לא תשא שמע שוא. הרי אזהרה למקבל לשון הרע.

ד״א לא תשא שמע שוא. אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אחד, עד שיהא שם בעל דין חבירו, שנאמר עד אלהים יבא דבר שניהם (שם ב ח).

(א) ד״א לא תשא שמע שוא. קרי ביה לא תשיא, אזהרה לבעל דין שלא יטעום דבריו לדיין, עד שיבא חבירו בעל דינו, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב (דברים יט יז).

אבא חנן אומר מנין שראוי לענות אמן אחר שבועות הדיינין, שנאמר לא תשא שמע שוא.

אל תשת ידך עם רשע. שאם אמר לו חבירו, פלוני חייב לי מאתים, ולי עד אחד בוא והצטרף עמו ותטול אתה מנה ואני מנה, לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע, וכן הרב שאמר לתלמידו יודע אתה שאפילו היו נותנין לי כל ממון שבעולם איני מכזב, אלא איש פלוני חייב לי מנה, ואין לי אלא עד אחד, בוא והצטרף עמו כדי שאקח את שלי, לכך נאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, ונקיי הדעת שהיו בירושלים, לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעים מי חותם עמהם, וכן בדין, וכן בסעודה.

לא תהיה אחרי רבים לרעות. יכול תהיה אחריהם לטובה, ת״ל לא תענה על רב לנטות, אמרה תורה הרוג על פי עדים, והרוג על פי מטין, מה עדים בשנים, אף מטין בשנים. שהרי דיני נפשות בעשרים ושלשה, אחד עשר מחייבים, ושנים עשר מזכין זכאי, אחד עשר מזכין, ושנים עשר מחייבין מוסיפים עליהם שנים עד שבעים ואחד, שלשים וחמשה מזכין, ושלשים וששה מחייבין חייב, אבל מתחלה אחד עשר מחייבין ואחד עשר מזכין ואחד אומר איני יודע, הרי זו אזהרה לדיין שלא יטה אלא ע״פ זכות, מיכן אמרו מטין על פי עד אחד לזכות, וע״פ שנים לחוב, ומנין שאין מתחילין אלא מן הצד, ת״ל לא תענה על ריב על רב כתיב.

ודל לא תהדר בריבו. אבא חנין אומר משום ר׳ אלעזר בלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר.

כי תפגע שור אויבך. יכול עד שיפגע בו, ת״ל כי תראה (להלן פסוק ה) ואיזה שיעור פגיעה שיש בה ראייה, שיערו חכמים אחד משבעה [ומחצה] במיל וזהו ריס.

שור אויבך. זה ישראל חבירו שעשה עמו מריבה ואויבו לפי השעה.

או חמורו תועה. אין תועה אלא חוץ לתחום, וכן הוא אומר והנה תועה בשדה (בראשית לז טז).

השב תשיבנו לו. אפילו מאה פעמים, ובמשנה תורה כתוב ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו וגו׳ (דברים כב ב) עד שתדרשנו אם רמאי הוא ואם לאו, והשבותו לו (שם), שאם היתה היציאה אוכלת יותר מדמיה ראה היאך תשיבנו לו.

מציאת עצמו מנין, ת״ל והשבותו לו, שאם מצא את חבירו תועה חייב הוא להדריכו בדרך ישרה.

כי תראה חמור שונאך. השונא מלשון אויב, אלא ששינה הכתוב בדבור, כמו משפטי ודיני (תהלים ט ה), וכמו עצמיו אפיקי נחושה גרמיו [כמטיל ברזל] (איוב מ ח).

כי תראה, וכתיב כי תפגע, פגיעה שיש בה ראייה שיערו חכמים ריס אחד משבעה [ומחצה] במיל.

רובץ. ולא רבצן.

תחת משאו. ולא שהטעינו יותר על משאו.

וחדל מעזוב לו. פעמים שאתה חדל ופעמים שאין אתה חדל, חמור של ישראל ומשאו של כנעני עזב תעזוב, חמור של כנעני ומשאו של ישראל וחדלת מעזוב לו.

