ויקרא יצחק אל יעקב ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. כדרך שאמר אברהם לאליעזר. לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני (שם כד ג).

קום לך פדנה ארם. קימה הוא לך. להפרד מן הרשע הזה.

ואל שדי יברך אותך. א"ר אלעזר אין קיום השטר אלא חותמיו. שלא יאמרו במרמה לקח יעקב את הברכה.

ויתן לך את ברכת אברהם. זו נחלת הארץ.

וישלח יצחק את יעקב. יצאו עמו מלאכים שבארץ. ומסרוהו למלאכים שבחוצה לארץ.

וירא עשו. זה שאמר הכתוב רשע יראה וכעס (תהלים קיב י).

וישמע יעקב אל אביו ואל אמו. (ג) זה שאמר הכתוב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך (משלי א ח). זה יעקב אבינו דכתיב בו וישמע יעקב אל אביו ואל אמו.

וירא עשו כי רעות בנות כנען. א"ר יהושע בן לוי נתן דעתו להתגייר.

וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת. שמחל לו הקב"ה. ולהלן הוא אומר בשמת בת ישמעאל (בראשית לו ג). שנתבשם דעתו עליה.

בת ישמעאל בן אברהם. נתייחס ישמעאל לאברהם. כלומר עשה תשובה. כמו שפירשנו למעלה. תקבר בשיבה טובה (שם טו טו). שעשה ישמעאל תשובה בחייו.

אחות נביות. מלמד שקדשה ישמעאל אביה ומת. והשיאה נביות אחיה.

על נשיו. לא הוציא הראשונות אלא הוסיף על חטאתו פשע.

לו לאשה. מין במינו. אין צדיק מדבק אלא בצדיקים כמותו.

סליק פרשת תולדות.

פרשת ויצא.

כתיב טוב שבת על פנת גג מאשת מדינים ובית חבר (משלי כא ט). זה אבינו יעקב שאמרה לו אמו רבקה ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. וישבת עמו ימים אחדים (בראשית כז מד). יצא מבאר שבע והלך לחרן לשבת עם לבן. שנאמר עם לבן גרתי (שם לב ה). מאשת מדינים ובית חבר. אלו מדייני עשו שכתוב בו וישטום עשו את יעקב (שם כז מא).

פרשת ויצא.

ויצא יעקב. וכי יעקב לבדו יצא. והרי כמה גמלים וכמה קרונות יצאו. ר' חנין בש"ר שמואל בר יצחק אמר הצדיק בעיר הוא זיוה הוא שבחה הוא הודה. ואע"פ שנשאר שם יצחק. לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים. לכך נאמר ויצא יעקב.

מבאר שבע. ר' יודן אומר מבארה של שבועה. אמר שלא יעמוד עמי אבימלך ויאמר לי השבעה לי כשם שנשבע לי אביך וזקנך. ונמצאתי משהה בשמחת בני ז' דורות. ורב הונא אמר מבארה של שבועה של בכורה. שלא יעמוד עמי עשו ויאמר כך היית מרמה אותי. ונוטל את ברכתי. ונמצאתי מאבד אותה שבועה.

וילך חרנה. לשון העולם כך אמר הולך פלוני אל מקום פלוני ועדיין הוא בביתו.

חרנה. תני משום ר' חייא כל דבר שצריך למ"ד בתחלתו נותן לו ה"א בסופו. וא"ת ישובו רשעים לשאולה (תהלים ט יח). היאך כתב למ"ד בתחלתו וה"א בסופו. רב אבא בר זוודא אמר לדיוטא התחתונה שבשאול.

ויפגע במקום. רב הונא בש"ר מאיר אמר למה מכנים שמו של הקב"ה מקום. וכן הוא אומר בנעמן. והניף ידו אל המקום (מ"ב ה יא). לפי שהוא מקומו של עולם. וכה"א ה' מעון אתה היית לנו (תהלים צ א) אתה מעונו של עולם.

