[לב] וירא העם כי בשש משה. (א) אמרו רז״ל בשש שעות ביום חטאו ישראל, לפיכך הקדים להם מחצית השקל לכפר על מעשה חצי היום, ואעפ״כ בשש לשון איחור, כגון מדוע בשש רכבו לבוא (שופטים ה כח).

ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו. מלמד שאוו לאלהות הרבה.

כי זה משה האיש. מלמד שהיה השטן מטען ומראה להם דמות משה בענן, והם אומרים כי זה משה האיש.

ויאמר אלהם אהרן. אפשר לא מיחה בהם אהרן, אלא מלמד שהלכו אצל חור ולא שמע אליהם והרגוהו, וסידרו משה רבינו בקיצור.

פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם. (ה) אמר שמא הנשים יהיו חסות על תכשיטיהן ותכשיטי בניהם ובנותיהם ויתבטל עד שיבא משה אבל לא הועיל כלום, שנאמר ויתפרקו.

ויתפרקו כל העם. אין למדין מן הכללות, שהרי שבט לוי לא עבד ע״ז אלא כל העם רוב העם.

ויצר אותו בחרט. התיך הזהב בכור ועשאו דמות שור, למה שהיו ישראל אומרים כדמות שראינו ביום מתן תורה, וכבר כתוב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י) מלמד שראו מלאכי השרת, וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א יז), לפיכך שאלו דמות עגל, וכן עשה יצקו במעבה האדמה כדמות שור, וכתיב וימירו את כבודם בתבנית שור אובל עשב (תהלים קו כ), מלמד שהיה דומה כדמות שור בשעה שאוכל עשב, שהוא מאוס בשעה שהוא אוכל העשב, ואעפ״כ וימירו את כבודם בו.

אשר העלוך. מלמד שאוו לאלהות הרבה. ואמרי לה לטובה, שלא כפרו בעיקר, אלא שחיבבו עבודת כוכבים לכבוד.

וירא אהרן, מלמד שראה אהרן חור זבוח לפניו.

ויקרא אהרן ויאמר חג לה׳ מחר. כדי להעביר הדבר עד שיבא משה.

ד״א חג לה׳ טביחה לה׳ בעובדי הבעל, שנאמר וליום חג ה׳ (הושע ט ה).

וישכימו ממחרת. היינו דאמר ריש לקיש אם ללצים הוא יליץ (משלי ג לד), בא לטמא פותחין לו.

וישב העם לאכול ושתו, כל מקום שנאמר ישיבה שם תקלה.

וידבר ה׳ אל משה. לשון קשה, כענין שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל).

כי שחת עמך. באותה שעה תשש כחו של משה רבינו.

סרו מהר. עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה.

עשו להם עגל מסכה. אמר לפניו רבונו של עולם שמא לא השתחוו לו, אמר וישתחוו לו, שמא לא זיבחו לו, אמר ויזבחו לו.

ועתה הניחה לי. באותה שעה הרמיזו הקב״ה למשה שיעמוד בתפלה, משל לאדם שכעס על בנו, והיה אוהבו יושב לפניו, אמר אם לא בשביל פלוני אוהבי הריני הורגך מיד עמד להציל את בנו מיד אביו.

ויחל משה. מלמד שאוחזתו חלחלה.

את פני ה׳ אלהיו. שעמד לפניו ארבעים יום וארבעים לילה.

ויאמר למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים. לפי שאמר לו ויחר אפי בהם (פסוק י), אמר לפניו למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים, אמר לפניו רבונו של עולם למצרים הארכת אפך ולא כליתם במכה אחת, כל שכן לעמך אשר פדית מתוכם.

למה יאמרו מצרים לאמר. אלו שנשארו במצרים.

זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך. כשם ששמך קיים לדור דורים, כך שבועתך קיימת לדור דורים.

ותדבר אלהם ארבה את זרעכם. ומה אם כסא של שלש רגלים לא עמד בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה.

וכל הארץ הזאת אשר אמרתי. חזר על ותדבר אליהם, כלומר דברת אליהם אתן לזרעך ונחלו לעולם, ואמרתך לא תשוב ריקם, שנאמר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה (במדבר כג יט).

וינחם ה׳. דברה תורה כלשון בני אדם, לפי שלא חרה אף ה׳ בעמו, כתב הכתוב וינחם ה׳.

ויפן וירד משה. פנה מן חלחלה שהיתה בו ונתחזק.

