ויהיו חיי שרה. כתוב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו (קהלת ז ב). טוב עשה אברהם שכשנתבשר. הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך (בראשי' כב כ). לא הלך לשמוח עמהם. אלא הלך לספוד לשרה ולבכותה. דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. באשר הוא סוף כל האדם. ראה כמה גדולות ונוראות עשה הקב"ה עם שרה אמנו. שעם כל הנשים הצדקניות דבר עמהם ע"י מלאך. ועם שרה ע"פ הדבור. שנאמר ויאמר לא כי צחקת (שם יח טו). לא אמר הכתוב כי צחקה. לא כי צחקת. וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרה (שם יב יז). כי עצור עצר ה' על דבר שרה (שם כ יח). ולבסוף ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. עד שלא כבתה שמשה של שרה. זרחה שמשה של רבקה. שנאמר וזרח השמש ובא השמש (קהלת א ה). שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד צדיק אחר.

מאה שנה. מה ת"ל מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. אלא בת מאה שנה היתה כבת עשרים לנוי. ובת עשרים כבת ז' לחטא.

שני חיי שרה. כל שנותיה עברה בשמחה ובששון. ואעפ"כ ותמת שרה בקרית ארבע.

ותמת שרה בקרית ארבע. (ו) קרית ארבע ילידי הענק. אחימי ששי ותלמי וענק אביהם.

** ד"א קרית ארבע.** שנקברו שם ארבע זוגות. אדם וחוה. אברהם ושרה. יצחק ורבקה. יעקב ולאה.

ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מהיכן בא מהר המוריה. למדנו שהיה יצחק כשנעקד בן שלשים ושבעה שנה. בת תשעים היתה שרה בלדת את יצחק. הוסיף שלשים ושבעה הרי מאה ועשרים ושבע שנה לחיי שרה.

והחי יתן אל לבו (שם ז ב). זה אברהם. שכל השנים הללו לא קנה לו קבר בארץ ישראל. עד שמתה שרה. ונתן אל לבו. לקנות לו קבר להיות בחזקתו. מיד ג) ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת. תנן התם מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין. נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן. את שלפני המטה. ואת שלאחר המטה. את שלפני המטה צורך בהם פטורין. ואת שלאחר המטה צורך בהם חייבין. קברו את המת וחזרו. אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה יתחילו. ואם לאו לא יתחילו. העומדים בשורה הפנימיים פטורין. והחיצוניים חייבין. אלו ואלו פטורין מן התפלה.

תנא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא בו. משום שנא' לועג לרש חרף עושהו (משלי יז ה). דכיון דאינהו לא מצי לאיעסוקי במצות. דכתיב לא המתים יהללו יה (תהלים קטו יז). חלשא דעתייהו עד דמרחק ד' אמות.

אמר רבא א"ר יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו. עובר משום לועג לרש חרף עושהו. ואם מלוהו עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (משלי יט יז). ומבטלין תלמוד תורה להוצאת המת. ולהכנסת כלה לחופה. ואע"ג דאית להו צרכיהו. והספידא משום יקרא דשכבי הוא. (טו) ותניא ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה. אלמא הספדא יקרא דשכבא הוא. ואי אמר לא תספדו לההוא גברא רשותא דידיה הוא שמע מינה. וקבורא דנהוג עלמא ודאי דאורייתא הוא. ואע"ג דאסמוכוהו רבנן מכי קבור תקברנו (דברים כא כג). מדכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). ואומר וישוב העפר אל הארץ כשהיה (קהלת יב ז). מכלל דצריך קבורה משום בזיוני דאינשי.

ת"ר בשעת פטירתו של אדם מלאך המות עומד למעלה מראשותיו וחרבו שלופה בידו. וטפה של מרה תלויה בה. כיון שראה אותה חולה מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו. ממנה מת. ממנה מסריח. ממנה פניו מוריקות.

