ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. א"ר יהודה לימדה תורה דרך ארץ. היינו דאמרי (רבנן) אינשי שיתין וחד כוכלי אמטויה לככא. דקל חבריה שמע. דקל אינש למינתיב איתתא רבא ולבתר אינתוב איהו. כדנא עבד אברהם. שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. בן ק"מ שנה היה אברהם אבינו כשנשא את קטורה. מאי קטורה. ר' אומר זו הגר. וא"ת מאי ויוסף. כענין ויוסף ה' לדבר אלי עוד (ישעיה ח ה). ומאי קטורה שקיטרה עצמה במצות ובמעשים טובים. ד"א קטורה תרגום קשורה. שאע"פ שכתוב בה ותלך ותתע לא נחשדה על בריה אחרת חוץ מאברהם. אלא חתומה כקנקן שהוא קשור וחתום.

ד"א ויוסף אברהם. ר' שמעון בן לקיש בשם בר קפרא אמר תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר. ישמעאל בן הגר הוא היה העיקר. ולפי שהיו בני קטורה לשון תוספות נתרבו. דכתיב ותלד לו את זמרן וגו'. כלם ראשי אומות הן. הכל שבעה הם עם ישמעאל. הוא שאמרו רבותינו ז"ל לומר בשעת המילה יחי הילד לאביו ולאמו. יהא אח לשבעה ואב לשמונה. אח לשבעה זה היה יצחק. שהיה אח לשבעה לבני קטורה עם ישמעאל. ואב לשמונה זה אברהם. שהוליד את יצחק ואלו השבעה. ואע"פ שיש בני אדם שאומרים אח לשבעה ואב לשמונה זה מנשה ואפרים שהקריבו ביום השביעי וביום השמיני בנשיאים. לקיים מה שנא' בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח כ).

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ר' יהודה אומר זו גבורה. ר' נחמיא אמר זו ברכה.

ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. אמר רבותינו בפרק חלק כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. כי בימי אלכסנדרוס מוקדן באו בני ישמעאל על ישראל לערער על הבכורה. דן עמהם גביהה בן פסיסה אמר להם מה אתם מבקשים א"ל כתיב בתורתכם כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים (דברים כא יז). ודין הוא שיטול פי שנים ישמעאל אבינו. אמר להם גביהה בן פסיסה אין אדם רשאי לחלוק נכסין לכל מי שהוא רוצה ולהשוות נכסיו לבניו. א"ל כן. אמר להם הא כתוב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות. באותה שעה השתיקם בבושת פנים.

וישלחם מעל יצחק בנו [בעודנו חי] קדמה. אמר להם כל מה שאתם יכולין להזריח הזריחו. שלא תכוו בגחלתו של יצחק.

ואלה [ימי] שני חיי אברהם. ראה את יעקב אבינו בן ט"ו שנה.

ויגוע וימת. א"ר אליעזר חסידים הראשונים נתייסרו בחולי מעיים. כעשרה ימים. כעשרים יום. לומר לך שהחולי מעיים ממרק עונות.

ושבע מלמד שהקב"ה מראה לצדיקים שכרן בשעת מיתתן ונפשם שבעה והם ישנים. ג' נאמר בהם שיבה טובה. אברהם ודוד וגדעון.

ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. שחלק לו כבוד ישמעאל ליצחק.

אל מערת המכפלה. שהיתה כפולה בדמים כשתי שדות אחרות.

השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו. ל"ח שנה משמתה שרה עד שמת אברהם. דכתיב ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. ואברהם חי קע"ה. היה אברהם בן קל"ז כשמתה שרה. ומה היה לו להזכיר את שרה. ללמדך שכל מי שגמל חסד לשרה. זכה לגמול חסד לאברהם.

ויהי אחרי מות אברהם. א"ר סימון כל מקום שנאמר ויהי אחרי מות [חזר העולם לאחוריו. ויהי אחרי מות] אברהם מיד וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים (בראשית כו טו) ויהי אחרי מות משה (יהושע א א). פסק המן וענני כבוד והבאר. ויהי אחרי מות יהושע (שופטים א א). נתגרו בהם יתירות הארץ הכנעני שהותירו. ויהי אחרי מות שאול (ש"ב א א). ופלשתים נלחמים.

ויברך אלהים את יצחק בנו. להעמידו על מתכונת אביו.

