ואברהם זקן בא בימים. יש אדם שבא בימים ואין לו זקנה. ויש אדם שיש לו זקנה ואינו בא בימים. אבל אברהם אבינו זקן בא בימים. ארז"ל עד שבא אברהם לא היה זקנה בעולם. בא אברהם אבינו וביקש רחמים עליה. לכך נאמר ואברהם זקן בא בימים. הוא שאמר שלמה בחכמתו עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי טז לא). דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (בראשית יח יט).

ואברהם זקן. זה שקנה חכמה.

וה' ברך את אברהם בכל. ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא אמר שלא חזר ונסה אותו. ר' נחמיא אומר שלא נתן לו נקבה כל עיקר.

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו. שהיה דומה לו.

המשל בכל אשר לו. שהיה שליט ביצרו כמותו.

שים נא ידך תחת ירכי. [ר' ברכיה אמר] לפי שניתנה להם המילה בצער. לפיכך היו נשבעין בה.

ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. (ו) אמר ר' פנחס עד שלא הודעתיו לבריות ה' אלהי השמים. וכיון שהודעתיו אותו לבריות נקרא ה' אלהי השמים ואלהי הארץ.

אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. הזהירו על בנות ענר אשכול וממרא.

תנן התם האשה נקנית בשלש דרכים. וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף ובשטר ובביאה. כסף בפרוטה ובשוה פרוטה. בשטר כתב לה על הנייר בתך מקודשת לי. בתך מאורסת לי הרי זו מקודשת אע"פ שאין בו שוה פרוטה. והני מילי לקדש בעדים הראויין להן שאינן לא קרובין ולא פסולי עדות. כגון הגזלנין והחמסנין. קידשה בעד אחד. אין חוששין לקידושיה. ואפי' שניהן מודים האיש והאשה.

ותנן נמי האיש מקדש בו ובשלוחו. והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה. יתומה שהשיאוה אמה ואחיה כשהיא קטנה יכולה למאן. עמדה ונתקדשה לאחר. קידושיה הם מיאונה. אבל אם נתקדשה קידושי טעות. אפי' בנה מורכב לה על כתיפה ממאנת. ואלו הן קידושי טעות. כסבורה ראובן ונמצא שמעון. וכן כיוצא בהן. (יג) דתנן במתניתין על מנת שאני כהן ונמצא לוי כו' אינה מקודשת. וכן היא שהטעתו. המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים. תצא שלא בכתובה. וכן במומין. האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית. והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני. וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני. (טז) האומר לאשה קדשתיך. והיא אומרת לא קדשתני. הוא אסור בקרובותיה. והיא מותרת בקרוביו. היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך. הוא מותר בקרובותיה. והיא אסורה בקרוביו. פי' והואיל ואסרה לעצמה להנשא לאחד מן אחיו או לאביו או לבניו של זה. כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הוולד הולך אחר הזכר. ואי זה זו כהנת לויה וישראלית שנשאת לכהן ללוי ולישראל. כל מקום שיש קידושין ויש עבירה. הוולד הולך אחר הפגום שבשניהם. כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין. וכל מי שאין לה עליו קידושין. אבל יש לה קדושין על אחרים הוולד ממזר. ואיזה זה זה שבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה. וכל מי שאין לה עליו קידושין ולא על אחרים הוולד כמוה. ואיזה זה הוולד שפחה ונכרית. איזהו שתוקי. כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו. אסופי. כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אמו ולא את אביו. מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו. והלך הוא וקידשה. אי שלו קדמו קידושיו קידושין. אם של שלוחו קודמין אין קידושיו קידושין. אם אינו ידוע שניהם נותנין גט. אם רצו אחד נותן גט. ואחד כונס. וכן אשה שנתנה רשות לשלוחה והלכה וקידשה את עצמה כזה הדין. א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה. נאסר בכל הנשים בזמן שלא חזר השליח לומר לו אם קידש אם לאו. אמר רבא מודה ר' יוחנן באשה שאין לה לא אם לא בת לא שאר קרובות האסורות משום ערוה. שהוא מותר בה. וליכא למיחש שמא קידש שלוחו את בתה או את אמה שתהא זו אסורה עליו. א"ר יהודה אמר רב אין מעשין אלא לפסולות. כי אמרתה קמי דשמואל אמר לי כגון אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לממזר ולנתין אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו. ור' תחליפא אמר שמואל אפי' נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה מעשינן ליה לאפוקה וגביא כתובתה. מאי טעמא כיון דהוא מופקד אפרייה ורביה והיא לא מיפקדה. אמרינן הוא דלא זכה לבנות ממנה.

