Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ועשית מזבח מקטר קטרת. זה מזבח הזהב, שהוא להקטרה, ולא להעלות עליו עולה ומנחה.
ועשית לו זר זהב. זה זר שלישי שזכה דוד ונוטלו, שנא' מי אנכי [וגו׳] ומי ביתי כי הביאתני עד הלום (ש״ב ז יח), לפי שאין ישיבה בעזרה, אלא למלכי בית דוד לבד.
ונתתה אותו לפני הפרכת. שיהא נתון לפני הפרכת מבחוץ, בין השלחן והמנורה,משוך כמעט כלפי חוץ.
והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר. לקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר, לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד, לכך אמרו קטרת של שחר קודם לתמיד.
בהיטיבו את הנרות. בעודן של הטבה תהא מוקטרת קטרת, הטבת הנרות, זה דשון המנורה.
ובהעלות אהרן את הנרות. זה הדליקה, וכה״א ותעל משאת העיר השמימה (שופטים כ מ).
בין הערבים יקטירנה. כדמפורש על סדר התמיד.
וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. זו כפרת יום הכפורים.
מדם חטאת הכפורים. דם הפר ודם השעיר.
אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה׳.
סליק פרשת תצוה.
פרשת כי תשא כתיב טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב (משלי יז א). בוא וראה שהזהיר הקב״ה את ישראל לשקול את שקליהם, ולתת כופר נפשם, שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ושמא תאמר הטריח עליהם יותר מדאי, ת״ל ונתנו איש כופר נפשו, ואומר מחצית השקל, וכל זמן שהקב״ה אוהב את ישראל, מקבל את קרבנותיהם לרצון, אחד המרבה ואחד הממעיט, (ז) שהרי נאמר בשור הגס ריח ניחוח, ונאמר בעשירית האיפה ריח ניחוח, אבל בזמן שאין עושין רצונו מה כתיב, למה לי רוב זבחיכם יאמר ה׳ (ישעיה א יא), לכך נאמר מבית מלא זבחי ריב.
תנן התם באחד באדר משמיעין על השקלים, ועל הכלאים, ומאי משמיעין מכריזין, דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו׳ (שמות לו ו), ולמה אמרו באחד באדר, כדי שיביאו ישראל שקליהם בעונתן, ועל הכלאים כדי שיהא הצמחים נכרין, ולמה אמרו בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה, כדי לעשות פרסום לדבר. ר׳ בשם ר׳ שמעון בר נחמן אמר שלש תרומות נאמר בפרשה זו, תרומת אדנים, תרומת שקלים, ותרומת המשכן. רבי אומר עשר תרומות הן, תרומה גדולה, ותרומת מעשר, וחלה, ובכורים, ותרומת נזיר, ותרומת תודה, ותרומת הארץ, ותרומת מדין, ותרומת שקלים, ותרומת המשכן, שש מהם ראשונים לכהנים, תרומת שקלים לאדנים, תרומת משכן שממנו היו עושין גופו של משכן, ושמן למאור ושמן המשחה וקטרת הסכים ובגדי כהנים ובגדי כהן גדול.
ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים ועושין כל צרכי הרבים, ואלו הן צרכי הרבים, דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות, ופודין את הערכין והחרמים וההקדשות, ומשקין את הסוטות, ושורפין את הפרה, ומציינין על הקברות, כדי שלא להרבות טומאה בישראל, וכדי שלא לטמא את הטהרות.
כי תשא. חובה, וכן הוא אומר ושא את מספר שמותם (במדבר ג מ).
את ראש בני ישראל. אמר לו הקב״ה למשה במה תרום קרנן של ישראל, בכי תשא, שנאמר צדקה תרומם גוי וגו׳ (משלי יד לד), כדמפורש בבבא בתרא, ודבר זה נעלם מדוד המלך בשעה שצוה את יואב לשאת את מספר מפקד העם ולא נתנו איש כופר נפשו, ויתן ה' דבר וגו׳ (ש״ב כד טו).
