ויאמר ה' אל אברם. כתוב הגיד לך אדם מה טוב. ומה ה' דורש ממך. כי אם עשות משפט ואהבת חסד. והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). זה אברהם אבינו. שהכיר את בוראו מאליו. והגיד לו הקב"ה ללכת מארצו וממולדתו. דכתיב לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. א"ר יצחק למה אברהם אבינו דומה. לאחד שהיה מהלך ממקום למקום. וראה בירה דולקת. אמר שמא תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה. כך עברו עשרים דור מאדם הראשון ועד אברם. וכמה דורות מהם שקלקלו מעשיהם. דור אנוש. דור המבול. דור הפלגה. ומתוך דור הפלגה יצא אברהם. התחיל מהרהר בלבו ולאמר תאמר שהעולם בלא מנהיג. הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני ראשון ואני אחרון אני אדון העולם. לכך נאמר ויאמר ה' אל אברם.

מנח ועד אברהם עשרה דורות. ולא דבר הקב"ה עם כל הדורות ההם. עד שבא אברהם אבינו ואמר לו לך לך. א"ר ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של פלייטין מוקפת צמיד פתיל ומונחת בקרן זויות. ולא היה ריחה נודף כיון שהיתה מטולטלת היה ריחה נודף. כך אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל. לכך נאמר לך לך.

** ד"א לך לך.** רמז רמז לו שבן מאה שנה יוליד בן. מנין לך לך. בגימטריא מאה.

(ה) ד"א לך לך. מה כתיב למעלה מן הענין. וימת תרח בחרן. בוא וראה שכשנולד אברהם היה תרח בן שבעים שנה. שנאמר ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם (בראשית יא כו). וכתיב ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. עתה צרוף שבעים ושבעים וחמש. הרי מאה וארבעים וחמש לתרח. וידענו כי תרח חי חמש שנים ומאתים שנה. נשארו לחיי תרח בצאת אברהם מחרן ששים וחמש שנה. והיאך כתב וימת תרח בחרן ויאמר ה' אל אברם לך לך. והלא היה ראוי אחר מיתת תרח אם מת בחרן שהיה אברם בן מאה ושלשים וחמש שנים. אם יצא אחר מיתת אביו אלא בתחלה אתה דורש שהרשעים נקראים מתים בחייהן. לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר איך אצא ויהיו מחללים בי שם שמים. ואומרים הניח את אביו והלך לו לעת זקנתו. א"ל הקב"ה לך לך. אני פוטרך מכיבוד אב ואם. ר' יהודה אומר לך לך שני פעמים. אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור.

תניא בסדר עולם מאדם ועד המבול אלף תרנ"ו. אלף ונ"ו עד נח. ות"ר עד המבול. מתושלח הוציא שנותיו עד המבול. אברהם אבינו היה בפלגה בן מ"ח שנה. פירוש משנולד פלג עד שנולד אברהם אבינו קצ"א וכל חיי פלג מאתים וארבעים חסר אחת צא מהם קצ"א לאברהם נשארו לפלג משנותיו מ"ח. ובסוף שנותיו נפלגה הארץ. שנא' כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה) כי בימיו. סוף ימיו. ואז היה אברהם בן מ"ח. מן הארץ ההיא יצא אשור (שם שם יא). מתרגמינן מן עצה ההיא נפיק אשוראה. זה אברהם אבינו. אברהם היה בשעה שאמר לו הקב"ה לך לך בן שבעים שנה. שנא' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מא). מן יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות. משנדבר עמו עד יצחק שלשים. הרי הכל שלשים וארבע מאות שנה. אברהם יצא מחרן בן שבעים שנה. וחזר לחרן ועשה שם חמש שנים ויצא. לכך נאמר ואברם בן חמש שניים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ואביו תרח היה בחיים עד שלשים וחמש שנים ליצחק. כדכתיב ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם (בראשית יא כו). ומאה עד יצחק. נותרו לימי תרח שלשים וחמש שנה שראה את יצחק. ולא מת תרח קודם יציאת אברם מחרן. אלא מוקדם ומאוחר הוא. או תדרוש בו כמה ענינים. האחד כי הרשע קרוי בחייו מת. ועוד לפי שנפרד ממנו אברהם כאלו מת. ולכך כתוב וימת תרח. והעיקר כי מוקדם ומאוחר הוא. וזה שאמר הכתוב לך לך מארצך. בעוד תרח באור כשדים היה הדבור אל אברהם לך לך. ואעפ"כ תרח יצא עמו ומת בחרן אחר זמן. ואברהם יצא מחרן והיה בן שבעים שנה. וכרת עמו ברית בין הבתרים. ועוד חזר לחרן וכשהיה בן שבעים וחמש שנה יצא אברהם מחרן לגמרי. הוא השנה שבא אל ארץ ישראל. כשהיה מלחמות ארבעה מלכים את החמשה.

