ויכלו השמים. ממעשה אחר.

ויכלו. מעצמן.

ד"א ויכלו. כילל הקב"ה את השבת ככלה. ויכלו חסר על מעשה בראשית. ואע"פ כי השלים הסיפור ביום הששי. עוד חזר ואמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. כל זה היה בששת ימי בראשית.

ויכל אלהים ביום השביעי. והלא לא עשה כלום מעשה ביום השביעי. והיאך כתב ביום השביעי. כלומר ביום השביעי בהיותו יום שביעי אז כלתה המלאכה. כי יום השביעי עצמו. הוא מן המלאכות ואע"פ שלא נהייתה בו מלאכה שעות של יום השביעי נקראו מלאכה. כי עלו למספר שבעת הימים להקרא שבוע אחד. כי מלאכתו אשר עשה כל ששת הימים בששי נשלמה.

ד"א ויכל אלהים ביום השביעי. טרם יום השביעי. כי ביום משמע טרם ומשמע בו בעצמו. כמו ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט א) והוא בו בעצמו. ויש ביום שהוא טרם. כמו אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם (שם יב טו). והוא קודם יום טוב. אבל כל מקום שנאמר ביום ההוא בודאי בו ביום. כמו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שם לה ג). והוא בו ביום עצמו.

וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. אע"פ שלא היה מעשה בראשית כי אם במאמר. קראן עשיה. שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לו ו). כי אם אמר נהיו משמע מעצמן נהיו. אלא נעשו על ידי אחר.

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. מה סיפר משה רבינו לישראל כי הקב"ה בירך וקידש זה היום. כי בימי משה נהיה שבירך ויקדש את השבת. וכן אמר רבי ישמעאל ברכו במן בלחם משנה. וקידשו במן. דכתיב ויום השביעי שבת לא יהיה בו (שמות יו כו). וכל כך למה נהיה כי בו שבת במעשה בראשית מכל מלאכתו.

ויקדש אותו. משל למלך שבנה פלטורין ואחר כל מלאכתו עשה לו חינוך. כך הקב"ה אחר כל מלאכתו קידש את יום השבת ובירכו.

אשר ברא אלהים לעשות. אלו הן עשרה דברים שנבראו ערב שבת בין השמשות. פי הארץ. ופי הבאר. ופי האתון. והקשת. והמן. והכתב. והמכתב. והלוחות. וקברו של משה. ואילו של אברהם אבינו. ויש אומרים אף המזיקין. ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה שעשה הקב"ה מלקחיים להיות לעולם. כי כל אלה ברא אלהים לעשות נסים וגבורות. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לקיים מה שנאמר אין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט). זה שאמר הכתוב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). ר' עזריה בשם ר' שמעון בן לקיש אמר. ביום הראשון ברא שמים וארץ עליונים ותחתונים. נשתיירו עוד ה' ימים ברא אחד מלמעלן ואחד מלמטן. בשני ברא רקיע למעלה. בשלישי יקוו המים למטה. ברביעי יהי מאורות למעלה. בחמישי ישרצו המים למטה. בששי אמר הקב"ה אם אני בורא את האדם מלמעלה הרי הוא מתגאה ביותר ואם מלמטה הרי הוא כבהמה. ועוד כי יתוספו מעשה הימים של מטה משל מעלה. לפיכך בראו מלמטה. והרוח ונשמה מלמעלה. הוי אומר בחכמה יסד ארץ. (שם) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כה ב).

ד"א אשר ברא אלהים לעשות. לכבוד השבת. וכן הוא אומר לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמז כ). וכנגד ששת ימי בראשית. אמר דוד תורת ה' תמימה. עדות ה' נאמנה. פקודי ה' ישרים. מצות ה' ברה. יראת ה' טהורה. משפטי ה' אמת (שם יט ח ט י). ששה שמות הללו כנגד ששת ימי בראשית שיהיו ישראל עוסקים בתורה והעולם מתקיים. אבל שבת אות היא ולא הוצרך הכתוב לומר בו שם כדרך כל ששת הימים.

אלה תולדות השמים. אמר ר' אבהו כ"מ שנאמר אלה פסל את הראשונים. ואלה מוסיף על הראשונים ולא פסל. וזה אחד מהם אלה תולדות השמים. אחר שנשתכלל העולם פסל תוהו ובוהו. כלומר אלה עיקרו של עולם ויסודו.