ונתנו איש כפר נפשו, [בשעה שאמר הקב״ה למשה רבינו ונתנו איש כופר נפשו], אמר לפניו רבונו של עולם מה יתן אדם ויהיה כופר לנפשו, חזר ואמר שמא על ישראל שנקראו עבדים, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה נה), שמא צריכין כל אחד ואחד שלשים שקל כדמי העבד, או שמא כל אחד ואחד חייב ליתן חמשת שקלים, כערך הבכור, לפי שנקרא בני בכורי ישראל (שמות ד כב), באותה שעה היה משה רבינו תמה על הדבר, עד שאמר לו הקב״ה זה יתנו, א״ר מאיר כמין מטבע של אש הוציא הקב״ה מתחת כסא כבודו והראה אותה למשה ואמר לו כזה יתנו.
זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל, ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, [ר׳ יהודה אומר] לפי שחטאו בחצי היום לפיכך יתנו מחצית השקל, [ור׳ נחמיה אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום לפיכך יתנו מחצית השקל], ר' יוחנן בן זכאי אמר לפי שעברו על עשרת הדברות לפיכך יתנו עשר גירות.
תנן התם ואלו הם הממונים שהיו במקדש, יוחנן בן פנחס על החותמות, שהיה נותן חותם והלך זה אצל הגזבר שהיה ממונה על הסלתות ומקבל ממנו החותם ונותן לו הסלת, ולערב באין זה אצל זה ועושין חשבון, וכולה מפורש במס׳ יומא.
** לה׳.** שיהא נותן לשם שמים.
בפקוד אותם. זה פקודי המדבר.
ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. בכל עת פקודתם צריכין להיות נותנין כופר, מיכן שאסור למנות את ישראל בלא כופר, ואם תאמר היאך נעלם דבר זה מדוד בעת שמנה את ישראל, לפי שאמר זמרות היו לי חוקיך (תהלים קיט נד), אמר לו הקב״ה דברי תורה הכתוב בהן התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג ה), ואתה קורא אותה זמירות, וכן נעלם ממנו פסוק זה ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז ט), והוא הרכיב את הארון על העגלה, לפיכך פרץ ה׳ פרץ בעוזא. היינו דכתיב כי למבראשונה לא אתם פרץ ה׳ פרץ בעוזא.
זה יתנו. לא פחות ולא יותר.
כל העובר על הפקודים. שבתחלה נמנו ישראל כירידתן לארץ, ובצאתם, ולצורך שקלי האדנים ובדגלים, ובחומש הפקודים בפרשת פינחס.
מחצית השקל בשקל הקדש. השקל שנים זהובים והצי פחות תשעה שעורים לפי שששים שקלים היא הרטל, והיו נותנים הרטל ששים איש השקל שני אנשים, והרטל שבעים ושנים זהובים, וכשתחלק הרטל ששים זהובים לכל איש נשארו שנים עשר, וכשתחלקם לששים חלקים כל זהב תשעים שעורים לי״ב אלף ושמונים שעורים, יבא לכל איש מחצית השקל זהוב ושמנה עשרה שעורים, תשעים ושמנה עשר הם מאה ושמנה.
עשרים גרה השקל. הגרה אחד עשר שעורים.
כל העובר על הפקודים וגו'. שנה עליו לדורות, שבזמן שבית המקדש קיים היה אדם שוקל שקליו ומתכפר לו שהיה שקלו מצטרף עם כל ישראל וקונין מהם תמידין ושאר קרבנות צבור, עכשו שאין בית המקדש קיים חייב ליתן מתנות לאביונים, דכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים (אסתר ט כב), ואין צריך לומר בפורים, אלא אפילו בשאר ימות השנה, כשעני בא לידך מי שהוא צריך למתנות חייב אתה ליתן לו, כדתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו', ועליו הכתוב אומר מלוה ה׳ חונן דל (משלי יט יז), ואומר אשרי משכיל אל דל (תהלים מא ב), נותן לדל לא נאמר, אלא משכיל היאך ליתן לו שלא לביישו.
