ויהי בימי אמרפל מלך שנער. חמשה ויהי בימי. וכולן לשון צער. דכתיב ויהי בימי אמרפל. וכתיב בתריה עשו מלחמה. וכתיב ויהי בימי אחז (ישעיה ז א) וכתיב בתריה ארם מקדם ופלשתים מאחור (שם ט יא). ויהי בימי יהויקים (ירמיה א ג). וכתיב בתריה ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו ואל השמים ואין אורם (ירמיה ד כג). ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א). וכתיב בתריה ויהי רעב בארץ (שם). ויהי בימי אחשורוש (אסתר א א). היה המן רצה להשמיד ולהרוג ולאבד. וכל אחד ואחד יש לשאול למה היו הצרות הללו. אבל כל אחד ואחד במקומו. ויהי בימי אמרפל מה צרה היתה שם עשו מלחמה. משל לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה כמו שהוא למוד. ולמה נקרא שמו אמרפל. שהמריד והאפיל העולם. כשם שבתחלת העולם התחילו ד' מלכיות. כך בחיתומו של עולם ד' מלכיות. בתחלה אמרפל מלך שנער. אריוך מלך אלסר. כדרלעומר מלך עילם. ותדעל מלך גוים. ובסוף העולם ד' מלכיות. בבל. ומדי. ויון. ואדום. ויהי בימי אמרפל מלך שנער. זו בבל. ואריוך מלך אלסר. זו יון. כדרלעומר מלך עילם. זה מדי. ותדעל מלך גוים. זו מלכות אדום הרשעה. א"ר אלעזר בר אבונא אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגליו של מלך המשיח. תדע לך שע"י שנתגרו מלכיות אלו. בא גאולה לאברהם אבינו.

עשו מלחמה את ברע מלך סדום. ר' מאיר היה דורש שמות. ברע שהוא בן רע. ברשע שהוא בן רשע. שנאב שהיה שואב ממון. שמאבר שהיה פורח ומביא ממון. ומלך בלע הוא צוער. שנתבלעו דיוריה.

כל אלה חברו אל עמק השדים. ג' שמות נקרא לו. עמק השדים. עמק שוה. ועמק סוכות. עמק שדים שהוא מניק את בניו כשדים.

ד"א שדים על שם סדום. עמק שוה. ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמן אמר שהשוו כל אומות העולם וקצצו ארזים. והושיבו את אברהם אבינו על בימה גדולה ואמרו לו מלוך עלינו. שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כג ו). אמר להם אל יחסר העולם מלכו. אל יחסר העולם אלהו. עמק סוכות שהיה מסוכך באילנות גפן ותאנה ורמון אגוז ושקדים תפוח ואפרסקון.

הוא ים המלח. א"ר אייבו לא היה שם ים. אלא צורות היאור נתבקעו ונעשה ים. הה"ד בצורות יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו (איוב כח י).

ובארבע עשרה שנה. במרדותו.

בא כדרלעומר. למדנו שישיבתה של סדום נ"ב שנה. שלמדנו מצוער דכתיב אמלטה נא. והיתה קרובה יישובה של צוער מן של סדום שנה. הרי נ"ב שנה. ושלוותם עד עשרים ושש. כי כשהיה אברהם אבינו בן מ"ח שנה נבנית סדום אחר הפלגה. טול שתים עשרה שנה וארבע עשרה הרי כ"ו. הוא השנה שיצא אברהם אבינו מחרן. דכתיב ואברם בן חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן. ואז השיב את כל רכוש סדום וישבו בשלוה כ"ו שנה. עד שנהפכה בשנת תשעים ותשע לאברהם כשנתבשרה שרה. ואותה שנה עלתה לו שנה לכאן ולכאן להשלמת כ"ו.

ויכו את רפאים בעשתרות קרנים. הרים גבוהים מקום שאין חמה זורחת.

ואת הזוזים בהם. כלומר החומה שבהם. ד"א לשון המה והממה.

ואת החרי בהררם שעיר. כלומר בהר שעיר.

עד איל פארן. עד מישר פארן.

וישבו ויבאו אל עין משפט. מקום הוא. אבל ר' אחא דרש באו להזדווג בתוך גלגל עינו.

משפט. שעשה מדת הדין בעולם.

הוא קדש.

** הוא כתיב.** הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. לפיכך לא הצליחו.

ויכו את כל שדה העמלקי. והלא לא היה עדיין עמלק בעולם. שהרי עמלק בן אליפז בן עשו היה אלא מגיד מראשית אחרית.

וגם את האמרי בחצצון תמר. בעין גדי דתמריא.

עשו מלחמה ארבעה כנגד חמשה ויכו להם. דכתיב ויצא מלך סדום וגו' ארבעה מלכים את החמשה.

ועמק השדים בארות בארות. בירן בירן מסקן חמרא.

ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה. (כה) זה הממון.

ואת כל אכלם. אלו הכותבות.

ויקחו את לוט. מה גרם גרם לו שנשבה לפי שהוא יושב בסדום. לקיים מה שנאמר הולך את חכמים יחכם ורוע כסילים ירוע (משלי יג כ).

ויבא הפליט. מן המלחמה.

