ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. מלמד שהכעס מסלק את המאור. דכתיב ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה. העיקר ליצחק. מה כתיב בתרי' ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו. א"ר חנינא בר פפא למה כהו עיניו של יצחק. כדי לברך את יעקב.

ד"א ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו. א"ר יוסי ב"ר סימון אברהם אבינו תבע זקנה. אמר לפניו רבש"ע אב ובן יהיו נכנסין במקום ואין אדם יודע למי מכבד עטריחו בזקנה. כדי להבין בין אב לבן. א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת ממך אני מתחיל. דכתיב ואברהם זקן בא בימים (שם כד א). יצחק אבינו תבע יסורין. אמר לפניו רבש"ע אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו. מתוך שאתה מביא עליו יסורין. מתמרקין עונותיו. א"ל הקב"ה היה אתה תחלה. דכתיב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. יעקב תבע חולי. אמר לפניו רבש"ע אדם מת בלא חולי ואינו מחשב את בניו. מתוך שהוא חולה שנים ושלשה ימים הוא מיישב בדעתו ומחשב את בניו. אמר לו הקב"ה היה אתה תחלה. הה"ד ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (בראשית מח א).

ותכהין עיניו מראות. ותכהין העינים. שכן נקראו העינים לשון נקבה.

ותכהין עיניו מראות. א"ר אלעזר בן עזריא מראות ברעתו של עשו הרשע.

** ד"א מראות.** על עסק שראה השכינה בשעת העקידה. לפיכך בעת זקנתו כהו עיניו.

ויקרא את עשו בנו הגדול. וכן רבקה קראה אותו גדול. דכתיב בנה הגדול. אבל הקב"ה קראו קטן. שנא' הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד (עובדיה א ב). אבל לכשיהיה מפלתו כתוב וטבח גדול בארץ אדום (ישעיה לד ו). א"ר ברכיה לקביל תורא סכינא.

ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. הה"ד כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו (משלי כו כה). תועבה אחת היא הכשפנות ובה שבע תועבות. דכתיב לא ימצא בך וגו' קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים (דברים יח י יא). שבע תועבות מעשר הרי שבעים.

ויאמר הנה נא זקנתי. כיון שיגיע אדם לזקנה ידאג מן המיתה.

לא ידעתי יום מותי. שבעה דברים נעלמים מן האדם. המיתה. שנאמר כי לא ידע האדם את עתו (קהלת ט יב). ומה בלב חברו. שנא' אני ה' חוקר לב (ירמיה יז י). ועומק הדין. שנא' כי המשפט לאלהים הוא (דברים א יז). וולד שבמעי אשה. דכתיב כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה (קהלת יא ה). עצמים. כמו ועוצם עיניו (ישעיה לג טו). זה הילד שבבטן ובמה הוא משתכר. שנא' מתת אלהים הוא (שם ג יג). ואימתי מלכות אדום נופלת שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיה סג ד). ואימתי גאולה באה. שנא' אני ה' בעתה אחישנה (שם ס כב). א"ר יהושע בן קרחה כיון שהגיע אדם בפרק אבותיו ידאג כן המיתה.

ועתה שא נא כליך. שלא תאכילני נבלות וטרפות.

** ד"א שא נא כליך.** שלא תאכילני גזל וחמס.

ד"א שא נא כליך. זה מלכות בבל שנאמר הכלים הביא בית האוצר (דניאל א ב). תליך זה מדי. שנאמר ויתלו את המן (אסתר ז י). וקשתך. זה יון. דכתיב כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון (זכריה ט יג). (כג) וצא השדה. זה אדום. שנא' ארצה שעיר שדה אדום (בראשית לב ד). רמז לו המלכיות. כשם שרמז לאברהם אבינו בבתרים. וצודה לי צידה. ציד קרינן וצידה כתיב. מיכן רמז להלכות שחיטה חמשה. שהיה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. כנגד ה' של צידה.

א"ר יהודה אמר רב כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואלו הן הלכות שחיטה שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. וכיצד הוא שהיה. שאם בא הטבח לשחוט. ונתמרמרה הבהמה או החיה או העוף. ונפלה המאכלת מיד הטבח. או שנפל לו כנף בגדו על ידו. או הגביה את צוארה משעה שהתחיל לשחוט. ונתאנס השוחט בכל ענין אונס שבעולם. ושהה כדי שחיטה דקה לדקה. וגסה לגסה. וכן שהה שיעור שחיטת עוף לעוף. ואח"כ גמר את השחיטה. זו היא שהיה. דרסה. כגון שחתך הראש בבת אחת. ולא הוליך ולא הביא. חלדה. שדקר הסכין בין סימן לסימן. ובין וושט לקנה ונשחט. הגרמה. כגון ששחט סמוך לראש משיפוי כובע ולמעלה. עיקור. כגון ששחט סמוך לכותל ודחפה הבהמה ברגליה בכותל. ומכח הדחיפה נתעקרו הסימנים מן הראש או שניהם או אפילו אחד מהן. כל אלו נקראין נבלות שנתנבלו בשחיטה. כשם שהמתה קרויה נבילה. כן משנשחטה שלא כדברי החכמים שנמסר להם מפי משה רבינו מפי הגבורה קרויה נבילה. וכן בהמה המסוכנת שנשחטה אם לא פשטה יד ורגל. שחכמנו שנו במשנתינו עד שתפרכס ביד וברגל או עד שתכשכש בזנבה. אחד בהמה דקה. כגון הצאן. ואחד בהמה גסה כגון הבקר. בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה. שאינה אלא הוצאת נפש. בד"א שהיתה בחזקת מסוכנת. אבל אם היתה בחזקת בריאה. אפי' לא היה בה אחד מכל אלו הסימנין כשרה. אין שוחטין לא לתוך הימים. ולא לתוך נהרות. ולא לתוך הכלים. אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים עכורין. ובספינה ע"ג הכלים. או ע"ג דופני הספינה. והיא שותת למים. אין שוחטין בגומא. אבל עושה אדם גומא בחצרו כדי שיכנס הדם לתוכה. השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה. או רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה כגון אחד ורובו של חברו כשרה. (לו) אבל בעוף אם שחט חצי קנה וחצי וושט נבילה. דבעינן רובו דחייה. אם צריך אדם לדם הצפור לא ישחוט. ואם שחט צריך לכסות את הדם. כיצד יעשה עוקרו או נוחרו. ואחד ששנינו בעוף או וושט או קנה. ר' יהודה אומר עד שישחוט את הורידין. וכן ראוי להזהר בשחיטתו שיצא הדם בטוב ולא יהא נבלע באברים. והזהיר הרי זה משובח. אבל הבהמה לא נפסלה משום וורידין שלא נחתכו. וכל הצואר כשר לשחיטה. עד כנפי הריאה. אמר רבא שלשה מדות בסכין. אוגרות לא ישחוט. ואם שחיטה שחיטתו פסולה. מהו אוגרות. א"ר אלעזר אוגרות משתי רוחות שבין בהליכה ובין בהבאה פוגם. מסוכסכת מרוח אחת. אם שחט שחיטתו כשרה. עולה ויורדות מותר לשחוט בה לכתחלה. כגון סכין שנתעכל ובמקום אחד גבוה ואין בו פגימה כדי שתחגור בה צפורן כשר לשחוט בה לכתחלה. אמר ליה ר' אחא בריה דרב אויא לרב אשי דמייא לסאסא מאי. פי' כי סאסא דשבולתא הוא סכין חדש ולא נעשה בה מלאכה. שיחליק הברזל אלא כמו השבולת של שעורים שהיה מתעכלת בו כך זה הסכין. ומסקנא מותר לשחוט בו. וצריך להראות הסכין לחכם או לגדול ממנו. ובדיקנא ליה הסכין אבשרה ואטופרא ואתלת רוחתא בצדדין ובחידודו. ומי ששחט ונמצא סכינו פגום. חיישינן שמא בעצם של מפרקת נפגם וכשר. והני מילי בזמן שבדקו קודם שישחוט והיה שלם. אבל אם לא בדק קודם לכן אסור באכילה. ומי ששחט ולא בדק בין בהמה לבהמה ובין עוף לעוף. הראשון כשר וכולן נבילות. והטבח שנוטל שכר אפי' פרוטה ומעלה. דין הוא שחייב לשלם משלו. מפני שהוא כשומר שכר. וכן מפורש בב"ק בפרק הגוזל. ההוא טבחא דלא סר סכינא שמתיה רבא בר חיננא ועבריה. ואכריז אבישריה דטריפה הוא. השוחט בלילה שחיטתו כשרה. וצריך השוחט לבקר את שחיטתו אחר השחיטה אם שחט בטוב. אדם שוחט עוף צריך לכסות דמו. שיתן עפר מלמטה ועפר מלמעלה. ולא יכסה לא ברגלו ולא בשום דבר. אלא במה ששחט יכסה. ואם יש צייד אומן בודק ושוחט דרך הילוך החץ ומותר. כי הא דרבא בדיק ליה גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה עופא בהדי דפרח ואע"פ שעשו היה יורה חצים. לא היה מטריף הבהמות והחיות והעופות ומאכיל לצדיק אלא כדרך שישראל שוחטין לכך נאמר צידה. וצריך לברך קודם השחיטה בא"י אמ"ה אקב"ו על השחיטה. בין לבהמה בין לחיה בין לעוף. ואם שכח ולא בירך ושחט שחיטתו כשרה אלא שחיסר מצוה.

נשוב לענין הפרשה. ד) ועשה לי מטעמים. ר' אליעזר בש"ר יוסי אומר שלשה דברים נאמרו בעץ שאכל אדם הראשון. טוב למאכל. ויפה לעינים. ומוסיף חכמה. תלתהון מן הדא. ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. וכי תאוה הוא לעינים. ונחמד העץ להשכיל (בראשית ג ו). אמר לו לשעבר הייתי נהנה מן הראיה. עכשיו איני נהנה אלא מן הטעם. לכך נאמר ועשה לי מטעמים.

ורבקה שומעת. (ס) מיכן שהנשים צייתניות הן.

וילך עשו השדה לצוד ציד להביא מהו להביא. אמר עשו אם אמצא לצוד מוטב. ואם לאו להביא מכל מקום. אפי' גזל או חמס.

ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר. לפי שהיה יעקב אבינו שומע לדברי אמו. נקרא בנה.

הביאה לי ציד [וגו'] ואברככה. מלא על שם העולם הזה שנברא בה"א. לכך הוסיף לו ה' ואברככה. שיתברך בזה ולא לעתיד.

ועתה בני שמע בקולי. כשם שמעולם לא עברת על מצותי. גם עתה לא תעבור כאשר אני מצוה אותך.

לך נא אל הצאן וקח לי משם. מהו לי. אמרה לו אם תמצא משל אביך הרי טוב. ואם לאו הבא משלי מכתובתי.

שני גדיי עזים טובים. אמר רב חלבו טובים לך וטובים לבניך. טובים לך ליטול את הברכה. וטובים לבניך שעל ידי שני שעירים ישראל מתכפרין ביום הכפורים.

והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו. שאין שכינה שורה אלא מתוך שמחה. שנא' ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים (מ"ב ג טו).

בעבור אשר יברכך. ברכת כהנים. יברכך ה' וישמרך.

ויאמר יעקב אל רבקה אמו. שהיה עליו מוראת אמו. לכך נאמר אמו.

הן עשו איש שעיר. הן אין שני בעולם לרשעתו.

איש שעיר. גבר שידין. כמו ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג כא).

ואנכי איש חלק. כמו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב ט).

אולי ימושני אבי. זש"ה החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד).

והייתי בעיניו כמתעתע כעובד ע"ז. כמו הבל המה מעשה תעתועים (ירמיה י טו).

והבאתי עלי קללה ולא ברכה. אפי' ברכה אחת שהוא עתיד ליתן לי לבסוף איננו נותנה לי.

ותאמר לו אמו עלי קללתך בני. א"ר אבא בר כהנא אמרה לו. אדם חטא. אמו נתקללה. שנא' ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג יז) לכך נאמר עלי קללתך בני.

וילך ויקח ויבא לאמו. היה הולך ובוכה ומתפלל שלא יבוש.

ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. מצאנו בגדים שנקראו בלשון זכר. כמו והבגד וגו' אשר תכבס וכבס שנית וטהר (ויקרא יג נח). וכגון אשר בגדיך חמים (איוב לז יז). וכמו בגדים צואים (זכריה ג ג). וכאן קרא בגדי עשו החמודות לשון נקבה. ועלה בדעתי לומר כי זה הוא כמו לחם חמודות (דניאל י ג) לחם לשון זכר. שנא' לחם חום ביום הלקחו (ש"א כא ז). וחמודות כמו חמודים. כמו דברים דוברות. ויש אומרים אלו בגדים היו של אדם הראשון. ובאו ביד נמרוד וחמדן עשו ולקחו ממנו. ענין אחר חמודות שהיה מתקשט בהן ככלה לכך נקראו חמודות לשון נקבה.

