וירא אליו ה'. כתוב טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך (תהלים קיט עא). זה אברהם אבינו. שניסהו הקב"ה בכמה נסיונות ונמצא נאמן. שנא' ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית (נחמיה ט ח). זו מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. עד שלא מל אברהם אבינו. היו עוברים ושבים באו אצלו. תאמר משמל לא היו באו. אמר לו הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם פחותין באים אצלך. עכשיו אני בכבודי ופמליא שלי נגלה עליך. הדא הוא דכתיב וירא אליו ה'. לפי שהקב"ה מבקר חולים. שנא' ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלים מא ד). מאי משמע דכתיב ופקודת כל האדם יפקד עליהם (במדבר טז כט). מתרגם וסערא דכל אנשא יסתער עליהון. ולפי שמל אברהם אבינו. נגלה עליו הקב"ה.

אליו. ולא על שאר נמולים.

ה'. אדון הוא לכל באי העולם.

באלני ממרא. שהמרה פנים באברהם. שבשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם ואתה את בריתי תשמור (בראשית יז ט) נמלך בשלשה בעלי בריתו דכתיב ענר אשכול וממרא והם בעלי ברית אברם (שם יד יג). אמר לו ענר כבר אתה זקן בן מאה שנה ואתה רוצה לצער עצמך. א"ל אשכול מה אתה הולך וממאס עצמך בין שונאיך. א"ל ממרא אי כן לא עמד לך אלהיך. הלא בכבשן האש. ברעבון. במלכים. והדבר הזה שאמר לך עשה אותו מהרה אל תעכב. אמר הקב"ה אתה נתת לו עצה לימול. חייך שאיני נגלה עליו אלא בפלטין שלך. הה"ד וירא אליו ה' באלני ממרא.

והוא ישב פתח האהל. ישב כתיב. סימן יפה לו שישראל יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ושכינה ניצבת עליהם. שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א).

פתח האהל. שפתח פתח טוב לעוברים ושבים. פתח פתח טוב לגרים.

כחום היום. מלמד שהחום יפה למכה. ולמה ישב פתח האהל. לפי שהיו עוברים ושבים באים אצלו. אמר משמלתי שמא לא יהיו באים אצלי. לפיכך ישב פתח האהל. אמר הקב"ה עד עכשיו היו באין אצלך בני אדם. עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך.

וישא עיניו וירא. מה ראה. ראה השכינה.

וירץ לקראתם. אל המלאכים.

והנה שלשה אנשים. מיכאל גבריאל רפאל. שמצינו שהמלאכים נקראו אנשים.

נצבים עליו וירא וירץ לקראתם. אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם יודע אני שהם בני אדם הוגנוסים. וכיון שראה ששכינה ממתנת עליהם. ידע שהם בני אדם הוגנוסים.

א"ר אבהו שער של אברהם אבינו מפולש היה לד' רוחות העולם. להביא כל עובר ושב בביתו.

וירץ לקראתם וישתחו ארצה. כיון שראה אותן שהיו מפליגין מיד וירץ לקראתם.

ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך. תני ר' חייא למלאך הגדול שבהם. וזהו מיכאל. לפי ששלשה באו על שלשה עסקים מיכאל לבשר את שרה. וגבריאל להפוך את סדום. (כג) ורפאל להציל את לוט.

יקח נא מעט מים. ר' אלעזר בשם ר' סימאי אמר הקב"ה לאברהם. אתה אמרת יקח נא מעט מים. חייך שאני פורע לבניך הה"ד אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא יז). בארץ מנין. ארץ נחלי מים (דברים ח ז). לעתיד מנין. דכתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (זכריה יד ח).

אתה אמרת ורחצו רגליכם. חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד לבא. במדבר. וארחצך במים (יחזקאל טז ט). בארץ. רחצו הזכו (ישעיה א טז). לעתיד. אם רחץ ה' (שם ד ד).

אתה אמרת והשענו תחת העץ. חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד. במדבר. פרש ענן למסך (תהלים קה לט). בארץ. בסוכות תשבו (ויקרא כג מב). לעתיד. וסוכה תהיה לצל יומם (ישעיה ד ו).

אתה אמרת ואקחה פת לחם. חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד. במדבר. הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד). בארץ. ארץ חטה ושעורה (דברים ח ח). לעתיד. יהי פסת בר בארץ (תהלים עב טז).

יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם. מלמד שנדמו לו כערביים הולכי מדבריות. לכך אמר להם ורחצו רגליכם.

ואקחה פת לחם וסעדו. מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים לחם סועד. מן התורה. דכתיב ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. מן הנביאים. דכתיב סעד לבך פת לחם (שופטים יט ה). מן הכתובים. דכתיב ולחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד טו).

