Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואל משה אמר עלה. זה היה מעשה קודם עשרת הדברות, שנאמר ויאמר ה' אל משה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך (שם יט כד).
אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק. ואין אנו יודעין כמה מרחוק, כשהוא אומר להלן אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה (יהושע ג ד), אף כאן אלפים אמה.
ואל משה אמר. זה דומה לויאמר למך לנשיו עדה וצלה [וגו׳] נשי למך האזנה אמרתי (בראשית ד כג), נשי למך ולא אמר נשיי.
ונגש משה לבדו אל ה׳. זה שנאמר למעלה ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ כא).
ויבא משה ויספר לעם. שנאמר וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם (שם יט יד).
את כל דברי ה׳ ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו. לא היה חילוק הלב בינותם.
ויכתב משה את כל דברי ה׳. אלו החקים והמשפטים, את לרבות ספר בראשית ואלה שמות, עד ויקחו לי תרומה.
וישכם בבקר, הזריזין מקדימין למצות.
ויבן מזבח. ביום הששי בנה מזבח והעמיד שתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל.
וישלח את נערי בני ישראל. אלו הזקנים הנערים במצות, כגון והנער נער (ש״א א כד), ניעור ומדקדק במצות.
ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים. הכל פרים העולות והשלמים, אע״פ שאין לפסוק זה הכרע, אם פרים הכל, ואם עולות כבשים, והשלמים פרים.
ויקח משה חצי הדם וישם באגנות. אלו המזרקים.
וחצי הדם זרק על המזבח. לכפר על ישראל.
** ויקח את ספר הברית.** זהו שכתוב מתחלת בראשית עד כאן, דברי ר׳ יוסי בר יהודה, ר׳ ישמעאל אומר ברכות וקללות, שנא׳ אלה דברי הברית (דברים כח סט).
ויאמר כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע [כדרך שנא׳ במלאכי השרת ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים קג כ).
ד״א נעשה ונשמע. נעשה את כל אלה, ונשמע] העתידות להיאמר.
ויקח משה את הדם ויזרק על העם. זו הזאה, מלמד שלא קבלו אבותינו התורה אלא על ידי מילה וטבילה והזאה.
ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. אמר להם הרי אתם קשורין וענובין, מיד קבלו עליהם בשמחה.
ויעל משה ואהרן וגו׳. זה בתחומו, ואלו בתחומן.
ויראו את אלהי ישראל. מלמד שראו שכינה.
ותחת רגליו. זה כסא הכבוד.
כמעשה לבנת הספיר. מלמד שהספיר לבן הוא, וכה״א כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל א כו).
ואל אצילי בני ישראל. אלו הזקנים והכהנים הנגשים אל ה׳.
לא שלח ידו. לא היה בהן היזק, כענין שנאמר פן יהרסו אל ה׳ לראות ונפל ממנו רב (שמות יט כא). ויש אומרים לא שלח ידו. לא חלה עליהם עדיין נבואה.
ויחזו את האלהים. חזו מלאכי השרת וחיות הקודש.
ויאכלו וישתו. אלו קרבנותן שהן מתקרבין ומתקבלין לפני המקום, ונדמה להם כאלו אכלו ושתו, כענין שנאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים (שה״ש ה א).
ויאמר ה׳ אל משה עלה אלי ההרה. לההר אשר אמרתי לך, תעבדון את האלהים על ההר הזה (שמות ג יב), זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, שהוא תחלה לארבעים יום.
והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן. כמשמעו.
והתורה. אלו חוקים ומשפטים.
והמצוה. זו משנה.
אשר כתבתי. אלו נביאים וכתובים.
להורותם. זה התלמוד, מלמד שכולם ניתנו לו למשה מסיני, שהרי כמה מצות סתומות, וכמה משפטים סתומים בתורה שגילום חכמי ישראל בקבלת דור אחר דור, רב מפי רב, ששמע מפי רבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני.
ויקם משה ויהושע משרתו. עדיין לא היה שמו יהושע עד שנה שניה שנשתלחו המרגלים, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג טז), אלא שכתבו על שום שנהיה, וכן ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמות יז ט), נקרא על שם שעתיד להיות, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה, וכן כיוצא באלה תמצא, ויכו את כל שדה העמלקי (בראשית יד י), ועדיין לא נברא, אלא על שם סופו הולך הכתוב.
ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. המתינו לנו, כמו ואשב בהר (דברים ט ט), והמתין בהר.
והנה אהרן וחור עמכם. זכותו של לוי, וזכותו של יהודה.
מי בעל דברים. דברי ריבות.
יגש אליהם. לדין.
מי בעל דברים יגש אליהם. מיכן אמרו המוציא מחבירו עליו הראיה, שנאמר יגש אליהם, כלומר יגיש ראיותיו אליהם.
ויעל משה אל ההר. אחר עשרת הדברות.
ויכס הענן את ההר. וגם את משה רבינו כסה הענן, כדי למרק אכילה ושתיה שבמעיו, כדי להשימו כמלאכי השרת.
ויכסהו הענן ששת ימים. להר וגם למשה.
ויקרא אל משה. למה באת קריאה זו אל משה, אלא לחלוק לו למשה כבוד.
ביום השביעי מתוך הענן. זה שאמר לו הנני אנכי בא אליך בעב הענן (שמות יט ט).
ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר. דיברה תורה בלשון שהאוזן יכולה לשמוע, כאש אוכלת, ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישעיה מב יג), כקול מים רבים כקול שדי (יחזקאל א כד), וכאלה רבות.
לעיני בני ישראל. כדי לקרבן לייחודו.
ויבא משה בתוך הענן. מלמד שנעשה לו שביל בתוך הענן והיה הולך לאור הענן, כאדם שמהלך בצהרים.
ויעל אל ההר. זה תחלת ארבעים יום, וששה ימים קודם שקראהו הקב״ה מתוך הענן בכלל ארבעים יום, שאינן ארבעים ושש, אלא ארבעים יום וארבעים לילה, שנאמר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, כולן רצופין בזה אחר זה, בוא וראה שכל מעשה בראשית בששה ימים נבראו, והתורה נתנה לסוף ארבעים יום, אשרי מי שנותן מעשה ששה, ונוטל מעשה ארבעים, ז׳ כנגד אחד, חוץ מיום שעלה, וחוץ מיום שירד. ובמה היה מתעסק משה רבינו ארבעים יום וארבעים לילה, אלא ללמדך עומקי התורה והמצות למד מפי הגבורה, ואם משה רבינו ששמע מפי הגבורה, הוצרך ללמוד ארבעים יום, הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה שצריך להיות עמל בתורה, ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו (משלי טז כו), אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות ועובד לבוראו באמת.
סליק פרשת משפטים.