אשר אתה בבית. וכי לא היה לו נשים שיהיו בגדיו עמהן. אלא אלו היה בבית אביו לשמש בהן בפני אביו. כי בגדים שהיה יוצא בהן בחוץ לא היה משמש בהן את אביו. מפני כבוד אביו.

בנה הקטן. היא קוראתו קטן. אבל הקב"ה קראו גדול. דכתיב ומי גוי גדול (דברים ד ח).

ואת עורות גדיי העזים. הוא שאמר הכתוב חכמות נשים בנתה ביתה (משלי יד א).

ותתן את המטעמים ואת הלחם. באת רבקה ללוות את יעקב עד הפתח.

ויבא אל אביו ויאמר אבי. לשון צניעות קרא לו תחלה. ואח"כ דבר עמו כדרך התורה. שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו (ויקרא א א).

ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכורך. הפסיק הדבור ואמר אנכי. אבל עשו בכורך. ע"א אנכי עתיד לקבל עשרת הדברות. אבל עשו הוא בכורך.

קום נא שבה. נא לשון בקשה. שבה בהסיבה. שכל ישיבה שאין בה הסיבה. עמידה שיש בה הסיבה טובה הימנה.

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני. (פג) אמר לו אביך נתברך בן ע"ה שנה. שהרי משמת אברהם כתוב ויברך אלהים את יצחק בנו (בראשית כה יא). טול ק' עד שנולד יצחק וע"ה הרי קע"ה לאברהם. מצאנו ליצחק שנתברך בן ע"ה. ויעקב בן ס"ג שנה נתברך. שנשארו מחיי ישמעאל ס"ג. בשעה שנתברך יעקב אבינו מת ישמעאל. כי חיי ישמעאל קל"ה. טול י"ד עד יצחק וששים בלדת רבקה את יעקב. הרי ע"ד. הוסיף על ע"ד ס"ג של יעקב הרי לישמעאל קל"ז. מצאנו שי"ד שנים קדמה ברכת יעקב בשנותיו לברכת יצחק בשנותיו. כי אם תוסיף י"ב על ס"ג הרי ע"ה. לכך מהרת למצוא בברכות בני י"ב שנים. וכנגד י"ב שבטים שהעמיד. כך עלה בדעתי.

ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. אם לקרבנך המציא. דכתיב והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו (בראשית כב יג). למאכלך לא כל שכן.

ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך. מה ראה יצחק למששו. אלא כיון שאמר יעקב אבינו כי הקרה ה' אלהיך לפני. אמר יצחק לא היה דרכו של עשו להזכיר שם שמים. ונסתפק לו הדבר. לכך אמר לו גשה נא ואמשך. א"ר הושעיא בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמשך. נרתע ונזדעזע ונהיה לבו לשעוה. וזימן לו הקב"ה שני מלאכים ומחזיקים אותו בשני מרפיקיו שלא יפול. שנאמר אל תשתע כי אתך אני (ישעיה מא י).

ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול יעקב. אין יעקב נצלח אלא בקולו. ואין עשו שולט אלא בידים.

ד"א הקול קול יעקב. א"ר ברכיה כל זמן שקולו של יעקב מצפצף. אין ידי עשו שולטות. ר' יהודה ב"ר אלעאי היה דורש הקול קול יעקב. אלו ישראל שצועקים בגלות ע"י עשו שהחריב מקדשם. והרג חסידיהם ואבד את טובם.

ולא הכירו. (צה) הקול היה מרחק. והידים היו מקרב. לפיכך לא הכירו. ד"א ולא הכירו. אלו רשעי ישראל שידיהם כידי עשו. אעפ"כ ויברכהו. כדבעינן למימר לקמן.

וירח את ריח בגדיו. אפי' בוגדיו רשעים שבישראל צדיקים הם. שנאמר ועמך כלם צדיקים (שם ס כא).

ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני. לא אמר אני עשו. אלא אני. לא רצה לשקר לו.

ויאמר הגישה לי ויבא לו יין וישת. לפי שהיין לזקנים יפה.

ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי. יש נשיקות גדולה. כענין שנאמר בשמואל כשמשח את שאול. וישקהו ויאמר הלא משחך ה' למלך (ש"א י א).

ויאמר ראה ריח בני. מלמד שנכנס עם יעקב ריחו של גן עדן. שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה'.