העשיר לא ירבה. בזו תרומת שקלים של אדנים, שלא יתרברב העשיר על העני, אבל בשאר מתנות וצדקות, כתיב איש כמתנת ידו (דברים טז יז), ואומר אשר ברכך ה׳ אלהיך תתן לו (שם טו יד).
ולקחת את כסף הכפורים. לפי שנאמר איש כופר נפשו (לעיל פסיק יב).
ונתת אותו על עבודת אהל מועד. אלה מלאכת האדנים והווים שמפרש בפרשת אלה פקודי, כי כל מלאכת המשכן היה נדבה, שנאמר ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב (שמות לה כב), אבל כסף הכפורים דבר קצוב שוה לכל.
לכפר על נפשותיכם. להודיע כמה הזכות גורם, שכל זמן שישראל זוכין המעט שנותנין חביב לפני הקב״ה כהרבה, ומתכפרין בו, אבל אם אינן זכאין, אין חפץ במתנותיהם, וכן הוא אומר אין לי חפץ בכם אמר ה׳ צבאות ומנחה לא ארצה מידכם (מלאכי א י), והקב״ה חפץ לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (ישעיה מב כא).
ועשית כיור נחשת וכנו נחשת. זה בסיס שתחת הכיור.
לרחצה. לקידוש ידים ורגלים של כהנים.
ורחצו אהרן ובניו ממנו. כמער איש לויות היה לו לכיור, כדרך שעשה שלמה בבית עולמים.
בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו. זה מיתה בידי שמים.
או בגשתם אל המזבח. לפי שיש רחיצה בלא ביאה, כגון שהיה עומד ומשמש כל הלילה, לאורה טעון קידוש ידים ורגלים, שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון קידוש ידים ורגלים.
ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו. כדתנן ואלו שבמיתה, שתויי יין, ופרועי ראש, מחוסרי כפרה, ומחוסר בגדים, ושלא רחץ ידים ורגלים.
והיתה להם חק עולם. להביא בית עולמים.
ואתה קח לך. שתהא גזבר עליה.
בשמים ראש.שאין למעלה מהם.
מר דרור. שאין בו רולס.
תנו רבנן שמן המשחה מר דרור חמש מאות, קדה חמש מאות, וקנמן בשם חמש מאות), וקנה בשם חמשים ומאתים, נמצאו כולם אלף שבע מאות וחמשים, תנא מנינא קמ״ל, תנא הא קשיא ליה, אימא קנה בשם כקנמון בשם, מה קנמון בשם מחציתו המשים ומאתים, אף קנה בשם מחציתו חמשים ומאתים, דהוו להון תרין אלפין, ואימא הכי נמי, א״כ נימא קרא קנמון בשם וקנה בשם מחצה ומחצה חמשים ומאתים וכו׳, במסכת כריתות בפירקא קמא.
ושמן זית הין, הין שנים עשר לוגין, לוג ששה ביצים, תניא ר' יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה רבינו במדבר כמה נסים נעשה בו, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוג, כמה יורה בולעת, כמה עיקרים בולעים, כמה האור שורף, ובו נמשח המשכן וכל כליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים, ומלכים באפרסמא דכיא.
שהרי כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, ואין מלך בן מלך טעון משיחה, חוץ ממקום שיש שם מחלוקת, כגון שמשחו את שלמה מפני מחלוקת אדוניה, ואת יהואש מפני עתליה, ואת יהואחז מפני יהויקים, וכולו קיים לעתיד לבא, שנא׳ שמן משחת קדש [יהיה] זה לי לדורותיכם (פסוק לא) זה בגימטריא תריסר, תריסר לוג הוון.
ועשית אותו שמן משחת קדש רוקח מרקחת. מלמד שהיו שולקין את העיקרין בשמן.
