כי אם מאן אתה. זו התראה.

הנה יד ה׳ הויה. לית דכוותיה בכל המקרא שהוא דומה לשם הנכבד, לפי שהשם הנכבד נתכבד בה בכל גויי הארץ, ולא היה הדבר כי אם במקנה ולא באדם, לפי שהיו ישראל רועים את מקנה מצרים שלח בהם הקדוש ברוך הוא את הדבר.

והפלה ה׳. כמו והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן (שמות ח יח).

וישם ה׳ מועד לאמר מחר יעשה ה׳ (את) הדבר הזה בארץ. לא לפתאום הביא עליהם המכה.

ויעש ה׳ את הדבר הזה ממחרת. בזמן שהתנה.

וישלח פרעה והנה לא מת וגו׳ ויכבד. בעל כרחו כדי לטורדו מן העולם.

ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח. היא האפר הלבנה שעל הגחלים כשעוממו.

וזרקו משה השמימה. באויר העולם.

והיה לאבק וגו׳ לשחין פורח אבעבועות. שחין שהיה בימי פרעה לח מבפנים ויבש מבחוץ. זו מכה בלא התראה שהרי הותרה בשתים.

ולא יכלו החרטומים. כשם שלא יוכלו להוציא את הכנם, וכל ימי החושך לא קמו איש מתחתיו, באלו שלש מכות לא יכלו החרטומים, והמה בלא התראה. מכת שחין באה על המצריים למה, לפי שהיו משעבדין את ישראל להביא להם חמין וצונן במרחצאות, בא השחין עליהם ולא יכלו לרחוץ לא בחמין ולא בצונן.

ויאמר ה׳ אל משה השכם בבקר, על כל מכה ומכה שהביא הקב״ה על המצריים, לא היה משה רבינו הולך אלא על פי הגבורה, יבואו עשרה מאמרות של עשר מכות, ויפרעו מפרעה ומן המצריים, שרצו לשעבד עם ישראל, שבעבורם נברא העולם בעשרה מאמרות.

כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך. הוא תחלה ואח״כ בעבדיך ובעמך, וכל כך למה בעבור תדע, שאמרת לא ידעתי את ה׳ (שמות ה ב), אמנם כי הלשון מתחלף למען תדע (שם ח ו), בעבור תדע, כמו זדון לבך השיאך (עובדיה א ג), השיא אותך (ירמיה מט טז), וכן בלשון הנביא מחלפין הלשון והרצון אחד, שהרי סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד, ואפילו הנביא בעצמו משנה הלשון, שכן כל שירות ותשבחות של דוד אין לשון זה כלשון זה, כלו סג (תהלים נג ד), הכל סר (שם יד ג), ויחגרו (ש״ב כב מו), ויחרגו (תהלים יח מו).

כי עתה שלחתי את ידי. כלומר הייתי עושה כך וכך.

ואולם בעבור זאת העמדתיך.

עודך מסתולל. פירושו מסתורר, ר׳ משתמש בל', כמו ארמנותיו אלמנותיו (ישעיה יג כב), כמו כי תשתרר (במדבר טז יג).

ד״א בעון שאתה עושה בעמו תהיה משתולל, כמו וסר מרע משתולל (ישעיה נט טו).

ע״א מסתולל, תרבה עליהם מס של עבדות, תולל כמו ותוללינו שמחה (תהלים קלז ג).

הנני ממטיר כעת מחר. זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה בכותל ואמר לו כשתגיע החמה עד כאן, הצפרדעים למחר סרו, הערוב למחר. וכן בדבר היום הזה מתרה בו, ולמחר היה המעשה, כדי לסגפו ולענותו, (ט) הוא שאסור בישראל לענות את דינו, אבל במצריים כאשר היה פרעה מענה את ישראל, כך נתענה בכל מיני עינויים.

ועתה שלח העז. קבץ, ודומה לו יושבי הגבים העיזו (ישעיה י ל), וכן העיזו בני בנימין (ירמיה ו א).

שלח העז. וכי יש לך שהוא מביא על שונאו רעה, והוא מודיעו ומתרה בו, אלא זש״ה הן אל שגיא בכחו מי כמוהו מורה (איוב לו כב), שהוא מורה דרך לרשעים שיעשו רצונו ולא יאבדו מן העולם.

הירא את דבר ה׳ מעבדי פרעה הניס. בוא וראה מה כתוב ויקח שש מאות רכב בחור (שמות יד ז), מהיכן לקחן מן הירא את דבר ה׳, שהרי כתוב וימת כל מקנה מצרים (שם טו), הוא שארז״ל ר׳ שמעון בן יוחאי אומר טוב שבנחשים רצוץ את מוחו, והכשר שבמצריים הרוג.