ושני לוחת העדות בידו. עמו, כמו וכל טוב אדוניו בידו (בראשית כד י).

לחת כתובים משני עבריהם. לפי שהיו חרותים, כדאמרי רבנן מ״ם וסמ״ך שבלוחות בנס היו עומדים, שכל האותיות אע״פ שחרותות יש להם תפיסה בקצוות, אבל מ״ם וסמ״ך חרותות מארבע רבעיהן, ואעפ״כ לא נופלות.

מזה ומזה הם כתובים. כגון נבוב בובן בהר רהב.

והלחות מעשה אלהים המה. מששת ימי בראשית נהיה אותיות של אש על גבי סנפירינן.

חרת. כמשמעו.

ד״א אין לך בן חורין אלא כל מי שהוא עוסק בתורה.

וישמע יהושע את קול העם ברעה. כמשמעו בהריעם במחולות.

ד״א ברעה. למפרע הערב, לפי שתחלת קלקולם לעשות העגל ערב רב שעלו עמהם גרמו.

אין קול ענות גבורה. שכן דרך החיילות כשמתגברין מרימין קולם.

ואין קול ענות חלושה. להיות צורחים ובוכים כשמתחלשים במלחמה.

קול ענות. כלשון ותען להם מרים (שמות טו כא), כדרך המחולות אחת מתחלת וכולן עונין.

ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות. אמר למי אני מוליך אלו הלוחות שכתוב בהן אנכי ה׳ אלהיך, לא יהיה לך, מיד וישלך מידו. (כא) מידיו קרי,שברם בכח גדול. למדנו שיהושע היה ממתינו תחת ההר כל ארבעים יום.

ויקח את העגל אשר עשו וישרוף כאש ויטחן עד אשר דק. לא נתכוין משה רבינו אלא לבודקן כסוטות.

ויזר על פני המים. פיזר את אפרו על פני המים, כענין שנאמר ואזרם במזרה לכל רוח (ירמיה טו ז), כי היו״ד אינו עיקר מן המלה.

ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני. אע״פ שהיה גדול ממנו בשנים קראו אדוני, מיכן אמרו חכמים יהי כבוד חברך כמורא רבך.

כי ברע הוא. כי ערב רב הוא גרם להם.

ואשלכהו באש ויצא העגל הזה. מיכן אמרו לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיב אהרן למשה ואמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, כפרו המינין לומד מעצמו יצא, וכבר כתוב ויעשהו עגל מסכה, כלומר הוא עשאו כמין עגל, כאשר בקשו ממנו.

וירא משה את העם כי פרוע הוא. מגולה הוא, כמו וראשו יהיה פרוע (ויקרא יג מה), שסרה שכינה מעליהם ונהי פרועים.

לשמצה בקמיהם. לדורות הבאים, שיהיו אומות העולם מחרפין את ישראל במעשה העגל.

** ויאמר אלהם כה אמר ה׳.** לפי השעה נאמר לו, כענין כה אמר ה׳ כחצות הלילה (שמות יא ד), והיכן אמר אלא לפי השעה אמר לו.

ויעשו בני לוי בדבר משה. מלמד ששבטו של לוי לא עבדו עבודת כוכבים, ואם תאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דברים לג ט), אביו אבי אמו מישראל, אמו אם אמו מישראל, אבל יחוס לוי לא חטאו.

ויאמר משה מלאו ידכם היום. להקריב קרבניהם צוום, לפי ששלשה מדות היו בעובדי העגל, מהם בעבודה, מהם בנשיקה, ומהם שמחו בלב, אותם שעבדו נפלו בחרב, ושנשקו לו מתו בהדרוקן, וששמחו מתו במגפה. ד״א מלאו ידכם. צאו ידי חובתכם לעשות נקמה בחוטאים.

וישב משה אל ה׳ וגו׳ ויעשו להם אלהי זהב. אמר לפניו רבונו של עולם השפעת להם כסף וזהב עד שעשו להם אלהי זהב, וכה״א וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל (הושע ב י).

ד״א אלהי זהב. שמא תאמר יש בו שום התשה, וכלום דבר מעשה, אלהי זהב הוא לא מעלה ולא מוריד.

ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא. מלמד שנתן נפשו על ישראל, לפיכך נקראו על שמו, ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים (ישעי׳ סג יא).

ועתה לך נחה את העם וגו' וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם. אין לך. כל דור שאין בו אחד מששים ברטל ממעשה העגל.