וסעדו לבכם. אמר רב אחא לבבכם אין כתיב כאן. אלא לבכם. לפי שאין יצר הרע שולט במלאכים. שכל מקום שנאמר לב בב' אחד. אין שם יצר הרע הווה וכן לעתיד לבא. וכמו שיתו לבכם לחילה (שם מח יד). וכמו ולבך יהגה אימה (ישעיה לג יח). וכן כל מקום שמדבר על מלאכים או לעתיד בב' אחד. אבל על בני אדם ששולט בהם יצר הרע ויצר טוב. כתיב בשתי ביתי"ן. כגון בכל לבבכם (דברים יא יג).

כי על כן עברתם על עבדכם. מששת ימי בראשית מזומנים הייתם לבא אצלי.

על עבדכם. שמח במצות.

ויאמרו כן תעשה כאשר דברת. מכאן שאין מסרבין לגדול.

וימהר אברהם האהלה אל שרה. כל כבודה בת מלך פנימה. שנאמר האהלה אל שרה.

ויאמר מהרי שלש סאים. זריז ומזרז במצות.

שלש סאים קמח סלת. אם קמח למה סלת. אלא ג' סאין היה קמח. והוציאה מהם סאה סלת.

לושי ועשי עוגות. להאכיל לחם חמודות.

עגות. רמז רמז שעתידין בניו לעשות עגות בצאתם ממצרים. הה"ד ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות (שמות יב לט).

ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב. הטוב שבבהמות. רך ולא זקן וטוב ולא כחוש.

ויתן אל הנער. זה ישמעאל לזרזו במצות.

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה. מיכן שבתחלה ראוי להביא מיני חלב ואח"כ תבשיל של בשר. ופת היאך לא זכר. א"ר אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר משום ר' מאיר מלמד שפירסה נדה ונטמאת העיסה. רבנן אמרי הביא פת ולא הוצרך לומר. ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם. דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. שהרי הצדיקים אומרים מעט. ועושין הרבה. דכתיב ואקחה פת לחם ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה.

והוא עומד עליהם. לפיכך זכו בניו אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א).

תחת העץ. תחת האשל.

ויאכלו. נראין כאוכלין. ראשון ראשון מסתלק.

ויאמרו אליו. למה נקוד. א"ר שמעון בן אלעזר כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה. אתה דורש את הכתב. דמשמע "א"י"ו. כשם שאמרו לאברהם איה שרה. כך אמרו לשרה איו אברהם.

ויאמר שוב אשוב אליך. מיכן ידענו שמלאך היה. שאדם אין יודע עתו. שיאמר שוב אשוב. שהרי אלישע אמר לשונמית למועד הזה (מ"ב ד טז) ולא אמר שוב אשוב.

כעת חיה. לשנה הבאה.

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. זהו ישמעאל. דכתיב ביה והוא יהיה פרא אדם (בראשית טז יב).

ד"א והוא אחריו. הרגיש שבא אורה.

ואברהם ושרה זקנים. א"ר יצחק מלמד שהיו זקנים ושבו לנעורתם. וכן הוא אומר ואברהם זקן (בראשית כד א). מששב לנערותיו עוד נהיה זקן.

** חדל.** פסק. כמו וכי תחדל לנדור (דברים כג כג).

ותצחק שרה בקרבה. ברוח הקדש נודע.

אחרי בלותי היתה לי עדנה. אמרה האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין.

** ד"א היתה לי עדנה.** עידן זמן ווסת נשים.

ואדוני זקן. לא דיי שאני זקינה אלא ואדני זקן.

ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי. בתמיה האף אמנם אלד ואני זקנתי מלעשות נסים.

ד"א ואני זקנתי. בר קפרא אומר גדול השלום שאף הכתוב שינה להטיל שלום בין אברהם לשרה. היא אמרה ואדני זקן. והקב"ה אמר לאברהם שאמרה שרה ואני זקנתי.

היפלא מה' דבר. אמר הקב"ה לבראותן כבתחלה אני יכול. להחזירם לנערותם לא כל שכן. זה מודיע כי אני זקנתי הוא לשון תימה.

ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת. מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם הצדקת הזאת. ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך (בראשית כה כג). על ידי מלאך. וכן הגר.

ויקמו משם האנשים. האחד עשה שליחותו ונפטר לו. ושנים הלכו לסדום. אחד להציל את לוט. ואחד לשחת את הערים.

ואברהם הולך עמם לשלחם. אכילה שתיה ולויה.

וה' אמר המכסה אני מאברהם. זש"ה כי לא יעשה אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז).

ד"א וה' אמר המכסה אני מאברהם. לפי שנאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית יב ז). וחמשה כרכים הללו בתוך הארץ. לפיכך הודיע לבקש עליהם רחמים.

ואברהם היה יהיה. א"ר יצחק כל מי שהוא זוכר את הצדיק צריך לברכו. שנאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז). וחילופא ברשעים. דכתיב ושם רשעים ירקב (שם).

