ואת המשכן תעשה עשר יריעות. כנגד עשרת הדברות.

שש. חוטן כפול ששה.

מעשה חושב תעשה אותם. שיהא לו ציור אחד.

ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה. זה יתפרש בפרשת ויקהל אחר הקמת הקרשים.

חמש היריעות תהיין חוברות. במחט ולא בלולאות.

ועשית חמשים קרסי זהב. קרסים היה להם שתי אחיזות בשתי הלולאות, נראים היו הקרסים בלולאות ככוכבים ברקיע.

וחברת את חמש היריעות. בתפירה.

וכפלת את היריעה הששית. כדי שיהא שתי אמות כפולות.

אל מול פני האהל. מפאת קדימה שמתחלת הפתח היה משים את היריעה באמצעותה, ושתי האמות היה לפתח כמו רדיד על המצח.

ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעות. יתירות יריעות של עזים על יריעות של תכלת וארגמן ארבע אמות וברוחב שתי אמות.

ועשית חמשים לולאות. כדי שהקרסים העליונים של נחשת מכוונין כנגד קרסי זהב התחתונים.

וסרח העודף ביריעות האהל. זה ברוחב יריעות של עזים.

חצי היריעה העודפת. כי חציה נכפלה אל מול פני האהל ושתי האמות הן עודפות ונסרחות על אחורי המשכן.

והאמה מזה והאמה מזה. לפי שהתחתונות היו שמנה ועשרים, והעליונות היו שלשים אמה, והיה אלה שתי אמות על צדי המשכן מזה ומזה לכסותו.

ועשית מכסה לאהל עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים. תחש שהיה בימי משה רבינו לפי שעה נזדמנה לו, ועשה ממנו מכסה לאהל מלמעלה, ומתרגמינן ססגונא, ששש בגוונים הרבה שלה.

ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים. (ו) מכל מיני ארז לא נבחרו למלאכת המשכן אלא עצי שטים, לכפר על מעשה שטים.

עומדים. שיהו מעמידין אותן דרך גדילתן.

ד״א עומדים. עומדין לעולם.

ד״א עומדים, שמעמידין את ציפויין, לפי שלא היה תקרה למשכן כי אם היריעות.

עשר אמות ארך הקרש. למדנו לגובהו של משכן עשר אמות.

ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד. למדנו שרוחב המשכן עשר אמות וארכו שלשים.

תנו רבנן קרשים מלמטן עוביין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר יהיו תמים על ראשו (פסוק כד) ולהלן הוא אומר תמו נכרתו (יהושע ג טז), דברי ר' יהודה, ר׳ נחמיה אומר כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלה עוביין אמה, שנאמר יחדו (שם), ומה יהיו תמים, דלא לייתו נסרא. אורך יריעות המשכן עשרים ושמנה אמה, שדי אורכייהו לפותיא דמשכן, דל עשר אמות לאיגרא, פשו להו תשע לההיא גיסא ותשע לההיא גיסא, לר׳ נחמי׳ מגליא אמה דקרשים, שהרי עוביה הקרשים נוטל אמה והקרשים חלולים אמה ונכנסים באדנים אמה, שדי פותייהו לאורכא דמשכן עשר יריעות ארבעים אמה, דל תלתין לאיגרא פשו להו עשר אמות לההיא גיסא כלפי מערב, לר׳ נחמי׳ מגליא אמה דאדנים דאחורי המשכן, עוד הבא יריעות עזים עשתי עשרה הרי ארבעים וארבע אמות ואורכן שלשים, דל עשרים לאיגרא פשו להו עשר לההיא גיסא, ועשר לההיא גיסא, לר׳ נחמי', מיכסיא אמה דקרשים. תניא נמי הכי והאמה מזה והאמה מזה בעודף וגו' מזה ומזה לכסותו (פסוק יג), לר׳ יהודה לכסות אמה דאדנים, ולר׳ נחמי׳ לכסות אמה דקרשים, ומסתברא מילתיה דר׳ נחמי׳, דכתיב על צדי המשכן (שם), שהרי הקרשים קרויין משכן ולא האדנים. שדי פותייהו לאורכא דמשכן כמה הוי ארבעים וארבע, דל תלתין לאיגרא פשו להו ארביסר, דל תרתי לכפלא, דכתיב וכפלת את היריעה הששית (פסוק ט), פשו להו תרתיסר, ומה תסרח, תסרח מחברותיה, שהרי יריעות המשכן מגיעות אחר המשכן, לדברי ר' נחמי׳ עד האדנים, אבל יריעות האהל מכסות את האדנים, ואמה נמשכת על הקרקע חוץ מן האדנים, וכר׳ יהודה שאמר דהקרשים כלין מלמעלה עד כאצבע, נמשכת חצי היריעה על אחורי המשכן. וגדולה חכמה שנאמר בעליונות יותר מבתחתונות, דאלו בתחתונות כתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו (שמות לה כה), ואלו בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה (שם שם כו), תנא דבי ר׳ ישמעאל למה משכן דומה, לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה.

ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים. הרי תשע אמות.

ושני קרשים תעשה למקצעות המשכן. להשלמת עשר אמות, דאתי פותיה דהאי קרש דמקצוע וממלא סומכא דהני, שהקרש אמה וחצי הצי האמה בצד הששה והאמה בצד סוף עשרים קרשים כנגד עובי הכותל, וכן בזה הצד, למדנו שעובי הקרשים שהוא אמה.

ועשית בריחים עצי שטים. אלו הבריחים היו באין בתוך הטבעות, שהיו הטבעות בתוך הקרשים, והבריחים עוברים בכל קרש וקרש, והבריח התיכון שהיה מבריח בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה, זה היה מעשה נס.

** ועשית את הקרשים למשכן.** ארבעים ושמנה קרשים, וכנגדן נתן הקב״ה לישראל ארבעים ושמנה ערי מקלט; ומיני מכסאות היו שבעה, שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני ומעשה עזים ועורות אילם מאדמים ועורות תחשים, וכנגדן נתן הקב״ה לישראל שבעה ענני כבוד, ארבעה בארבע דפנות, ואחד מלמעלה, ואחד מלמטה, ואחד ההולך לפניהם.

ועשית פרכת תכלת וארגמן.

ונתתה אותה על ארבעה עמודי שטים מצופים זהב וויהם זהב. ווי העמודים היה כמו אגמון שראשו כפוף כדי שיכנס החבל בראשן של ווים וקשר אותו החבל שתולין בו הפרכת על ארבעה אדני כסף, היו על ארבעה אדנים.

ונתתה את הפרכת תחת הקרסים. מאין נדע מקום הקרסים, אלא מתוך שידענו, כי עשר יריעות היו שהם ארבעים אמה לרוחב היריעות, כשתשים רחב היה בשפת המשכן קדמה, וטול גג המשכן שלשים אמה ועשר אמות מכסין קרשי המשכן שבפאת ימה, נמצאו הקרסים של זהב בסוף עשרים אמה, בשני שלישי המשכן, עשרים אמה מן הפתח, עד הקרסים, ועשר אמות מן הקרסים עד פאת המערב, וכשתביא את הפרכת תחת הקרסים, למדנו היתה מובדלת בשני שלישי המשכן, שני חלקים אהל מועד, ושלישי היה קדש קדשים, מקום הנחת הארון, וכיוצא בו עשה שלמה המלך הבית שבנה ששים אמות ארכו (מ״א ו ב), צא מהם עשרים לדביר, נשאר ארבעים להיכל.

ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נכח השלחן. שיהו נותנין ארכן לאורך המשכן. ת״ר כל הכלים שבמקדש אורכן לאורכו של בית, חוץ מארון שאורכו לרוחבו של בית.

ועשית מסך וגו׳ מעשה רוקם. שרוקמין במקום שחושבין, כי מעשה חושב באריגה, ומעשה רוקם במחט, והם דומין כעין של פנים.