתיהדה, שכל הכופר בע״ז נקרא יהודי, וכה״א איתי גוברין יהודאין (דניאל ג יב), להודיעך שמדרשות הראשונים שדרשו חכמי ישראל תורה שלימה הן, ולכך א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.

ותרא את התיבה בתוך הסוף. אמרו לה אמהותיה גבירתנו מנהגו של עולם מלך שגוזר גזירה, אם כל העולם כלו אין מקיימין אותה, בניו ובנותיו ובני בניו מקיימין אותה, ואתה? עוברת על גזירת אביך, שהוא גוזר אם בן הוא והמתן אותו, ואתה מחייה אותו, בא גבריאל וחבטן בקרקע, היינו דכתיב ונערותיה הולכות על יד היאור, הולכות למיתה, כענין שנאמר הנה אנכי הולך למות (בראשית כה לב).

ותשלח את אמתה ותקחה. ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה.

ותפתח ותראהו את הילד. ותרא מבעי׳ ליה, א״ר יוסי ב״ר חנינה שראתה עמו שכינה, כענין שנאמר אני ה׳ הוא שמי (ישעיה מב ח).

והנה נער בוכה. קרי ליה ילד, וקרי ליה נער, תנא הוא ילד וקולו כנער, דברי ר׳ יהודה, אמר לו ר׳ נחמיא אם כן עשית למשה רבינו בעל מום, אלא מלמד שעשאו לו אמו חופת נעורים בתיבה.

ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה. מנא ידעה, א״ר יוסי ב״ר חנינה שראתה אותו מהול, כענין שכתבנו למעלה; ותרא אותו כי טוב הוא, שאין העבריים ניכרים אלא במילה.

**.**מילדי העברים זה. לא אמר מילדי העברים הוא אלא זה, א״ר יוחנן נתנבאה שלא מדעת, זה נופל ואין אחר נופל, והיינו דאמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב וכי יאמר אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (שם ח יט), צופין ואינן יודעין מה צופים, מהגין ואינן יודעין מה מהגין, ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, לפיכך גזרו עליהן כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכיון דשדיוה למשה, אמרו איצטגניני פרעה תו לא חזינן כי ההוא סימנא ובטלוהו גזירתיהו, ואינון לא ידעון דעל מי מריבה לקי, והיינו דאמר ר׳ יוסי ב״ר חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה (במדבר כ כג), המה שראו איצטגניני פרעה וטעו, זה שאמר ישעיה הנביא מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך (ישעיה מז יג), מאשר ולא כל אשר, לפי שהקוסמים והחוזים וכל הוברי שמים רואים ומודיעים מאשר יהיה בעולם, אבל דבר על מתכונתו אינן יכולין להגיד, לכך הכתוב אסר להתעסק בהם, שנאמר לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם (דברים יח ט), והם ביטול תורה, ואומר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (שם שם יג), ואומר כה אמר ה׳ אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י יב), המה יחתו ולא ישראל, אמר רב אחא ב״ר חנינא אותו היום שירדה בת פרעה לרחוץ על היאור ששה בסיון היה, יום שהיה עתיד משה רבינו לתת התורה לישראל מפי הגבורה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם מי שעתיד לקבל את התורה בהר סיני ביום זה ילקה ביום זה, וראיה לדבר שהרי אמרו רז״ל בז׳ באדר נולד משה, טול לך משבעה באדר ועד ששה בסיון שלשה חדשים, שהרי אייר חסר, היינו דכתיב ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו, למדנו שלא שהה משה רבינו בתיבה אפילו יום אחד. וכן הוא אומר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ממצבה לא זזה עד שהופיע הקדוש ברוך הוא לצדיק יהי כבוד ה׳ לעולם.

ותאמר אחותו אל בת פרעה וגו׳ מן העבריות. מאי שנא מעבריות, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות ולא ינק, אמר הקב״ה פה שעתיד לדבר עם שכינה יונק דבר טמא, והיינו דכתיב את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישעי׳ כח ט).

ותאמר לה בת פרעה לכי. הבינה בת פרעה שהנער זרע קדושים.

ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. א״ר אלעזר שהלכה בזריזות.