ת"ר מברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין. מאי מברך. רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרויוהו. אקב"ו על העריות. ואסר לנו את הארוסות. והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין בא"י מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין.

ת"ר מברכים ברכת חתנים כל שבעה. א"ר יהודה והוא שבאו פנים חדשות. ומאי מברך בורא פרי הגפן. שהכל ברא לכבודו. בא"י יוצר האדם. ברוך אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנה בנין עדי עד. ברוך יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה. בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. בא"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים האהובים. כשמחך יצירך מקדם בגן עדן. ברוך משמח חתן וכלה. בא"י אהמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורינה דיצה וחדוה אהבה אחוה שלום וריעות. מהרה ה' אלהינו ישמע מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה. קול חתן וקול כלה. קול מצהלות חתנים מחופתם. ונערים ממשתה נגינתם. בא"י משמח חתן עם הכלה. א"ר יצחק א"ר יוחנן מברכין ברכת חתנים בעשרה. וחתן מן המניין. וכן הלכה. והילכתא כל ז' יומי אי איכא פנים חדשות מברכינן כל שבעה. ואי לא מברך חדא. משבעה ועד תלתין אין מברך אלא שהשמחה במעונו. אבל בבית המילה אין אומרים שהשמחה במעונו. (מג) ולעולם ידבק אדם בטובים. שהרי אברהם אבינו אמר לאליעזר כי אל ארצי ואל מולדתי תלך. א"ר יצחק חיטיא מקרתך זונין מנהון זרוע.

ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה. כסבור היה ליתן לו בתו.

ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה. לפי שנקרב כליל לא רצה להוציאו מקדושתו. לכן נאמר פן תשיב את בני שמה. א"ר אלעזר כל מקום שנאמר השמר פן ואל. אינו אלא לא תעשה. לפי שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך. לפיכך אמר לו פן תשיב את בני שמה.

ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי. מבית אבי. זה ביתו של אביו. ומארץ מולדתי. זה שכונתו.

ואשר דבר לי. בחרן.

ואשר נשבע לי. בין הבתרים.

הוא ישלח מלאכו לפניך. לפיכך זמן לו הקב"ה ב' מלאכים אחד ללות את רבקה. ואחד ללות אליעזר.

ואם לא תאבה וגו' רק את בני לא תשיב שמה. מיעוט. בני אינו חוזר. בן בני חוזר.

ויקח העבד עשרה גמלים וגו' וכל טוב אדוניו בידו. ר' חלבו אמר זו דייתיקי. פירש דא תהא קיימא. מהו מגמלי אדוניו. שגמליו של אברהם היו ניכרין בכל מקום כשהיו יוצאין זמומין.

ויקם וילך. מלמד שקפצה לו הדרך.

ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים. שכן דרך הגמלים להיות בורכין בשעת שתייה.

אל באר המים. כל הצדיקים שיצאו ממקומם הלכו אל הבארות. משה וישב על הבאר (שמות ב טו). יעקב והנה באר בשדה (בראשית כט ב), ונקרא באר ועין שהיה מעלות בבאר וירדה ברגליה ולא מלאה בחבל, וכן נאמ' בדוד.

ויאמר ה' אלהי אדוני אברהם. אמר לפניו רבונו של עולם התחלת גמור, ועשה חסד עם אדני אברהם. ר' מני בשם ר' יצחק אמר אפילו אברהם אבינו צריך חסד.

