כתיב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (משלי ד כ), מאי לקח טוב, זו היא התורה, והאיך היא לקח טוב, בנוהג שבעולם שגי תגרין מוכרין שני מיני תגרות החליפו זה לזה, מה שיש ביד זה אין ביד זה, אבל התורה אדם שונה הלכה זו, וחבירו שונה הלכה אחרת, לימדו זה את זה, נמצא ביד זה שתים וביד זה שתים לכך נקרא לקח טוב.

** ד״א לקח טוב.** שהרי כל סחורה שבעולם אדם נוטלה ויוצא לדרך, ספק שמא יטלוה הימנו לסטים, אבל התורה אינה כן, לכך נקראת לקה טוב.

ד״א לקח טוב כל סחורה שבעולם בעלה מתפחד שמא תפסיד ותזיל סחורתו, אבל התורה אינה מפסדת אלא עולה בכל יום ומתגדלת, לכך נקראת לקח טוב, אמר הקב״ה לקח טוב נתתי לכם, עשרת הדברות ומשפטים ישרים וחוקים ומצות טובים, עתה בבקשה מכם תורתי אל תעזובו, הקב״ה נתן תורה לישראל ואמר תורתי אל תעזובו.

וידבר ה׳ אל משה לאמר.

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי, ומנין לומר לי במקום אותי, שנאמר ולי אני עבדך (מ״א א כו), ועשו לי מקדש (פסוק ח), לבך נאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.

תנן התם חמשה לא יתרומו, ואם הרימו אין תרומתן תרומה, החרש השוטה והקטן והתורם את שאינו שלו, ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות, אין תרומתן תרומה.

אמר ר׳ שמעון בן לקיש וכולהם מן הפסוק הזה, דבר אל בני ישראל, פרט לחרש שאינו שומע ואינו מדבר, אשר ידבנו לבו, פרט לשוטה שאין לבו נודבו, ידבנו לבו, אין הנדיב אלא בלב, שנאמר כל נדיב לב (שמות לה ה), ולא אנוס, מאת כל איש, פרט לקטן שאינו איש, ויקחו לי, משלהם פרט לתורם מה שאינו שלו, והנכרי מנין, דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי, ולא הגוים יקחו, על שם חיבה זוכר את ישראל בכל פרשה ומצוה, שנא׳ כי נער ישראל ואוהבהו (הושע יא א), ואומר ואוהב את יעקב (מלאכי א ב).

ויקחו לי תרומה. כל מקום שנאמר לי, הוקבע לעולם הזה ולעתיד, כי לי הארץ (ויקרא כה כב), כי לי בני ישראל עבדים (שם שם נה), כי לי כל בכור (במדבר ג יג), והיו לי הלוים (שם ח יד), וכאלה רבות.

ויקחו לי. שתהא ברכה בה, וכה״א והמלאכה היתה דים (שמות לו ז).

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אמר להם הקב״ה לכם אני מטריח להביא תרומה, ולא לשאר אומות.

תקחו את תרומתי. מאחר שהתנדב מלבו, תקחו את תרומתי בעל כרחו.

וזאת התרומה. שלש פעמים הזכיר תרומה, כדרב טבאי אמר ר׳ יאשיה דאמר שלש תרומות הן, תרומת שקלים לאדנים, תרומת מזבח למזבח, תרומת בדק הבית לבדק הבית.