ואלה תולדות ישמעאל. לא פסל את הראשונים. א"ר לוי בש"ר חייא ב"ר חנינא למה נמנו שנותיו של ישמעאל. כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב. בן כמה שנים נתברך. מפורש במס' מגלה. שבאותו פרק שנתברך יעקב אבינו מת ישמעאל. דכתיב וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה (בראשית כח ט). וכל ימי ישמעאל קל"ז. שקדם ישמעאל ליצחק י"ד שנים. וששים שנה ליצחק עד שנולד יעקב. הרי ע"ד. נשארו מקל"ז שנה ס"ג שנה. למדנו כי בן ס"ג שנה היה יעקב אבינו כשנתברך. ועסק י"ד שנה בתורה בבית עבר. עד שלא הלך לחרן. הרי ע"ז שנה בעמדו על הבאר. מיכן ואילך חשוב לשני יעקב שאמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (בראשית מז ט). כיצד כשבא אל לבן היה בן ע"ז. וי"ד בשתי נשיו בבית לבן. וכתיב ויוסף בן שלשים שנה (שם מא מו). ושבע שנים של שובע. ושנתים של רעב. ע"ז וי"ד ושלשים של יוסף ותשע עד שבא יעקב אל פרעה. הרי שלשים ומאת שנה. מיכן למדנו שלמד אבינו יעקב תורה י"ד שנים בבית עבר.

ד"א למה נמנו שנותיו של ישמעאל. לפי שבא מדקדקו של מדבר לגמול חסד לאברהם אבינו.

סליק פרשת חיי שרה.

כתוב טוב ינחיל בני בנים וצפון לצדיק חיל חוטא (משלי יג כב). טוב. זה אברהם אבינו. שהנחיל כל אשר לו ליצחק. שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. וצפון לצדיק. זה יצחק אבינו. שנאמר בו האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק (בראשית מח טו). חיל חוטא. חילו של ישמעאל. ושל בני הפילגשים. שנא' כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק (שם כא י). ולבני הפילגשים אשר לאברהם. נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי (שם כה ו).

ואלה תולדות יצחק. ו' הוסיף. כצדקתו של אברהם כך צדקתו של יצחק.

אברהם הוליד את יצחק. כל מי שרואה מעשיו הטובים של יצחק היה אומר בודאי אברהם הוליד את יצחק. אבל התולדות אחרות אין בהם ממש.

ד"א כל מי שהיה רואה את יצחק שהיה דומה לאביו. היה אומר אברהם הוליד את יצחק.

ד"א אברהם הוליד את יצחק. כי לאחר שנימול ונקרא אברהם נולד לו יצחק.

ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי. מהו הארמי. א"ר יצחק אם ללמד שמארם נהרים בא. כבר נאמר מפדן ארם. ומה ת"ל בת בתואל הארמי. ועוד שכתוב אחות לבן הארמי. כיון שכתוב בה בת בתואל הארמי אני יודע שגם לבן בנו ארמי. אלא אביה רמאי. ואחיה רמאי. ואנשי מקומה רמאין. וזאת הצדקת יוצאה מביניהן כשושנה בין החוחים.

לו לאשה. ראויה לו הצדקת נישאית לצדיק.

ויעתר יצחק לה'. מהו לשון עתירה. הרחת שמהפכין התבואה בגורן קורין עתירה. ללמדך כשם שעתר זה. מהפך את התבואה ממקום למקום. כך תפלתן של צדיקים מהפכין את הגזירה הרעה לטובה.

** ד"א ויעתר יצחק.** כמו ויחתר. כי עי"ן וחי"ת משמשין. (לה) כמו עשקה לי ערבני (ישעיה לא יד). והוא חשקה וכאלה הרבה. שהיה חותר בתפלתו כאדם שחותר לו בקיר לפתוח לו פתח.

לה'. לשם שקרא אברהם אבינו. שנאמר ויקרא שם אברם בשם ה' (בראשית יג ד).

לנכח אשתו. מלמד שהיה מתפלל לפני הקב"ה. רבונו של עולם כל בנים שאתה עתיד ליתן לי. לא יהיו אלא מהצדקת הזאת. וכן היא אמרה. כל בנים שאתה עתיד ליתן לי. לא יהיו אלא מן הצדיק הזה.

כי עקרה הוא. עקרה היתה מיטרין שלה.

ויעתר לו ה'. שכשם שיצחק אבינו היה מחתר לפתוח לו פתח רחמים. כך הקב"ה היה שמח לפתוח לו פתח לעשות רצון צדיק. לכך נאמר ויעתר לו ה'.