ואת אהרן ואת בניו תמשח. תני חדא בתחלה יוצק שמן על ראשו, ואחר כך נותן לו בין ריסי עיניו, ותניא איפכא, תנאי הוא, איכא מאן דאמר משיחא עדיפא, ואיכא מאן דאמר יציקה עדיפא.
על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשה כמוהו. ת״ר המפטם את השמן ללמוד בו, או על מנת למסרו לצבור פטור, לסוך ממנו חייב, מנלן להקיש שמן המשחה לקטורת הסמים, מה קטורת למוסרה לצבור מותר, אף שמן המשחה למוסרה לצבור מותר, וקטורת גופא מנלן, דכתיב והקטורת אשר תעשה במתכונתה לא תעשו לכם, מה ת״ל לכם, לכם הוא דאסור, אבל למוסרה לצבור פטור כו׳ מפורש במסכת כריתות. וכי תימא בשמן המשחה נמי כתיב לכם, ההוא לכם לאו בעשייה כתיב.
איש אשר ירקח כמוהו. בא הכתוב לעונשו בכרת, כדתנן שלשים ושש כריתות כו׳ עד המפטם את הקטורת.
ויאמר ה׳ אל משה. פטום הקטורת יש בה אמירה, לפי שהיא סמוכה לענין שמן המשחה, מה שמן המשחה במשקל, אף קטורת במשקל, מה שמן המשחה המפטמו בזרות בכרת, אף הקטורת המפטמו בזרות בכרת, לכך נאמר ויאמר קח לך סמים.
ת״ר פטום הקטורת, הצרי, והצפורן, החלבנה, והלבונה, משקל שבעים שבעים מנה, עד שאין מכניסין מי רגלים במקדש, במס׳ כריתות פ״א.
ת״ר קטרת היתה נעשית ג׳ מאות וששים ושמנה מנה, שלש מאות וששים וחמש כנגד ימות החמה, ושלשת מנין יתירין שמהן כהן גדול מכניס מלא חפנים ביום הכפורים, והשאר נתנה לאומנים בשכרן, כדתניא מותר הקטורת מה היו עושין בה, מפרישין ממנה שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין ונותנין אותה לאומנין בשכרן, וחוזרים ולוקחין אותה מתרומה חדשה, א״ר יוחנן אחד עשר סממנין נאמרו למשה מסיני, אמר רב הונא מאי קראה, ויאמר ה' אל משה קה לך סמים, הרי, נטף, ושחלת, וחלבנה הא חמשה, סמים אחרינא חמשה, וחמשה קדמאי הא עשר, ולבונה חד, הא חדיסר, ואימא סמים בתראי תרי נינהו כסמים קדמאי, א״כ נכתוב קרא סמים סמים גבי הדדי, וסוף נכתב נטף ושחלת וחלבנה, א״ר הונא בר ביזנא א״ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי הלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת.
בד בבד יהיה. אמר רבינא שלא יניח משקל במשקל וישקול.
ממולח טהור קדש. והלא הקטרת לשון נקבה, אלא עונה על מעשה של לקיחות, לכך נאמר לשון זכר.
ממולח. במלח סדומית.
ויש אומרים ממולח מעורב היטב דק דק כמלח.
ושחקת ממנה הדק. ת״ר קטרת היו מחזירין אותה למכתשת פעמים בשנה בימות החמה בוזרה כדי שלא תתעפש, בימות הגשמים צוברה כדי שלא תפיג ריחה, וכשהוא שוחק אומר הדק היטב, דא״ר יוחנן כשם שהדבור רע ליין, כך דבור יפה לבשמים.
קדש קדשים תהיה לכם. כל מעשיה לא יהיה אלא בקדש.
איש אשר יעשה כמוה [וגו'] ונכרת. בא הכתוב לחייבו כרת, היינו דתנן שלשים ושש כריתות, המפטם את הקטרת, וכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן.