ויסע משם אברהם. למה נסע. מפני שם רע של לוט. שהיו אומרים לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו. וכדי שלא לשמוע נסע משם.

** ד"א ויסע משם אברהם.** בוא וראה כמה היה מתאוה אברהם אבינו בהכנסת אורחין. שמשעה שנחרב מקומה של סדום פסקו העוברים ושבים. אמר למה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטה לו אהל בגרר.

תנן התם אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת להן לעולם הבא. כיבוד אב ואם. והכנסת אורחין.

תנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מד' סאין בסלע. ופירוש הלכה זו. סלע ד' דינרין. שש מעה כסף דינר. הרי כ"ד מעות מסלע. מעה ב' פונדיות. נמצא פונדיון אחד ממ"ח לסלע. ובזמן שד' סאין הולכין בסלע. כל סאה ו' קבין. הרי כ"ד קבין בסלע. כל קב ד' לוגין. הר צ"ו לוגין בסלע. לכל פונדיון ב' לוגין. כי הלוגין צ"ו בסלע. והפונדיונים מ"ח. הרי לכל פונדיון ב' לוגין. ואותן הב' לוגין הנמכר בפונדיון הוא שיעור סעודה אחת לעני העובר ממקום למקום. וכל לוג ג' בצים. הרי שנים עשר בצים הוא הסעודה לעובר ממקום למקום. וחצי ככר זהו פרס (ה) ששיערו רבותינו לבית המנוגע. שאם שהה כזה השיעור בכדי אכילת פרס טמא. וכליו שעליו טמא. משום שנאמר והבא אל הבית (ויקרא יד מו). (ה) וחצי חציה שהן ג' בצים לפסול את הגויה בנבלת עוף טמא. שאין מגעו מטמא ופוסל את הגוף באכילה. לן נותנין לו פרנסת לינה. א"ר פפא פוריא ובי סדיא. כר וכסת. שבת נותנין לו מזון שלש סעודות. חד של לילי שבת ושתים של יום. וכל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו כאלו מקריב תמידין. שכך נאמר בשונמית עובר עלינו תמיד (מ"ב ד ט). נשוב לענין הפרשה.

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. על כרחה שלא בטובתה. שהרי בראשונה אמר לה אמרי נא אחותי את. והיא לא רצתה לומר. לכך כתוב ויאמר אברהם.

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. בתומו לקחה בחזקה פנויה.

ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. אין הקב"ה נגלה אל האומות אלא בלילה. וכה"א בסעיפים מחזיונות לילה (איוב ד יג). וכתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (בראשית לא כד). וכתוב ויבא אלהים אל בלעם לילה (במדבר כב כ).

הנך מת. מיכן שאין התראה בבני נח.

והוא בעולת בעל. א"ר אחא שנתעטר בה בעלה. כענין שנאמר אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד).

ואבימלך לא קרב אליה. לפי שאפילו מי רגליו נעצרו.

ויאמר אדני. לשון תחינה.

הגוי גם צדיק תהרוג. אמר לפניו רבש"ע אם כך דנת על אנשי דור המבול ודור הפלגה. שבאת עליהם בשוגג כמזיד. ועל אונס כרצון. אם כן צדיקים היו והרגת אותם. ר' ברכיה אמר הגוי גם צדיק תהרוג. תינח גוי תהרוג אבל גם צדיק תהרוג.

הלא הוא אמר לי אחותי הוא. והיא גם הוא אמרה אחי הוא. הוא כתיב. כלומר אברהם הוא אמר והיא שתקה על דברי אברהם כאילו היא אמרה. משום דשתיקה כהודאה דמיא.

גם הוא. לרבות חמריו ועבדיו וגמליו הכל אמרו פה אחד אחותי היא.

בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת. כיון שאמר הכתוב ואבימלך לא קרב אליה אפילו שום קריבה בעלמא. אלא מאי עשית זאת. שנענש על הלקיחה. דכתיב וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה.

ויאמר אליו האלהים בחלום גם אנכי ידעתי וגו' ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי. חסר א' א"ר יצחק מחטונך לי. כלומר אין השבח הזה לך אלא לי שעצרת מחטך. דכתיב כי עצור עצר ה' בעד כל רחם. לי היה האנותך ולא לך. לי השבח ולא לך. משל לרוכב סוס ותינוק בדרך. תפס הרוכב הסוס ולא רמסו. למי השבח לרוכבו ולא לסוס.

