אחר הדברים האלה. ארז"ל כל מקום שנאמר אחר הדברים. אחר הרהורי דברים. ומה היו הרהורי הדברים של אברהם. ר' לוי אומר לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד שמא באותן האוכלוסין שהרגתי היה בהם צדיק אחד. או ירא שמים אחד. אמר לו הקב"ה במחזה לאמר אל תירא אברם. כי לא היה בהם אחד שיש לך בעבורו עון. כי כולם היו למשרפות סיד כענין שנא' והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו (ישעיה לג יב). אדרבה שכרך הרבה מאד. שכר גדול יש לך על שפינית העולם מהם. ד"א אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה. שהיה מתירא שלא יתקבצו עליו אוכלוסין למלחמה א"ל הקב"ה אל תירא אברם. אנכי מגן לך. אפילו כל העולם כולו יתקבצו עליך לא יוכלו לך. שאנכי מגן לך רבנן אמרו לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש וניצלתי. לרעבון וניצלתי. עשיתי מלחמה עם המלכים האלו וניצלתי. שמא קבלתי שכרי בעולם הזה. ולא יש לי כלום חלק לעתיד לבא. אמר לו הקב"ה בוא וראה מה גנוז לך אל תירא אברם. שכל מה שעשיתי עמך מגן לך. חנם עשיתי עמך. אבל לעתיד לבוא שכרך הרבה מאד.

ד"א אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם כרת ברית עם נח שאין אתה מכלה את בניו עמדתי וסגלתי מצות ומעשים טובים יותר ממנו. ובריתו יהא דוחה בריתי. א"ל הקב"ה אל תירא אברם אנכי מגן לך. ממך העמדתי מגינים של צדיקים. ולא העמדתי מגינים של צדיקים מנח.

היה דבר ה' אל אברם במחזה. עשרה לשונות נקראת נבואה. חזון. נבואה. הטפה. דבור. אמירה. צווי. משל. ומליצה. חידה. משא. החזון והדבור חזקים מכולם. גדול כחו של אברהם שנדבר עמו בדיבור ובחזון.

ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי. אברהם ודוד אמרו דבר אחד. אברהם אמר ה' אלהים מה תתן לי. אמר לפניו רבש"ע אם אני עתיד להעמיד בנים להכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. דוד אמר חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם (תהלים קלט כג כד). אמר לפניו רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך מוטב לי ונחני בדרך עולם.

ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ר"ש בן לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק בית בר ביתי. הוא דמשק אליעזר שעמו רדפתי מלכים עד דמשק והוא שמו אליעזר. ורבינו ר' אליעזר הקדוש ז"ל אביו של רבינו ר' טוביה. דרש מתוך התלמוד. דמשק. דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים שהיה לוקח תורותיו של אברהם אבינו ודרך המצות לעשות צדקה ומשפט ומורה לאחרים. לפיכך נקרא שמו דמשק.

ד"א שהיה מדמשק.

ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע. מלמד שהיה בקי באיצטגנינות העולם. וראה שאין מזלו מוליד.

והנה בן ביתי יורש אותי. נאמר על לוט.

והנה דבר ה' אליו לאמר. מלאך אחר מלאך. דבור אחר דבור.

לא יירשך זה. על שאמר בן ביתי יורש אותי. אמר לא יירשך זה.

ויוצא אותו החוצה. אמר לו צא מאצטגנינות שלך. אמת אברם אינו מוליד. אברהם מוליד. שרי אין לה ולד. שרה יש לה ולד.

ויאמר הבט נא השמימה. הוא שצוה הקב"ה לישראל בימי ירמיהו כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה (ירמיה י ב). כבר אברהם הוצאתיו ממדה זו. התפלה והתשובה והצדקה מבטלין גזרות רעות. דכתיב ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (דה"ב ז יד). הרי זו תפלה. ויבקשו פני (שם). זו צדקה. דכתיב אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז טו). וישובו מדרכם הרעים (ד"ה שם). זו תשובה ואח"כ ואסלח לעונם (שם).

ר' חננא בשם ר' יוסף אומר אף שינוי השם. ושינוי מקום. ושינוי מעשים. שינוי השם מאברהם ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית יז ה). שינוי מעשה בנינוה. דכתיב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (יונה ג י). שינוי מקום. דכתיב לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול.

וספור הכוכבים. מה כוכבים אין אומה יכולה לשלוט בהם. אף ישראל אין אומה יכולה לכלותם.

ד"א מה כוכבים ברומו של עולם. אף בניך כשהן עולין עולין עד לרקיע. וכשהן יורדין יורדין עד העפר.

** ד"א הכוכבים.** כדכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל יב ג).

כה יהיה זרעך. הבטיחו שלא יחסר העולם משלשים צדיקים בכל דור. יהי"ה תלתין.