ת"ר בשעת פטירתו של חולה. אומרים לו התודה. שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב. ואם אינו יודע להתודות. אומר יהי רצון שתהא מיתתי כפרה על עונותי. (כא) ואינו נפטר מן העולם עד שרואה פני השכינה. שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר (תהלים כב ל). וכל זכיותיו ועונותיו נפטרין לפניו ואומרים לו חתום. והוא חותם. שנא' ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז). לפיכך נאמר והחי יתן אל לבו (קהלת ז ב). אמר רב דברים של מיתה דידלי דלונייה. דיקבר יקברוניה. דיספד יספדוניה.

וכל הנשים צדקניות מתו לפני בעליהן שלא יתבזו אחריהן. אברהם זכה בשרה. לפיכך זכו בו יצחק וישמעאל בניו. אשריהן הצדיקים שמזכין להם ולבניהן עד סוף כל הדורות.

נשוב לענינינו.

ד) גר ותושב אנכי עמכם. אם רצית גר. ואם לאו תושב. מרי בית. שכך אמר לי הקב"ה לזרעך אתננה את הארץ הזאת (בראשית יב ז).

שמעני אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו. מלך אתה עלינו. נשיא אתה עלינו.

במבחר קברינו קבור את מתך. מיתין סגיאין.

ויקם אברהם וישתחו. שהודה על בשורה טובה.

וידבר אתם לאמר וגו' ופגעו לי. פגעוני בי. ואם לאו צלו עלי.

ועפרון ישב. ישב כתיב. ר' יצחק בר אמי אמר אותו היום מינו אותו ארכי איסטרטיגוס.

לכל באי שער עירו לאמר. אמר רב פנחס שנעלו כל דלתותיהן והלכו לגמול חסד לשרה.

וידבר אל עפרון אך אם אתה לו שמעני. אם אתה חפץ בטובתי לו שמעני. כלומר שמעני לקבל ממני הממון.

נתתי. אמירתן של צדיקים מעשה. דלא כתיב אתן. אלא נתתי.

כסף השדה. מיכן אמרו רז"ל קרקעות ניקנין בכסף ובשטר ובחזקה. באחת מכל אלו.

אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף. א"ר חנינא כל שקלים שנאמר בתורה סלעים. ובנביאים ליטרין. ובכתובים קונטורין. חוץ משקלי עפרון שהן קונטורין. הוא שאמר שלמה נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו (משלי כח כב). שהכניס עין הרע בממונו של צדיק. הוא שארז"ל רשעים אומרים הרבה. ואפי' מעט אינן עושין. עפרון היה נותן השדה במתנה. אחרי כן העלה בדמים ארבע מאות קונטורין. לפיכך נחסר שמו. דכתיב וישקול אברהם לעפרון. לעפרן כתיב.

ויקם שדה עפרון. וכי שכיבה היתה לו. אלא קמה בעילויה. שהיתה לאדם קטן. ונהייתה לאדם גדול. לכך נאמר ויקם. ויקם לשון זכר. כמו על שדה איש עצל עברתי והנה עלה כלו קמשונים וגו' (שם כד לא).

אשר במכפלה. מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד.

ד"א כל שקבורין שם שכרן כפול בזה ובבא.

השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה. היינו דתנן המוכר את שדהו צריך לכתוב לו השדה וסימניה.

לעיני בני חת. א"ר אלעזר כמה דיות משתפכות. כמה קולמוסין משתברין. כדי לכתוב בני חת בני חת. עשרה פעמים כתיב בני חת. כנגד עשרת הדברות. ללמדך שכל המברר מקחו של צדיק. כאילו הוא מקיים עשרת הדברות.

ואחרי כן קבר אברהם. לפי שהיה אברהם אבינו רודף צדקה וחסד. צדקה לחיים וחסד למתים. לפיכך מצא חיים שנאמר ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים (בראשית כה ז). א"ל הקב"ה תזכה לזקנה שנאמר.