עזוב תעזוב. זו פריקה.

הקם תקים. זו טעינה, ומה לשון עזב שיפרוק המשא ויעזבהו, ואם צריך לטעון יטעון, שנאמר הקם תקים.

עזב תעזוב. אפילו מאה פעמים.

ד״א עזב תעזוב. השנאה.

עמו. בזמן שהוא משתדל עמך, מיכן אמרו חכמים הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה, אם אתה רוצה פרוק אתה יחידי, לכך נאמר עמו, שישתדל גם הוא בדבר שלו.

לא תטה משפט אביונך בריבו. אמרו חכמים, אעפ״י שאין מקרא יוצא מדי פשוטו, נדרש אביון במצות שאע״פ שהוא רשע ובא לדון עם הצדיק לא תאמר הואיל ורשע הוא יטו דינו, ת״ל לא תטה משפט אביונך בריבו.

מדבר שקר תרחק. זו אזהרה ללשון הרע.

ד״א אזהרה לדיין שלא ישב אצלו דיין בור. ר' נתן אומר אזהרה לפורש מן המצות, ת״ל מדבר שקר תרחק, וכה״א ומוצא אני מר ממות (קהלת ז כו), זו מינות.

** ד״א מדבר שקר תרחק.** מדבר על חכם שהוא יושב ושומע שחבירו אומר הלכה כראוי ואומר הרי אני פורצה וסותרה מידו וחוזר ובונה אותה בשביל שאקרא חכם, ת״ל מדבר שקר תרחק.

ונקי וצדיק אל תהרוג. הרי שיצא מבית דין זכאי ונקי, ואומר אחד יש לי לומר עליו חובה, מנין שאין מחזירין אותו, ת״ל ונקי וצדיק אל תהרוג, ומנין שאם יצא מבית דין חייב, ואמר אחד יש לי ללמוד עליו זכות, שמחזירין אותו, ת״ל ונקי וצדיק אל תהרוג.

כי לא אצדיק רשע. כי לא ארשע צדיק מיבעיא ליה, אלא חזר על ונקי אל תהרוג, שאע״פ שיצא מבית דין זכאי וחייב לפני, אני גובה דינו, שנאמר כי לא אצדיק רשע, וקל וחומר כי לא ארשע צדיק, לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות.

ושחד לא תקח. למה נקרא שמו שחד, שהוא חד, לפיכך הזהירה תורה אפי׳ אמר הריני נוטל ממונו ואיני מטה את דינו ת״ל ושחד לא תקח, ואפילו שוחד דברים.

כי השוחד יעור פקחים. פקחים בתורה, וחכמים בדעת.

ויסלף דברי צדיקים. אם את הפקחים בתורה יעור, קל וחומר להדיוטים, ואם מסלף דברי צדיקים, קל וחומר לרשעים.

ד״א פקחים. במשמעו, מיכן אמרו כל הנוטל ממון ומטה הדין, אינו נפטר מן העולם עד שיחסר מאור עיניו.

ויסלף דברי צדיקים. המצודקים מהר סיני, וזה מטהר את הטמא, ומטמא הטהור.

וגר לא תלחץ. בממונו.

ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם. היינו דאמרי אינשי מילתא [גנאה] דאית בך קדום ואימא ליה.

ושש שנים תזרע את ארצך, שלא תצטרך נרה שנה וזורעה שנה, אלא שש שנים תזרע.

ואספת את תבואתה. זו רמז לברכה שמשולחת במעשה ידיהם.

ד״א ואספת את תבואתה. להביא פירות ערב שביעית שנכנס לשביעית שהן כפירות שביעית, ומנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית [שהן כפירות שביעית], ת״ל ויתרם תאכל חית השדה.

והשביעית תשמטנה ונטשתה. תשמטנה מעבודתה, ונטשתה באכילתה, אין לי אלא פירות, עשבים מנין, ת״ל ונטשתה מכל מקום.

