וה' פקד את שרה. לפי שיצאה אמנו שרה מביתו של פרעה ומאבימלך טהורה פקדה הקב"ה. דכתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה כח). לכך הוסמכה פרשה זו לזו.

וה' פקד את שרה. אע"פ שמלאך ממונה על הריון. כאן וה' פקד את שרה כאשר אמר. ההוא אמר ולא יעשה (שם כג יט).

ויעש ה' לשרה כאשר דבר. ודבר לא יקימנה (שם).

** ד"א כאשר אמר.** ע"י המלאך ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה.

כאשר דבר. ע"י שכינה. וידבר אתו אלהים (בראשית יז ג).

ר' יהודה אומר כאשר אמר ליתן לה בן. ויעש ה' לשרה כאשר דבר. לברכה בחלב.

ותהר ותלד שרה לאברהם בן. דכתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם (שם כה יט).

בן לזקוניו. שתי מלות הן זיו איקונין. מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לאביו. וכה"א ביוסף כי בן זקונים הוא לו (שם לז ג).

למועד אשר דבר אותו אלהים. נאמר כאן מועד. ונאמר להלן מועד. מועד צאתך ממצרים (דברים טז ו). בחצי היום נולד כדי שישמע לכל כי ילדה שרה.

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו. ע"פ הגבורה. דכתיב וקראת את שמו יצחק. (בראשית יז יט). מהו יצחק יצא חוק לעולם. למול בן ח' ימים.

ר' יצחק אומר יו"ד כנגד י' נסיונות שנתנסה אברהם אבינו. צ' כנגד שני שרה. ח' כנגד ח' ימים שנימול. ק' כנגד שני אברהם דכתיב הלבן מאה שנים יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם שם יז).

וימל אברהם וגו' כאשר צוה אותו אלהים. (יא) דכתיב ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר (שם שם יב).

ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי. יחדי לי. אם השמחה לשרה כל השומע מה שמחה יש לו. הוא שאמרו ז"ל כל העקרות וכל החרשים וכל הסומים נפקדו עם שרה.

ותאמר מי מלל לאברהם. ר' פנחס בשם ר' יחלקיהו אמר. מי אמר מי דבר לא כתיב. אלא מי מלל. רמזו למאה שנה מוליד מנין מלל. ד"א מלל שהניקה בכל יום מאה ילדים.

הניקה בנים. לפי שהיתה שרה אמנו צנועה ביותר אמר לה אברהם גלי דדייך והניקהו. כדי לפרסם נסי צורנו. והיו מטרוניות מביאות בניהם אצל שרה להניק. לקיים מה שנא' הניקה בנים שרה. וכדי להודיע שמו של הקב"ה.

ויגדל הילד ויגמל. רבנן אמרו נגמל מחלבו.

ויעש אברהם משתה גדול. ר' יהודה ב"ר סימון אמר. גדול עולמים היה שם ושש. היינו דכתיב כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך (דברים ל ט).

ביום הגמל. ביום ה"ג מל לשמנה מל. כי שתי משתאות היו. אחד במילה ואחד בגמילה.

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. דרש ר"ע את בן הגר המצרית מצחק ר' שמעון אומר אין מצחק אלא גילוי עריות כענין שנאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לי לצחק בי (בראשית לט יז). ר' ישמעאל אומר מצחק זו עבודת כוכבים. כענין שנאמר ויקומו לצחק (שמות לב ו).

ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מצחק זו שפיכת דמים. כגון יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו (ש"ב ב יד). אמר ישמעאל ליצחק נלך ונראה חלקנו בשדה. היה ישמעאל נוטה קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו מצחק.

ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. אמרה לו עם בני אפילו לא היה יצחק והיה לי בן אחר. או יצחק ולא היה בני לא יירש עמו. כ"ש עם בני עם יצחק שהבטיחך הקב"ה בו.

וירע הדבר מאד בעיני אברהם. שכבר בקש עליו רחמים לו ישמעאל יחיה לפניך.

ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו' כי ביצחק. כל המודה בב' עולמות הוא זרעך.

וישכם אברהם בבקר. לפי שאמר לו הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה. בן כ"ז שנה. י"ד קודם ליצחק ושלש עשרה היה יצחק. דכתיב כי לא יירש וגו' בן הראוי לחלק בירושה הוא יצחק. ויש אומרים ישמעאל היה בן י"ז שנה. י"ד עד יצחק. וג' עד הגמל את יצחק הרי י"ז. ואם תאמר שם על שכמה ואת הילד. אלא מלמד שהכניסה בו עין הרע וחלה.

ויכלו המים מן החמת. לפי שהחולה צמא ביותר ושותה בכל שעה.