הנה אנכי נצב על עין המים והיה הנערה. ארבעה שאלו שלא כהוגן, לשלשה ניתן להם כהוגן. ולאחד לא ניתן לו כהוגן. אליעזר אמר והיה הנערה אשר אומר אליה. יכול אפי' יצאה גידמית או אמה היה משיאה לבן אדוניו. וזימן לו הקב"ה רבקה. שנאמר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. כלב אמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה (יהושע טו טז). יכול אפי' עבד היה נותן לו את בתו. זימן לו הקב"ה עתניאל בן קנז. שאול אמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול. ואת בתו יתן לו (ש"א יז כה). אולי יצא כושי. או עובד כוכבים. היה נותן לו בתו. זימן לו הקב"ה את דוד. יפתח אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי והיה לה' והעליתיהו עולה (שופטים יא לא). יכול אפילו חמור או כלב. היה מעלהו עולה. נזדמנה לו בתו. דכתיב ויבא יפתח המצפתה אל ביתו והנה בתו יוצאת לקראתו (שם שם לד). ובמס' תענית אמר שלשה שאלו שלא כהוגן. לפי שמעשה שאול ומעשה עתניאל דומין להשאת בתם. לפיכך מונה שניהם אחד.

ויהי הוא טרם כלה לדבר. שלשה נענו במענה פיהם. אליעזר עבד אברהם. דכתיב ויהי הוא טרם כלה לדבר. משה דכתיב ויהי ככלות לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם (במדבר טז לא). שלמה. דכתיב ויהי ככלותו להתפלל אל ה' והאש ירדה מן השמים (דה"ב ז א).

והנערה טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה. א"ר שמעון בן לקיש בנות עובדי כוכבים אינן משמרות עצמן אלא ממקום בתוליהן. אבל זו בתולה ממקום ערותה. ואיש לא ידעה ממקום אחר.

ותרד העינה. מעולם לא ירדה חוץ מאותה העת.

ותמלא כדה ותעל. זריזה במלאכתה.

ד"א מלמד שהבאר עלה מאליה והיתה סימן לבניה. דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כא יז).

וירץ העבד לקראתה. לקראת מעשיה הטובים.

ויאמר הגמאיני נא. גמיאה אחת.

ותאמר שתה אדוני. נדיבה ממשפחת נדיבים. דכתיב נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (תהלים מז י).

ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו. הוא שאל גמיאה אחת. ורבקה השקתו כל צרכו.

יט) ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב. זו נדיבות של עצמה.

ותמהר וגו'.

והאיש משתאה לה מחריש. ממצמץ ומביט בה.

ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו. מאי רבותא. רב הונא בשם ר' יוסף אמר אבן יקרה היה בה משקלה בקע.

ושני צמידים על ידיה. רמז לשני לוחות.

עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות.

ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין. הוא בקש לינה אחת. והיא אומרת לינות הרבה. דכתיב ללון.

ויקד האיש וישתחו לה'. מיכן שמודין על בשורה טובה.

ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם. ממה שקפצה הדרך לפני ידעתי כי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני.

ותרץ הנערה. הנער כתיב. שעדיין לא בגרה.

ד"א הנערה. נקיה מכל ביאות.

וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. התם קרא לו באר. והכא עין. אלא מלמד. (פג) שהיה מעיין לה.

ויבא אל האיש והנה עומד על הגמלים על העין. היה מעיין בעצמו. אם יכול אני לו או הוא יכול לי.

ויאמר בוא ברוך ה'. שהיה קלסתר פניו דומה לאברהם. לכך אמר ברוך ה'.

שאילה היאך זכה אליעזר להקרא ברוך. והלא כל העבדים בכלל ארור. דכתיב ארור כנען (בראשית ט כה). אלא א"ר יוסי ב"ר דוסא למה ששירת את הצדיק נקרא ברוך. ק"ו לישראל שעושין חסד עם גדוליהם בידיהן וברגליהן.

למה תעמוד בחוץ. אין כבודך לעמוד בחוץ.

ואנכי פניתי הבית. מטינוף עבודת כוכבים.

ויבא האיש הביתה. לבית הגדול שבבתים.

ויפתח הגמלים. התיר זממיהן.

ויתן תבן ומספוא לגמלים. א"ר אחא יפה שיחת בתי אבות. מתורתן של בנים. שתדע לך שהרי פרשתו של אליעזר שנים ושלשה פעמים הוא אמירה. (צ) והשרץ מגופי תורה. ואין דמו מטמא כבשרו. אלא מרבוי המקרא. ומנין ר' שמעון בן יוחי אומר טמא הטמא. ר' אליעזר ברבי אומר זה וזה.

ומים לרחוץ רגליו. מחיבת בתי אבות אפילו רחיצת רגלים כתיב.