תולדות השמים. ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל ב"ר נחמן כל תולדות שבמקרא חסרין תולדת כתיב. חוץ משנים. אלה תולדות השמים. ואלה תולדות פרץ (רות ד יח). א"ר פנחס בשם ר' ראובן כנגד ששה דברים שחסר העולם מן אדם הראשון. ואלו הן זיו. וקומה. וחיים. ופירות הארץ. וגן עדן. וחמה ולבנה. זיו פניו מנין. שנא' משנה פניו ותשלחהו (איוב יד כ). קומתו מנין. דכתיב ואולך אתכם קוממיות (ויקרא כו יג). כקומתו של אדם הראשון. וחייו. שנא' כי כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה כב). פרי הארץ. דכתיב ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל (יחזקאל מז יב). ג"ע. דכתיב ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן (הושע יד ח). חמה ולבנה. כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא (ישעי' ל כו) אמר רב אחא בשם ר' חנינא מחץ מכתו של עולם ירפא.

השמים והארץ. שאמרו למעלה. כי בא לחדש דברים. כדרבי ישמעאל דאמר כל פרשה שנאמרה בתורה ונשנית. לא נשנית אלא מפני שנתחדש בה דבר. ומה חידוש היה בה. חידוש מעשה יום שלישי. כדכתיב תדשא הארץ דשא וגו'. לפרש לנו מעשה גן עדן. וחידוש מעשה יום ששי. יצירת אדם וחוה. והשמות שקרא לכל הבריות.

** בהבראם.** בה"א בראם. כלומר בלא יגיעה. כי כל האותיות יש בהן יגיעה בקריאתן עקימת הפה וניענוע לשון ושפתים. אבל ה' אין בה נענוע כלל. לכך נאמר בהבראם.

א"ר יחושע בן קרחה בזכות אברהם. כי בהבראם ואברהם שקולין הם.

ביום עשות. מה ת"ל. לפי שאמר בראשית ברא. שמא תאמר ברא לשון ברור. כמו בראש דרך עיר ברא (יחזקאל כא כד). יהי' גם זה כן. לכך נאמר עשות. חידוש דבר עשה השמים והארץ ולא כי הי' הרבה וברר מהם השמים והארץ.

ה' אלהים. במדת רחמים ובמדת דין והלואי יעמדו שמים וארץ.

ד"א ה' אלהים. ממעשה בראשית עד פה לא הזכיר השם. כי בתחלה זכר אלהים. על שם כח וגבורה שברא העולם. ואח"כ הזכיר הנכבד שהוא אדון על כל העולם כולו. ע"כ אמר ה' אלהים. כי אדם הראשון כך קראו. שנאמר אני ה' הוא שמי (ישעי' מב ח). הוא שמי שקראני אדם הראשון. ונקרא אדנ"י ונכתב ביו"ד ה"א. כי הוא היה והוא קיים לעד ויהי' לנצח נצחים. שנא' ואתה הוא ושנותיך לא יתמו (תהלים קב כח). אתה ה' לעולם תשב (שם יג).

ארץ ושמים. כמו שפירשנו למעלה. שאמרו רבותינו בבריאה קדמה שמים. ובעשיה קדמה הארץ. שנא' לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים (שם קב כו).

(טז) ד"א הם שוים. כמו הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה (שמות ו כו כז) וכיוצא בהם.

וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. זה היה ביום השלישי כתב וכל שיח השדה. וכתיב ויצמח ה' אלהים מן האדמה (בראשית ב ט). א"ר חנינא להלן לגן עדן. וכאן ליישובו של עולם.

ר.

ד"א וכל שיח. כל שיחתן של בריות אינן אלא בשביל הארץ. היאך שדה פלוני. היאך כרם פלוני.

כי לא המטיר ה' אלהים. הזכיר שם מלא על כי העולם מלא.

ואד יעלה. ה' שמות נקרא. עב. שמעבב פני הרקיע. אד. ששובר לבעלי מפקעי שערים. ענן שעושה הבריות ענוים. נשיאים. שעושה נשיאים. חזיז. שעושה חזיונות ברקיע.

ואד יעלה. הוא הענן הנושא המטר שהן עשוין כנודות מחוללין. והן ככברה. שנא' חשרת מים עבי שחקים (תהלים כב יב). וסיפר כל מעשה הגן וזכר בתוכו מעשה יצירת האדם. דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם. בשני יודי"ן ביצר טוב. ויצר הרע.