אשר תקחו מאתם. לא תרומת דגן תירוש ויצהר, אלא זהב וכסף ונחשת, אמר הקב״ה אני העמדתי לכם שלשה עשר דברים במצרים, אף אתם תתנדבו שלש עשרה, שלשה עשר שעשה במצרים הכתובים על ידי יחזקאל, ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי, ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך, ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזניך, ועטרת תפארת בראשך, וסלת ושמן ודבש האכלתיך (יחזקאל טז י יא יב יט) הרי שלשה עשר. אף אתם תתנדבו לי שלשה עשר דבר, זהב, וכסף, ונחשת, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, ועזים, ועורות אילם מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שטים, ושמן למאור, ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים, אבני שהם, ואבני מלואים, ומה נשתנו אלו, אלא למדרש, זהב לכפר מפני מלכות בבל, דכתיב ביה ראשיה די דהב טב (דניאל ב לב), וכסף לכפר מפני מלכות פרס ומדי, דכתיב ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט), ונחשת לכפר מלכות יון, שהיא פחותה מכולן, שהיא עתידה להשתמש במטבע חשוב כחרס שהדינרין שלהם נחשת, ותכלת וארגמן ותולעת שני, תכלת אלו ישראל העטופים בציצית, [דכתיב ביה פתיל תכלת], ארגמן זה דניאל, שראה ד׳ מלכיות האלו, [וכתיב ביה ארגוונא ילבש] (דניאל ה ז), ותולעת שני אלו ישראל, שנא׳ בהם אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה מא יד), ואומר כחוט השני שפתותיך (שה״ש ד ג), ושש זה הבד, כנגד המלאך לבוש הבדים אשר נשבע בחיי העולמים, ועזים זה כפרת עונות ישראל, שנאמר אם יאדימו כתולע כצמר יהיו (ישעיה א יח), ועורות אילם מאדמים אלו מלכי אדום שמשכה מלכותן על ישראל, ועורות תחשים שערערו חומות ירושלים והתישו כוחן של ישראל, ועצי שטים שיועצים עצות להשטות את ישראל מייחוד מלכם.

שמן למאור. כנגד מלך המשיח שעתיד לבא להאיר עיני ישראל.

בשמים לשמן המשחה. שעתיד למשוח כהן גדול.

ולקטרת הסמים. כדכתיב כריח. ניחוח ארצה אתכם (יחזקאל כ מא).

אבני שהם ואבני מלואים. [זה אבני כדכוד], כדכתיב ושמתי כדכוד שמשותיך (ישעיה נד יב).

ועשו לי מקדש. בעולם הזה ולעולם הבא.

ושכנתי בתוכם. לעולמי עולמים. חיבה יתירה חיבב הקב״ה לישראל, לצמצם שכינתו בתוכם, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלהיו. זה המדרש נואי המקרא ומידי פשוטו אינו יוצא.

ככל אשר אני מראה אותך. מלמד שהראה לו הקב״ה למשה כל מלאכת תבנית המשכן הכל הראה לו דמות אש.

וכן תעשו. לדורות הבאים.

ועשו ארון עצי שטים. התחיל בארון מפני שקדושתו יתירה, לפיכך הזכיר בראשונה.

עצי שטים. מין ארז, שנא' אתן במדבר ארז שטה (ישעיה מא יט).

אמתים וחצי ארכו, ואמה וחצי רחבו, ואמה וחצי קומתו. באמה של ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה, ורחבן ששה, ועוביין ששה, מונחות כנגד ארכו של ארון, כמה לוחות אוגרות בארון, שנים עשר טפחים, נשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהם טפח חציו לכותל זה וחציו לכותל זה, נשתיירו שני טפחים שבהם ספר תורה מונח, שנאמר אין בארון רק שני לוחות האבנים אשר הניח שם משה בחורב (מ״א ח ט), אין בארון רק, אין מיעוט אחר מיעוט, אלא לרבות ספר תורה שמונח בארון. פרנסת ארון לאורכו, צא ופרנס ארון לרחבו, כמה לוחות אוכלות בארון ששה טפחים, שנשתיירו שם שלשה טפחים, צא מהם טפח, חציו לכותל זה, חציו לכותל זה, נשתיירו שם שני טפחים שלא יהא ספר תורה יוצא ונכנס כשהוא דחוק, דברי ר׳ מאיר, בבבא בתרא בפירקא קמא עמודי כסף היו עומדין ברוחב הארון לאורך הלוחות. מהדקין את הלוחות שלא יתנועעו במסעות אמתים וחצי ארכו, מיכן אמרו אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על היקפו ולא היקפו יתר על ארכו.

שאלו את רבי שיעור ספר תורה בכמה, אמר להם בגויל ששה טפחים, בקלף איני יודע וכו׳. וכל ספר שהיקפו ששה טפחים, בידוע שעוביו מקום הנחתו שני טפחים, שכל שיש בהיקפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח, למדנו שספר תורה שעשה משה רבינו כך דינו.

