ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. בחורב טענו ובחורב פרקו.

ומשה יקח את האהל. זה אהל שלו שעשאו כמנודין לשמים.

והביטו אחרי משה עד באו האהלה. מיכן אמרו חכמים אסור לאדם לישב כשרבו מובהק עומד, או מהלך כמלא עיניו.

ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים. מתוך הענן היה מדבר עמו פה אל פה.

ושב אל המחנה, להזהיר את ישראל.

ומשרתו יהושע בן נון. ארז״ל גדולה שמושה יותר מלמודה, שהרי כל ישראל למדו ממשה, ולא בחר הקב״ה אלא משרתו יהושע בן נון, שהיה עתיד להקרא יהושע בשעת שילוח המרגלים, כי הושע היה שמו.

נער. זריז ומזורז, כענין שנאמר והנער נער (ש״א א כד).

לא ימיש מתוך האהל. שהרי משה רבינו היה הולך ושב אל המחנה, אבל יהושע היה יושב, ולא ימיש מתוך האהל.

ראה אתה אומר אלי. אמר לפניו רבונו של עולם ראה עלבון יצירך, שהרי על כרחו הוא נולד, ועל כרחו הוא חי, ועל כרחו הוא מת, והעלמת העולם נתון בלבו, ואתה אומר אלי, העל את העם הזה, שנאמר וידבר ה׳ אל משה לך עלה מזה אתה והעם (פסוק א).

ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. כי אם אמרת ושלחתי לפניך מלאך (פסוק ב).

ואתה אמרת ידעתיך בשם. כלומר ידעתיך בשם הנכבד והנורא, כענין שנא' ושמי ה׳ לא נודעתי להם (שמות ו ג), כי אם לך.

וגם מצאת חן בעיני כך אמרת לי מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, אבל אתה מצאת חן בעיני.

ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך. הוא שאמר דוד הורני ה׳ דרך חקיך (תהלים קיט לג), כלומר למדני כיצד ובמה אקדם פניך תענני.

ואדעך למען אמצא חן בעיניך. בכל קראי אליך תענני.

וראה כי עמך הגוי הזה. ואל תבטיחהו אל מלאך אלא לישעך.

ויאמר פני ילכו. אמר לו הקב״ה המתן עד שתעבור פנים של זעם.

ובמה יודע אפוא. לאומות העולם.

כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו. ולא תמסרנו ביד מלאך.

ונפלינו אני ועמך. שכל האומות נמסרים ביד המלאכים, אבל ישראל לא כן, שנאמר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב ט), ואומר חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי (תהלים טז ו) לכך נאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה.

ויאמר ה׳ אל משה גם את הדבר הזה. מהו גם, לפי ששני דברים שאל משה, להודיעו דרך בקשת רחמים, ולראות את הכבוד, לכך נאמר גם את הדבר הזה.

ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך. אלו טכסיסי מלאכי השרת.

וקראתי בשם ה׳ לפניך. מלמד שהראה לו הקב״ה כדרך ששליח צבור יורד לפני התבה, אמר לו כל זמן שישראל חוטאין והן עושין כסדר הזה מיד הן נענין.

וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. אע״פ שאינו הגון, ואי אתה רשאי להרהר אחר מדותי, ולומר מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו, כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג יז), ללמד לכל באי העולם כי יש דין וחשבון, ולא יתייאש אדם מיום הדין.

ויאמר לא תוכל לראות את פני. לפי ששאל הראני נא את כבודך, לפיכך אמר לו לא תוכל לראות את פני, מלמד שבקש משה לראות מתן שכר הצדיקים ושילום הרשעים, ואמר לו לא תוכל לראות את פני, לא תוכל לעמוד על סוף מדת הדין.

ד״א לראות פני. בקש לראות פני השכינה להסתכל בכבוד, ולא ניתן לו רשות, שכן כתוב כי לא יראני האדם וחי, כלומר ויחיה, הא בשעת מיתה של אדם רואים השכינה, שנאמר כי לי תכרע כל ברך (ישעיה מה כג).

ויאמר ה׳ הנה מקום אתי. זו מערה שעמד בה אליהו.

והיה בעבור כבודי. אלו טכסיסי המלאכים, שנאמר באליהו לא ברוח ה׳ ולא ברעש ה' ולא באש ה׳ ואחריו קול דממה דקה (מ״א יט יא יב), לכך נאמר בעבור כבודי, המלאכים וחשמלים ואראלים.

ושכותי כפי. אלו ענני כבוד, שנאמר על כפים כסה אור (איוב לו לב).

והסירתי את כפי. אחרי העננים תראה מקצת מן הכבוד.

ופני לא יראו. עיקר הכבוד לא תוכל לראות.