ד"א וייצר ה' אלהים. שתי ייצירות אחד לאדם ואחד לחוה.

ד"א יוצרו ויצרו. דא"ר יוחנן אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי.

את האדם. א"ד"ם. "אפר "דם "מרה. ב"ש"ר. "בושה "סרוחה "רימה.

בשלשה דברים דומה אדם למלאכי השרת. ובשלשה לבהמה. הולך בקומה זקופה כמלאכי השרת. ומשיחין כמלאכי השרת. ויש בו דעה כמלאכי השרת. ובשלשה לבהמה. אוכלין ושותין כבהמה ומשמשין כבהמה. ומוציאין ריעי כבהמה. מכל העולם כולו הוצבר עפרו. שנא' גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו (תהלים קלט טז). ארבעה שמות לאדמה. כנגד ד' תקופות. ארץ. תקופת ניסן מריצה הפירות. תבל. תקופת תמוז מתבלת הפירות. אדמה. תקופת תשרי עושין בולין של אדמה. ארקא. תקופת טבת מריקה הפירות.

ויהי האדם לנפש חיה. תרגום לרוח ממללא. שהרי הבהמות יש בהן נשמת חיים. שנא' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו (בראשית ז כב). אבל האדם לנפש חיה הוא. וכן הוא אומר חי חי הוא יודך כמוני היום (ישעי' לח יט).

ויטע ה' אלהים גן בעדן. הוא לשון זכר. גינה לשון נקבה. והגן הוא מקום אילנות ועדן הוא מקום מבועי מים. ומקום נחלי דבש וחמאה. ועידון הנשמה. שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ואומר (איוב כ יז) אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה. והוא מקום שלא נכנס בו אדם הראשון. ולא שלטה בו עין. אלא גנוז וצפון לצדיקים. שנא' עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד ד).

** מקדם.** ממזרחו של עדן נטע הגן.

וישם ה' בגן את האדם אשר יצר. כי לכך יצרו.

ויצמח ה' אלהים מן האדמה. שב אל מה שאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה.

ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. שאילה למה נברא עץ החיים. תשובה שיאכלוהו לצדיקים לעתיד לבא בגן עדן ויחיו לעולם. שנא' וקויי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים (שם מ לא). בלע המות לנצח (שם כה ח).

הבדולח. הוא יוהר.

** פישון.** שהוא פושה והולך בנחת שהוא נהר שלום.

גיחון. מגיח בגבורה.

חדקל. חד וקל.

** פרת.** שמימיו פרין ורבין. והוא נהר רביעי. ואם תאמר הא כתיב עד הנהר הגדול נהר פרת (דברים א ז). מפני כבוד ארץ ישראל נקרא לשם גדול. היינו דאמרי אינשי זיל לגבי דהינא ואידהן. ויש אומרים עבדא דמלכא כמלכא.

+5ט) ויקח ה' אלהים את האדם. בגזירתו.

ויניחהו בגן עדן. בגן שמו.

לעבדה ולשמרה. והלא גן לשון זכר. אלא לעבדה ולשמרה האדמה של גן.

ד"א לעבדה ולשמרה. (מג) המצות שציוהו. שנא' ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל.

א"ר יוחנן שבעה מצות נצטוה אדם הראשון. (מד) ויצו. אלו הדינים. וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). ה' זו ברכת השם וכה"א ונוקב שם ה' מות יומת (ויקרא כד טז). אלהים. זו ע"ז. שנא' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני (שמות כ ג). על האדם. זו שפיכת הדמים. שנא' שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו). לאמר. זה גילוי עריות. וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו (ירמיה ג א). מכל עץ הגן. ולא גזל. אכל תאכל. ולא אבר מן החי. כי כל אלה הן מצות הדעת. שאפי' לא נתנה תורה לישראל נוהגין היו בהם הדורות לשמרן מדעתן. וכן הוא אומר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בראשית יח יט). כי אנשי דור המבול מפני החמס נתחתם עליהם גזר דין שלא היו נוהגין על המשפטים. ברכת השם. עברו דור הפלגה ולקו שנא' ונעשה לנו שם (בראשית יא ד). שכפרו בעיקר. ע"ז הי' זריז בו איוב. שנא' אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך ויפת בסתר לבי ותשת ידי לפי גם הוא עון פלילי כי כחשתי לאל ממעל (איוב לא כו כז). שלא עבד לא לשמש ולא לירח. מכלל שהיו אחרים עובדים. שפיכת דמים נענש בו קין. גילוי עריות נענש בו אבימלך. דכתיב השב אשת האיש (בראשית כ ז). ואומר ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים (שם לט ט). גזל הוא החמס. אבר מן החי. שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (שם ט ד). וכל אלה שהוזכרנו עונשן לא ענש הקב"ה אלא אם כן הזהיר. למדנו כי נצטוה אדם הראשון בכל אלה.