וצפית אותו זהב טהור מבית ציור הארון ומחוץ תצפנו. מיכן אמרו כל תלמיד חכם שאינו תוכו כברו אינו תלמיד חכם, וכן אמר איוב צדק לבשתי וילבשני וגו׳ (איוב כט יד).

ועשית עליו. עליון הוא כתר התורה על שלשה כתרים, שבכולם לא נאמר אלא ועשית לו, וכאן ועשית עליו.

זר זהב. זכה שהוא לומד ומקיים נעשית לו זר וכתר, ואם לאו זרה הוא הימנו, לכך חסר יו״ד.

ויצקת לו ארבע טבעות. שיהא תלמיד חכם זהיר בתורה ובתלמוד ובמצות ובמעשים טובים.

ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית. כלומר ושתי טבעות מן ארבע טבעות זהב יהיו על צלעו האחד וכן הצד השני.

ועשית בדי עצי שטים. אלו המסייעין את עוסקי התורה.

וצפית אותם זהב. שבמקום שעתיד הקב״ה לעשות צל לעוסקי התורה עתיד לעשות למחזיקיה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב), ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג יח).

והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון. מיכן שתלמידי חכמים שבעיר בני עירו מצווין לעשות מלאכתו.

לשאת את הארון בהם. מאחר שעוסק בתורה מתנשא למעלה למעלה.

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. מכאן שהמסיר בדי הארון עובר בלאו.

ונתת אל הארון. בוא וראה כמה נתינות הם, השבת מתנה, שנאמר ראו כי ה׳ נתן לכם (את) השבת (שמות טז כט), החכמה מתנה, שנא׳ כי ה׳ יתן חכמה (משלי ב ו), התורה מתנה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם (שם ד ג), ואומר ויתן אל משה ככלותו (שמות לא יח), ואומר ונתת אל הארון, וארץ ישראל מתנה, שנאמר אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם (דברים טז ח), והלוים מתנה, שנאמר לכם מתנה נתונים לה׳ (במדבר יח ו), וחלק הלוים ומנחות הכהנים מתנה, ארבעה ועשרים מתנות כהונה, וכן כיוצא בהן, וכן התורה מתחלתה ועד סופה קרויה מתנה, לפי שנתנה במדבר במקום הפקר כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, לכך נקראת מתנה.

את העדות. עדות התורה לעולם שהקב״ה בחר בישראל ונתן להם את תורתו.

אשר אתן. לאחר ארבעים יום.

אליך. על ידך עתידה להינתן.

ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה. הכפרת מדת ארכה ורחבה נאמרה [ומדת עוביה לא נאמרה], וכשהוא אומר על פני הכפרת קדמה (ויקרא טז יד), למדנו עוביה טפח, כתיב הכא פני, וכתיב התם מאת פני יצחק אביו (בראשית כז ל), ואין פני אדם פחות מטפח.

ועשית שנים כרובים זהב, כשאמר משה רבינו לא תעשה לך פסל וכל תמונה (שמות כ ד), נאמר לו ועשית שנים כרובים זהב, (לח) וכן כיוצא באלו, כמו פרשת יבום, וערות אביך, לא תלבש שעטנז (דברים כב יא), גדילים תעשה לך (שם שם יב), מחלליה מות יומת (שמות לא יד), וביום השבת שני כבשים בני שנה (במדבר כח ט), אלה וכיוצא בהן ברצון אחד נאמרו.

ועשה כרוב אחד מקצה מזה. שלא להרחיק את הכרובים מן הכפורת.

והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה. הכרובים האלה יהיו פורשים כנפים למעלה, ולא של בית עולמים, כי הכרובים שעשה שלמה היו פורשים כנפים מקיר הדביר לקיר הדביר, שנאמר כנף הכרוב האחד נוגע בקיר מזה, ואלו הכרובים.

סוככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו. כגון כפי הכהנים בשעה שעולין לברך את ישראל.

אל הכפרת יהיו פני הכרובים. שלא יחזירו פניהם זה מזה.