ויושם לפניו לאכול. ויישם כתיב. מלמד ששמו לפניו סם המות להאכילו. עד שהם מדברים הפך גבריאל את הקערה וטעם ממנו בתואל ומת. תדע לך שהרי שוב לא נזכר שמו בתורה. דכתיב ויאמר אחיה ואמה. ואילו בתואל לא קאמר מידי.

לא אוכל עד אם דברתי דברי. מיכן שאין משיחין בתוך הסעודה שמא יוקדם קנה לושט. ויבא לידי סכנה. לפי שהקנה מוציא קול והושט מכניס את המאכל. שלא יפתח הקנה ויכנס בו המאכל.

ויאמר עבד אברהם אנכי. א"ר יצחק מילתא דאית בך קדום אימא לה. היו סבורין שהוא אברהם אמר להם עבד אברהם אנכי.

וה' ברך את אדוני מאד. לא מגזל ולא מחמס.

ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני. הודיעם מה גרם לו לבוא.

ויתן לו את כל אשר לו. הוציא דייתיקי והראה להם.

אם לא אל בית אבי תלך. חיבבו בעיניו.

ה' אשר התהלכתי לפניו. הגיד לו שבטחונו בה' וזכותו כי רב הוא.

אז תנקה מאלתי כי תבוא. הוא תנאי בהן קודם ללאו ואם לא יתנו לך. שכל תנאי שאינו בהן קודם ללאו אינו תנאי. וכן מצינו בבני גד ובבני ראובן. אם יעברו ואם לא יעברו (במדבר לב כט ל).

ואבא היום אל העין ואומר ה' אלהי אדוני אברהם. תלה בטחונו בזכות הצדיק.

ואמרה אלי וגו' וגם לגמליך אשאב. ידעתי שבית אדוני נדיבים. ואם זאת האשה נדיבה. היא האשה אשר הוכיח ה' לבן אדוני. שאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו. שנאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם (תהלים קכה ג).

הוכיח. יישר. כמו נכוחו (ישעיה נז ב).

ענין אחר הוכיח ה' משום דכתיב ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו (בראשית כה כא). ואדונינו הקדוש מרנא ורבנא ר' טוביהו. בן כבוד קדושת גדולת מרנא ורבנא ר' אליעזר הגדול זצ"ל. פי' כי הוכיח ה' אילו כנגד שני חייהם של יצחק ורבקה כשנזדווגו. כי הכי"ח עולה חשבונו מ"ג. בן ל"ז שנה היה יצחק כשנעקד. כמו שפירשתי למעלה. כי שרה בת תשעים שנה היתה כשנולד יצחק. וכשחזר אברהם מהר המוריה בו בפרק מתה שרה אמנו. והיה יצחק בן ל"ז שנה. ובו בפרק הוגד לאברהם שנולדה רבקה. מצאנו רבקה בת ג' שנים כשנשאת ליצחק. דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה (בראשית כה כ). מנין הכי"ח. ואם תאמר קטנה בת ג' שנה היאך יצאה לשאב. תשובה שבת שלש שנים בדורות הראשונים. יותר גדולה מבת עשר בדורות הללו. וכן אמרו ז"ל אברהם בן שלש שנים הכיר את בוראו. ועוד תראה שהרן בן שמנה שנה הוליד את שרה. שנאמר תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן (בראשית יא כז). ובנות הרן מלכה ויסכה. ונשא נחור את מלכה. ואברהם נשא את יסכה. שהיא שרה. שסכה ברוה"ק. ואברהם גדול מהרן שתי שנים. וגדול משרה עשר שנים. נמצא הרן הוליד את יסכה בן ח' שנים. ואל תתמה על הדורות הראשונים.

אני טרם אכלה לדבר אל לבי. כ"מ שנאמר אל לבי הוא צדיק. בלבו הוא רשע. כמו ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו). כמו שכתבנו למעלה.

ואשאל אותה ואומר. להתבשר אם נחני אלהים בדרך אמת.

ואשים הנזם על אפה. במתנה נתתים ולא על דרך קדושין.

ואקד ואשתחוה לה' ואברך את ה' אלהי אדוני אברהם. שהתחיל להיות ראש אמנה ליחד שם הנכבד.

ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדוני. אם רצונכם וחפצכם לעשות חסד ואמת הגידו לי. ואם לאו הגידו לי.