ויפגע במקום. אין פגיעה אלא תפלה. וכה"א ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי (ירמיה ז טז). א"ר יהושע בן לוי אבות תקנו תפלות. אברהם תקן תפלת השחר. דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם (בראשית יט כז). ואין עמידה אלא תפלה. וכה"א ויעמד פנחס ויפלל (תהלים קו ל). יצחק תקן תפלת המנחה. דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב (בראשית כד סג). ואין שיחה אלא תפלה. וכה"א אשפוך לפניו שיחי (תהלים קמב ג). ואומר ולפני ה' ישפוך שיחו (שם קב א). יעקב תקן תפלת ערבית. שנאמר ויפגע במקום. כדאמרן. אלו ג' תפלות כנגד הקרבנות. תפלת השחר כנגד תמיד של שחרית. תפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים. תפלת הערב אין לה קבע. ואמרינן במס' ברכות מאי אין לה קבע. אינה קבע. ואעפ"כ הוא לנו קבע. שלא לבטל קריאת שמע של ערבית. וכדי שיהא סומך גאולה לתפלה. וכנגד מי. כנגד אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מתעכלים כל הלילה. שנאמר הוא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר (ויקרא ו ב).

וילן שם כי בא השמש. מה ת"ל כי בא השמש. אלא מלמד כשהגיע באותו המקום עדיין היה שעות ביום. ורצה הקב"ה להלינו שם. והשקיע השמש בעבורו. לכך נאמר כי בא השמש. ואותו השמש ששקע בעבורו זרח בגללו. דכתיב ויזרח לו השמש (בראשית לב לב). לו ולא לשאר העולם. סימן לבניו ששקעה להם השמש וזרחה להם. שקעה להם. דכתיב אומללה יולדת השבעה וגו' באה שמשה (ירמיה טו ט). ולעתיד יזרח. דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג כ). שמש לשון זכר ולשון נקבה. כמו שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ולפי שצדקה לשון נקבה קרא לשמש לשון נקבה. דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (שם שם).

ויקח מאבני המקום. וכי לא היה לו ליעקב אבינו כר או כסת או שום דבר לשום מראשותיו. אלא אבן רמז לבניו שעתידין לקבל התורה דכתיב לוחות אבנים (שמות לד א).

ר' יהודה אומר שנים עשר אבנים לקח. כנגד י"ב שבטים שעתידין לצאת מחלציו. ונהיו אבן אחת. לפי שכולם צדיקים לא היה הפרש ביניהם. ואני אומר ויקח מאבני המקום. אבן על שום שנאמר משם רועה אבן ישראל (בראשית מט כד).

ד"א אבן זכות אב וזכות בן. אברהם ויצחק שזכותם עמדה לו. שנאמר אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק (שם לב י).

וישם מראשותיו. לענין שאמרנו. מאבני המקום. על שם לוחות אבנים יבוא מראשותיו. שהתורה נקראת ראשית. שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח כב). לענין שאמרנו. כנגד אברהם יצחק ויעקב. כי האבות נקראו ראשית. שנאמר כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה מצאתי אבותיכם (הושע ט י). ואמתת משמעו של פסוק אינו יוצא מידי פשוטו. כי מאבני המקום שם מראשותיו. כי לא היה עמו לא כר ולא כסת. כי אמרה לו אמו רבקה קום ברח לך אל לבן אחי חרנה (בראשית כז מג). אבל אעפ"כ ששכב במקום ההוא שכיבה נעימה שכב כי אין מעצור לה' שלא לתת רכיכות באבן כמו בכר וכסת.

וישכב במקום ההוא. ר' יהודה אומר באמת כאן שכב. אבל י"ד שנה שהיה נטמן בבית עבר ומשמש לעבר לא שכב.

