ועשה בצלאל. ויעשה שהרי עדיין לא עשה.

והמלאכה היתה דים לכל המלאכה. שהביאו ישראל כגון מטוה העזים והתכלת והארגמן היתה דים ליריעות האהל והמשכן.

והותר. מלמד שבכל מקום שיש בו ברכה יש בו הותרה, וכן הוא אומר אכול ושבוע והותר (דה״ב לא י).

ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות. ולהלן התחיל בארון, אמר בצלאל בתחלה אדם בונה בית ואח״כ מתקן כלים ומכניסן לתוך הבית, לפיכך נקרא בצלאל על שמו, כלומר בצל חכמת אל היה עומד בשעה שנצטוה משה על מלאכת המשכן, לפיכך נקרא על שמו, שנאמר ויעש בצלאל את הארון (שמות לז א), נקרא שמו על עשיית הארון, על שהיה הארון לפנים קדש קדשים, נקרא שם בצלאל עליו.

המשכן ארכו שלשים, ורחבו עשר, וגובהו עשר, היה נותן עשרים קרש בצפון, ועשרים בדרום, ושמנה קרשים במערב, ובמזרח לא היה שם קרש, אלא חמשה עמודי שטים, שעליהן היה נתון את המסך היה עושה את האדנים חלולין, והיה חורץ את הקרש מלמטה רביעי מיכן, ורביעי מיכן, וחורץ חציו באמצע, ועושה לו שתי ידות ומכניסן לתוך שני אדנים, שנאמר שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידותיו (שמות כו יט), והיה חורץ את הקרש מלמעלה אצבע מיכן ואצבע מיכן, ונותנן לתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהא נפררדין זה מזה, שנאמר ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת (שם שם כד).

כיצד היה מעמיד המשכן, היה נותן ארבעים אדנים של כסף בדרום, ומעמיד עשרים קרשים עליהם, ומביא את הבריחים שאורכן שלשים אמה כנגד המשכן, ובריחי המערבי היה ארכו שתים עשרה אמה כנגד רוחב המשכן עשרה, ושתי אמות לעובי הכתלים שבצפון ובדרום, והבריח התיכון היה בנס, שמשקיעו באמצע הקרשים למזרח ולמערב, שנאמר והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה (שם שם כח), וכשם שהיה עושה לקרשים שבצפון, כך היה עושה לקרשים שבדרום, מקום עובי הקרשים מצופים זהב.

ואת הקרשים צפה זהב ואת טבעותם עשה זהב בתים לבריחים. מהו בתים לבריחים, מקום שהיה הבריח נכנס, כיצד היה עושה, מביא שפופרת של זהב, ואורך השפופרת אמה ומחצה, ונותן בחללו של קרש, מקום שנותנין את הבריח וכן בכל אחד ואחד.

יריעות המשכן חוטן כפול שלשים ושנים, דברי ר׳ נחמיא, שהיה ר׳ נחמיא אומר, חוט, אחד כפול לשנים, שזור, לארבעה, משזר לשמנה, והיה מחבר חמש יריעות לבד, וחמש יריעות לבד, ומחברן אחרי כן בקרסי הזהב, והיו נראין הקרסים ככוכבים ברקיע, לפי שהלולאות היו תכלת והקרסים זהב, והרקיע דומה לתכלת.

אורך היריעות התחתונות כ״ח אמה, צא מהם עשר אמה לרוחב המשכן נשתיירו שמונה עשרה, תשע אמות מצד זה, ותשע אמות מצד זה, שהן יורדות ומכסות את הקרשים, עד שמגיעות לאדנים, למדנו שהאדנים גובהן אמה.

רוחב של יריעות ארבעים אמה, צא מהן מן המזרח למערב שלשים אמות לגגו של משכן, ועשר אמות למערב על קרשי המשכן עד הקרקע, והאדנים של מערב היו מתכסין, ואחרי כן היו מביאין י״א יריעות עזים עשויות מן הנוצה של עזים, ומחברן כדרך הראשונות, נמצא רחבן ארבעים וארבע אמה, צא מהן שלשים לאורך המשכן, ועשר לאחורי המשכן, נשתיירה יריעה אחת שכופלה אל מול פני האהל, וחציה היה סרוח על אחורי המשכן, ואורך היריעות שלשים, צא מהם עשר אמות לרוחב המשכן, ועשר אמות מזה ומזה מכסין את המשכן עד הקרקע, ואחר כך היה נותן עליה מכסה עורות אילם מאדמים, ומכסה אחרת של תחשים מלמעלה, שנאמר מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה (במדבר ד כה), הרי זה הקמת המשכן.

הפרוכת היה עשר אמות אורך, ועשר אמות רוחב כגובה ורוחב המשכן, ועל ארבעה עמודין היו תולין אותה באונקליות, שהן ווי העמודים, ונותן את הפרוכת תחת הקרסים התחתונים, שהיו של זהב, והיו בשני שלישי משכן עשרים אמה אהל, ועשר אמות לפני ולפנים, והבדילה בין הקדש ובין קדשי הקדשים, ושם היה נותן הארון וצנצנת המן, וצליחות של שמן המשחה, ומקלו של אהרן עם שקדיה ופרחיה, ובגדי כהן גדול. מחוץ לפרוכת היה שלחן ומנורה מונחים, שלחן בצפון, ומנורה בדרום.