ויתרוצצו הבנים. היו מחתכין בתוך הבטן. כענין שנאמר ותרץ את גלגלתו (שופטים ט נג). סימן לדורות. זה רץ להרוג את זה. וזה רץ להרוג את זה. כדברי ר' יוחנן. ור"ש בן לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה. וזה מתיר צוויו של זה. כיצד זה אוסר את יום השבת. וזה אוסר את יום ראשון. זה אוסר את החזיר. וזה מתירו. לכך נאמר ויתרוצצו. שתי מלות הן. ויתר ציוויו.

ותאמר אם כן למה זה אנכי. ר' חגי בש"ר יצחק אמר מלמד שהיתה רבקה אמנו אומרת לנשים. כלום הגיע לידכם כזה הצער בהריון ויאמרו לה לאו. ותאמר אם כן למה זה אנכי. מצטערת מכל הנשים.

** ד"א למה זה אנכי.** למה לי ללדת שנים עשר בזה העיבור. ז"ה בגימ' שנים עשר.

ותלך לדרוש את ה'. לבקש רחמים על עיבורה.

** ע"א ויתרוצצו.** לשון מריצה. כשהיתה רבקה עוברת אל מקום מקודש כגון בית הכנסת ובית המדרש. היה מפרכס יעקב לצאת. וכשהיתה עוברת לפני מקום שיקוץ. כגון אשירה וע"ז. היה עשו מפרכס לצאת.

ותלך לדרוש את ה'. להקריב קרבן.

ויאמר ה' לה. על ידי מלאך.

שני גוים בבטנך. קרינן גוים וכתיב גיים. יו"ד מתחלף באל"ף. כמו צבאים צבוים. ומשמע גאים. זה מתגאה כנגד זה. וזה מתגאה כנגד זה.

ד"א שני גאים. שאין לך באומות שאין מקבלין מרות כישראל ועשו.

ושני לאומים ממעיך יפרדו. (נ) א"ר ברכיה מיכן שנולד יעקב מהול.

ושני לאומים שעד שהיו בבטן כתוב וידו אוחזת בעקב עשו. ומן המעיים נפרדו זה מזה.

ולאום מלאום יאמץ. כל זמן שישראל בגדולה. עשו בעבדות. דכתיב (נא) ותהי אדום עבדים לדוד (ש"ב ח יד). וכל זמן שעשו בגדולה. ישראל משועבדים. שנא' היו צריה לראש אויביה שלו (איכה א ה). ואומר ועבדת את אויביך (דברים כח מח).

ורב יעבד צעיר. יעבוד קרי וכתיב יעבד. א"ר הונא אם זכה יעקב רב יעבוד צעיר. ואם לאו יעבוד הצעיר את הרב. וכה"א והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך (בראשית כז מ).

וימלאו ימיה ללדת. לעיבור תשעה.

והנה תומם בבטנה. תאומים קרינן וכתיב תומים. לפי שיעקב בלבד היה תם ולא עשו. אבל בתמר כתיב תאומים (בראשית לח כז). ששניהם צדיקים היו.

ויצא הראשון. למה יצא עשו בראשונה. כדי שיצא עמו כל טינוף הדמים. המשיל ר' אבהו משל. לשכיר המרחץ שנכנס תחלה לשטוף המרחץ. ואח"כ נכנס אדוניו.

ד"א ויצא הראשון. למה יצא ראשון. לפי שנחל העוה"ז שהוא ראשון מן העוה"ב. וכדי שיפרע ממנו הקב"ה שהוא ראשון ואחרון. דכתיב אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא (ישעיה מא ד).

ע"א למה ראשון. טפה הראשונה של יעקב היתה. שכן א"ר יוסי לההיא מטרונית שכל מי שהוא שם שתי מרגליות בשפופרת. האחרונה היא יוצאת ראשונה. לכך יצא יעקב אחר עשו.

אדמוני. שהוא שופך דמים. יבא אדמוני ויפה עינים. ויפרע ממנו. דכתיב ויך את אדום שנים עשר אלף (תהלים ס ב). וכתוב אחד אומר שמונה עשר אלף (ש"ב ח יג. דה"א יח יב). אלו אשר הכו יואב עם עבדי דוד. וכל ימי דוד לא היה מלך באדום אלא נציבים בלבד. שנא' ומלך אין באדום נצב מלך (מ"א כב מח).

כלו כאדרת שער. שלא היה בו מקום חלק.