ויחלם והנה סולם מוצב ארצה. דע כי כל חלומות מצינו פתרונם. חוץ מן חלום זה שאין לו פתרון בתורה. ואע"פ שהחלום זה ראשון לכל החלומות. כי מה שנאמר באבימלך אינו חלום שצריך פשר. כי אם הוכחה היתה. שנאמר ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם כ ג). וכן אל לבן הארמי וכן בבלעם. וכן בצדיקים שדבר הקב"ה עמהם בחלום הלילה. שנא' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב ו). אבל החלומות שצריכין פשר דבריהם לשבעה זמנים. וזה ראשון. ושני לו חלום יוסף ונתפשר לו. הבוא נבוא אני ואמך (בראשית לז י) וכן של חלומות המלוך תמלוך (שם שם ח). זמן שלישי לו. חלומות של פרעה ופירושו ז' שנים. זמן רביעי לו. חלומות של שר המשקים ושר האופים. פתרונם כאשר פתר יוסף. זמן חמישי לו. חלום צליל שעורים המתהפך במחנה מדין. פתרונו חרב גדעון. זמן ששי לו. חלומות של נבוכדנאצר ופירושו ד' מלכיות. זמן שביעי לו. חלום דניאל. ללמדך כי החלום הזה פירושו על התורה והוא נבואה. לפיכך אין לו פתרון. כי על מתן תורה היה חלום זה. שנאמר ויחלם והנה סולם מוצב ארצה. רבנן פתרין ליה בסיני. והנה סלם זה סיני. חושבניה דדין כחושבניה דדין ק"ל.

מוצב ארצה. כענין שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז).

וראשו מגיע השמימה. כענין שנאמר וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד יא).

והנה מלאכי אלהים. זה משה ואהרן.

עולים ויורדים. כענין שנא' ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג). וכתיב וירד משה (שם שם יד). וכתיב ויעל משה וגו' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה (שם כד יד).

והנה ה' נצב עליו. כענין שנאמר וירד ה' על הר סיני (שם יט כ).

ויאמר אני ה'. כענין שנאמר אנכי ה' אלהיך (שם כ א). ואני אומר והנה סולם מוצב ארצה. ראה זכותו של אברהם אבי אביו שהציב סולם בעולם. להודיע לכל באי עולם יחודו של מקום. וראשו מגיע השמימה. זכותו מגיע לפני כסא הכבוד. כענין שנאמר ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים (בראשית כב טו). והנה מלאכי אלהים. זה זכותו של אברהם ויצחק. עולים ויורדים. עולים על המזבח. ויורדים מן המזבח. שנאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה (שם שם יב). והנה ה' נצב עליו על יעקב ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. נתון הכסא בג' רגלים כנגד שלשה והנה.

ד"א והנה סולם מוצב ארצה. לפי שיצא מבית אביו בפחי נפש. בישרו הכתוב שעתיד לעלות לגדולה. והנה מלאכי אלהים עולים. אלו מלאכי השרת שליווהו בארץ ישראל ועלו. וירדו אחרים ללוותו בחוצה לארץ.

ד"א עולים אלו מלאכי השרת שבאו אל אברהם אבינו. אחד לבשר את שרה. ואחד להפוך את סדום ועמורה. ואחד להציל את לוט. כמו שפירשנו למעלה. שנדחו ממחיצתן קל"ח שנה. שגילו מסטורין של מעלה. לפי שקדם לידת יצחק שנה אחת. וששים עד יעקב וס"ג עד שיצא יעקב מבית אביו. וי"ד בבית עבר. הרי קל"ח.

אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. י"ח פעמים מזכיר האבות בתורה. לכך תקנו רבותינו להזכיר האבות בי"ח ברכות בכל יום.

ד"א והנה סולם מוצב ארצה. הוא יעקב אבינו בעצמו. וראשו מגיע השמימה. שדמות דיוקנו מחוקקה בכסא הכבוד.

והנה מלאכי אלהים עולים. אלו זכיותיו שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף (איוב לג כג). שנתפרסמו לפני המקום זכיותיו.

ויורדים. אלו הבטחות שהוריד משמי קדשו. וכה"א והנה ה' נצב עליו וגו' וכתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה. לאברהם נאמר לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (בראשית יג יז). מיכן שהשדה נקנה בהילוך. וליצחק נאמר גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג). אבל ליעקב אבינו. נאמר לו אשר אתה שוכב עליה. מיכן אמרו רז"ל כי אם מכר לו עשרה שדות בעשרה מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה הכל. שהרי יעקב אבינו שוכב במקום אחד וקנה כל ארץ ישראל. ומאי טעמא כולהו סדנא דארעא חד הוא.

