ויבואו שני המלאכים סדומה. כאן קורא אותן מלאכים. ולמעלה קורא אותן אנשים. דכתיב ויפנו משם האנשים וילכו סדומה. אלא להלן שהיתה השכינה על גביהן נקראו אנשים. כיון שנסתלקה השכינה מעל גביהן לבשו מלאכות. ר' לוי אמר אברהם היה כחו יפה נידמו לו כאנשים. לוט לא היה כחו יפה נידמו לו כמלאכים.

סדומה. תני משום ר' נחמי' כל דבר שצריך למ"ד מתחלתו נותן לה ה"א בסופו.

בערב. בא ערבה של סדום שקעה שמשה נתחתם גזר דינה.

א"ר לוי אין הקב"ה דן את האומות אלא בלילה. בשעה שהן ישנין מן העבירות. דכתיב והוא ישפוט תבל בצדק ועמים במישרים (תהלים צח ט).

ולוט ישב בשער סדום. ישב כתיב. אותו היום מינו אותו ארכי הדיינים.

וירא לוט ויקם לקראתם. ובאברהם הוא אומר וירא וירץ לקראתם. מלמד שבאו עליו כעוף הפורח באויר.

ויאמר הנה נא אדוני. כל אדני שנאמר באברהם קודש. ושנאמר בלוט חול.

סורו נא אל בית עבדכם. ר' יודן אמר אפי' איני כדאי. עקמו עלי את הדרך. רב הונא אמר עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהא נראין באים אצלי. לפי שבסדום לא היו מקבלים אורח.

אל בית עבדכם ולינו ורחצו. אברהם הקדים רחיצה ללינה. כדרך העולם רוחצים ולנים. ולוט מקדים לינה לרחיצה. כדי שיצאו ויראו אבק שעל רגליהם. שלא יאמרו אנשי סדום היכן לנו הלילה.

ויאמרו לא כי ברחוב נלין. ממאנין לקטן ואין ממאנין לגדול.

ויסורו אליו. היינו דאמר רב הונא עקמו עליו הדרך.

ויעש להם משתה. מגידול ביתו של אברהם עושה את העוברין ואת השבין.

ומצות אפה. באברהם כתיב ועשי עוגות. וכאן ומצות אפה. אשתו של לוט אפילו מלח לא הביאה לפניהם ולפיכך נהייתה נציב מלח.

טרם ישכבו. התחילו מבערב לשאול אותו שאילות. אמרו לו המלאכים אנשי העיר מה הם. אמר להם כל מקום יש בהם טובים ורעים. אבל כאן כולם רעים.

ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית. אין אחד מהם מעכב.

ויקראו אל לוט וגו' הוציאם אלינו ונדעה אותם. לתשמיש ביקשום.

ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו. מעצמו סגר הדלת.

רק לאנשים האל. לשון אלוהות. שליחות אלהים הם עושים.

כי על כן באו בצל קורתי. לא בזכותי אלא בזכות אברהם.

ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור. שני פעמים ויאמרו. אלא כשהוא אומר להם דברים ערבים אמרו לו גש הלאה. סוק לעיל. וכשהוא אומר דברים שאין ערבים להם. אמרו לו האחד בא לגור וישפוט שפוט. אמרו לו דין שדנו ראשונים אתה בא לעוות. שכך התנו סדומיים שכל אכסנאי הבא במקומם להיותם מתעללים בו ונוטלין את ממונו.

ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוירים. מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפורענות.

** וילאו.** נשתטו. כמו כי הואיל הלך אחר צו (הושע ה יא).

כי משחיתים אנחנו. לפי שגילו מסטורין. ולפי שנתגאו. נידחו ממחיצתן קל"ח שנה. עד שעלו בימי יעקב. דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים (בראשית כח יב). וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם (שם כה כו). ובן שבעים ושבעה נתברך יעקב כשיצא מבית אביו ללכת אל פדן ארם. וטול שנה אחת טרם לידת יצחק נהפכה סדום. הרי קל"ח.

ויהי כמצחק בעיני חתניו. כשחוק לכסיל עשות זימה (משלי י כג).

וכמו השחר עלה. א"ר חנינא משעלה עמוד השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ארבעה מילין. שכן כתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומסדום לצוער ד' מילין.

קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות. ר' טוביה ב"ר יצחק אמר שתי מציאות. רות המואביה. ונעמה העמונית. א"ר יצחק מצאתי דוד עבדי (תהלים פט כא). היכן מצאת אותו בסדום.

ויתמהמה. תמהון אחר תמהון אמר כמה אבוד בכסף בזהב ובאבנים טובות. הה"ד עושר שמור לבעליו לרעתו (קהלת ה יב).

ויאמר המלט. זה רפאל שבא להצילו.

ההרה המלט. אל זכותו של אברהם.

פן תספה. בעון העיר.