ד"א לעבדה ולשמרה. מה שאמר לו לא תאכל ממנו כי ביום אכלך מות תמות. כלומר ביום אכלך ממנו תתחייב למות.

ד"א כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה לו מיתה לתולדותיו.

ד"א יום של הקב"ה אלף שנים. שנא' כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ ד). ומצינו כי חיה תתק"ל שנים. ונשארו שבעים לדורות. שנא'. ימי שנותינו בהם שבעים שנה (שם שם י).

ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו. א"ר תנחום בן חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה. בלא שמחה. בלא ברכה. בלא עוזר. בלא טוב. דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. שמחה. דכתיב ושמחת אתה וביתך (דברים יד כו). ברכה. דכתיב להניח ברכה אל ביתך (יחזקאל מד ל). ר' אבא ב"ר עולא אמר אפי' שרוי בלא שלום. דכתיב וידעת כי שלום אהלך וגו' (איוב ה כד). אמר ר' לוי כל היודע באשתו שהיא כשרה ואינו פוקדה נקרא חוטא. שנא' ופקדת נוך ולא תחטא (שם). ת"ר האוהב את אשתו כגופו. והמכבדה יותר מגופו. והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה. ומשיאן סמוך לפירקן. עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא. א"ר אלעזר מה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו. וכי אחריו היה עושה אותה. אלא אם זכה עזרתו. זה מבחוץ עובד אדמתו. וזאת בבית מבשלת ואופה כל צורכי הבית. לא זכה לאשה טובה כנגדו. כלומר עומדת ומחצפת פניה כנגדו. אמר ליה ר' יוסי כתוב אעשה לו עזר. במה אשה עוזרתו לאדם. אמר לו אדם מביא חיטין חיטין כוסס. פשתן פשתן לובש. אלא בתיקוניה מאירות עיניו.

ויצר ה' אלהים מן האדמה. יצירה אחת היתה. ביו"ד אחת. לפי שאינה מכרת את יוצרה ואין לה לא קיבול שכר ולא תשלום עון.

הוא שמו. הוא שמו שיעמוד לו לדורות. כי ברוח הקדש קרא להן שמות ולעצמו ולאשתו.

ויקרא האדם שמות. סיפור הוא. כי קרא האדם שמות.

ולאדם לא מצא עזר. כלומר לא נמצא עזר מכל אלה הברואים שיהא ראוי להזדווג לו.

ויפל ה' אלהים תרדמה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תחלת מפולת הוא תרדמה. ישן ולא לומד. ישן ולא עוסק בדרך ארץ. לכך נאמר ויפל.

ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו. אמר ליה קיסר לר"ג. מפני מה אלהיכם הפיל תרדמה על האדם ולקח לו צלע אחת לבראות לו עזר. אמרה לו בתו של קיסר שבקיה דאנא מהדרא ליה. אמרה ליה הבו לי דיכוס אחד. אמר לה למה לך. אמרה ליה ליסטים באו עלינו ולקחו ממנו קיתון של כסף. והניחו לנו קיתון של זהב. אמר לה ולואי בכל יום כן. אמרה לו ולא יפה לו לאדם הראשון שנטל ממנו צלע אחת והביא לו שפחה כמותו לעובדו. אמר לה הכי קאמינא לישקליה בהדיא אמרה ליה הבו לי בשרא אייתו לה אותבא תותיה בחשאי אפקה אמרה לי' אכול. אמר לה מאיסה לי. אמרה ליה אדם נמי אי הוה שקלה בהדיא הות מאיסה ליה. לפיכך הפיל הקב"ה תרדמה על האדם שלא תתגנה עליו ולא ימאסנה.

ויקח אחת מצלעותיו. שאם בראה מן האדמה היתה מתגאה עליו.

