ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי. כל הבורח מן השררה שררה רודפת אחריו.

ויאמר אליו ה׳ מזה בידך. כתיב מזה, כלומר מזה אתה ראוי ללקות במקל שבידך, אודיעך שלא עשית בטוב, כי אמרת והן לא יאמינו לי, וכן היה.

ויאמר השליכהו ארצה וישליכהו ארצה ויהי לנחש. מפני מה נהפך לנחש, לומר לך מה נחש זה שהוא משים זנבו לתוך אזנו כדי שלא ישמע קול מלחשים, שנאמר כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים (תהלים נח ה), כך היה פרעה הרשע, לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי.

ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו׳ והנה ידו מצורעת כשלג. אמר לו הקב״ה אתה אמרת והן לא יאמינו לי, ואני יודע שהן מאמינים בני מאמינים, דכתיב והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה (בראשית טו ו), חייך שאתה לוקה בצרעת, שכל המוציא שם רע על חבירו לוקה בה, שנאמר זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד ב), המוציא רע, לפיכך והנה ידו מצורעת כשלג.

ד״א לפי שהיה ישראל תחת יד טמאין במצרים ועתידין היו ליטהר.

ד״א כי ידו של משה רבינו לא נטמאת, לפי שאין טומאה לנגע אלא ע״פ כהן, (ח) וכן אמר ר׳ יוחנן משחרב בית המקדש אין טומאה ממצורע.

ויאמר וגו׳ ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו. ללמדנו שמדה טובה ממהרת לבא ממדת פורעניות, שבתחלה כתוב ויוציאה והנה ידו מצורעת, אבל לבסוף כתוב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו, עד שלא הוציאה מחיקו שבה כבשרו.

והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון. לקל כתיב חסר ו׳, שאפילו שתהא קלה בעיניהם ביאת המעשה הזה והאמינו לקול האות האחרון.

(ט) ד״א לקול האות הראשון לקול האות האחרון. מלמד שהיה המטה משמיע קול במצרים, מטה הייתי ונעשיתי נחש ועוד מטה. וכן היד היתה משמעת, טהורה הייתי ונצטרעתי ועוד נטהרתי, להודיע שבחו וגדולתו של הקב״ה.

והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה. שאם יהיו קלים בעיניהם.

ולא ישמעון לקולך וגו׳. כי שני האותות הראשונים הם נסיונות למשה. גם הנחש, גם היד, אבל הדם הוא באמת האות העקרי, לפי שעתיד היה להפוך לדם יאוריהם, לפיכך לקח מימי היאור.

והיו לדם ביבשת. תחת שהיו שופכים דם בני ישראל נהפכו מימי היאור לדם. יש אומרים אות הנחש על שם שאמר והן לא יאמינו לי, וכן היה, וכן הדם הרמיזו שסוף לוקה במים.

ויאמר משה אל ה׳ בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול. תמול חד, מתמול תרי, משלשום תלתא, גם מאז דברך אל עבדך הא ארבעה, מיכן שארבעה ימים היה מדבר עמו לשלחו.

כי כבד פה וכבד לשון. שלא היה לו צחות לשון לדבר בלשון פלטין כאהרן.

דברי אגדה, וי״א כשהיה קטן הביאתו בת פרעה לאביה, והיה פרעה מחבקו ומנשקו, נטל משה עטרה מעל ראשו וזרקה לארץ, אמרו חרטומי מצרים, אין זה אלא סימן מורד במלכות, אמרו יביאו זהב פרוים וגחלים לוחשות, אם יטול הגחלים בידוע שאין ממש במעשיו, ואם יטול הזהב בידוע שבן דעת הוא, כיון שבא ליטול הזהב בא מלאך ודחק ידו על הגחלים, נטלן וזרקן לתוך פיו, לפיכך נהיה כבד פה.

ויאמר ה׳ אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם. מי שם פה לאדם הראשון, או מי ישום אלם, בשעה שירד פרעה לים, או חרש שלא ישמעו איש שפת רעהו עד שירדו לתוך הים.

