[יג] א) ויעל אברם ממצרים. כדרך שהיו ישראל עתידין לעלות. דכתיב ואומר אעלה אתכם מעני מצרים (שם ג יז).

ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. ובישראל כתיב ויוציאם בכסף ובזהב (תהלים קה לז).

וילך למסעיו. רבי אומר במסעות שהלך בם חזר. א"ר אלעזר ב"ר מנחם הלך לפרוע הקפותיו.

אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה. מכאן אמרו רבותינו ז"ל אל ישנה אדם בית אשפיזכנו. מפני אכסניא פוגם ונפגם. פירוש פוגם. אומרים בני אדם אילולא לא מצא דבר שלא כהוגן בבית אכסניותו. לא היה משנה אכסניותו. ונפגם אומרים בני אדם אילו לא מצא בו בעל הבית דופי לא היה מניחו לצאת מביתו.

ויקרא שם אברם בשם ה'. (ה) זו תפלה.

וגם ללוט ההולך את אברם. לא דיין לצדיקים שזוכין לעצמן. אלא שמזכין גם לאחרים הנדבקין עמהם. ותחת שהיה ללוט עזר מן אברהם. עמדו בניו לשלם רעות לישראל. דכתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור (במדבר כב ה). וכן הנביא אומר לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב (מיכה ו ה). לפיכך הנביאים חתמו גזר דינם. יחזקאל אמר לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה (יחזקאל כה י). וצפניה הנביא אמר לכן חי אני נאום ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה (צפניה ב ט).

היה צאן ובקר ואהלים. ר' טובי' ב"ר יצחק אמר שני אוהלים. רות המואביה. ונעמה העמונית.

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו. זה שאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (תהלים קכה ג).

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט. ר' ברכיה בש"ר יהודה ב"ר סימון אומר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאת זמומה מפני הגזל. ושל לוט לא היתה יוצאת זמומה. היו אומרים רועי אברם וכי הותר הגזל. אמרו רועי לוט אברם פרדה עקרה הוא ואינו מוליד. למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו. והן אוכלין משלו. אמר הקב"ה אני אמרתי לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת. אימתי כשיעקרו שבעת עממין מתוכה. לכך נאמר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ.

ד"א והכנעני והפרזי אז יושב בארץ. שהיו אז יושבים שלוים ושקטים. בלא שום סכסוך עליהם ואפ"ה לא יכלו להזיק לאברהם אבינו. לכך נאמר והכנעני אז בארץ.

ויאמר אברם אל לוט. ר' עזרי' בשם ר' יהודה ב"ר סימון אומר כשם שהיו ריב בין רועי לוט לרועי אברם. כך היה ריב בין אברם ללוט.

כי אנשים אחים אנחנו. מלמד שהיה קלסתר פניו דומה לו.

הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי. מה פרדה זו אינה קולטת זרע. כך אותו האיש לא יתערב בזרעו של אברהם.

אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה. לא אמר ואשמאלה. אלא ואשמאילה. מן כל אתר אנא משמאול לההוא גברא. כלומר אשמאילה אותך שתהא אתה לצד שמאלי. כאדם שאומר לחבירו אם אתה שעורים ואני חטים. ואם אני חטים אתה שעורים. בין כך ובין כך אני חטים. כך אמר לו אברהם אבינו ללוט אם תשמאל ואימנה אני. שאהא בדרום שהוא בנגב ארץ ישראל. ואם הימין ואשמאילה אותך בצפון. וכן היה בבית אל היו עומדים באותו הזמן.

וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן. א"ר יוסי ב"ר חנינא כל הפסוק הזה לשון ערוה הוא. וישא לוט את עיניו היאך מה דאת אמר ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף (בראשית לט ז). וכמו וירא אותה שכם בן חמור (שם לד ב). את כל ככר הירדן. כדכתיב כי בעד אשה זונה עד ככר לחם (משלי ו כו). כי כלה משקה. דכתיב נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי (הושע ב ז).

לפני שחת ה'. כמה דאת אמר ושחת ארצה (בראשית לח ט).

כגן ה'. לאילנות.

כארץ מצרים. לזרעים.

ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן. (יט) מכאן אמרו כל הפורש מן הצדיק כפורש מחייו.

ויסע לוט מקדם. נסע מקדמונו של עולם. זה אברהם שהיה ראש אמנה. אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו.

ויפרדו איש מעל אחיו. הפרדה גמורה נהייתה להם לא יבואו עמוני ומואבי בקהל ה'.

יב) אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר. א"ר אסי אין לך בכרכים יפה מסדום. חוזר לוט את כל ערי הככר ולא מצא מקום יפה מסדום. ואפי' הכי יג) ואנשי סדום רעים וחטאים. מיכן אמרו מזכירין ומניחין. מזכירים ומשחקים. מזכירין ומניחין. דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית יח יז). הזכיר לאברהם וכתיב בתריה ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום (שם שם יח). מזכירים ומשחקים. דכתיב אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדום. הזכיר ללוט וכתיב בתריה ואנשי סדום רעים וחטאים. וכן אמר דוד זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י ז).

ד"א ואנשי סדום רעים וחטאים. רעים אלו לאלו. וכן הוא אומר אוי לרשע רע (ישעיה ג יא). וכי רשע טוב אלא מי שהוא רע לחבירו נקרא רשע רע. לכך נאמר ואנשי סדום רעים. (כג) שהיו חומסין זה לזה ולא היה בהם משפט צדק.

וחטאים. בגילוי עריות. וכן הוא אומר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (בראשית לט ט).

לה'. זה עבודה זרה. שכפרו בשם. וכה"א זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שמות כב יט).

מאד. זה שפיכת דמים. וכן הוא אומר דם נקי שפך מנשה הרבה מאד (מ"ב כא טז).

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. נאה היה לאברהם אבינו שנתפרד לוט מעמו. לפי שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת.

ושמתי את זרעך כעפר הארץ. מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים. כך בניך אינן מתברכין אלא בתורה שנמשלה למים.

ד"א מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו. כך בניך מסוף העולם ועד סופו.

ד"א מה עפר הארץ מכלה כל כלי מתכות והוא קיים לעולם. כך ישראל קיימין לעולם. ועובדי כוכבים כלין. וכן הוא אומר כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה (ירמיה ל יא). ואומר אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם (מלאכי ג ו).

ד"א מה עפר הארץ עשוי דייש. כך ישראל עשוין דייש למלכיות.

גם זרעך ימנה. זה לעתיד לבא. שנא' והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר (הושע ב א).

קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. הוא שאמרו רז"ל הלך בשדה בין ארכה בין רחבה קנה עד מקום שהלך.

ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון. היה ראוי לומר ויבא ויאהל וישב. לא ויאהל ויבא. אלא ויאהל הוא כמו הסעת האהל. ודומה לזה כמו ושרשך מארץ חיים (תהלים נב ז). והוא עקירת השרש. כך זה ויאהל עקירת האהל שנסע מביתו ובא באלוני ממרא ויבן שם מזבח לה'.