העלמה. א״ר שמואל בר נחמני שהעלימה את דבריה, ולא גילתה הסוד לאדם בעולם שהנער בן אמה, לשון עלמה, כמו עלמות, ומשמע בתולה ובעולה, שהרי ברבקה כתיב והיה העלמה היוצאת לשאוב (בראשית כד מג), וידענו שלא דיבר אליעזר אלא על בתולה, וכן דרך גבר בעלמה (משלי ל יט), ואין זה כי אם בבעולה, שכן כתוב דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים, ודרך גבר בעלמה, והמה ארבעתן דרכים שאין להם תפיסה, ולא להכיר דרך שעבר נשר באויר העולם, ולא נחש בצור, ולא אניה בלב ים, כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו׳ (שם שם כ), ואם בבתולה אינה יכולה לומר לא פעלתי און אלא ודאי בבעולה מדבר, ולא עוד אלא שהכתוב קוראה אותה אשה מנאפת, ואין מנאפת אלא בעולה, שנא׳ האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים (יחזקאל טז לב), וכן בישעי׳ כתיב הנה העלמה הרה (ישעי׳ ז יד), לא כי היא בתולה, אלא בת בנים היתה, אלא בתורה קורא אותה עלמה והיא אשת ישעיהו הנביא, וכה״א הנה אנכי והילדים אשר נתן [לי ה׳] (אלהים) לאותות ולמופתים בישראל (שם ח יח), כי בנו השני קרא שמו מהר שלל חש בז, וזה הבן קרא עמנואל.

ותאמר לה בת פרעה היליכי, יו״ד משמש תחת וי״ו, ופירושו הוליכו, אבל מפני מה נכתב היליכי, א״ר חמא בר חנינא שנתנבאה לפי תומה, הא שליכי, כמו הא לכם זרע (בראשית מז כג) הא דרכך (יחזקאל יו מו), י׳ וא׳ משמשין.

ואני אתן את שכרך. לא דיין לצדיקים שמחזירין להם אבדתם, אלא שנותנין להם שכר.

ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ללמדך שכל המגדל בן של חבירו כאלו הוא ילדו, וכן כתוב בנעמי ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי (רות ד יז), והוא שנאמר בדברי הימים ואשתו היהודיה ילדה (דה״א ד יח), היהודיה זו בתיה בת פרעה שנתיהדה, ילדה כמו יולד בן לנעמי.

ששה שמות נקראו לו למשה. ירד זה משה שהוריד תורה לישראל. אביגדור, שנעשה כגדר והיה מתפלל בעדם, שנאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו (תהלים קו כג). חבר, שחיבר את ישראל לאביהם שבשמים. אבי סוכו, שנעשה להם כסוכה. יקותיאל, שקיוו ישראל להקב״ה בימיו, שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל (שמות ד לא), וגם בשעה שאמר להם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה׳ (שם יד יג), קיוו לדיבורו. אבי זנוח, שהזניח עוונות ישראל, שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי כדברך (במדבר יד כ). אבי אבי אבי שלשה פעמים, אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאים. אב בתורה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב). אב בחכמה, שנאמר עיר גבורים עלה חכם (משלי כא כב), חכם זה משה, גבורים אלו מלאכים, שנאמר גבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ). ויש אומרים גבורים אלו ישראל. אב בנביאים שנאמר ולא קם נביא (דברים לד י).

ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח לו מרד (ד״ה שם), הוא כלב בן יפונה שמרד בעצת מרגלים.

ותקרא שמו משה. משוי היה ראוי לומר, שהרי משה משוי היה, אלא על שם ישראל שהוא משה אותם והוציאם ממצרים, שנאמר והוצא את עמי בני ישראל (שמות ג י), וכתיב ויסע משה את ישראל מים סוף (שם טו כב), לכך נקרא שמו משה שהוא משה אחרים, וכן הנביא אומר ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וגו׳ (ישעיה סג יא).

ותאמר כי מן המים משיתיהו. ארז״ל ותשלח את אמתה ותקחהו, נמשכה אמת בת פרעה ששים אמות, וראיה לדבר כי מן המים משיתיהו, יכול היה לומר כי ממים משיתיו, הוסיף הכתוב נו״ן ממן, וה״א המים. וה״א מן משיתיהו, נו״ן וה״א וה״א, הרי ששים.

ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא, זה שאמר הכתוב גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו (משלי כ יא), שהרי משה רבינו אע״פ שהיה בפלטין של פרעה, הלך לראות בסבלותן של ישראל, היינו דתנן הלל אומר אל תפרוש מן הצבור, שלא יהי׳ אדם רואה צבור בצער ויאמר אלך לביתי, ואוכל ואשתה, ושלום עלי נפשי, אלא יהא נושא בעול עם חבירו.

וירא איש מצרי. הבין כי מצרי הוא.

ויפן כה וכה. אלו ישראל שנא׳ כה יהיה זרעך (בראשייו טו ה). ד״א ויפן כה, ראה כת מלאכי השרת מכה ומכה, אמר להם כלום יצא מזה צדיק,אמרו לו לאו.

וירא כי אין איש. מיד הכהו, ועל מה הכהו שהיה נוגש את שוטרי ישראל בא אל בית ישראל ולא מצאו, וענה את אשתו, והלך ומצא את הבעל והיה מכהו, מיד נתקנא משה והרגו, ואותה האשה הית שלומית בת דברי, ומפני שלום שהשיבה למצרי נתעולל בה, אבל כיוצא בה לא היתה, שנאמר גן נעול וגו׳ (שה״ש ד יב).