מצלעותיו. מן אמצעות הגוף. לא מן הראש שלא תתגאה. ולא מן הרגלים שלא תתמאס אלא מאמצע הגוף.

ויסגור בשר תחתנה. אמר ר' חנינא בריה דרב אבא עד כאן לא כתוב סמ"ך. מלמד שנברא שטן עמה. והא כתיב הוא הסובב (פסוק יא) ההוא בנהרות כתיב.

ויסגור בשר תחתנה. שאין הקב"ה מחסר מן יצוריו כלום אלא נוטל ועוד ממלא אותה הבריאה כמו שנטל יו"ד מן שרי ונתן לה ה"א והוסיף הקב"ה ה"א על אברהם. וחזרה היו"ד להיות שלמה.

וכן למשה ואעשה אותך לגוי גדול וכן היה. דכתיב ובני רחביה רבו למעלה (דה"א כג יז). ומה רבו למעלה. (סג) למעלה מששים רבוא וישראל לא חסרו.

ויקח אחת מצלעותיו. לפיכך האשה צריכה תיקון תכשיטין וריחות ובשמים ולא האיש. כי האיש נברא מן האדמה. והאדמה אין צורך לבשמה. אבל הבשר צריך מלח ובשמים שלא תסרח.

האדמה אין קולה נשמע כמו העצם. כך האשה קולה צלולה וקולה הולך למרחוק יותר משל האיש.

האשה הולכת בדרך ומדברת עם אדם ופניה כלפי האיש. והאיש פניו כלפי האדמה. זה אל מקום שנוצר ממנו מבטו. וזאת אל מקום שנולדה ממנה מבטה. האיש תובע באשה. לפי שמי שאבד מבקש. והצלע ניטלה ממנו ותובעה.

ויבן ה' אלהים את הצלע. עשאה כבנין האוצר. שפיו למעלה צר ורחב למטה. כדי לקבל הפירות. כך האשה לקבל הוולד.

** ד"א ויבן.** שנתן בה בינה וערמומית יותר מן האיש.

ויביאה אל האדם. קישטה ותיקנה ומסרה למלאכי השרת להביאה אל האדם. כדרך שהשושבינים מביאין את הכלה לחתן.

ויאמר האדם זאת הפעם. (עא) מלמד שנתבקש לו זוג מכל הברואים ולא נתיישב דעתו. עד שבאת חוה. לכך נאמר זאת הפעם.

** ד"א זאת הפעם.** כלומר זאת האשה. הפעם. המפעמתו. כמו ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן (שופטים יג כה). והוא לשון ניעור. כמו פעמון זהב ורמון (שמות כח לד). שהאשה מפעמת את האיש לכל עבודה ועבודה.

לזאת יקרא אשה. יקרא לשון זכר. כלומר יקרא שם אשה. כי השם לשון זכר.

כי מאיש. מיכן שניתנה תורה בלשון קדש. אשה כי מאיש בלשון קדש הוא מדבר כי על שם איש קראה אשה.

תנא משמיה דר' מאיר איש ואשה שכינה ביניהם י"ה. יו"ד באיש. וה"א באשה. זכו שכינה ביניהן ומתברכין. לא זכו שכינה מסתלקת מביניהן ונדבקות שתי האשות ואש אוכלתן.

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו. זה הפסוק צווי לדורות להתרחק מן העריות. שנא' על כן יעזוב איש את אביו. אלו קרובי אביו. ואת אמו אלו קרובי אמו. ודבק באשתו. ולא בארוסתו. אמר אבא מרי ז"ל מיכן סמכו רבותינו לומר ואסר לנו את הארוסות. והתיר לנו את הנשואות לנו. משום שנאמר ודבק באשתו. ולא בארוסתו.

והיו לבשר אחד. מה שנהיו בשר אחד איש ואשה. יצאו בהמה חיה ועוף ומשכב זכר. שאין עושין בשר אחד. ואין מהם פריה ורביה.

ויהיו שניהם ערמים. לפי שלא אכלו מעץ הדעת. ולא היו להם בושת לעמוד זה בפני זה ערום כמו הבהמות והחיות.

דע והבן מפני מה כתב הכתוב ויהיו שניהם ערומים. ולא היה צריך קרא למימר אלא ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור. אלא אמר ר' יהושע בן קרחה מתוך שראה אותן משתמשין נתאוה לה. לכך הסמיך פרשת והנחש היה ערום.

ד"א שלא להפסיק בפרשתו של נחש.