ע"א ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בנוי ראה ריח בני. המד"א ריח ניחוחי תשמרו (במדבר כ״ח:ב׳). חרב. כריח שדה. כענין שנאמר ציון שדה תחרש (ירמיה כו יח). בנוי. אשר ברכו ה'. כענין שנאמר כי שם צוה את הברכה (תהלים קלג ג). כשם שראה אותו אברהם אביו בנוי וחרב ובנוי. כך ראה יצחק. וכך יעקב.

ויתן לך האלהים מטל. לא אמר יתן. אלא ויתן. יתן לך את שלך. ויתן לך של אביך. יתן לך בעוה"ז. ויתן לך בעוה"ב.

ד"א ויתן לך בתנאי אם ישמרו בניך את התורה ויתן. ואם לא יהיו לחילוף.

מטל השמים. זה המן. דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד).

ומשמני הארץ. זה הבאר.

ורוב דגן. אלו הבחורים.

ותירוש. אלו הבתולות. וכן הוא אומר דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות (זכריה ט יז).

יעבדוך עמים. אלו שבעים אומות.

וישתחוו לך לאומים. אלו בני ישמעאל ובני קטורה ובני דדן.

הוה גביר לאחיך. זה עשו ואלופיו.

וישתחוו לך בני אמך. יצחק שנשא אחת אמר בני אמך יעקב נשא ד' לפיכך אמר בני אביך (בראשית מט ח) ולמה שינה לומר וישתחוו לך בני אמך. לחתום בבני עשו שיהיה משתחוים לבני יעקב. כענין שנאמר ותהי אדום עבדים לדוד (ש"ב ח יד).

ארריך ארור ומברכך ברוך. בלעם שהוא שונא פתח בברכה וסיים בארורה. אבל יצחק בארורה התחיל ובברכה סיים. הרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין. הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלום. לפיכך הצדיקים חותמין בברכה. אומר אני כי י"ב ויאמר בפרשה זו מן ויבא אל אביו ויאמר. עד סוף כל הברכות. והם כנגד שנים עשר שבטים.

ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא. שתי יציאות הללו למה. א"ר אייבו שנראה כיוצא ולא יצא. לפי שפגע בעשו ועמד לו אחרי הדלת. לכך נאמר יצא יצא.

ועשו אחיו בא מצידו. מלמד שהיה מצייד וקושר והמלאך מתירן כדי לעכבו עד שיקבל יעקב את הברכות.

ד"א אך יצא יצא יעקב ועשו בא. כל מי שהוא צר עין ביעקב נותן לעשו.

ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקום אבי ויאכל. בא וראה מה בין צדיק לרשע. יעקב אמר קום נא שבה בבקשה. וכן עמד לפניו. שנאמר קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך (במדבר י לה). אבל עשו פתח יקום אבי. בו בלשון עתיד הקב"ה ליפרע ממנו. שנאמר יקום אלהים ויפוצו אויביו (תהלים סח ב).

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. א"ר חמא ב"ר חנינא יותר מחרדה שחרד ע"ג המזבח.

מי אפוא. שנתן עצה ליעקב ליטול הברכות.

הוא הצד ציד. צידו של יעקב. ולא צידו של עשו.

ואוכל מכל. ר' יהודה אמר מכל שברא הקב"ה. טעם יצחק אבינו באותן המטעמים.

בטרם תבוא. מן השמים היה עיכובך.

ואברכהו. בעל כרחי. גם ברוך יהיה. מרצוני.

ד"א שכינה אמרה גם ברוך יהיה.

ד"א ויחרד יצחק חרדה גדולה. מה ראה יצחק ליחרד. אלא אמרו רז"ל כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו. שנאמר ראה ריח בני כריח שדה. כשנכנס עשו נכנס עמו גיהנם. כשראה אותה יצחק חרד חרדה גדולה.

ויאמר מי אפוא. מי ייאפה הכא. יצא בת קול ואמר הצד ציד. הרגיל לצוד ציד בכל יום. ומי הוא זה. זה עשו.

כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה. צעקה על הבכורה צעקה על הברכה.

ויאמר בא אחיך במרמה. כלומר בחכמה.

ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני. לא היה יודע יצחק בעסק הבכורה. כיון שאמר עשו את בכורתי לקח. שמח שהיה אומר שמא לא עשיתי כהוגן לעשות שאינו בכור להיות בכור. כיון שאמר את בכורתי לקח. אמר הן גביר שמתיו לך. לכך נאמר ויען יצחק. א"ר יצחק אין קיום השטר אלא בחותמיו לכך נאמר הן גביר שמתיו לך.