ועתה לך. כל תרעומותיך וכל טענותיך ראיתים.

ד״א ועתה לך. לך היו ישראל מצפים.

ואנכי אהיה עם פיך. אשרי לתלמיד שרבו מתרגמו, אשרי עבד שרבו סניגורו.

ויאמר בי אדני. ביאה אתה עושה עמי, שהרי אהרן גדול ממני והוא מתנבא להם זה שמונים שנה.

שלשה נביאים נתקשו בשליחותו של הקב״ה, משה, ויונה, וירמיהו.

שלח נא ביד תשלח. אמר לפניו רבש״ע שלח נא ביד תשלח, ביד משיח שהוא עתיד לגלות.

ויחר אף ה׳ במשה. אמר לו לא היה רצונך אלא לשאול מה שמי ולדבר עמי כל אלו הימים, כי היה לך מתחלה לומר שלח נא ביד תשלח, אלא אחר כל העסקים הללו, תאמר שלח נא ביד תשלח.

אהרן אחיך הלוי. שעדיין לא נבדל אהרן לכהונה.

וראך ושמח בלבו. אם היה יודע אהרן שהקב״ה מעיד עליו וראך ושמח בלבו, היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולות.

ד״א כי כבד פה. אמר לפניו רבש״ע כמה ימים אתה מדבר עמי, ועדיין אני כבד פה וכבד לשון, אמר לו הקב״ה מי שם פה לאדם, מעתה לא אעשה אותך בריה חדשה, אלא לך והורותיך אשר תדבר.

ודברת אליו ושמת. כדרשן הזה שמדבר למתורגמין, שנאמר והיה הוא יהיה לך לפה.

ואת המטה הזה תקח בידך, כיון שקיבל עליו משה רבינו לילך, אמר לו הקב״ה ואת המטה הזה תקח בידך, אמר לו אם אין אתה עושה שליחותי, (יט) אפילו מקל זה הולך ועושה שליחותי.

אשר תעשה בו את האותות. אמר לו הקב״ה מתנות הרבה יש לי ליתן על ידיך. השבת, המן, והבאר, וענני כבוד, ועל ידיך אני נותן שש מאות ושלשה עשר מצות, וכשם שהושיע הקב״ה את אבותינו במצרים על ידי אותות ומופתים על ידי נביאו ובמטה עזו, וכן יושיע שאריתו באותות ובמופתים, כענין שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ (יואל ג ג), ואומר מטה עזך ישלח ה' מציון (תהלים קי ב).

וילך משה וישב אל יתר חתנו. ולמה, ליקח את אשתו ואת בניו.

ד״א שב אל יתר חותנו להתיר לו השבועה שעשה, מיד קשר הקב״ה ענן במדין והתיר לו נדרו, שנאמר ויואל משה (שמות ב כא).

אל יתר. בתחלה שמו יתרו, וכאשר דברה שכינה עם משה נתמעטה כבוד יתרו ונקרא יתר, כי לא היה כדאי יתרו למשה.

ויאמר לו אלכה נא ואשובה, לפי שמסורת הוא ביד החכמים שבן עשרים שנה יצא ממצרים, וששים שנה היה במדין, והוא שהרשע אמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו (שמות ב יד), ועדיין לא הגעת לתורת איש, ואתה בטוח על ממשלת בת פרעה, והנה אנחנו מודיעים לך אפילו קיסי עריסתך, שאתה בן יוכבד, ואתה מחרף ומגדף את דגון אלוהו של פרעה, ואתה שופך דמים, כיון ששמע משה אמר הולכי רכיל יש בישראל והם מקוים לישועה, אברח לי מתוכם, היינו דכתיב ויברח משה מפני פרעה (שם ב טו).

** אל אחי.** אלו ישראל, אמר לו יתרו אתה הולך להוציא אחרים, ותוליך את אלו לשם, אמר לו משה כדי שיעמדו על הר סיני עם ישראל, אמר לו לך לשלום.

הנפרש מן החי אל יאמר לך בשלום, אלא לך לשלום, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום, אבל אבשלום אמר לו דוד לך בשלום (ש״ב טו ט), הלך ונתלה.

ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. מאן נינהו דתן ואבירם, וכי מתו, אלא נענו, לפי שארבעה נחשבו כמתים, עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ולפי שירדו מנכסיהן נקראים מתים. וי״א אלו משפחות המצרי.

ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. זה אחד מן הדברים ששינו רבותינו לתלמי המלך.

החמר חסר ו׳, לפי שנסתכן ברמ״ח אבריו שבו, כמפורש למטה, חתן דמים למולות, (פסוק כד).

ויקה משה את מטה האלהים בידו. אמרו בגנו של יתרו נמצא מטה זה נמסר מדור לדור מאדה״ר.

ויאמר ה׳ אל משה בלכתך, חזר עוד להזהירו, שאין מזרזין אלא למזורזין.

ועשיתם לפני פרעה. אל תיראו ממנו.

ואני אחזק. ואם תאמר היאך הקב״ה מחזק לב האדם להכשל בו, תשובה הואיל והרשע מחויב בדין אין הקב״ה גובה ממנו אלא במלאת ספקו.

למען ספר שם אלהינו. כענין שנאמר ולמען ספר שמי בכל הארץ (שמות ט טז).

ואמרת אל פרעה. ולא על יד שליח תדבר אליו, לפי שהיו בפלטין של פרעה אריות, וכל מי שהיה נכנס אליו היו האריות פותחין פיהם ומנהמין ושואגין, ונפשו יוצא מפחד האריות, כיון שנכנס משה והאריות נהיו לפניו ככלבים, תמה פרעה וכל חרטומיו.

כה אמר ה׳. כיון שנכנס אצל פרעה ואמר לו כה אמר ה׳, אמר לו לא ידעתי את ה׳, פשפשתי בכל שמות האלהים שעמי ולא מצאתי שם ה׳, אמר לו משה רבינו, כלום יש כהן בבית הקברות, וכי מה ענין שם אלהינו עם שמות אלהי העמים עובדי כוכבים, כי גדול ה׳ ואדונינו מכל אלהים.

בני בכורי ישראל. וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו (מלאכי ג יז).

ואמר אליך שלח את בני ויעבדני. כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אלית לשלום (דברים כ י).

ותמאן לשלחו. מיאון אחר מיאון.

הנה אנכי הורג את בנך בכורך. רמז לו מכת בכורות שהיתה אחרונה שבהם רמז לו בראשונה.

ויהי בדרך במלון. על עסקי מלון. ולפי ששהה את המילה ונתעסק בתחלה בתקון המלון.

ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו. למשה, לפי שנתרשל מן המילה, וכן אמר ר׳ יהושע בן קרחה במס׳ נדרים גדולה מילה שכל הזכות שעשת משה רבינו לא עמדה לו בשעה שנתרשל מן המילה. א״ר יוסי חס ושלום שמשה הצדיק נתרשל מן המילה. אלא כך אמר, אמול ואצא סכנה הוא, דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים (בראשית לד כה), אמול ואשהה ג׳ ימים, הקב״ה אמר לי לך שוב מצרימה (שמות ד מט), אלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה, שנא׳ ויהי בדרך במלון.

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא למשה בקש להרוג, אלא לאותו תינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן, משה או התינוק, הוי אומר זה התינוק, והוא אליעזר, שנאמר ושם האחד אליעזר (שמות יח ד), מיד ותקח צפורה צר.

ותקח צפורה צר, שהיתה זריזה כצפור.

ותכרות את ערלת בנה. מיכן שהמילה כשרה בנשים.

צר, טנרא, ויש אומרים כמו חרבות צורים (יהושע ה ב), וכמו חלקת הצורים (ש״ב ב טז), פרזלא הינדונא.

ותגע לרגליו. על רגליו של משה, כדי שלא יגע בו המשחית וכשם שנתנו ישראל במצרים מן דם פסחים על המשקוף, ולא נתן המשחית לבוא אל בתיהם.

וירף ממנו. באותה שעה נתרפא, אז אמרה חתן דמים למולות, הבינה צפורה שנתחייב באותה מיתה בשביל המילה שנתרשל עליה. זה שארז״ל, כל המצדיק אותו מלמטה, מצדיקין אותו מלמעלה, (מה) שהקב״ה מדקדק עם צדיקיו יותר מכל אדם, שנאמר בקרובי אקדש (ויקרא י ג), ואומר וסביביו נשערה מאד (תהלים נ ג), ואומר וכיראתך עברתך (שם צ יא), וכל כך למה להיות עולמם שלם, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך (שמואל א כה כט).

ויאמר ה׳ אל אהרן לך לקראת משה המדברה. בוא וראה גדולתו של אלהינו אלהי הרוחות לכל בשר. שהרי משה רבינו היה במדין, ואהרן אחיו היה במצרים, והקב״ה יתפאר שמו לעד ולנצח נצחים אמר למשה במדין לך שוב מצרים, ואמר לאהרן לך לקראת משה המדברה, והעולם שבין זה לזה לא הקשיבו ולא שמעו דבר, לכך נאמר אין עוד מלבדו (דברים ד לה), אין קדוש כה׳ כי אין בלתך (ש״א ב ב), אין כמוך באלהים (תהלים פו ח), הקול שהוא משבר ארזים משמיע לחש.

וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. בלב טוב ושמח, כענין שנאמר וראך ושמח בלבו יותר שמח בלבו ממה שהראה לו, אמר לו הקב״ה הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר והיה על לב אהרן (שמות כח ל), הוא שאמר למעלה שלח נא ביד תשלח, וכי תעלה על דעתך שמשה רבינו מסרב על דברי קונו, אלא אמר היאך אני נכנס במדרגתו של אחי, שהרי היה מתנבא להם שמונים שנה במצרים, וכן הוא אומר בעלי הכהן הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים בית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן (ש״א ב כז כח).

ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. ר׳ תנחומא דרש בספרו, חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהלים פה יא), חסד זה אהרן, שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים לג ח), ואמת זה משה, שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב ז). נפגשו, דכתיב וילך ויפגשהו. צדק ושלום נשקו, צדק זה משה, שנאמר צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא). ושלום זה אהרן, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי (מלאכי ב ו). נשקו, וישק לו.

שלשה נשיקות עיקר, נשיקות של פרישה, נשיקות גדולה, ונשיקת של פרקים. של פרישות, שנאמר ותשק ערפה לחמותה (רות א יד). של גדולה דכתיב ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו (ש״א י א). של פרקים, דכתיב וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.

ויגד משה לאהרן את כל דברי ה׳ אשר שלחו. כללותיה של תורה יותר מפרטיה, שאם בא הכתוב לפרט כל דברי ה׳ אשר שלחו, היתה עוד פרשה אחרת, אלא שקיצר הענין.

וילך משה ואהרן. בעצה אחת ובהסכמה אחת.

ויאספו את כל זקני בני ישראל. בכל מקום הזקנים מעמידין את ישראל, הוא שאמרו רז״ל אם אמרו לך זקנים סתור ונערים בנה, תסתור ואל תבנה, שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה, וראיה לדבר מרחבעם בן שלמה, דכתיב וינח את עצת הזקנים (מ״א יב ח).

וידבר אהרן את כל הדברים האלה. הוא שאמר לו הקב״ה והיה הוא יהיה לך לפה.

ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳. לפי שמסורת היה ביד אבותיהם, מי שיבוא ויאמר להם דרך פקודה הוא נאמן.

ויקדו וישתחוו. מיכן שצריך אדם להודות ולהשתחוות על בשורה טובה.