איש אל אחיו. (לט) להראות לישראל חיבה יתירה שהקב״ה חיבבם.

ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה. לפי שיש על בסמוך, ויש על לפני, לפיכך הוצרך לומר מלמעלה.

ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. להביא שברי לוחות שהיו מונחין בארון.

ונועדתי לך שם. בכל מקום שיהא שם הארון.

ודברתי אתך. שלא יהא הדבור אלא אתך, שמא תאמר מכל המשכן, ת״ל מעל הכפרת, יהא הדבור יוצא, שמא מכל הכפורת, ת״ל מבין שני הכרובים, ושמא תאמר מבין כל גופי הכרובים, ת״ל אשר על ארון העדות, להודיע גבורותיו של מלך מלכי המלכים שכתוב בו קול ה׳ שובר ארזים קול ה׳ בכח קול ה' חוצב להבות אש (תהלים כט ד ה ז) והוא מצמצם לדבר עם עבדו כאשר ידבר איש אל רעהו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

את כל אשר אצוה אותך, ולא לאיש אחר, (מ) [שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב).

אל בני ישראל. ולא לעם אחר], וכן הוא אומר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום (תהילים קמז כ).

ועשית שלחן. שלחן קרוי שלחן, והמזבח קרוי שלחן, אלא שהעולין על המזבח כליל לאשים, והעולים בשלחן לכהנים, אלא שממנו אזכרתה לה׳, קטורת הבזיכין.

אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו. תנן התם במס׳ מנחות בפרק שתי הלחם ר' מאיר אומר השלחן ארכו שנים עשר ורחבו ששה, שהאמה בת ששה ולחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמשה, נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן וכופל טפחיים מיכן וטפחיים מיכן וטפחיים ריוח באמצע, כדי שתהא הרוח מנשבת בו, אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, אמרו לו והלא כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה (ויקרא כד ז) אמר להם והלא נאמר ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ), ובגמרא א״ר יוחנן לדברי האומר כו׳.

וצפית אותו זהב טהור ועשית לו זר זהב סביב, זה כתר שני, שזכו בו שבטו של אהרן, שהרי זר הארון כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, מכח משה רבינו שזכה בו תחלה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב).

ועשית לו מסגרת טופח. מסגרתו למעלה היתה, כדברי ר' יהודה.

ועשית לו ארבע טבעות זהב. לו לשלחן ולא למסגרת.

לעמת המסגרת תהיין הטבעות. בצדו של שלחן.

ועשית את הבדים עצי שטים וגו׳ ונשא בם את השלחן. (מה) שהיו מוציאין השלחן ברגלים ומראין אותו לעולי רגלים, ואמר להם ראו חיבתכם לפני המקום שסילוקו כסידורו, שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו (ש״א כא ז).

ועשית קערותיו וכפתיו וקשותיו ומנקיותיו. תנן התם במס׳ מנחות בפרק שתי הלחם ארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהם, שנים לסדר זה ושנים לסדר זה, ועשרים ושמנה קנים כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר זה, וארבעה עשר לסדר זה, לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחין את השבת, אלא נכנס מערב שבת ושומטן ונותנן לאורך השלחן, וכל הכלים שהיו במקדש אורכן לאורך הבית, ואמרי׳ בתלמוד ארבעה סניפין מנא הני מילי, אמר רב קטינא דאמר קרא ועשית קערותיו אלו הדפוסין, כפתיו אלו הבזיכין, קשותיו אלו הסניפין, ומנקיותיו אלו הקנים.

אשר יוסך בהן. שמסככין בהן את הלחם [וכולא שמעתתא, וכך הצעתן קערות אלו הדפוסין שבהם אופין את הלחם] ולפיכך נקרא לחם הפנים על שם שהיה להם שתי פנים, בשביל תיקון הדפוסין, וכפותיו אלו בזיכי לבונה, קשותיו אלו הסניפין כזה מנקיותיו אלו הקנים, שהיה משים הקשות בין המערכות כדי שלא יגע לחם בלחם שלא יתעפש, שנא' ושמת אותם שתים מערכות (ויקרא כד ו), זה על גב זה, והקנים מפרידין בין מערכה למערכה בגובה המערכות, כי אין אדם יכול לצייר במקומה, כי אם באורך והמבין יבין.