ואכלו אביוני עמך. כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך, וכתוב אחד אומר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך (ויקרא כה ו), הא כיצד, כשהפירות מרובין הכל אוכלין, וכשהפירות מועטין לך ולעבדך ולאמתך. ר׳ יהודה בן בתירה אומר עד שלא הגיע שעת הביעור מבערין אותו עניים ועשירים, וכשהגיע שעת הביעור מבערין אותו עניים ואין מבערים אותו עשירים.

ויתרם תאכל חית השדה. לפוטרו מן המעשר בא הכתוב, כן תעשה לכרמך לזיתך, הרי אתה צריך להיות דן משניהם בנין אחד, מה כרם וזית שהם גדילין על מי שביעית והם כפירות שביעית, אף כל שגדל על מי שביעית, הרי הן כפירות שביעית.

ששת ימים תעשה מעשיך. למה נאמר שבת בענין שביעית. שלא תסתרס שבת בראשית ממקומה, לכך נאמר וביום השביעי תשבות, אף על פי שהשביעית קרויה שבת, שבת בראשית לא נעקרה ממקומה, כיוצא בו נאמר שבת במועדים, שאע״פ שנקראו המועדים שבת, שבת בראשית לא נעקרה ממקומה.

למען ינוח שורך וחמורך. הוסיף לו הכתוב נייח אחר להיות תולש מן הקרקע ואוכל, לפי שהוא זה נייחו ולא שיהא הפרש בבית.

וינפש בן אמתך. זה עבד ערל.

והגר, זה גר תושב שהוא בשבת כישראל ביום טוב, הלוקח עבדים ערלים מן העובדי כוכבים, הרי הן בשבת כישראל בחולו של מועד, ועושין יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם.

ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. להביא סידור השלחן והמנורה והמזבחות, ר׳ מאיר אומר לעשות דבר תורה חובה עליך, ר׳ אליעזר אומר לעשות מצות עשה חובה כמצות לא תעשה.

ושם אלהים אחרים לא תזכירו. שלא יאמר להכירו שמור לי בצד עבודת כוכבים פלונית, ואני אשמור לך בצד עבודת כוכבים פלונית.

ולא ישמע על פיך. שלא יגרם לאחרים לישבע בעבודת כוכבים, מיכן אמרו חכמים אסור לאדם לעשות שותפות עם כנעני גזירה שמא יתחייב לו שבועה, ונשבע לו בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה לא ישמע על פיך.

שלש רגלים. ולהלן הוא אומר שלש פעמים (דברים טז טז), שלא תאמר כל זמן שארצה ובלבד שיהיה שלש, ת״ל בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות (שם).

שלש רגלים. פרט לבעלי קבים, ולהוציא את החיגר והסומא החולה והקטן, ושאין יכול לעלות ברגליו.

תחג לי בשנה. לשם קודש.

את חג המצות תשמור. מה כתוב למעלה מן הענין ושם אלהים אחרים (פסוק יג), וכתיב את חג המצות תשמור, [ללמדך כל המבזה את המועדים כאילו עובד עבודת כוכבים].

שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חודש האביב. מיכן היה ר׳ יהודה בן בתירה אומר שלא תהא מביא אלא בחדש האביב, ואם לא השיגה התבואה מעברין את השנה.

כי בו יצאת ממצרים. להביא מה גרם.

ולא יראו פני ריקם. בזבחים, ושמא תאמר שלמים לא אלא בעולות, וכן הדין שלא יהא שלהן שלך מלא, ושלחן רבך ריקן.

וחג הקציר. זה חג השבועות.

וחג האסיף. זה חג הסוכות, ולא נאמרו הרגלים בענין שביעית, שלא יסתרו רגלים ממקומם.

שלש פעמים בשנה. אין פעמים אלא רגלים, וכן הוא אומר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים (ישעיה כו ו), שלא יעלו אלא ברגליהם, ובה״א מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שה״ש ז נ).

יראה כל זכורך. להוציא את הנשים, כל להוציא אף טומטום ואנדרוגינוס שאינן בכלל זכר.

