ויהי אחר הדברים האלה. אחר מאי. אחר שאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן ומכל סעודה שעשה לא היה לו תור או גוזל אחד להקריב לפניך. אמר להן כל מה שעשה כלום עשה אלא בשביל בנו. אם אני אומר לו העלהו לי עולה מיד מעלהו. לכך נאמר ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם.

ד"א אחר דבריו של ישמעאל אמר לו ישמעאל ליצחק. אני גדול ממך. שאני מלתי בן שלש עשרה שנה. ואתה בן שמונת ימים. אמר לו יצחק באבר אחד אתה מיראני אם אמר לי הקב"ה זבח עצמך לפני מיד אני זובח. מיד והאלהים נסה. ר' יוסי הגלילי אומר גידלו כנס של ספינה. ר' עקיבה אומר נסה ודאי.

ויאמר קח נא. אין נא אלא לשון בקשה. אמר לו בבקשה ממך עמוד בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים.

את בנך. אמר לו איזה בן. א"ל את יחידך. אמר לו זה יחיד לאמו. וזה יחיד לאמו. אמר לו אשר אהבת. אמר לו איתת חמין במעיא תרויהו. אמר לו את יצחק. וכל כך למה. כדי לחבבו בעיניו. וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

ולך לך. הראשונה לך לך. והשניה ולך לך. ו' הוסיף. מלמד שחביב הנס האחרון מן הראשון. בלשון הנס הראשון היה הנס האחרון.

אל ארץ המוריה. ר' חייא רבה ור' ינאי. חד אמר למקום שהוראה יוצאה לעולם. שנאמר על פי התורה אשר יורוך (דברים יז יא). וחד אמר למקום שיראה יוצאה לעולם.

והעלהו לי לעולה. להעלאה ולא לזביחה.

על אחד ההרים. רב הונא משום ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר. משהקב"ה מתמהא בעיניהם של צדיקים. אח"כ מגלה להם טעמו של דבר. ודכוותה אל הארץ אשר אראך (בראשית יב א). קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך (יחזקאל ג כב). על אחד ההרים אשר אומר אליך.

וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. א"ר שמעון בר יוחי אהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה. אהבה באברהם. דכתיב וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. וכי לא היה לו עבד לחבוש את חמורו. אלא על אהבתו לבוראו חבש הוא בעצמו. ושנאה מבלעם. דכתיב וישכם בלעם בבקר וגו' (במדבר כב כא). ולא היה לו כמה עבדים. אלא משנאתו את ישראל חבש הוא בעצמו. אר"ש בן יוחי תביא חבשה דאברהם ותעמוד על חבשה דבלעם.

ויקח את שני נעריו אתו. מיכן שאין ראוי לאדם הגון לילך לבדו. וכן בשאול כתיב וילך הוא ושני אנשים עמו (ש"א כח ח).

ויבקע עצי עולה. ר' חייא בר יוסי אמר בשם ר' מישא בשכר בקיעת עצים של עולה זכו בניו ויבקעו המים (שמות יד כא).

ויקם וילך. ניתן לו שכר קימה ושכר הליכה.

ביום השלישי. כי היה השטן מבלבל לו הדרך עד יום השלישי.

ד"א כדי לסגפו בדרך ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.

ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצער יותר משלשת ימים. כיוצא בו ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי (בראשית מב יח). במתן תורה ויהי ביום השלישי (שמות יט טז). ביונה כתיב ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים (יונה ב א). ביום השלישי לאסתר (אסתר ה א). ולעתיד לבא יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו (הושע ו ג).

וירא את המקום מרחוק. מה ראה. ראה ענן קשור בהר. אמר לו ליצחק רואה אתה כלום. אמר לו רואה אני ענן קשור בהר. אמר לעבדיו רואים אתם כלום. אמרו לא לאו. אמר להם שבו לכם פה עם החמור. עם הדומים לחמור. מה חמור אינו רואה. אף אתם אינכם רואים.

ואני והנער נלכה עד כה. א"ר יהושע בן לוי נלך ונראה מה יהיה בסופו של כה יהיה זרעך (בראשית טו ה).

ונשתחוה ונשובה אליכם. פי' מבשרו שהם חוזרין מהר המוריה לשלום. בזכות השתחויה זו. זכו בניו והשתחויתם מרחוק (שמות כד א). ובה יזכו לכינוס גליות. והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים (ישעי' כז יג).

וילכו שניהם יחדו. שוים זה לעקוד וזה ליעקד.

ויאמר יצחק אל אברהם אביו וגו'.

ויאמר אלהים יראה לו השה לעולה בני. חמשה ויאמר כנגד חמש שנים שחיה יצחק יותר מאברהם. אברהם אבינו מת בן קע"ה ויצחק בן ק"פ.

ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה. ואם אין שה. לעולה בני. כיון שפירש לו הדבר עוד נתחזקו שניהם בעצה אחת.

וילכו שניהם יחדו. זה לשחוט וזה לישחט.

וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. בעא מיניה רב מר' חייא מנין לשחיטה שהוא בדבר שהוא מטלטל. דכתיב וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. מה לשון מאכלת. שמתיר בשר לאכילה. שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (בראשית ט ד). וכיון שנשחט הותר.

ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני. תני ר' חייא לשון חיבה. לשון זירוז. ר' אלעזר בנו של ר' יעקב אומר לו ולדורותיו. אין דור שאין בו כאותן שנכפלו שמותן. אברהם אברהם. יעקב יעקב. משה משה. שמואל שמואל.

ויאמר אל תשלח ידך אל הנער. אמר לפניו רבונו של עולם אוציא ממנו טיפת דם. א"ל אל תעש לו מאומה.

כי עתה ידעתי. ידעתי לכל שאתה אוהבני.

ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. כאילו הקרבת את עצמך לפני.

וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך. אחר כך נאחז בסבך בקרניו בסבך של אילן.

** ד"א אחר.** סימן לישראל אחרית הגלות ישראל נסבכים בצרות. וסופן להגאל בקרניו של איל. הה"ד וה' אלהים בשופר יתקע (זכריה ט יד). ובראש השנה נוטלין שופר ומתריעין וסופן להגאל. ר' יוסי דסכנין בש"ר לוי. לפי שהיה אבינו אברהם רואה את האיל ניתש מן חורש זה. הולך ומסתבך בחורש אחר. א"ל הקב"ה כך עתידין בניך להסתבך במלכיות. מבבל למדי. וממדי ליון. ומיון לאדום. וסופן להגאל בקרניו של איל. הה"ד וה' אלהים בשופר יתקע.

ענין ראש השנה אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל. כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם. ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.

תנן התם בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. שנא' היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג טו). מאי כבני מרון. הכא תרגימו כבני אמרנא. ר' שמעון בן לקיש אמר כמעלות בית חורון. ותנן נמי סדר ברכות של ראש השנה אומרים אבות וגבורות וקדושת השם. וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. אין פוחתין מעשרה מלכיות ועשרה זכרונות. ועשרה שופרות. מתחיל בתורה ומסיים בנביא. ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. העובר לפני התבה ביו"ט של ראש השנה השני מתקיע. ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע. אבל מתעסקין בהן עד שילמדו. המתעסק לא יצא. והשומע מן המתעסק לא יצא. סדר תקיעות שלש של שלש שלש. שיעור תקיעה כשלש תרועות. שיעור תרועה כשלש יבבות. כשם ששליח צבור חייב. כך כל יחיד ויחיד חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן. ואמרינן אין פוחתין מעשרה מלכיות. הני עשרה מלכיות כנגד מי. א"ר לוי כנגד עשרה הלולים הכתוב בהללו אל בקדשו (תהלים קנ א). ר' יוסף אמר כנגד עשרת הדברות. ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ואם אמר שלש מכולן יצא כדאמר ר' יוחנן בן נורי. דאמר ר' המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי. אין מזכירין מלכיות זכרונות שופרות של פורעניות. אבל פורעניות של עובדי כוכבים. כגון וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן (זכריה ט יד) מזכירין. אין מזכירין זכרונות של יחיד. כגון וה' פקד את שרה. וכגון זכרני ה' ברצון עמך (תהלים קו ד).

העובר לפני התבה השני מתקיע. משום ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח). ובשעת ההלל כגון שאר ימים טובים שקורין בהן את ההלל. הראשון קורא את ההלל. כלומר בתפלת היוצר. משום דזריזין מקדימין למצות. ובראש השנה ויום הכפורים אין בהם הלל. מאי טעמא כדר' אבהו. דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני. וישראל אומרים שירה לפני. אמר ר' כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה. אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים. ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם. בינונים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יוה"כ. זכו נכתבין לחיים. לא זכו נכתבין למיתה. לפיכך אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שתעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה בשופר. וכן הוא אומר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פא ד). איזה חג שמתכסה בו החודש. הוי אומר זה ראש השנה. לפיכך נקרא יום הזכרון. שמתוך שתוקעין זוכר את יום הכפורים. (נז) והוא שבעשרת הימים האלה כדי שיהא לו מחילה וכפרה ביום הכפורים. וזה נדרושהו על ענין פרשת יום הכפורים. כי לא הוצרכנו לזה. אלא כדי להודיע כי תקיעת ר"ה בשופר של איל. ואפילו ציפהו זהב או בכסף פסול. בזמן שציפהו במקום הנחת פה. דבעינן שופר ולא חצוצרות. ובזמן שהיחיד מתפלל תוקעין לו בלחש כשהוא מתפלל. ושומעין על הסדר. ועל סדר ברכות. בזמן ששליח צבור מתפלל. לפי שש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. והלכה כר"ש בן גמליאל. דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. חוץ מערב וצידן. וראיה אחרונה. אלו הלכות הם. ערב בסוף בבא בתרא. צידן בכתובות. וראיה אחרונה בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד. ובשבת לא תקעינן משום דרבה. גזירה שמא יטלטלנו ויעבירנו ארבע מאות ברשות הרבים. וכל גזירה קבעינן להו הלכה. וצריך לברוכי עליה לשמוע בקול שופר. ושהחיינו. דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן.