ואשר לא שם לבו אל דבר ה׳. מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד כ).

ויאמר ה׳ אל משה נטה את ידך על השמים. על האויר לפי שהאויר נקרא שמים.

ד״א על השמים. בשביל השמים, כמו על הנהרות ועל האגמים (לעיל ח א), כמו שכתבנו למעלה, שהוא בשביל הנהרות ובשביל האגמים.

ותהלך אש ארצה. אש לשון נקבה, כמו כי אש קדחה (דברים לב כב).

וימטר ה׳ ברד. א״ר יוסי בר חנינא צלוחית מלאה אש ומאחריה ברד. ר׳ יוחנן אמר שלשה טפחים [התחתונים ברד, ושלשה טפחים] העליונים אש, מצרי יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש, ולמה הכם הברד, לפי שהיו המצריים חושבים שיהיו ישראל בוצרים את כרמיהם, וכן מפורש ע״י דוד, יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים עח מז), בא חן מל וקיצץ את האילנות.

ויהי ברד ואש מתלקחת. שהיו מתערבין זה בזה.

ויך הברד. יש ויך לרעה, ויש ויך לטובה, כענין שנא׳ ויך שרשיו כלבנון (הושע יד ו).

רק בארץ גושן. זו הפלאה שבין ישראל למצריים.

וישלח פרעה ויקרא. שהיה מתיירא ללכת אליו מפני הברד.

ה׳ הצדיק. (כג) הפה שאמר לא ידעתי את ה׳ (שמות ה ב), הוא שאמר ה׳ הצדיק.

העתירו אל ה׳ ורב. שירבה אריכות אפים ברשעים, כענין שנאמר ורב חסד ואמת (שמות לד ו).

ויאמר אליו משה כצאתי את העיר. מן העיר, כענין את אוצרו הטוב את השמים (דברים כא יב), ופירושו מן השמים, וכמו הם יצאו את העיר (בראשית מד ד).

מן העיר. מלמד שחוצה לעיר היה לו בית תפלה למשה רבינו.

למען תדע כי לה׳ הארץ. על כל מכה היה אומר לו למען תדע כי לה׳ הארץ, או בעבור תדע. והכתיב והארץ נתן לבני אדם (תהלים קטו טז), לא קשיא כאן בזמן שהבריות עושין רצונו של מקום הארץ נתן לבני אדם, לאכול ולשתות ולשמוח, ואם אין עושין רצונו, לה׳ הארץ.

ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון. פי׳ ידעתי כלומר יודע אני כי טרם תעבור המכה תיראון, וכה״א וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד (שמות ח יא).

והפשתה והשעורה. ו׳ מוסיף על הברד שהכה כל אשר בשדה.

כי השעורה אביב. במלה שפסק התחיל, והשעורה כי השעורה, וכן במשנה במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אין מדליקין לא בלכש, וכיוצא בזה הרבה במשנה.

כי השעורה אביב. ולפי שהיתה כבר גדולה נשתברה.

כי אפילות הנה. מכוסות בתוך הקש של תבואה כי עדיין לא נתגדלו כל צרכם.

** ד״א כי אפילות.** פלאות נעשו בהם שהרי כתיב ואת כל עשב השדה הכה הברד (לעיל פסוק כה), והחטה והכוסמת איך לא הוכו, אלא אפילות פלאות.

ויצא משה מעם פרעה וגו׳ ומטר לא נתך ארצה. אלא עומדין תלוין עד גוג ומגוג, שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳ (יחזקאל לח כב), ואומר אשר השכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב לח כג).

וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקולות. ראיתי שנים עשר ברד כתוב בפרשה, לפי שירד בזכות שנים עשר שבטים להוציאם מיד לוחציהם.

ויוסף לחטא. לפי שאמר למעלה חטאתי הפעם (לעיל פסוק כז), כלומר שוב לא אחטא, ואעפ״כ ויוסף לחטא.

ויכבד לבו הוא ועבדיו. הוא ראשון ועבדיו אחריו, וכן במכות הוא ראשון ועבדיו אחריו, ונער פרעה וחילו (תהלים קלו טו).

ויחזק לב פרעה וגו' כאשר דבר ה׳ ביד משה. כענין שנאמר לו למשה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה (שמות ג יט), שישראל שיראו אין יכולין לצאת כי אם בזרוע נטויה של גבורה.

גואלנו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל. הוא יגאלנו כאשר הבטיחנו על יד נביאו, כי פדה ה׳ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו (ירמיה לא י).

סליק פרשת וארא.