וירא כי אין איש. להושיע.

ד״א וירא כי אין איש. ממשפחת איש ציד.

ויך את המצרי. ברוח שפתיו [ שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע (ישעיה יא ל)].

ויטמנהו בחול. טמן הסוד בתוך ישראל, שנאמר ושמתי את זרעך כחול הים (בראשית יג טז).

ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים. מאן הוו דתן ואבירם.

ויאמר לרשע. למחויב שבהם.

למה תכה רעך, הכית לא נאמר, אלא תכה, מיכן אמרו חכמים כל המגביה ידו על חבירו אע״פ שלא הכהו נקרא רשע, רב הונא אמר תקצוץ ידו, שנאמר וזרוע רמה תשבר (איוב לח טו).

ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו. זש״ה שנאו בשער מוכיח (עמוס ה י), ואומר ולמוכיח בשער יקושרן (ישעיה כט כא).

הלהרגני אתה אומר. חפץ לא נאמר, אלא אומר הוא שארז״ל בשם המפורש הרגו.

ויירא משה ויאמר. (פד) הצדיקים אע״פ שתולים בטחונן בהקב״ה היו יראין.

אכן נודע הדבר. אע״פ שטמן הסוד בתוך ישראל, הי׳ נודע, כי הולך רכיל מגלה סוד.

וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה. אמרו שם החרב על צוארו ולא היה חותכו.

ויברח משה. נתן מקום לשעה, שכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו.

וישב בארץ מדין וישב על הבאר. יעקב אבינו ישב על הבאר, שנאמר וירא והנה באר בשדה (בראשית כט ב), וכן דוד הלך אל הבאר, ואביתר וצדוק נוצלו בבאר.

ולכהן מדין. שר העיר, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו (ש״ב ח יח).

ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען. התחיל לכתוב לספר בלשון זכר ויגרשום, וכתיב ויושיען לשון נקבה, אלא מלמד שבקשו להזדווג להן, כענין שנאמר ואין מושיע לה (דברים כב כז), ברח מן הדינין, ובא ומצא דינין, לפיכך הכתוב משבחו צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל (שם לג כא).

** ותבאן אל רעואל אביהן.** זה יתרו.

ותאמרנה איש מצרי. לפי שהיה מולדתו ממצרים, קראוהו איש מצרי.

ד״א הגרמת איש מצרי שהרג, בא משה להלן והצילנו.

וגם דלה דלה לנו. דלה במים, דלה מן המצריים.

ויאמר אל בנותיו ואיו. ממשפחת איה שרה אשתך, שהמים נתברכו בזכותו, שכה״א דלה דלה לנו, בדלי אחד דלה והשקה את הצאן.

קראן לו ויאכל לחם. בוא וראה כמה גדולה לגימא שקירבה את הרחוקים, שבשכר קראן לו ויאכל לחם, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו' המה הקינים (דה״א ב כה) וכתיב ובני קיני חותן משה (שופטים א טז).

ויואל משה לשבת את האיש. נשבע לו, שנאמר ויואל שאול את העם (ש״א יז כד), ואומר הואל קח ככרים (מ״ב ה מ).

צפרה. שרצתה כצפור לקרוא את משה.

ותלד בן. לא נאמר בה ותהר, זה כמו שאמרנו בבלהה, שלא נאמר בה ותהר, לפי שהיתה בחורה ולא היתה נראית מעוברת, וכסבורין היו שכניה שלא נתעברה, ועד שילדה לא הוכר עוברה, לכך נאמר ותלד.

ויהי בימים הרבים ההם. בזמן שהן עוברים באנחה נקראים רבים, אבל בזמן שהן עוברין בשמחה נקראין אחדים, שנאמר ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (בראשית כט כ).

וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל. וכי מפני שמת ויאנחו בני ישראל, אלא מלמד שנצטרע, כענין שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר יב יב), ואמרו לו לרחוץ בדם בני ישראל, לפיכך ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים, אין ישראל נגאלין אלא מתוך דוחק גדול, וכה״א כי שחה לעפר נפשנו (תהלים מד כו), וכתיב קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך (שם שם כז), כי יראה כי אזלת יד (דברים לב לו), כי ידין ה׳ עמו (תהלים קלה יד), ועת צרה הוא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל ז).

וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם. כענין שנאמר ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר (בראשית מא יח), וביצחק כתיב ואת בריתי אקים את יצחק (שם יז כא), וביעקב כתיב ויעמידה ליעקב לחק ולישראל ברית עולם (דה״א מז יז).

וירא אלהים את בני ישראל. ראה שעבודם.

וידע אלהים. לשון רחמנות, כענין שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י).