ואנכי לא אוכל להמלט ההרה. ר' לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא. אמר לוט ואנכי לא אוכל להמלט ההרה. לפי שעד עתה היה זכותו ניכר בין אלו הרשעים. אבל אצל הצדיקים כמו אברהם אהיה כאין מפני זכותו שרב. ואינו יכול לעמוד בגחלתו וכן אמרה צרפית האלמנה לאליהו. עד שלא באת אצלי היו מעשי מרובין מבני עירי. ומשבאתה אצלי היו מעשיך מרובין משלי ונזכר עוני.

ר' לוי אמר כשם שנוה רע מזיק. כך שינוי נוה טוב מזיק. שסדום היה עמוקה. לכך נאמר לא אוכל להמלט ההרה.

הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והוא מצער. אמרו רז"ל כל עיר שישובה מקרוב עונותיה מוצערים. וישיבת צוער נ"א שנה וסדום נ"ב. כמו שפירשנו למעלה.

ויאמר אליו הנה נשאתי פניך. א"ר תחליפא מה לוט על שכיבד המלאך נשא לו פנים. ישראל שכיבדו הקב"ה על אחת כמה וכמה. לכך נאמר ישא ה' פניו אליך (במדבר ו כו).

שאילה מתי נהפכה סדום. תשובה בששה עשר בניסן. כעת חיה בפסח נולד יצחק. בעת שהחמה והלבנה עומדות ברקיע ביום שהשמש יוצא במזרח. והלבנה עדיין במערב. וכל כך למה. שלא יאמרו אין אלהים בעולם. כי היו עובדים לחמה וללבנה והפכם בפניהם. היינו דכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה.

וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. משל לעומד ע"פ התנור בא בנו נותן לו [פת. בא שונאו נותן לו] גחלים על ראשו. כך וה' המטיר [על סדום ועל עמורה גפרית וגו'. וכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד). ר' יהודה ב"ר סימון אמר וה' המטיר] זה מלאך גבריאל.

מאת ה'. מן הגבורה.

ר' יצחק אמר מנהג הפסוק הוא להזכיר ב' פעמים אפילו בהדיוט כל שכן בגבורה. ודבר זה כתוב בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה. דכתיב ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך וגו' (בראשית ד כג). בנביאים. ויאמר להם המלך קחו עמכם מעבדי אדוניכם (מ"א א לג). בכתובים. דכתיב כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך (אסתר ח ח).

גפרית ואש. א"ר יודן מפני מה אדם מתפחד מן האש ונפשו סולדת בגפריות. לפי שהיא יודעת שנידונית בה לעתיד.

ויהפוך את הערים האל. שהיו בצורות. א"ר יהושע בן לוי עכשו אם יקלוט אדם מטה מאוירה של סדום ויתן בערוגה אחרת אינה מצמחת.

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. א"ר יצחק על שחטאת במלח. כדלעיל.

וישכם אברהם בבקר. מיכן שהזריזין מקדימין למצות.

אל המקום אשר עמד שם. זו תפלת שחרית. (נג) מיכן ארז"ל אברהם תיקן תפלת השחר. תנן תפלת השחר עד חצות. ר' יהודה אומר עד ארבע שעות. תפלה מעומד. דכתיב אשר עמד שם.

פני ה'. מיכן למתפלל שיראה כאילו שכינה כנגדו. וכן הוא אומר שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז ח).

וישקף על פני סדום. השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים כו טו).

ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם. מה זכירה זכר. זכר ללוט שתיקה ששתק לאברהם בשעה שאמר אמרי נא אחותי את. היה יודע לוט ושותק.

בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. שהיה מלוה אותם ברבית. לכך נאמר אשר ישב בהן לוט.

ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ. כסבורות היו שכל העולם נהפך. כדרך שנהיה במבול. לכך אמרה נשקה את אבינו יין. מנין היה להם יין. אלא שלפי שהיה להן יין בשופע. היו מכניסין אותו במערות ומצאו בהן יין.

נשקה את אבינו יין. לגין אחת.

ונחיה מאבינו זרע. בן אין כתוב אלא זרע. להיות זרע בעולם.

ד"א זה מלך המשיח שבא מרות המואביה.

ולא ידע בשכבה ובקומה. נקוד עליו ללמוד שבשכבה לא ידע. אבל בקומה ידע שהרגיש. ולא היה לו ראוי לשתות גם בליל שני. לפיכך הזכרים של עמון ומואב נתרחקו מישראל והנקבות נתקרבו.

ותלד הבכירה בן ותקרא שמו. בוא וראה שאין הקב"ה מקפח אפי' שיחה נאה דכתיב ותקרא שמו מואב שביזה את אביה. א"ל הקב"ה למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב ט). מלחמה הוא דלא. אבל אתה עושה בם אנגריא. אבל צעירה שאמרה בלשון כבוד בן עמי. אמר לו הקב"ה למשה (שם שם יט). אל תצורם ואל תתגר בם. כלל.

ולפיכך קדמה ד' דורות למלכות בכירה. לפי שקדמה לילה אחת. שמדוד עד נעמה העמונית ד' דורות. (סו) בוא וראה כמה גדלה מחשבה טובה. אפי' עבירה שהיתה כוונתה לטובה. זכו מבני בניה למלכות. היינו דתנן וכל מעשיך יהיו לשם שמים.