מארצך וממולדתך. זה משפחת אביו.

ומבית אביך. זה בית אביו ממש.

אל הארץ אשר אראך. נסיון בתוך נסיון. כי לא הודיע אנה ילך. אלא לנסותו נסיון בתוך נסיון. סימן לבניו שלא יגלה להם קץ גלותם. כשם שלא גילה לאברהם אבינו.

א"ר יוחנן לך לך מארצך. זו איפרכייה שלך. וממולדתך זו שכונתך. ומבית אביך זו בית אביך.

אל הארץ אשר אראך. לא גילה לו כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. כזה הדרך היה הנסיון האחרון. על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב ב).

ואעשך לגוי גדול. אלו ישראל שכתוב בהם כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו (דברים ד ז). ומי גוי גדול (שם שם ח). ר' זכריה בריה דר' חייא בר אבא אמר שלש גדולות וארבע ברכות כתוב כאן. שלש גדולות ואעשך. ואגדלה. ומקללך אאור. וארבע ברכות. ואברכך. והיה ברכה. ואברכה מברכך. ונברכו בך. כנגד שלשת אבות וארבע אמהות. אמר ר' ברכיה לפי שהדרך גורמות לשלשה דברים. מיעוט פריה ורביה. ומיעוט ממון. ומיעוט שם. לכך הוצרך לומר ואעשך לגוי גדול תחת פריה ורביה. ואברכך תחת מיעוט ממון. ואגדלך שמך תחת מיעוט השם.

** ר"א ואגדלה שמך.** זו מוניטון שלו. מטבע שלו. ובאיזה צד היה. זקן וזקנה מכאן. ובחור ובתולה מכאן. מטבע של יהושע שור מכאן וראם מכאן. דכתיב ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (יהושע ו כז). מטבע של דוד. מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן. דכתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (דה"א יד יז). מרדכי. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות. (אסתר ט ד). מה היה המטבע שלו. שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן.

ד"א והיה ברכה. זה מגן אברהם שישראל חותמין בשמונה עשרה.

ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך. הגשמים בזכותך והטללים בזכותך. כל משפחות האדמה ובזרעך. יעקב בירך את פרעה שנאמר ויברך יעקב את פרעה (בראשית מז י). וכתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך (שם ל כז). ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם לט ה). דניאל לנבוכדנאצר גילה הסוד. מרדכי הציל את אחשורוש. דכתיב ותגד אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר ב כב). הוי וזרעך.

ועד היום הזה ישראל אין להם שדות וכרמים. והם מתפללים בכל יום. ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. הוי אומר ובזרעך.

וילך אברם כאשר דבר אליו ה'. לא עיכב ולא דיקדק לשאול אנה ואנה אלך. ואיפה אלך. אלא כאשר דבר אליו ה'. דבור לשון גזרה כאשר גזר עליו. וכן הוא אומר ולא מרו את דברו (תהלים קה כח).

וילך אתו לוט. לוט טפל לו.

ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. זה היה בפעם שניה.

ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלו הגרים. א"ר חוניא אברהם גייר אנשים ושרה גיירה נשים. והביאום תחת כנפי השכינה. לכך נאמר אשר עשו. כאילו הם בראם.

ויצאו ללכת ארצה כנען. כל מלה שצריכה למ"ד בתחילתה. הטיל לה ה"א בסופה.

והכנעני אז בארץ. מה ת"ל. אלא שאע"פ שהיה הכנעני בארץ לא הנזק מהם.

ד"א שאע"פ שהיה הכנעני בארץ. לא למד ממעשיהם.

וירא ה' אל אברם. נתבקש לו זכות בארץ.

לזרעך אתן את הארץ הזאת. א"ר לוי בשעה שהיה אברהם אבינו מהלך בארם נהרים. ובארם נחור. ראה אותם אוכלים ושותים. אמר הלואי לא יהא חלקי בארץ הזאת. כיון שהגיע לסולמה של צור. ראה אותם עסוקים בניכוש ובעידור. אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת.

ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. זה שיכן בזכות הארץ.

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה. אהלה כתיב. מלמד שהקדים אהל שרה לאהלו.

בית אל מים והעי מקדם. א"ר אלעזר אילמלא הקדים אברהם תפילתו בין בית אל ובין העי. לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. דכתיב ויכו מהם אנשי עי (יהושע ז ה). אלא שזכות אברהם עמדה להם היינו דכתיב היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח (איוב לו יט).

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל. א"ר אלעזר לשעבר היתה נקראת בית אל. ועכשיו בית און.

ויט אהלה. א"ר חנינא אהלה כתיב. משנטה אהל שרה אחר כך נטה אהלו.