אל פני האדון ה׳. ולהלן הוא אומר האדון ה׳ אלהי ישראל (שמות לד כג), שאע״פ שהוא אדון לכל באי העולם, על ישראל ייחד שמו ביותר, כיוצא בו כה׳ אלהינו, יותר מכל באי העולם, כיוצא בדבר אלהים אלהיך אנכי (תהלים נ ז), אלהים אני לכל באי העולם, ולא ייחדתי שמי אלא על ישראל.

לא תזבח על חמץ דם זבחי. לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי ר׳ ישמעאל.

ולא ילין חלב חגי עד בקר. לימד על החלבין שהן נפסלין בלינה על גבי הרצפה.

ראשית בכורי אדמתך. למה נאמר, שלא תאמר הרי כתוב ולקחת מראשית כל פרי האדמה, ואין לי אלא פירות דרך בכורים משקין מנין, ת״ל ראשית בכורי אדמתך, ומה הפרש בין אלו לאלו, אלא שעל הפירות קורין ועל המשקין אין קורין.

לא תבשל גדי בחלב אמו. והוא הדין לכל בהמה וחיה, אלא שדבר הכתוב בהווה.

א״ר ישמעאל שלש פעמים נאמר לא תבשל גדי, כנגד שלש בריתות שכרת עם ישראל, בחורב, ובערבות מואב, ובהר גריזים והר עיבל. ר׳ יונתן אומר אחת לבהמה, ואחת לחיה ואחת לעופות. ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, אחת לאיסור אכילה ואחת לאיסור הנאה, ואחת לאיסור בישול.

ד״א שלא תאמר הואיל ונאמר לא תבשל גדי עם הבכורים לא יהא נוהג אלא בזמן שהבכורים נוהגין, לכך נאמר לא תאכל כל נבלה וגו׳ (דברים יד כא), ונאמר לא תבשל גדי (שם), מה נבלה נוהג איסורה בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף איסור בשר בחלב נוהג בין בארץ ובין בחוצה לארץ, ואומר לא תאכל הנפש עם הבשר (שם יב כג), להביא בשר בחלב שהוא אסור באכילה, שהרי הדם נעכר ונעשה חלב.

לא תבשל גדי בחלב אמו. רבי אומר אין לי אלא גדי שאר בהמה מנין, נאמר כאן אמו, ונאמר להלן תחת אמו (ויקרא כב כז), מה אמו האמור להלן, בשור שה ועז הכתוב מדבר, אף כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר, ואין לי אלא חולין, מוקדשין מנין, ת״ל בית ה׳ אלהיך לא תבשל גדי אפילו מוקדשין.

הנה אנכי שולח מלאך לפניך. לא הוא המלאך שנאמר בו ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט), אלא זה מלאך אחר שאמר לו הקב״ה למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. בזכותך, לפיכך הוציאו הכתוב בלשון יחיד.

לשמרך בדרך, זה המלאך מיכאל, הממונה על ישראל, הוא שבא בימי יהושע, שנאמר אני שר צבא ה׳ עתה באתי (יהושע ה יד), וכתיב כי אם מיכאל שרכם (דניאל י כא), והוא שעתיד לבא, שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך (שם יב א).

לשמרך בדרך. מן הכנענים ומן המזיקין. ומהו שמי בקרבו (פסוק כא), שכל המלאכים נקראים בשם אל, מיכאל רפאל גבריאל.

כי לא ישא לפשעכם. לפי שהוא שליח, וכל מה ששליח משתלח לעשות הוא עושה, אינו יכול לשאת לכם פנים, שנאמר ישא ה׳ פניו אליך (במדבר ו כו),והוא שאמר משה לפני הגבורה, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות לג מו), אמר לפניו רבונו של עולם, אל תמסרנו בידי מלאך, אמר לו הקב״ה אפילו מלאך לא אשלח, אלא הצרעה בלבד, דורשי רשומות אמרו הנה אנכי שולח מלאך לפניך, הם לוחות הברית הנתונות בארון הקודש לשמרך בדרך, שנאמר וארון ברית ה׳ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה (במדבר י לג), שהיה ממיך את ההרים, ומגביה את העמקים, ומשוה הדרך, והורג כל המזיקין, וכן מצינו כשנלקח ארון הברית בשדה פלשתים היתה יד ה׳ על הפלשתים.

ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. אע״פ שעתיד, כאלו זכינו, לפי שגזירת מלכו של עולם משאמרה כבר נעשית, וכה״א מקדש ה׳ כוננו ידיך (שמות טו יז), ועדיין לא היה, וכתבו הכתוב כאלו היה, חכמי ישראל אמרו מיכן ראיה שמקום מקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה, וכה״א ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו (תהלים קכב ג),ואומר אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כח יז).

השמר מפניו. שלא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.

ושמע בקולו. אלו המצות שבלוחות הברית.

אל תמר בו. אל תמירהו באדון אחר.

אל תמר בו. אל תוסיף על דברי תורה ולא תגרע ממנו.

כי לא ישא לפשעכם. כלומר אם תעבור על דברי תורה, לא ישא הקב״ה לפשעכם, שנאמר כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא (שמות כ ז), וכתיב ונקה (שם לד ז), הא כיצד, מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבין. חזר הלשון לדבר בלשון רבוי, שחטא אחד גורם לחטאות מרובות, שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא (ישעיה ה יח), החטא מתחלה דומה לחבל חלש, וסופו עתיד להיות כעבות העגלה.

כי שמי בקרבו. אלו עשרת הדברות שכתוב בלוחות, שחמשה פעמים כתיב בחמשה הדברים הראשונים ה׳ אלהיך, אנכי ה׳ אלהיך (שמות כ ב), כי אנכי ה׳ אלהיך (שם שם ה), את שם ה׳ אלהיך (שם שם ו), שבת לה' אלהיך (שם שם י), אשר ה׳ אלהיך (שם שם יב), ובחמשה לא נאמר בהם ה' אלהיך, ה' מדת רחמים, אלהיך זו מדת הדין. כנגד חמשה שיש בהם קום עשה, הייחוד, ובטול עבודת כוכבים, ובשמו תשבע, זכירת שבת, כיבוד אב ואם כתיב ה׳, וכנגד חמשה לאוין, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, כתיב חמש פעמים ה׳ אלהיך, לכך נאמר כי שמי בקרבו.

כי אם שמוע תשמע בקולו. אם תשמע דבר אחד, סופך שאתה שומע דברים הרבה.

ועשית כל אשר אדבר. אלו עשרת הדברות. כל אשר אדבר, אלו שאר המצות שהיה עתיד ליתן לישראל באהל מועד ובערבות מואב על ירדן ירחו.

ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך. אע״פ שמשמעות הכתוב עבר הוא עתיד ואיבתי ואצרר, שכל הבטחות של הקב״ה כאלו נעשו בשעת הבטחה, שנאמר ההוא אמר ולא יעשה (במדבר יג כט).

ואיבתי. עתה.

וצרתי. לעתיד לבא לימות המשיח, שנאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע (ירמיה ל ז).

ד״א ואיבתי את אויביך. אלו סיחון ועוג.

וצרתי את צורריך. אלו שלשים ואחד מלכים.

כי ילך מלאכי לפניך וגו׳. לרבות הגרגשי, ד״א והכחדתיו. כאיש אחד אכחידם.

לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם. חזר עוד להזהירם על עבודת כוכבים, כל פרשה שנאמרה ונשנית נתחדש בה דבר, וזו היא חידושה.

כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם. זו ביטול עבודת כוכבים.

ועבדתם את ה׳ אלהיכם. זו תפלה, שנאמר עבדו את ה׳ ביראה (תהלים ב יא).

וברך את לחמך ואת מימיך. של כל אחד ואחד, שלא יהיה נצרכים זה לזה.

ואת מימיך. זו היין הוציא הכתוב בלשון מים, מיכן אמרו כל בית שאין היין נשפך בתוכו במים אינו בכלל ברכה.