ויגד לאברם העברי. וכי לא ידענו שאברהם עברי היה. מה ת"ל עברי. ר' יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. ר' נחמיה אומר לפי שהיה מבני בניו של עבר.

ד"א שהוא מעבר הנהר.

והוא שוכן באלני ממרא האמורי. ר' יהודה אומר שם המקום נקרא ממרא. ר' נחמיה אומר שם האיש נקרא ממרא. וסיעתא לדברי ר' נחמיה דכתיב ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם.

וישמע אברם כי נשבה אחיו. שהיה דומה לו.

וירק את חניכיו. חניכו כתיב. זה אליעזר ששמו עולה למנין שלש מאות ושמונה עשר.

וירק. כמו הרק חנית וסגור (תהלים לה ג).

וירדוף עד דן. כיון שהגיע אותו צדיק לדן תש כחו. ראה שעתידין בניו להקים עגל בדן.

וירק את חניכיו. יש אם למקרא. דכתיב ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם.

ויחלק עליהם לילה. הוא הלילה שהיה עתיד לחלוק למצרים. דכתיב כה אמר ה' כחצות הלילה (שמות יא ד).

ויכם וירדפם. היה ראוי לומר וירדפם ויכם. אלא ויכם ואח"כ רדפם. א"ר פנחס רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו.

וישב את כל הרכוש וגם את לוט. לרבות עבדיו.

אחיו. שנהג עמו דרך אחיו.

וגם את הנשים. לרבות שפחותיהן.

ואת העם. אלו שאר האנשים.

ויצא מלך סדום לקראתו אל עמק שוה. הוא שכתבנו למעלה שקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליו. אמרו לו מלוך אתה עלינו. אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו.

ומלכי צדק. זה שם בן נח שהיה צדיק ונהרג בנו. דכתיב ובני שם עילם ואשור וארפכשד (בראשית י כב). ואעפ"כ יצא לקראתו לברכו. ומי היה בנו כדרלעומר מלך עילם.

ומלכי צדק. המקום הזה מצדיק את יושביו.

** ד"א ומלכי צדק.** אדני צדק. ירושלים נקרא צדק. שנאמר צדק ילין בה (ישעיה א כא).

מלך שלם. ר' יצחק הבבלי אומר שנולד מהול. לכך נאמר שלם.

הוציא לחם ויין. גילה לו תורה שנקראת לחם ויין.

ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. לשון עושה. ד"א קונה שמים וארץ. זה אברהם שהקנה שמים וארץ בפי כל הבריות שהודיע להם ייחודו של עולם.

וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך. אשר מיגר. ג' מתחלף בר'. נבוכדנאצר נבוכדראצר. מיגר לשון מסר. דכתיב (מז) יאגר כל אנש די יימר שלו. רב הונא אמר שהיפך מגינן שלו על צריך.

ד"א מגן צריך. סכסוך המלכים האלה כדי למוסרם בידיך.

ויתן לו מעשר מכל. בזכות ויתן לו מעשר מכל. וה' ברך את אברהם בכל (בראשית כד א). וביצחק כתיב ואוכל מכל (שם כז לג). וביעקב כתיב כי חנני אלהים וכי יש לי כל (שם לג יא). אברהם התחיל במעשרות על שהורם מעשר מעשרה דורות שלפניו. לפיכך זכו בניו לתרומת מעשר.

ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש. בקש ממנו העם שהשיב כדי ליישב את העיר.

והרכוש קח לך. כסבור היה שאברהם היה רודף אחר ממון אמר לו הרימותי ידי.

ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי. הרמה זו שבועה. כענין שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם (דניאל יב ז).

ד"א אברהם אמר הרימותי ידי אל ה'. זכה ויצא ממנו משה שאמר אלהי אבי וארוממנהו (שמות טו ב).

אם מחוט ועד שרוך נעל. א"ר אבא בר אמי אמר לו הקב"ה אתה אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל. אני נותן לבניך שתי מצות מצות ציצית ומצות חליצה.

ד"א תכלת וארגמן של משכן. ועורות אילם ועורות תחשים.

בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכול וממרא הם יקחו חלקם. זה הוא שמצינו בדוד דכתיב ויהי מן היום ההוא ומעלה (ש"א ל כה). א"ר יהודה והלאה אין כתיב כאן. אלא ומעלה. ממי למד מאברהם זקנו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים. וכן אמר דוד כחלק היוצאים במלחמה וכחלק היושבים על הכלים יחדו יחלוקו (שם שם כד). וכן מצינו בתורה. דכתיב וחצית את המלקוח בין תופשי המלחמה היוצאים בצבא ובין כל העדה (במדבר לא כז). ומה שעשה דוד מן התורה עשה. ומה שכתוב וישימה דוד לחוק (ש"א ל כה). כי נשתכחה מצוה זו וחידשה הוא ונקראת על שמו. למדנו כל המחדש דבר שנהיה ונשתכח. בהתחדשו נקראת על שמו. כי ענר אשכול וממרא לא הלכו במלחמה. דכתיב וירק את חניכיו ילידי ביתו. ואלו היו בעלי בריתו ונטלו חלקם.