נשוב לענין הפרשה.

ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה. רבא אמר בש"ר יוחנן. אמר אברהם אבינו לפני הקב"ה רבש"ע משעה שאמרת קח נא את בנך. היה לי מה להשיב. אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע. עכשיו אתה אומר קח נא את בנך. וכבשתי רחמי לעשות רצונך. כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיכבשו רחמיך את כעסך על בניו של יצחק. ותהא נזכר להם אותה עקידה. ותתמלא רחמים עליהם.

ה' יראה. אברהם קרא אותו יראה. שם קרא לו שלם. ומלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח). לפיכך נקראת ירושלים על שם שני הצדיקים האלה.

** ד"א יראה.** בהר ה' יראה. מלמד שצפה ברוח הקודש בניינו וחרבנו. דכתיב על הר ציון ששמם (איכה ה יח). ועוד בנוי. דכתיב יראה.

(עא) ד"א על שם יראה כל זכורך (דברים טז טז). לפיכך בהר ה' יראה.

ויאמר בי נשבעתי. מה צורך לשבועה זו. לוי בש"ר חמא ב"ר חנינא נשבע לו שאין מנסה אותו עוד ולא ליצחק בנו.

כי יען אשר עשית את הדבר הזה. ללמדך ששקול נס האחרון כנגד הכל.

כי ברך אברכך. ברכה לאב. ברכה לבן.

והרבה ארבה. ריבוי לאב וריבוי לבן.

וירש זרעך את שער אויביו. זהו תדמור. אשריו מי שרואה במפלתה של תדמור. שהיתה שותפות בשני חרבנות.

והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. אילולי זרעך לא נתקיימו שמים וארץ. כמו שפירשנו למעלה.

ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל כז). ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם לט ה). ולולי יוסף היה העולם חרב בימי פרעה. שנא' וכלה הרעב את הארץ (שם מא). ודניאל הבין בכל ספר וחלומות והוא סיפר לנבוכדנאצר מה די להוי בסופיה יומיא. ואפי' ישראל בגלותם בתפלתן מעמידין העולם. לכך נאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. ולעתיד כתיב אשר יחזיקו אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח כג). וכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (ישעיה יד א). ואומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפני' ג ט). לכן נאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.

וישב אברהם אל נעריו. ויצחק היכן הוא. ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אמרו. שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה. ר' יוסי ב"ר חנינא אמר שלחו בלילה מפני העין.

ויקמו וילכו יחדיו אל באר שבע. זה היה מעשה אחר שלמד חקים ומצות.

ויהי אחר הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר. אחר הרהורי דברים. ומה דברים היה לו אמר אברהם בני קודש עולה כליל היאך ישא אשה מן ארץ כנען. מיד עד שהוא עומד בהר המוריה נתבשר שנולד זווגו של יצחק.

הנה ילדה מלכה וגו'. יחס הכתוב עד רבקה זיווגו של בנו.

את עוץ. מלמד שנתיירא אברהם אבינו מן היסורין. א"ל הקב"ה אל תירא הנה נולד מי שיקבלם איש היה בארץ עוץ איוב שמו (איוב א א).

ופלגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא. בני גבירה ופלגש הכל שנים עשר. כשם שיצאו מיעקב. לכך נאמר גם הוא כדרך מלכה כדרך בני בניה של שרה.

ד"א ותלד גם הוא. לפי שנפקדה שרה שהיא אחות מלכה. שנא' בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא כט). וכמו שפירשנו יסכה זו שרה. וכשם שילדה שרה לאברהם נתבשר נמי במלכה אשת נחור. שנא' הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך. כך יביא הקב"ה מנחם בימינו. שנא' שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו' (ישעי' סי' י).

סליק פרשת וירא.

פרשת חיי שרה.