שפה אחת. משפחה אחת.

ד"א שפת אחת. ששפו פורענות לעולם כאחת כענין שנא' שפות הסיר (יחזקאל כד ג).

ודברים אחדים. שהוציאו דברים אחר יחידו של עולם.

ויהי בנסעם מקדם. דכתיב ויהי מושבם ממשא בואכה ספרה הר הקדם.

וימצאו בקעה. ר' יהודה אומר התכנסו כל האומות לידע איזה בקעה מחזקתם. ובסוף מצאו בארץ שנער.

וישבו שם. א"ר יצחק כל מקום שאתה מוצא ישיבה השטן מקפץ.

ויאמרו איש אל רעהו. מי אמר למי. אמר רב ברכיה. מצרים אמר לכוש.

ונשרפה לשרפה. פיהן הכשילן. ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן. מעצמה היתה האבן נעשית. כי היו מצליחים לרעתם.

והחמר היה להם לחמר. כדכתיב בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח).

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל. מגדל בתוך העיר.

וראשו בשמים. כדי שיהיה גבוה ויראו אותו מרחוק להכיר המקום ולהתקבץ לשם. כדכתיב פן נפוץ על פני כל הארץ.

ונעשה לנו שם. זו ע"ז. כדכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג).

פן נפוץ. וכן אמר שלמה פי אויל מחתה לו (משלי י יד).

מגורת רשע הוא תבואנו (שם שם כד). הם אמרו. הבה נבנה לנו עיר ומגדל. והקב"ה הבה נרדה. הם אמרו פן נפוץ. והקב"ה הפיצם. דכתיב ויפץ ה' אותם.

וירד ה' לראות את העיר. ירידה היתה להם לאותם רשעים. לראות את העיר ואת המגדל. לרעות אל"ף ועי"ן משמשין. א"ר אחא בר אבא מגדל שלישותו נפל. שלישותו נשקע בארץ. שלישותו קיים. ושמא תאמר אינו גבוה. עומד אדם על גביו. והדקלים נראו כחגבים.

אשר בנו בני האדם. מה הוצרך לומר בני האדם. בני דוגמתו של אדה"ר שלא עמד על מצותו. והם לא עמדו על מצוותם. דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם (בראשית ב יו). ויצו זו ע"ז. וכן הוא אומר הואיל הלך אחר צו (הושע ה יא).

ויאמר ה' הן עם אחד. מוקבצין יחד.

ושפה אחת. לשון אחד.

וזה החלם. זה הביא להם המרד.

לעשות. ולא עשו אלא דימו לעשות.

ועתה פתח להם בתשובה. כמו ועתה מה אלהיך שואל מעמך (דברים י יב).

ולא יבצר מהם. בתמיה. כלומר לא יבצר מהם עבודתם אלא ודאי יבצר מהם. כמו ונקה לא אנקך (ירמיה ל יא ומו כח). בודאי אנקך. וכמו בוז לא יבוזו לי (שה"ש ח א). בודאי מבזים לי.

הבה נרדה. לשון גדולה וממשלה בלשון רבים. הלא תראה שכתוב וירד ה'. אלא הוא לשון גדולה. שאפילו היחיד שהממשלה שלו אומר נעשה נרדה.

אשר לא ישמע איש שפת רעהו. אשר לא יבינו. כמו גוי אשר לא תשמע לשונו (דברים כח מט). לא תשמע מה ידבר. ולא תבין מה ידבר.

אלה תולדת שם. אלה פסל תולדות יפת. לכך נאמר אלה.

שם. שני פעמים. שיש לו שם בעולם הזה. ובעולם הבא. כמו נח נח. שם בן מאת שנה היה אחר שנתים למבול בן מאה שנה כי יפת קדמו שתי שנים. וחם קדמו לשם שנה. לכך נאמר שנתים אחר המבול. כי בשנת המבול היה בן מאה חסר שתי שנים ואחיו הגדול בן מאה.

ויולד בנים ובנות. לא זכר מיתתם. כמו שזכר בדור המבול. כי אלו יישבו העולם ולא נאבדו. ואף על פי שמתו בזמנם אבל לא כתב בהם מיתה.

ואלה תולדת תרח. זו הוסיף על תולדות שם שזכר למעלה. תרח תרח שני פעמים. הודיענו הכתוב כי עשה תשובה. וכן הוא אומר. ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית טו טו).

אברם. אב היה לארם נהרים.

וימת הרן על פני תרח אביו. שעד עתה לא מת הבן לפני האב וזה למה מת. על מעשה אור כשדים שהי' אברם משבר אלילי תרח. ונתקנאו בו והשליכוהו לכבשן האש. והרן עמד להבעיר האש וליהטה אותו שלהבת. לכך נא' וימת הרן על פני תרח אביו.

באור כשדים. שם המקום. כמו באורים כבדו ה' (ישעיה כד טו).

ויקח אברם ונחור. אברם עיקר ונחור טפל לו. לכך נאמר שם אשת אברם שרי. בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה. אמר רב יסכה זו שרה. ולמה נקרא שמה יסכה. שהכל סכין ביפיה. ד"א שסכה ברוח הקדש. היינו דכתיב כל אשר תאמר שרה שמע בקולה (בראשית כא יב).

ותהי שרי עקרה אין לה ולד. כל מקום שנאמר אין לה. עתיד להיות לה. וכן הוא אומר ולחנה אין ילדים (ש"א א ב). והיו לה. וכתיב ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל יז). וכן עתיד להיות לה. דכתיב ובא לציון גואל (ישעיה נט כ).

גואל ישראל וקדושו. יגאלנו ויקבץ נדחינו. למען שמו וצדקתו.

סליק פרשת נח.

פרשת לך לך.