ויבן שם מזבח. א"ר אלעזר שלשה מזבחות בנה. אחד לבשורת ארץ ישראל. וא' לקניינה. ואחד שלא יפלו בניו בעי. הדא הוא דכתיב ויקרע יהושע שמלותיו ויפול על פניו ארצה לפני ארון ה' עד הערב הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם (יהושע ז ו). מאי ויעלו עפר על ראשם. א"ר אלעזר בן שמוע התחילו מזכירין זכותו של אברהם אבינו. שנא' ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז). אמר כלום בנה לך אברהם אבינו מזבח בעי. אלא שלא יפלו בניו בעי.

ויקרא בשם ה'. התחיל לגייר גרים. ולהקריאם שם ה'. לייחד שם שמים בפיהם.

ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. כי היה מכוין והולך כנגד בית המקדש. ומנין שבית המקדש נקרא נגב. שנא' הטף אל דרום והנבא אל מקדשי (יחזקאל כא ז). הוא נגב הוא דרום. שנאמר שובה ה' את שבותינו כאפיקים בנגב (תהלים קכו ד).

ויהי רעב בארץ. זה שאמר דוד טרף נתן ליראיו (תהלים קיא ה). טירוף נתן ליראיו בעוה"ז. אבל לעתיד לבא יזכור לעולם בריתו. אע"פ שכתוב ואברכך ואגדלה (את) שמך. הביא רעב לעולם לנסותו. וזה אחד מעשרה מיני רעב שבאו לעולם. ואעפ"כ לא הקפיד. ולא הרהר אחר מדותיו של הקב"ה.

וירד אברם מצרימה לגור שם. 45נג מלמד שלא ירד להשתקע. אלא לגור שם. כי כבד הרעב בארץ.

ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה. כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה.

ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. וכי כל השנים היתה עמו ועכשיו הוא אמר לה כי אשה יפת מראה את. אלא שעל ידי הדרך אדם מתבזה. שכל זמן שהיתה יושבת. היתה מכוסה בצעיף. אחר שיצתה בדרך היתה מגולה. לכך נאמר הנה נא ידעתי. ר' עזרי' בשם ר' יהודה ב"ר סימון אמר הלכנו בארם נהרים ובארם נחור. ולא מצינו אשה יפה כמותך. אע"פ שהיו יפין לא נמצא כמותך. ועכשיו שאנו נכנסין למקום כיאורים ושחורים לא כל שכן. לכך נאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.

והיה כי יראו אותך המצרים. לפי שהיו המצרים שטופי זמה.

אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך. ר' פנחס בש"ר אבהו אמר שני בני אדם היו עיקר. ועשו עצמן טפלין. אברהם וברק. אברהם הא כדאמרן. וברק. ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי. ואם לא תלכי עמי לא אלך (שופטים ד ח).

ויהי כבוא אברם מצרימה. ושרה היכן היתה. נתנה בתבה ונעל בפניה. ולבסוף ויראו המצריים את האשה כי יפה היא מאד. כי לא היה בו כח להסתירה מהם.

כי יפה הוא מאד. מלמד שהבריקה לפניהם כשמש. ר' עזריה ור' יונתן ב"ר חגי בשם ר' יצחק אמר. איקונין של חוה היתה נמסרת לראשי דורות.

ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה. מתעלה היתה והולכת.

ותקח האשה בית פרעה. אמרו אין זו ראוי'. אלא לפלטין.

ולאברם היטיב בעבורה. כדרך שנא' באברהם נאמר בישראל. באברהם כתיב ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. ובישראל כתיב כי כבד הרעב בארץ וירדו אבותינו מצרימה (במדבר כ טו). באברהם כתיב ואברם כבד מאד במקנה בכסף זהב. ובישראל כתיב ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו כושל (תהלים קה לז).

וינגע ה' את פרעה. כל מי שהוא בא להזדווג לישראל להצירם סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידם.

נגעים גדולים. זו מכת ראתן. מיני צרעת הוא.

ואת ביתו. א"ר אחא אפי' קורות ביתו לקו.

על דבר שרי אשת אברם. א"ר לוי כל אותו הלילה היה המלאך עומד ומכה אותו ואומר לו על דבר שרי אשת אברם.

ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי. אמר לו לא עשית עמי כתורה.

למה לא הגדת לי כי אשתך היא. אתה לא הגדת אבל הנגעים הגידו.

למה אמרת אחותי היא. רצה לזכות את עצמו.

ועתה הנה אשתך קח ולך. רמז רמז לו שעתידין מצרים לומר לישראל קמו צאו מתוך עמי (שמות יב לא).

ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו. כנגד ותחזק מצרים על העם [למהר] לשלחם מן הארץ (שם שם לג).