והאמין בה'. גדולה האמנה שחישב לו הקב"ה לאברהם אבינו צדקה. דכתיב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. לכך נקראו ישראל מאמינים בני מאמינים. דכתיב ויאמן העם (שמות ד לא). וכתיב הכא והאמין בה'.

ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. (כג) רבנן אמרי הקב"ה בעצמו הצילו. דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך. וכתיב התם אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ ב). ואימתי ירד מיכאל בחנניה מישאל ועזריה.

ויאמר ה' אלהים במה אדע. ר' חמא ב"ר חנינא אומר לא קרא לו תגר. אלא אמר לו באיזה זכות. א"ל בכפרות שאני נותן לבניך.

ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת. הראה לו שלשה מיני פרים. ושלשה מיני שעירים. ושלשה מיני אילים. שלשה מיני פרים. פר יום הכפורים. ופר הבא על כל המצות. ועגלה ערופה. שלשה מיני שעירים. שעירי רגלים. ושעירי ראשי חדשים. ושעירה של יחיד. שלשה מיני אילים. אשם ודאי. אשם תלוי. וכשבה של יחיד.

ותור וגוזל. תורים ובני יונה.

ויקח לו את כל אלה. להביא עשירית האיפה. דכתיב והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה (ויקרא ב ח).

ואת הצפור לא בתר. הראה לו שמבדילין בעולת העוף ואין מבדילין בחטאת העוף. מלמד שהראה לו הקב"ה לאברהם אבינו הקרבנות והגליות. התורה והגיהנם. אמר לו בזמן שבניך עסוקין בשתים. ניצולין משתים. פורשין משתים. נידונין בשתים. עתיד בית המקדש ליחרב. וקרבנות ליבטל. נשארה התורה כנגד שתים. הגלות והגיהנם. בחר לך אחת מהם שיהיו בניך סובלין. והיה בדעתו לבחור גיהנם לבניו. כי נלאה מן הגלות. אמר ומה אני לבדי נלאיתי. כל ישראל על אחת כמה וכמה. עד שרמז לו הקב"ה לבחור בגלות. שהגלות לפי שעה. אבל גיהנם לדור דורים. היינו דכתיב איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם (דברים לב ל). צורם זה אברהם. דכתיב הביטו אל צור חצבתם (ישעיה נא א). וה' הסגירם. הסכים על ידו.

ד"א קחה לי עגלה משולשת. זו בבל שהיא משולשת. נבוכדנאצר. אויל מרודך. ובלשצר.

ועז משולשת. זו מדי. שמעמדת שלשה. כורש. ודריוש. ואחשורוש.

ואיל משולש. א"ר אלעזר זו יון. שכבשה שלשה רוחות ורוח מזרחית לא כיבשה.

ד"א קחה לי עגלה משולשת. אלו ג' מלכיות. מן גלות מצרים ועד גלות האחרון. עגלה זו מצרים. וכה"א עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מו כ). ועז זו מלכות יון. דכתיב וצפיר העזים הגדיל עד מאד (דניאל ח ח). ואומר והצפיר השעיר מלך יון (שם כא). ואיל זו מלכות מדי ופרס. דכתיב האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס (שם שם כ). ותור וגוזל זו מלכות ישראל. דכתיב יונתי בחגוי הסלע (שה"ש ב יד).

** ויבתר אותם בתוך.** כדי להתישם.

** ואת הצפור לא בתר.** אלו ישראל דכתיב אל תתן לחית נפש תורך (תהלים עד יט).

וירד העיט על הפגרים. זה מלך המשיח שעתיד להפיל פגרים פגרים.

וישב אותם אברם. שהחזירם בתשובה. דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפניה ג ט).

ד"א וישב אותם אברם. ומתרגם ותריך יתהון. ולזה דומה ישב רוחו (תהלים קמז יח).

ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. אלו ארבע גליות. לפיכך פירשתי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש בקרבנות. ויהיה זה הענין בגליות (מג) שכל זמן שישראל עוסקין בקרבנות. אינן משועבדים תחת האומות. חרב בית המקדש. בטלו הקרבנות. מיד נשתעבדו. ולכשיגאלו ע"י קרבנות יגאלו. דכתיב בריח ניחוח ארצה אתכם (יחזקאל כ מא). והנה אימה זו בבל וכה"א באדין נבוכדנצר התמלי חמה וצלם אנפוהי אשתני (דניאל ג יט). חשיכה זו מדי. שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית. גדולה זו יון. שהיתה מעמדת מאה ועשרים דוכסין. מאה ועשרים איפרכין. נופלת זו אדום. שהיא הפילה כמה רבבות מישראל. ויש שמחליפין. יג) ויאמר לאברם ידוע תדע. שתי ידיעות הללו למה. ידוע שאני מפזרן. תדע שאני מכניסן. ידוע שאני ממשכנן. תדע שאני פורקן. ידוע שאני משעבדן. תדע שאני גואלן.

