ויהי רעב בארץ. לפי שמת אברהם אבינו בא רעב לעולם. כי מפני הרעה נאסף הצדיק.

מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם. כי אותו היה על נסיון לרדת מצרימה וזה לא בא על נסיון. אלא להודיע כי מפני הרעב נאסף הצדיק מן העולם.

וירא אליו ה'. ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אומר אליך. שכן שכונה. ד"א עשה שכונה בארץ זרע ונטע אילנות.

גור בארץ הזאת. א"ר הושעיא אמר לו הקב"ה אתה עולה תמימה. מה עולה יוצאה חוץ לקלעים נפסלה. אף אתה אסור לצאת חוצה לארץ.

ד"א גור בארץ הזאת. לפי שהיה יצחק הולך ממקום למקום לכן אמר גור.

ואהיה עמך. להושיעך מן האויבים.

ואברכך. במזונות.

הארצות האל. הקשות שהיו האומות חזקות.

** ד"א האל.** מקצתן אבל לעתיד לבא אתן את השאר. שנא' וירד מיד עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים עב ח).

והתברכו בזרעך כל גויי הארצות. כשם שאמר לאברהם כך אמר ליצחק. שבזכות ישראל העולם עומד כדי שיעסקו בתורה. (ו) שנא' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה). והברית זו תורה. שנא' והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח).

עקב אשר שמע אברהם בקולי. שאמרתי לו לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב א).

וישמר משמרתי. עשה משמרת למשמרתי. שצויתי לאדם הראשון על ע"ז. והוא ביטל את צלמי אביו.

מצותי. דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (שם יח יט).

ד"א מצותי. אלו ז' מצות שנצטוו בני נח ע"ז וג"ע וש"ד וגזל ואבר מן החי ודינין וברכת ה'. כדמפורש לעיל על ויצו ה' אלהים על האדם (בראשית ב טז).

חקותי. (ט) אלו י"ג בריתות של מילה חוק ברית ח' ימים. וחוק ברית מקנת כסף. וחוק ברית יליד בית. יש נימול לשמונה ויש נימול ליום אחד כדמפורש לעיל.

ומנין שהמילה נקראת חוק. שנאמר אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק (דה"א טז יז).

ותורותי. שהיה מורה חטאים בדרך. שנאמר ויקרא אברהם בשם ה' אל עולם (בראשית כא לג).

ד"א ותורותי. תורת הציווים. ותורת הדעת. כענין שנא' באיוב. אם נפתה לבי על אשה (איוב לא ט). אם אראה אור כי יהל (שם שם כו) אם אראה אובד מבלי לבוש (שם שם יט). אם הניפותי על יתום ידי (שם שם כא). אם כחה אכלתי בלי כסף (שם שם לט). אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון (שם ל כה).

וישב יצחק בגרר. דכתיב גור בארץ הזאת. וישב יצחק במקום שישב אביו.

וישאלו אנשי המקום לאשתו. כמו בשביל אשתו. לו שאלו. אבל לא לאשתו.

ויאמר אחותי הוא. כדרך אביו. אבל הפרש היה בין מעשה אברהם למעשה יצחק. כי אברהם בכניסתו למקום נלקחה שרה. אבל ביצחק לא נלקחה רבקה כלל. כי למודים היו מן אברהם. שאמר המלאך לאבימלך השב (את) אשת האיש כי נביא הוא (בראשית כ ז). נביא הוא ממך למד אכסני בא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו. או על עסקי אשתו ואחותו שואלין אותו. לפיכך לא נלקחה רבקה עתה לאלתר עד שנתברר לו הדבר מדעתו שאשתו היא.

ויהי כי ארכו לו שם הימים. יש אומרים אריכות הימים. וי"א ימי הקיץ שהימים ארוכים. והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו.

ויקרא אבימלך ליצחק. לדעת על מה אמר אחותי היא.

ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך. מה אחד. המיוחד שבעם הוא המלך.

והבאת עלינו אשם. שהאשם בא על מעילת השוגג. אבל באברהם כתיב כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (בראשית כ ט). כי באברהם פשע. דכתיב וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה (שם שם ב). אבל רבקה לא לקחה לאלתר. והיה בדעתו לשדך עליה כדרך המלכות. והוא שוגג בדבר. כי בחזקת פנויה היה משדך עליה. לכך נאמר אשם.

ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה. לשום היזק בעולם. כמו אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו (דה"א טז כב).

ויזרע יצחק בארץ ההוא. א"ר חלבו אע"פ שהארץ היתה קשה.

וימצא בשנה ההוא מאה שערים. אע"פ שהשנה ההיא שנת רעבון כל שכן בארץ טובה ובשנה טובה.

מאה שערים. על חד בשיעורו מצא מאה. ומפני מה מדדו אותה. מפני המעשרות. שכן מצינו באברהם. דכתיב ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). וביעקב כתיב עשר אעשרנו לך (שם כח כב). וביצחק מצינו ויברכהו ה' תיכף למעשרות ברכה. וכן הוא אומר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די (מלאכי ג י).