תחת אחד השיחים. אילן של רותם שגדלים במדבר.

שיחים. א"ר אסי ששם חשיחו עמה המלאכים.

הרחק כמטחוי קשת. למדנו מן אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה.

ויקרא מלאך אלהים. בזכותו של אברהם.

באשר הוא שם. בזכות עצמו. יפה תפלת החולה לעצמו יותר משל כל בני אדם. מיכן אמרו רז"ל אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה השעה. דכתיב באשר הוא שם. שאע"פ שהיה עתיד להמית את ישראל בצמא דכתיב משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים (ישעיה כא יג). וכתיב לקראת צמא התיו מים. יושבי בארץ תימא בלחמו קדמו נודד (שם שם יד). לא דיי שלא נתנו להם מים. אלא שהאכילם מלוחים לשמונים אלף לבושי שריונים. כדמפורש בהגדת איכה. ואפילו הכי העלה לו הקב"ה באר במדבר.

ויפקח אלהים את עיניה. א"ר בנימין בן לוי ור' יונתן בן עמרם. הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר עיניהם. דכתיב ויפקח אלהים את עיניה.

ויהי אלהים את הנער. ריבה הוא וכל אשר לו לברכה.

רבה קשת. רבה על כל המורים בקשת.

וישב במדבר פארן ותקח לו אמו. אמר רב יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה קאים. לפי שהיתה אמו שפחה מצרית. דכתיב ולה שפחה מצרית (בראשית טז א). לקחה לבנה אשה מארץ מצרים.

ויהי בעת ההיא ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו. פה שכל החיילות של אבימלך היו נושקים לו ועל פיו היו יוצאים ובאים.

אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עושה. שהיו האומות אומרים אילולי היה אברהם צדיק. היאך לא הוליד בן. כיון שהוליד אמרו אלהים עמך. וכששמע לקול שרה וגירש את הגר ואת ישמעאל היו מרננים אחריו. למה שמע לקול אשתו וגירש את בנו. כיון שראה מעשיו של ישמעאל שנשא אשה מארץ מצרים. והיה יושב ורובה קשת ומלסטם את הבריות. אמר לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה.

ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי. הם ג' דורות. עד כאן רחמי האב על הבן בנו ובן בנו. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר עד כאן הכנסתם של ארץ ישראל בארץ מה שניתן לאברהם לז' דורות. ניתן לאבימלך לג' דורות. זש"ה ואויבי חיים עצמו. (תהלים לח כ).

כחסד אשר עשיתי עמך. שאמר לו הנה ארצי לפניך.

והוכח אברהם את אבימלך. א"ר יוסי ב"ר חנינא מלמד שהתוכחת מביאה לידי אהבה. שנאמר הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט ח).

אשר גזלו עבדי אבימלך. בפרהסיא נקרא גזל. ובסתר גניבה.

ויאמר אבימלך לא ידעתי. מעצמי.

וגם אתה לא הגדת לי. ע"י שליח.

ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן. אלו הן הנזכרות למעלה.

ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית. ואותם הצאן לקח והציגם לבדהן.

ויאמר כי את שבע כבשות תקח מידי. כנגד שבע כבשות שנתן אברהם אבינו לאבימלך. שיהו בניו ז' דורות עד שיכנסו לארץ והרגו ז' צדיקים מבניו ואלו הן.

שמשון. חפני. ופנחס. ושאול. ושלשת בניו. וכנגדן עשה הארון בשדה פלשתים ז' חדשים. א"ר ירמיהו בשם ר' שמואל ב"ר יצחק. אמר הקב"ה אילו תרנגולת של אחד מהם נאבדה היה מחזיר כמה פתחים להביאה וארוני בשדה פלשתים ז' חדשים ולא חששתם. אני אחוש בדבר. הה"ד וישרנה הפרות (ש"א ו יב).

דרשה כי המים היו עולין כשרואין את צאן אברהם אבינו. סימן לבניו שיהא הבאר עולה לישראל דכתיב עלי באר ענו לה (במדבר כ"א יז).

ויטע אשל. ר' יהודה אמר פרדס. מאי אשל שאל. כל מה שאדם היה שואל בו מטעים תאנים ענבים ורמונים. ר' נחמיה אמר פונדקי שאל מה תרצה בשר עופות דגים יין. רבנן אמרי אכילה שתיה לויה.

ויקרא שם בשם ה' אל עולם. שהקריא שם שמים בפי כל בריה. לאחר שאכלו ושתו אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו.

ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. יותר ממה שעשה בחברון עשה שם. שבחברון עשה עשרים וחמשה שנים וכאן עשרים ושש.