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אמר אבימלך רבש"ע מי מפייסו שלא נגעתי בה. א"ל הקב"ה כי נביא הוא ויודע שלא נגעת בה.

ד"א ארז"ל בשעה שאמר אבימלך הלא היא אמר לי אחותי היא. אמר לו הקב"ה נביא הוא ומתוך דבריך למד. אכסנאי בא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו. או על עסקי אשתו שואלין אותו. מיכן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד.

ואם אינך משיב דע כי מות תמות. בזה ובבא.

וישכם אבימלך בבקר וגו' ויראו האנשים מאד. אמרו זה חוטא וכולם מתים. לכך נאמר ויראו האנשים מאד.

ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה. א"ר חנן לפי שהיו רואין עשנה של סדום עולה ככבשן האש. אמרו תאמר אותן האנשים שנשתלחו לסדום באו לכאן לשחתה. לבך נאמר מה עשית לנו.

מעשים אשר לא יעשו. א"ר חלבו בכ"מ שהיית הולך רווחה מקדמתך. וכאן רעבון קדמך.

ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה. לפי שלא היו שטופי זמה כמו המצרים.

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה. מה ראה. ראה שהיו נפנים זה לפני זה. האיש לפני האשה והאשה לפני האיש. ולא היו מצניעינון זה מזה.

וגם אמנה. כשיטתן השיבן.

אחותי בת אבי היא. קורבה דאחוה אית לי בה מאבא ולא מאמה שהיא בת הרן אחיו. כדלעיל.

ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. א"ר חנין בשעה שתעו אומות העולם זה את זה אחר עבודת כוכבים.

אותי אלהים. אותי בחר אלהים מבית אבי ואמר לי לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.

ואומר לה. כי לקחתיה מבית אביה עמי.

ד"א כאשר בקשו להתעות אותי אלהים מבית אבי הוציאנו ואמר לי לך לך.

ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם. זש"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז).

ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך. אבימלך חסיד שבאומות היה. ורצה להיות שכן לצדיק.

ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף וגו'. א"ר יודן עשה לך כסות שיהיו הכל מביטין בו ולא בנואו של שרה. ד"א כסות עינים שעושה עינים עינים. ר' ברכיה אמר מטרונה עשאה כסות שהיא מכוסה מן העין. ד"א כסות עינים. שיהיו הכל יראין ממנה לאמר מלבוש של מלכות לובשת ותתכס מן העין של בני אדם.

לכל אשר אתך. שלא יגעו בכל אשר אתך.

ואת כל ונוכחת. כלומר הוכיחה שלא להיות רגילה לאמר מעתה על בעלה אחי הוא.

ואת כל. אשר עשית עמדי לא תעשי עוד.

ונוכחת. ואיתוכחת. שקבלה תוכחתו.

ד"א נתן לו לאברהם אבינו אלף כסף להיות לו כבוד מתן מן המלך. תחת כסות עינים שעשה שלקח את שרה ויהיה לכם לכבוד לכל אשר אתך.

ואת כל. ועם הכל שהם עמך.

ונוכחת עמהם לשון יושר. כמו הולך נכוחו (ישעי' נז ב).

ס"א נתן לה אלף כסף ואת כל ונוכחת. שם עבד שמו כל. שהיה הכל תחת ידו. ונוכחת. שפחה שהיתה מוכחת כל הבית.

הלכות המורדות והמורד.

תנן התם המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת. כנגד שבעה מלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה. טוחנת. אופה. מכבסת. מבשלת. מניקה את בנה. מוצעת המטה. ועושה בצמר. וכן המורד על אשתו מוסיפין על כתובתה שלשה דינרים בשבת. למה שלשה. כנגד שארה. כסותה. ועונתה.

ויתפלל אברהם אל האלהים וגו' וילדו. ואתרוחו.

כי עצר עצר ה'. שתי עצירות. עצירת הזרע. ועצירת השתן. עצירת הגרון ועצירת התחתונים.

כל רחם. אפילו התרנגולת לא הטילה ביצתה.

על דבר שרה אשת אברהם. שהיו הכל אומרים זה על דבר שרה אשת אברהם ראויה זאת לזה.