** ע"א כלו כאדרת שער.** הה"ד כעור מן אדרי קיט (דניאל ב לה).

ויקרא שמו עשו. על שם הגוף שיצא עשו כאיש בעל שער.

** ד"א עשו לשון עשב.** שהיה דומה לבהמה שהיא אוכלת עשב.

ד"א שהיה מלא שער כשדה שהיא מלאים עשבים.

ד"א עשו עשוי להיות שוא. ודתו שוא.

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. ללמדך שממשלת יעקב אחר ממשלתו של עשו.

ויקרא שמו. הקב"ה קראו יעקב י' על שם וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). ע' על שם בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה (דברים י כב). ק' על שם ק"ג ברכות שקיבל מאביו. מן ויתן לך עד ברוך (בראשית כז כח כט). מאה ושלש אותיות. חוץ מן אורריך ארור. אלו ק"ג אותיות של פסוק. המאה כנגד ק' של יעקב והג' כנגד אמו. ב' שנתברך ע"י שתי אחיות.

ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. היה אברהם בן ק"ס. וראה את יעקב אבינו בן ט"ו שנה יושב באהל של תורה. לכך פתחנו טוב ינחיל בני בנים (משלי יג כב). לפי שזכה אברהם אבינו להנחיל דרך מצות וחקים לבן בנו. לפיכך לא נפסקת מעולם מבני בניהם. שנאמר לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו' מעתה ועד עולם (ישעיה נט כא).

ויגדלו הנערים. ר' פנחס בשם ר' לוי אמר עשו ויעקב דומים לעצבונית והדס שהיו גדלין זה על גב זה. וכיון שהגדילו זה נתן ריחו וזה חוחיו. כך כל י"ג שנה לא היו ניכרין מעשיהן. כיון שהגדילו ניכרין מעשיהן זה איש תם. וזה איש יודע ציד. א"ר אלעזר ב"ר שמעון צריך אדם להטפל בבנו להעסיקו בתורה ובמצות עד י"ג שנה. מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה.

ויהי עשו איש יודע ציד. בבית.

ואיש שדה. בחוץ.

ויעקב איש תם יושב אהלים. שני אהלים בית מדרשו של שם. ובית מדרשו של עבר. אמר הקב"ה את פתחת באהלים. בזכותך אשוב שבות בניך. דכתיב הנני שב (את) שבות אהלי יעקב ומשכנותיך ארחם (ירמיה ל יח).

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. כי כל מה שהיה מצייד היה מביאו לו לאכול.

ורבקה אוהבת את יעקב. שהיה שומע לקולה. לא אמר אהבה את יעקב אלא אוהבת. בכל יום ויום מתוספת לו אהבה על אהבתו.

ויזד יעקב נזיד. ובשל יעקב תבשילא. ולא פירש מה היה. כשהוא אומר למטה לחם ונזיד עדשים. למדנו שהתבשיל ההוא היו עדשים. ומה היה לו ליעקב אבינו לבשל עדשים באותו יום. ארז"ל באותו היום הלך אברהם אבינו לבית עולמים. הלך יעקב לבשל עדשים. דבר שמנחמין בו את האבלים. ארז"ל מפני מה מנחמין האבלים בבצים. לפי שכשם שאין פה לביצה שהיא עגולה. כך אסור לאבל להרבות דברים. שנא' וידום אהרן (ויקרא י ג). ואומר ישב בדד וידום (איכה ג כח). וכשם שהביצה מגולגלת. כך המיתה גלגל הוא של עולם. דור הולך ודור בא ומתחלה היה מנחמין בעדשים. לפי שאין לעדשים פה. כמו לאפונים ולפולים. ולשאר מיני קטניות. ועוד שהוא עגול ומתגלגל.

ויבא עשו מן השדה והוא עיף. רבנן משום ר' סימון אמרו את מוצא באברהם שחי קע"ה שנים. ויצחק ק"פ. אלא אלו ה' שנים שמנע הקב"ה מחייו של אברהם למה. מפני שבא עשו מן השדה באותו היום על נערה המאורסה. כתיב הכא מן השדה. וכתיב התם ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה (דברים כב כה). וגם הרג את הנפש. כתיב הכא והוא עיף. וכתיב התם כי עיפה נפשי להורגים (ירמיה ד לא). וגם גנב. כתיב הכא ויבא. וכתיב התם אם גנבים באו לך (עובדיה א ה). ועבד ע"ז וכפר בעיקר. דכתיב הנה אנכי הולך למות. ולמה זה לי בכורה. מכלל דכפר ואמר שאין דין ואין דיין.