כי גר יהיה זרעך. משתראה לך זרע חשוב ארבע מאות שנה. א"ר יודן שלשה הן. גירות. עבדות. עינוי.

וגם את הגוי. לרבות ארבע מלכיות להפרע מהם כאשר פרע ממצרים. אשר יעבודו דן אנכי. הבטיחן הקב"ה בשתי אותות תחלה דם ולבסוף נגע. לכך נאמר דן אנכי. וע"ב אותיות הבטיחן הקב"ה כשיעשו תשובה. דכתיב או הנסה אלהים (דברים ד לד). א"ר יודן מלבא לקחת לו גוי עד מוראים גדולים ע"ב אותיות. ואם יאמר לך אדם ע"ה הם. אמור לו הוצא גוי שני שאינו עולה מן המנין.

** ואחרי כן.** אחר כן לא נאמר אלא אחרי כן הוסיף י'. כנגד עשרה מכות.

ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. בשרו שתרח אביו בגן עדן. כתוב בסדר עולם אבינו אברהם היה בשעה שדבר עמו הקב"ה בין הבתרים בן שבעים שנה. שנא' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' יצאו כל צבאות ה' (שמות יב מא). חזר לחרן עשה שם חמשה שנים. שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן.

תקבר בשיבה טובה. (נט) בשרו שיעשה ישמעאל תשובה.

ודור רביעי ישובו הנה. אמר לו משירדו בניך במצרים ועברו ד' דורות עד שישובו אל ארץ ישראל. קהת עמרם משה היו במצרים. ובני משה גרשום ואליעזר נכנסו לארץ.

כי לא שלם עון האמורי עד הנה. שגזר עליהם הקב"ה לאבדם מן העולם. עדיין לא שלם הזמן עד דור רביעי. דכתיב במלאת ספקו יצר לו (איוב כ כב).

ד"א כי לא שלם עון האמורי. עון האמירה ההוא שאמר אברהם אבינו. דכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה.

מדרש פסוק זה שמע אדונינו ורבינו ר' טוביה מפי אביו רבינו אליעזר הרב הגדול זצוק"ל מנין ב"מ"ה ב"ש מ"י ה"צ. תחת ב' ש'. תחת מ' י'. תחת ה' צ'. הנצרפין שי"ץ. הרי ארבע מאות.

ויהי השמש באה. כי למעלה אמר לבוא. והוא קודם לזה הזמן. כי לבוא הוא בין השמשות. באה הוא הערב.

והנה תנור עשן ולפיד אש. תנור עשן זה גיהנם. וכן הוא אומר אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים (ישעיה לא ט). ולפיד אש זו תורה. דכתיב מימינו אש דת למו (דברים לג ב). כמו שפירשתי למעלה. כי ארבע דברים הראה לו. התורה והגיהנם והקרבנות והגליות. ותחת שבטלו הקרבנות נגזר עלינו הגלות. אבל הואיל ותורת אלהינו אתנו אין גיהנם לישראל. הוא שאמר ישעיהו ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר (ישעיה ס כא). וכן אמר ר' שמעון בן אבא בשם ר' יוחנן במדרש בראשית רבא. ר' יהושע בן לוי אמר אפילו קריעת ים סוף הראה לו לאברהם אבינו דכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה. וכתיב התם לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג).

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר. מה ת"ל ההוא. מלמד שגילה לו העולם הבא. וכה"א ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו (ישעיה כה ט).

לזרעך נתתי. אתן לא נאמר. אלא נתתי. רבי דוסתאי בשם ר' שמואל בר נחמני אמר. מכאן שמאמרו של הקב"ה מעשה. דכתיב נתתי. כיוצא בו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר (תהלים קז ב). אשר גואלם לא נאמר. אלא אשר גאלם. כבר נעשה. לפי שמאמרו מעשה. וכתיב ודבר ה' היא תקום (משלי יט כא). וכן כי פדה ה' את יעקב (ירמיה לא י). לא אמר פודה אלא פדה.

מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. רביעי שבנהרות הוא וקראו גדול. מפני שבח ארץ ישראל.

את הקיני. ואת הקנזי. ואת הקדמוני. ואת החתי. ואת הפרזי. ואת הרפאים. ואת האמורי. ואת הכנעני. ואת הגרגשי. ואת היבוסי. ר' דוסתאי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר לפי שלא הזכיר חוי כאן. לפיכך הוא מביא רפאים. ולא נתן לישראל אלא ז' עממין. כנעני. ואמורי. ופרזי. ויבוסי. וחוי. וגרגשי. וחתי. ואלו השלשה הקדומים בפסוק. קיני קנזי וקדמוני. עתיד ליתן להם. שנאמר ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את יושבי הארץ וגרשתמו מפניך (שמות כג לא). רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם הם אלו השלשה. קני וקנזי וקדמוני. כל אלה הבטיחנו אלהינו ועדיין לא נתן.