ואת כל אחיו. בני ישמעאל ובני קטורה. שהיו אחיו מאביו. שהרי אברהם קרא ללוט בן אחיו אחי. שנאמר כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג ח).

ד"א הכי. אר"ש בן לקיש התחיל מחכך בגרונו כאדם שמחייב את חבירו. והוא מרוב כעס מחכך. לכך נאמר הכי.

ד"א הכי. כלומר בטוב קרא שמו יעקב כענין שנאמר הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי (איוב ו כב). אמר איוב לחבריו.

ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך. א"ר ברכיה ברכה זו שביעית היא. שנאמר מטל השמים. ומשמני הארץ. ורוב דגן. ותירוש. יעבדוך עמים. וישתחוו לך לאומים הרי ו' ברכות. הוי גביר. שביעית היא. ולמה היה אומר בתחלה. לפי שהי' אומר עשו ברכני גם אני. אמר לו יצחק הן גביר שמתיו לך. מלך עשיתי עליך. עבדא ונכסיה למריה. ולך אפוא מה אעשה בני. שכל הברכות שלך. שלו הן. עובדי כוכבים זורעין וחורשין גנות ופרדסים ונוטעין כרמים. וישראל אוכלים ושותים ועוסקין בתורה.

ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי. וכי בענין אחת יש לך לברך. ברכני גם אני. אמר לו גם אני יודע שהברכה ליעקב ומכל מקום ברכני.

הנה משמני הארץ. משטנינא דארעא.

ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד. לא זכה תיעבד.

והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך. אמר לו אם ראית יעקב אחיך פורק עול של תורה מעל צוארו. את יכול לו. לכך אמר כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיה סג טז). ויצחק היכן הוא למה לא הזכירו. לפי שאמר לעשו ופרקת עולו. כלומר גזר עליו שמדים ואתה שולט בו לפיכך לא זכר את יצחק.

וישטום עשו. וישטום נקוד הוא. כלומר שונא נוטר נוקם.

ויאמר עשו בלבו. הרשעים ברשות לבם. כגון אמר נבל בלבו (תהלים יד א). וכאלה הרבה. אבל הצדיקים אל לבם. דומים לבוראם. ויאמר ה' אל לבו (בראשית ח' כא).

יקרבו ימי אבל אבי. בא לו עשו בהמתנה שלא להעציב את אביו ר' נחמיה אמר אמר עשו הריני הולך להתחתן בישמעאל כדי שיהרוג את יעקב בשביל הבכורה ואני גואל הדם ואהרוג את ישמעאל ואוריש את שניהם. הה"ד יען אמרך על שני גוים ועל שתי המשפחות לי המה וה' שם היה (יחזקאל לה י). אני ה' חוקר לב בוחן כליות (ירמיה יז י).

ויגד לרבקה את דברי עשו. ע"י מלאך.

מתנחם לך. אינו מתנחם אלא בהריגתך.

ד"א מתנהם כנהמת ים.

ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך. כל הצדיקים נותנין מקום לשעה. יעקב ברח. משה ברח. דוד ברח. (קמו) שכל הדוחק את השעה השעה דוחקתו.

וישבת עמו ימים אחדים. ולהלן נאמר ויהי בעיניו כימים אחדים (בראשית כט כ). מה להלן שבע שנים. אף כאן שבע שנים.

עד שוב אף אחיך. היא דברה בצדקתה. והוא לא עשה כן. אלא ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א יא). וכן צוה לאליפז ואליפז לעמלק. ועמלק ניטפל להם בדרך. דכתיב ויבא עמלק (שמות יז ח).

ושלחתי ולקחתיך משם. היא דבורה. דכתיב ותמת דבורה מינקת רבקה (בראשית לה ח).

למה אשכל גם שניכם יום אחד. וכן היה ביום אחד נקברו. שנהרג עשו מחושים בן דן על מטתו של יעקב אבינו. מפורש במס' סוטה.

ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת. אלו נשי עשו.

** אהליבמה נקראת.** וחזרה להיקרות יהודית. עדה נקראת. וחזרה להיקרות בשמת להתבשם במעשיה. שנאמר ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילון החתי (שם כו לד). ולהלן הוא אומר את אהליבמה ואת עדה בת אילון (שם לו ב). לכך נאמר קצתי בחיי מפני בנות חת. שקצה בחייה להדריכן בדרך ישרה. ואם לוקח גם יעקב מבנות חת למה לי חיים.