למה זה לי. ואין זה אלא הקב"ה. שנא' זה ה' קוינו לו (ישעיה כה ט). אמר הקב"ה אני הבטחתי לאותו הצדיק תקבר בשיבה טובה. ואם רואה את בן בנו. עובר ה' עבירות ביום א'. היכן שיבה טובה. לפיכך נחסרו משנותיו חמש שנים.

ויאמר עשו אל יעקב. הלעיטני נא. מה לשון הלעטה. א"ר יצחק פצה פיו כגמל. אמר לו אפתח פי ואתה הלעיטני. והוא לשון משנה. דתנן אין אובסין את הגמל. אבל מלעיטין אותו. במס' שבת. כי כשרוצין ללכת בדרך ממלא את הבטן של גמל מאכלים כדי שתהלך הרבה ימים בלא מאכל. (צג) כן מפורש במס' שבת בפרק אחרון. איזה היא הלעטה. ואיזה היא המראה. א"ר יהודה המראה במקום שאינה יכולה להחזיר. הלעטה במקום שיכולה להחזיר. ור' חסדא אמר אידי ואידי במקום שאינה יכולה להחזיר. המראה בכלי. והלעטה ביד. ואין לו דומה במקרא.

ד"א הלעיטני נא. לשון דבר לעו (איוב ו ג). והוא לשון הבלעה.

מן האדום האדום. הם העדשים. ולמה שני פעמים האדום האדום. מפני שהוא אדום. דכתיב אדמוני. ותבשילו אדום שאהב את העדשים. וארצו אדומה. דכתיב ארץ אדום (במדבר כ כג). וגבוריו אדומים. דכתיב מגן גבוריהו מאדם (נחום ב ד). והקב"ה שהוא צח ואדום. [דכתיב דודי צח ואדום] (שה"ש ה י). נפרע ממנו בלבוש אדום. דכתיב מדוע אדום ללבושך (ישעיה סג ב).

ויאמר יעקב מכרה כיום. מהו כיום. מה היום הולך ואינו חוזר. אף מכירתך קיימת בלא חרטה ובלא חזרה.

ד"א כיום. בפרהסיא.

את בכורתך לי. שאילה מה ראה יעקב אבינו לומר לעשו מכרה כיום את בכורתך לי. תשובה לפי שראהו רשע ואמר (צד) לעולם חייב האח לכבד את אחיו הבכור. וזה רשע אין ראוי לכבדו. אקח ממנו הבכורה. ליכנס ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ורז"ל אמרו לפי שלא הוקם המשכן. עבודה מותרת בבכורות משהוקם המשכן עבודה בכהנים. וכדי שלא תהא עבודת הקרבנות נעשית ע"י רשע. לפיכך השתדל יעקב ליקח ממנו הבכורה. דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך (יחזקאל לה ו). וכי עשו שונא הדם היה. והלא רשע רוצח היה. אלא ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא אמר זה דם מילה שכפר בה. ר' לוי בשם ר' שמואל אמר זה דם הקרבנות שכפר בהן. שנא' למה זה לי בכורה. ס"א כי הבכורה שהבטיח הקב"ה לאברהם. לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית יב ז) והיה לעשו ליטול פי שנים בארץ כנען. וקנאה אבינו יעקב ממנו. כי לא היה עשו מאמין שהקב"ה עתיד ליתן הארץ לזרע אברהם. לפיכך מכרה בנזיד עדשים.

ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות. כי אמר בלבו אין עולם אחר.

ולמה זה לי. למה לי לא אמר אלא למה זה לי. כלומר אין לי חלק בהקב"ה שנקרא זה אלי ואנוהו (שמות טו ב).

בכורה. שכפר ולא היה חושש אלא בדבר שלפניו. אבל בדבר עתיד לא היה מאמין.

ויאמר יעקב השבעה לי כיום. לפיכך הלך אל ארץ מפני יעקב אחיו. מפני השבועה שנשבע לו.

ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך. ר' לוי אמר יצא מעולמו.

ויבז עשו את הבכורה. את לרבות תחיית המתים. שביזה גם תחיית המתים. ויש אומרים מן האדם האדום הזה. כי גם זהובים שאל לו עשו במכירת הבכורה. כי בתבשיל לבד לא היה נותן לו. ומה שכתוב ויאכל וישת ויבז מאחר שנתן לו הממון האכילוהו והשקהו. ויבז עשו את הבכורה. מיד ויהי רעב בארץ.