ואפנה על ימין או על שמאל. על ימין זה ישמעאל. או על שמאל זה לוט. שאמר לו אברהם אם השמאל ואימנה (בראשית יג ט).

ויען לבן ובתואל. מרוב חציפותו קפץ בראש.

** מה' יצא הדבר.** מהיכן יצא. ר' ישמעאל ור' נחמיה אומרים מהר המוריה יצא.

לא נוכל דבר אליך רע או טוב. התינח רע. טוב למה. אלא הטוב לא מאלינו. אלא מה' יצא.

הנה רבקה לפניך. בזכות שאמר לך. ה' אלהי השמים הוא ישלח מלאכו לפניך (שם כד ז).

ותהי אשה לבן אדוניך. מיכן אמרו רז"ל מה' אשה לאיש.

ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו. הודה על בשורה טובה.

ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב. אלו נתן להם לשם קדושין. כי הראשונים לשם מתנה היו. מה טעם שאין אדם רשאי שיקדש אשה עד שישדך. ורב מנגיד על המקדש בלא משדכין.

ומגדנות נתן לאחיה ולאמה. רבנן אמרי קליות ואגוזים שהביא מארץ ישראל.

ויאכלו וישתו וגו' ויקומו בבקר ויאמר שלחוני לאדני. זש"ה כצינת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו (משלי כה יג).

ויאמר אחיה ואמה. ובתואל היכן הוא. ביקש לעכב וניגף בלילה. הה"ד צדקת תמים תיישר דרכו (שם יא ה). זהו אליעזר. וברשעתו יפול רשע (שם). זה בתואל. שבקש לעכב וניגף בלילה.

תשב הנערה אתנו ימים או עשור. ימים זו שנה. וכן הוא אומר מימים ימימה (ש"א א ג). או עשור. אלו עשרה חדשים.

ויאמר אליהם אל תאחרו אותי. עליו הכתוב אומר חזית איש מהיר במלאכתו (משלי כב כט).

ויאמרו נקרא לנערה. מיכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה.

ויקראו לרבקה ויאמרו לה התלכי עם האיש הזה. ר' חנינה בריה דרב אדא אמר היו מרמזין בה התלכי.

ותאמר אלך. על כרחכם שלא בטובתכם אלך.

וישלחו את רבקה אחותם ואת מנקתה. זו דבורה. שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה (בראשית לה ח).

ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה. א"ר חייא בפה היו מברכין. תדע לך שהרי לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה יצחק (קלא) שלא יהא אומות העולם אומרים תפלתנו עושה פירות. ואעפ"כ ארז"ל ברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך.

ותקם רבקה ונערותיה. קימה היתה לה. שיצאת מבית הפסול. והלכה לבית קדש.

ותרכבנה על הגמלים. א"ר לוי שכן דרך הגמלים שהן גדלין במזרח. רבנן אמרי מה גמל זו יש בו סימן טומאה וסימן טהרה. כך העמידה רבקה צדיקים ורשעים.

ותלכנה אחרי האיש. א"ר יוחנן מפני שאין ראוי לאיש להלוך אחרי אשה.

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי. הלך להביא את הגר שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני.

ויצא יצחק לשוח בשדה. אין שיחה אלא תפלה. שנאמר אשפוך לפניו שיחי (תהלים קמב ג).

ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל. ואתרכינת. המד"א כי יפול לא יוטל (שם לז כד).

ותאמר אל העבד מי האיש הלזה. רב ברכיה בש"ר חייא אמר. ראתה אותו הדור. כענין שנאמר רוץ דבר אל הנער הלז (זכריה ב ח).

ותקח הצעיף ותתכס. שנים נתכסו בצעיף וילדו תאומים. רבקה ותמר.

ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה. דם בתולים אם תזה עליהם מים מתאדמים. א"ר אלעזר כללותיה של תורה מרובין מפרטותיה. שאילו בא לכתוב כל מה שסיפר לו. היה כותב שנים או שלשה דפין.

ויביאה יצחק האהלה. כל הימים שהיתה שרה קיימת. היה הענן קשור פתח אהלה. כיון שמתה שרה פסק הענן. וכיון שבאת רבקה חזר כל המנהג של שרה. לכך נאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. וינחם יצחק אחרי אמו. וכתיב בתריה.