ויגדל האיש וילך הלך וגדל עד כי גדל מאד. ג' גדולים. שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כסף וזהב של אבימלך.

ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה. אלו העבדים והשפחות.

ויקנאו אותו פלשתים. היינו דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

וכל הבארות אשר חפרו וגו' סתמום פלשתים. מפני הקנאה.

ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. ולהלן הוא אומר לאביו. הנה ארצי לפניך כטוב בעיניך שב. (בראשית כ טו). וכאן אומר לך מעמנו. הוא שארז"ל רשעים אומרים הרבה ואפי' מעט אין עושין.

וילך משם יצחק. הרחיק עצמו מן המחלוקת. וכה"א לך מנגד לאיש כסיל (משלי יד ז).

וישב יצחק ויחפר את בארות המים. מיעוט בארות שתים.

ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים.

ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה.

ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה. הרי ה' כנגד ה' חומשי תורה שנקראו באר מים חיים.

ויעל משם באר שבע. מקום שאמר לו הקב"ה לך לך אל ארץ המוריה (בראשית כב ב).

וירא אליו ה' בלילה ההוא. מקום מזומן לחזיון.

אל תירא. שהיה מתיירא שהתחילו האומות לקנאות בו. בעבור אברהם עבדי ששמע לקולי. כשאמרתי לך לך אל ארץ המוריה. ולא הרהר אחר מדותי.

ויבן שם מזבח ויט שם אהלו. קבע מקום לאהלה של רבקה.

ואבימלך הלך אליו מגרר. מגרר בבשרו. כלומר שהיה מגרר עצמו מן הצרעת שעלו בו צמחים.

ואחוזת מרעהו. התרגום מפרש וסיעת רחמוהי. ר' יהודה אומר אחזת היה שמו של מרעהו. כמו ויתנה למרעהו (שופטים טו ו).

ופיכול שר צבאו. ללמדך שהוא היה אבימלך שהיה בימי אברהם. כי הנה אומר ופיכול שר צבאו. ושם אומר ופיכול שר צבאו (בראשית כא כב). הוא שאמר דוד. ואויבי חיים עצמו (תהלים לח כ).

ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי. לא החניפם בדברים. אלא בדברי תוכחות אמר לו. (ל) כמו שנא' באברהם והוכח אברהם את אבימלך (בראשית כא כה). שמתוך התוכחות באה האהבה.

ויאמרו ראה ראינו. ראינו מעשיך. ראינו מעשה אביך. אשרי לבן שממלא מקום אבותיו.

תהי נא אלה בינותינו. כמו שהיתה בין אבותינו. לפי שהוצרך לומר על אברהם. אמר גם הוא על אביו. ואמר אבותינו כי אמר בינינו ובינך.

בינותינו. אלו שמתו. בינינו ובינך. אלו החיים.

אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך. דכתיב הנוגע באיש הזה ובאשתו.

רק טוב. רק מיעוט. מלמד שלא עשה עמו טובה שלמה שאמר לו לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד.

אתה עתה ברוך ה'. שמוצלח אתה בכ"מ בין עמנו ובין זולתינו.

ויעש להם משתה. זש"ה ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם (תהלים מא יא). שכבר אמר דוד אם גמלתי שולמי רע (שם ז ה). אלא אשלמה להם טובות.

וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו. חידשו שבועת אברהם אבינו.

וילכו מאתו בשלום. הם אמרו ונשלחך בשלום. והוא אמר להם בשלום.

ויהי בעת ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו. הוא הבאר שכתוב למעלה ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים.

ויקרא אותה שבעה. על שם השבועה שנשבעו.

ויהי עשו בן ארבעים שנה. דכתיב כי חיוה רביעאה שראה דניאל ולא זכר שמה. והיא משניה מן כל חיותא (דניאל ז ז). הוא דמות חזיר. ולפי שהיה משוקץ לא זכר שמה דניאל. והוא מלכות אדום שנמשלה כחזיר. שנא' יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ יד). ולמה נמשלה מלכות אדום לחזיר. אלא מה חזיר מפסע טלפיו בשעת שהוא רובץ. כלומר ראו שהוא טהור. כי מפריס פרסה הוא (ויקרא יא ז). והכל אומרים והוא גרה לא יגר טמא הוא (שם שם). כך מלכות אדום הרשעה גוזלת וחומסת ומפזרת מעותיה. כלומר שהוא עושה חסדים. ועליו הכתוב אומר וחסד לאומים חטאת (משלי יד לד). הוא מעשה אביהם עשו הרשע. שכל הימים היה מצייד נשי האנשים ומענה אותן. וכיון שהגיע לארבעים שנה. רצה לדמות עצמו ליצחק אביו. שכשם שנשא יצחק אביו אשה למ' שנה. כן גם הוא נשא אשה למ' שנה. אבל לא הואיל כלום. לפי שכל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו.

ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילון החתי. נשים שמאס אברהם. דכתיב לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני (בראשית כד ג). יהודית ובשמת. שמותיהן נאין ומעשיהם כעורין.

ותהיין מרת רוח. ליצחק תחלה. ואחר כך לרבקה. שהיה בן קדושים ומקפיד על ע"ז.