ד"א ואברהם היה יהיה לגוי גדול. ר' תנחום ברבי אמר בישרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם.

ונברכו בו כל גויי הארץ. כי יורם אורחות חיים ויבינם יחודו של עולם.

כי ידעתיו למען אשר יצוה. זה צוואת בריא.

את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט. בתחלה צדקה ולבסוף משפט. שהיה עושה סעודות לכל עובר ושב. ולאחר אכילתו היה אומר לו אמור ברוך מי שאמר והיה העולם שאכלת משלו. אם היה אומר מוטב. ואם לאו היה אומר לו תן לי הדמים ממה שאכלת הרי משפט. לפיכך היה כל עובר ושב קורא בשם ה' אל עולם.

למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. לא נאמר את אשר עליו. אלא את אשר דבר עליו. תני ר' שמעון בן יוחי כל מי שיש לו בן יגיע לתורה כאילו לא מת.

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה. ר' חנינא אמר רבה והולכת.

ר' ברכיה בשם ר' יוחנן אמר נאמר כאן כי רבה. ונאמר במבול מי תהום רבה (ישעיה נא י). ליתן את האמור בסדום במבול. ואת האמור במבול בסדום. שיהיו נידונין בשניהם באש ובמים.

ארדה נא ואראה. תני ר' שמעון בן יוחי זו אחת מעשר ירידות שבתורה.

עשו כלה ואם לא אדעה. א"ר אבא בר כהנא מלמד שפתח להם פתח של תשובה.

עשו כלה. כליה הן חייבין ואם חוזרין אודיע בהן מדת הדין בעולם. יש ידיעה רחמים. כמו יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י). וכגון וידע אלהים (שמות ב כה).

ויפנו משם האנשים. הדא אמרת אין עורף למלאכים.

ואברהם עודנו עומד לפני ה'. כנה הכתוב ששכינה ממתנת לאברהם.

ויגש אברהם ויאמר. רבנן אמרין הגשה לתפלה. המד"א ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא (מ"א יח לו).

האף תספה. א"ר יהושע בר נחמי' אף שאתה מביא בעולמך. את מכלה את הצדיקים ואת הרשעים. לא דיי שאין אתה תולה לרשעים בשביל הצדיקים. אלא אתה מכלה הצדיקים בשביל הרשעים.

אולי יש חמשים צדיקים. פתח בחמשים כסבור אברהם אבינו לכל כרך עשרה צדיקים. סדום ועמורה אדמה וצבוים וצוער.

האף תספה. בשר ודם חימה כובשתו. אבל הקב"ה כובש את החימה. שנאמר נוקם ה' ובעל חמה (נחום א ב).

חלילה לך. א"ר אבא בר כהנא אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם חולין הוא לך מעשות ואתה קדוש ומעשיך קדושים. וחלילה לך שתי פעמים. א"ר אחא חילול שם שמים יש בדבר מעשות כדבר הזה. מהו כדבר. א"ר אבא בר כהנא לא היא (עג) ולא דכוותה ולא דפחותה מינה.

חמשים צדיקים. א"ר יונתן כל צדיקים הנאמר בסדום חסירים. שאינן צדיקים גמורים.

ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר. אמר אברהם אולי הרגני נמרוד לא הייתי עפר. אולי שרפני לא הייתי אפר. א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר. חייך אני נותן לבניך כפרה בהם. אפר חטאת. ועפר שריפת החטאת. דכתיב ואסף איש טהור את אפר הפרה (במדבר יט ט). וכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת (שם שם יז).

ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה. למה עשרה. שהיה סבור שיש שם עשרה. לוט ואשתו וארבע בנותיו וד' חתניו.

ד"א למה עשרה שכבר נשתייר בדור המבול שמנה ולא נתלה לעולם בזכותם. נח ואשתו ושלשה בניו ושלשת כלותיו.

ד"א עשרה כדי כניסה לכולם. בתחלה התחיל אברהם להפחות חמשה. דכתיב אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה. א"ר חייא בר אבא בקש אברהם לירד מן החמשים לחמשה. ולא הניחו הקב"ה לכן תפס מנין העשרות.

וילך ה' כאשר כלה. הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות הוא ממתין. נשתתק הסניגור עמד לו הדיין. כך וילך ה' כאשר כלה. הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד זכות. עמד לו הדיין נשתתק הסניגור. לכך נאמר וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו. הקטיגור הזה כיון שרואה שנשתתק הסניגור הולך לעשות שליחותו. כך ואברהם שב למקומו מיד ויבואו המלאכים סדומה בערב. למה המתינו עד הערב. אלא מלאכי רחמים היו והיו המלאכים ממתינים שמא אברהם מוצא להם זכות. כיון שלא מצא. מיד ויבואו שני המלאכים סדומה בערב.