תנן התם ר' מאיר אומר כל אמות היו בינונית חוץ ממזבח הזהב, והקרן, והסובב, והיסוד, ר׳ יהודה אומר אמת בנין באמת ששה, ושל כלים בחמשה, א״ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו, ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה, ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח (יחזקאל מג יג), חיק האמה זה היסוד האמה, רוחב זה סובב, וגבולה אל שפתה סביב אלו הקרנות, גב המזבח זה מזבח הזהב, ר׳ מאיר סבר זה באמה בת חמשה הא כל אמות הכלים באמה בת ששה, ר' יהודה סבר כזה יהיה אמות הכלים, כולא שמעתא.

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. תנן התם סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר הבזיכין בשבת פסולה ואין חייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא, סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר את הבזיכין בשבת כיצד יעשה, יניחנה לשבת הבאה שאפילו הוא על השלחן ימים עשרה אין בכך כלום.

ותנן נמי ארבעה כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים, ושנים בידם שני בזיכין וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים, ושנים ליטול שתי בזיכין, הנכנסין עומדין בצפון ופניהם לדרום, והיוצאים עומדים בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין, וטפחו של זה בתוך טפחו של זה, שנאמר לפני תמיד, ר׳ יוסי אמר אף אלו נוטלין ואלו מניחין, אף זו היתה תמיד, יצאו ונתנום על שלחן של זהב שהיה באולם והקטירו את הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים.

תניא ר׳ יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום, הא מה אני מקיים לפני תמיד, שלא ילין שלחן בלא לחם, אמר רב אמי מדבריו למדנו שאפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית, ופרק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש (יהושע א ח). שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את רבי יהושע כגון שלמדתי כל התורה כולה, מהו שאלמוד חכמת יוונית, קרא עליו את המקרא הזה לא ימיש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה (שם), צא ובדוק שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה, ולמוד חכמת יוונית.

ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה. תנן התם שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה [ושבעה נרותיה מעכבין זה את זה], מהו טעמא הויה כתיב בהו. תנו רבנן מנורה הייתה באה מן העשת ומן הזהב, עשאה מן הגרוטאות פסולה, מן שאר מיני מתכת כשרה, מאי שנא מן הגרוטאות דפסולה, מקשה בעינן, משאר מיני מתכות נמי מקשה בעינן, אמר קרא תעשה, לרבות שאר מיני מתכות.

וששה קנים. אמר שמואל משמיה דסבא גופה של מנורה שמונה עשרת טפחים, הרגלים והפרח שלשה טפחים, וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע וכפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנה, אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גבהה [של] המנורה וטפחיים חלק וטפח, כפתור ושני קנים יוצאים ממנה, אחד אילך ואחד אילך.

ונמשכין ועולין כנגד גבהה של מנורה וטפחיים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנה, אחד אילך ואחד אילך, ונמשכין ועולין כנגד גבהה של מנורה, נשתיירו שם שלשה טפחים שבהן גביעים כפתורים ופרחים. גביעים למה הם דומים, כמין כוסות אלכסנדריים, כפתורים למה הן דומים, כמו תפוחי הברותין, פרחיה למה הם דומים כמין פרחי העמודים, נמצאו גביעים עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה, כולא שמעתא במנחות בפרק הקומץ.

שלשה גביעים משוקדים. מצויירים.

וכפתור תחת שני הקנים. כדמתרץ בגמרא.

ועשית את נרותיה שבעה. כנגד שבעת ימי בראשית.

והעלה. וידליק, כמו ותעל משאת העיר השמיטה.

והאיר על עבר פניה. מלמד שכולם היו מצדדין פניהם כנגד נר מערבי כלפי שכינה.

ומלקחיה ומחתותיה. אלו צורכי המנורה.

וראה ועשה. שלא נמסרה לו בלא ראיה.