והסירותי מחלה מקרבך. ארז״ל שמונים ושלשה חלאים תלויים במרה, מנין מחלה, וכולם פת שחרית וקיתון של מים מעברתן, מיכן אמרו השכם ליכל בקיץ שחרית מפני החמה, ובחורף מפני הצינה, ואם תאמר הא כתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו (קהלת י טז), פסוק זה שלמה אמרו על משכימי בבקר שכר ירדופו ושותין ומשתכרין ומבטלין תורתן, אבל כדי ליישב דעתו של אדם שלא ינזק, מעט פת בקיתון של מים, לא אסרה תורה, ועליו הכתוב אומר והחכמה תחיה בעליה (שם ז יב), (סה) וכן אמרו רבותינו ז״ל שעה ששית מאכל תלמידי חכמים, והוא דטעים מידי בצפרא.

לא תהיה משכלה ועקרה בארצך. זו ארץ ישראל.

את מספר ימיך אמלא. בכל מקום. את מספר ימיך אמלא, מלמד שהקב״ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש.

את אימתי אשלח לפניך. זו פחד הלב, שנאמר תפל עליהם אימתה ופחד (שמות טו טז), לא תהא אומה ולשון שולטת בהם.

והמותי. כמו והממתי.

את כל העם אשר תבא בהם. אלו הכנעניים וכל מלכי האמורי.

ונתתי את כל אויביך אליך עורף. שנאמר ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו ח).

ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה וגו׳. כיצד האמוריים מתים, א״ר לוי שתי צרעיות היה מזווג הקב״ה לכל אחד ואחד ושפכות הצרעה ארס לתוך עינו ומסמתן מלמעלה, ומסרסתן מתחת, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט).

לא אגרשגו מפניך בשנה אחת. ארבעה לפניך כתיב בפרשה, מלאך לפניך (פסוק כ), מלאכי לפניך (פסוק כג), אשלח לפניך (פסוק כז), הצרעה לפניך (פסוק כח), כנגד ארבעה דגלים.

לא אגרשנו מפניך, לא מפני שאין היכולת, אלא פן תהיה הארץ שממה, כלומר שבני אדם הם יישובו של עולם.

ורבה עליך חית השדה. שכל זמן שבני אדם יוצאין לפעלם החיות רובצין במעונתן, שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו (תהלים קד כב כג).

מעט מעט אגרשנו מפניך. אלו פרין ורבין, ואלו מתמעטין.

עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. שנאמר וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה (שם סט לז), וכן הוא אומר ואלה הגוים אשר הניח ה׳ לנסות בם את ישראל (שופטים ג א).

ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר. זה נהר פרת, וכה״א עד הנהר הגדול נהר פרת (בראשית טו יח), כל ארץ החתים עד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם (יהושע א ד), זה הפסוק עתיד להיות לימות המשיח, שנא' וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח), לפי שלא מצינו גבול ארץ ישראל ממדבר עד הנהר, ולא מים סוף עד ים פלשתים, אלא ודאי לעתיד לבא.

כי אתן בידכם את כל יושבי הארץ וגרשתמו מפניך. על מנת שתגרשם מפניך.

וגרשתמו. זה מצוה על המלך, לפי שהוא מלחמת חובה, זש״ה ואני אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג ט), אשיתך, לשון יישוב, כגון ושתי את גבולך, אשיתך לשון הבדלה, כגון וישת לו עדרים לבדו (בראשית ל מ), אשיתך לשון שנאה, כלומר עשיתם שאשנא אתכם, ר׳ ברכיה אומר אשיתך לשון הפקר, כמו ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית (ישעיה ה ו) כלומר גרמתם לעצמכם להיות הפקר.

לא תכרת להם ולאלהיהם ברית. שאם תכרות להם הרי אתה כורת גם לאלהיהם.

לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, וכה״א זבולון לא הוריש את יושבי קמרון (שופטים א ל).

כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש. כל מוקש מכשול, וכה״א כי כשלה ירושלים (ישעיה ג ח), ואומר מכשול עונם היא (יחזקאל ז יט), בוא וראה חומרת עבודת כוכבים, בתחלת עשרת הדברות הזהיר עליה, שנאמר לא יהיה לך (שמות כ יג), ובאמצע הפרשה שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך (שם לז יז), לבסוף המשפטים, שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית.