ויאמר ה׳ אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה. א״ל הקב״ה אתה אמרת והצל לא הצלת בחייך אתה תראה במפלת פרעה ולא תראה במפלת שלשים ואחד מלכים, שעתיד יהושע תלמידך להלחם בהם.

ד״א עתה תראה, עתה תראה גדולתך במצריים, וכה״א וגם האיש משה גדול מאד וגו׳ (שמות יא ג), להודיע לכל כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו, משל לשר שמצא את בנו ביד הלסטים משעבדים בו, אמר השר אם אני אומר להם הניחו את בני ולכו לשלום, אין זה גבורתי, ולא לבני כבוד, אלא אני מייסרם ביסורין כדי שידעו מה עשו לבני, ולהודיע לכל גבורתו של מלך, וכל שכן שכבר הבטחתי לאברהם אביהם, וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד), לפיכך עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו. שתי פעמים, כי ביד חזקה ישלחם, זו מכת הדם, שלא היה להם ללבון הלבנים, ועל כרחו שלחם, כמו לחפשי ישלחנו (שמות כא כו), וביד חזקה יגרשם, זו מכת בכורות, שנאמר כלה [גרש] יגרש אתכם מזה (שם יא א), וביד חזקה יושיע אותנו, מי שגאל את אבותינו מעבדות לחירות, הוא יגאל ויושיע אותנו,ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ, להודיע לכל באי עולם כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, למען דעת כל עמי הארץ כי ה׳ הוא האלהים ואין עוד.

סליק פרשת שמות.

פרשת וארא כתיב טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לך (קהלת ז ג), טוב כעס שהקב״ה כועס על הצדיקים בעולם הזה, כענין שנאמר ויחר אף ה׳ במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי (שמות ד יד), משחוק ששוחקים הרשעים בעולם הזה, שמאריך אפו והם פרים ורבים, כענין שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (שם ט טז), ואומר בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און (תהלים צב ח), בוא וראה משעה שדבר הקב״ה למשה בסנה, שנאמר ויאמר משה משה (שמות ג ד), ששה עשר אמירות של גבורה, ובכולם לא נאמר דיבור, אלא ויאמר ויאמר, וכיון שאמר משה לפני הקב״ה והצל לא הצלת את עמך (שם ה כג), מיד התחילה מדת הדין לקטרג עליו, שנאמר וידבר אלהים אל משה (להלן פסוק ב), (ד) אין דבור אלא לשון קשה, שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), אלהים זו מדת הדין, עד שלימדה מדת רחמים סניגוריא עליו, שנאמר ויאמר אליו אני ה׳, זו מדת רחמים, אני ה׳, אני הוא עד שלא נברא העולם, אני ה׳ שנגליתי לאברהם, אני ה׳ שעתיד ליפרע מפרעה ומעבדיו, אני ה׳ שמשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אני ה' אני הוא ולא אחר.

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. אני הוא שאמרתי לעולם דיי, יצחק אמר ואל שדי יברך אותך (בראשית כח ג), יעקב אמר ואל שדי ויברכך (שם מט כה), אל שדי נראה אלי בלוז (שם מח ג).

ושמי ה׳. שם המפורש, לא הודעתי להם לא אמר, אלא לא נודעתי, כי בודאי הודיעם שהוא אדון כל העולם, וכן הוא אומר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז), אלא לא נודעתי בכח לבת אש כמו שנודעתי לך, וגם כן ושאלת ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, ואמרתי לך אהיה אשר אהיה, אני הוא שהייתי, אני הוא שאני עושה בעולמי, ואני הוא שאהיה בעולמות שבראתי, ומדת שם הנכבד גליתי לך, שנאמר כה תאמר לבני ישראל ה' אלהי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו), ופירש כי לפי הענין שאני עושה בעולמי זה הוא שמי אם במדת הדין נקרא שמי אלהים, ואם במדת רחמים נקרא שמי ה׳, ואם במלחמה נקרא שמי צבאות, ואם לעזרה נקרא שמי שדי, בכל אלו הדברים לא נודעתי להם, ולא נגליתי להם בלבת אש, כי אם במראה ובהירות, אבל אליך פה אל פה כאשר ידבר איש אל רעהו.

וגם הקימותי את בריתי אתם. אע״פ שבראתי שבעים אומות, לא הקימותי את בריתי אתם, אלא אתכם.

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. אע״פ שנפטרו מן העולם לא שכחתי את בריתי אתם, אלא שמעתי את נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי.

לכן אמור לבני ישראל. זו שבועה, שנא׳ ולכן נשבעתי לבית עלי (ש״א ג יד).

אמור לבני ישראל אני ה'. שאמרתי לאברהם אביכם אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז).

והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, כנגד ד׳ זכיות שבידם, שלא שינו את לשונם, ולא חילפו את שמלותם, ולא גילו את סודם, דכתי׳ ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב), ולא בטלו ברית מילה. ד׳ מיני גאולות, כנגד ד׳ כוסות שראה שר המשקים בחלום, והושקו בו מצרים ונעשו ישראל ד׳ דגלים.

וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. זו החרב.

ובשפטים גדולים. זו השפלת אלילי מצרים, שנאמר ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים (במדבר לג ד).

ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים. זש״ה עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מג כא).

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי. זו שבועת הארץ.

וידבר משה כן אל בני ישראל. לא עיכב עצמו מלכת.

ולא שמעו אל משה מקוצר רוח; אלו ארבע מאות ושלשים שנה מנין מ׳ק׳צ׳ר, ואלו ארבע מאות ושלשים שנה הם ר״י שנים, לפי שהם קיץ וחורף שנה שינוי הקיץ ושינוי החורף.

ומעבודה קשה. מלמד שהכעס מסלק את הדעת.

וידבר ה׳ אל משה לאמר. (טו) על כל דיבור ודיבור שהיה הקב״ה מדבר אל משה, היה אומר לו לך אמור, מיכן אמרו חכמים כל השומע דבר מחבירו אינו רשאי לאומרו עד שיאמר לו חבירו לך אמור.

בא דבר. לך דבר מבעי׳ ליה, זה מגיד שהשכינה בכל מקום, שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו (איוב לח לה), ויבואו לא נאמר, אלא וילכו, וכן הנה אמר לו הקב״ה אני ממציא שכינתי לשם, בא דבר ואנכי אהיה עם פיך, כאדם האומר לחבירו אני אהיה לשם ובוא אלי.

וידבר משה לפני ה׳ הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. (טז) זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה, כיוצא בדבר ואביה ירק ירק בפניה (במדבר יב יד), בשושן הבירה (אסתר ט יא), הנה אנחנו פה ביהודה יראים (ש״א כג ג) וכיוצא בהם לשון קל וחומר.

וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, ציווי זה עבודת כוכבים, כדכתיב ביחזקאל איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ ז), וכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש שקוצי עיניו לא השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (שם שם ח).

ואל פרעה מלך מצרים. (יח) שתהא אימת מלכות עליהם. והתחיל לייחס ראשי בית אבותם הביא היחס על משה ואהרן.

אלה ראשי בית אבותם. ואומר אלה ראשי, לפי שהיו בתוך המצריים ובאו להיבדל מטומאתם ולהתייחס, אמר אלה לפסול את שכיניהם.

ואלה שמות בני לוי. לפי שהזכיר למעלה את ראובן ושמעון, אמר ואלה שמות בני לוי לתולדותם גרשון וקהת ומררי ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה, לוי ירד למצרים בן ארבעים ושלשה שנה, שהרי בשנה שלישית לנשואי לאה נולד לוי, שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה (שמות א ב), נמצא לוי גדול מיוסף ד׳ שנים, שהרי יוסף בסוף ז׳ שנים לנשואי לאה נולד, שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף (בראשית ל כה), הרי לוי גדול מיוסף ד׳ שנים, וכתיב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה (שם מא מו), וז׳ שני השבע, וב׳ של שני הרעב, שנאמר כי זה שנתים הרעב (שם מה ו), נמצא לוי בן מ״ג שנה ברדת יעקב אבינו מצרים, כי אחרי ז׳ שנים שעשה יעקב אבינו בבית לבן, נשאה יעקב, טול ג׳ שנים לראובן שמעון לוי, ובשנה שנשא לאה, בה בשנה נישאת רחל, שנא׳ מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת (שם כט כז), שבוע זאת, אלו ז׳ ימי המשתה, שאין מערבין שמחה בשמחה, וכבר היה נולד קהת בן לוי, וכתיב בפרשת ואלה שמות ובני גרשון קהת ומררי, וחיה לוי אחרי שירד יעקב אבינו למצרים אחד ושבעים שנה, דכתיב ויחי יוסף מאה ועשר שנים (שם נ כב), וקודם לכן היה לו תשע ושלשים שנה, הוא שאמרו רז״ל בסדר עולם לא חי מכל השבטים יותר מלוי, וכל ימי לוי לא נשתעבדו אבותינו במצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא (שמות יג י), ותניא בסדר עולם שבעה הם שקיפלו כל העולם כלו, אדם הראשון ראה את מתושלח, מתושלח ראה את שם, שם ראה את יעקב אבינו, יעקב אבינו ראה את עמרם, עמרם ראה את אחיה השילוני, ואחיה השילוני ראה את אליהו, ועדיין הוא קיים, חשוב עתה מלדת עמרם שהיה בתוך שבעה עשר שנים שחיה יעקב אבינו במצרים, דכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (בראשית יב כח), שבתוכם נולד עמרם, וכל שנותיו של עמרם שבע ושלשים ומאת שנה, ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה, הרי הכל מאתים ועשרים וארבע, צא מהם שני מאות ועשרה לישיבת ארץ מצרים, נמצא כשהיה משה בן עשרים וארבע מת עמרם, למדנו שאחיה השילוני הי׳ מיוצאי מצרים, ואם תאמר והא כתיב אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה (דברים א לה), כך פירשו רז״ל לא נגזרה גזירה על שבטו של לוי, שנאמר במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה (במדבר יד כט), מי שפקודיו מבן עשרים שנה, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים, ומבן חמש ועשרים, ומבן חמשים, לכך הוצרך הכתוב לכתוב ושני חיי קהת, ושני חיי עמרם.

ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה. לאו דודתו מן האם, אלא מן האב, שלוי נשא שתי נשים, מאחת הוליד את קהת, ומאחת הוליד את יוכבד, והוא שאמרו רז״ל במס׳ שבת, שבן נח מותר בקרובותיו מן האב ולא מן האם.

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון. נתערבה משפחת הכהונה עם משפחת המלכות, שבט לוי ושבט יהודה.

ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל. מבנות יתרו.

הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן. השווה זה לזה, לפי ששניהם שקולין כאחד.

וידבר ה׳ אל משה לאמר אני ה׳ דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך. שלשה דברות בפסוק אחד, כנגד שלשה אותות הראשונים.

ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים. שלשה פעמים אמר משה זה הדיבור, האחד, כי כבד פה (שמות ד י), והב׳, ואני ערל שפתים (פסוק יב), והג', הן אני ערל שפתים, כל כך למה, כדי שיהפוך מילולו ללשון צחות, אמר לפניו רבש״ע אם אני הולך אצל פרעה ואני ערל שפתים, יאמר לי וכי לא היה עבד טוב ממך לשלוח אלי אמר לו הקב״ה.