והיה זרעך כעפר הארץ. מה עפר בכל מקום. אף בניך בכל מקום. ומה עפר הארץ אין מתברך אלא במים. כך ישראל אין מתברכין אלא בתורה שנמשלה במים. ומה עפר קיום לעולם. אף בניך יסודו של עולם.

ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הוסיף לו בשורה ד' רוחות העולם. מה שלא אמר לאברהם וליצחק אמר ליעקב. וזה יתקיים לעתיד לבא לימות המשיח. שנא' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר (ישעיה נח יד). זש"ה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ללמדך שאין העולם מתקיים אלא בזכות ישראל.

והנה אנכי עמך. להצילך מן הרוחות ומן המזיקין.

ושמרתיך בכל אשר תלך. בבית לבן. דכתיב השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית לא כט). ובשכם. דכתיב ולא רדפו אחרי בני יעקב (שם לה ה).

והשבותיך אל האדמה הזאת. דכתיב שוב אל ארץ אבותיך (שם לא ג).

כי לא אעזבך. זו הבטחת פרנסה. וכן הוא אומר נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז כה).

את אשר דברתי לך. זו נחלת הארץ. וכה"א והרכבתיך על במותי ארץ (ישעיה נח יד). וכן ישעיה אמר כי ימין ושמאל תפרוצי (שם נד ג).

וייקץ יעקב משנתו. זש"ה אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים יז סו). היה ישן שינה עריבה צופה שכינה עליו ומבטיחו ואומר לו הנה אנכי עמך. מתהלך בתומו צדיק אשר בניו אחריו (משלי כ ז).

ויאמר. לעצמו.

אכן יש ה' במקום הזה. אכן השכינה שרויה במקום הזה. מלמד שהשכינה בבית המקדש בין בנוי ובין חרב.

ואנכי לא ידעתי. והייתי רוצה לעבור כי בא השמש.

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מלמד שראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. כמו שנאמר ביצחק. מה נורא בנוי. וכה"א נורא אלהים ממקדשיך (תהלים סח לו). אין זה. הרי חרב. וכה"א על זה דוה לבנו וגו' (איכה ה לו) וזה שער השמים בנוי. וכה"א כי חזק בריחי שעריך (תהלים קמז יג).

ד"א אין זה. אלו י"ב שבטים שהיו עולין ברגל בירושלים.

וזה שער השמים. שעתידין לחזור לירושלים וכל אחד מהם עומדת שערים על שמם. שנאמר שער ראובן אחד. שער שמעון אחד. שער לוי אחד (יחזקאל מח לא). זה בגימטריא י"ב. כל זה היה עד הבקר. מיד יח) וישכם יעקב. הוא קדם הבקר.

ויקח את האבן. אבן משמע זכות אברהם וזכות יצחק.

אשר שם מראשותיו. ניתוסיף זכות עליהם.

וישם אותה מצבה. קדשה זכר לסולם שראה.

ויצק שמן על ראשה. אלו הזכיות. שנאמר טוב שם משמן טוב (קהלת ז א) לימד שעתידין בני בניו להמשח במשחת כהונה ומלכות.

ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. על שם בית אלהים.

ואולם לוז שם העיר לראשונה. ואולם לשון בירור. לוז שם העיר. זאת העיר היתה קרובה למקום ששכב בו יעקב אבינו. ולמה הזכיר הכתוב את העיר. ללמדך כי משם לקח השמן שיצק על ראש האבן. ולמה נקרא שם העיר לוז. ר' אלעזר בש"ר פנחס אמר לוז שם אילן. כתיב הכא לוז. וכתיב לח לוז וערמון (בראשית ל לז). לוז היה עומד על פתח המערה והיה חלול הלוז. ונכנסין מן הלוז למערה ומן המערה לעיר.

ד"א מה לוז עגול ואין לו פה. כך העיר סתומה ואין לה פתח.

לוז שם העיר לראשונה. יושביה היו חסרין כי לא היה לה יציאה וביאה כשאר הערים.

וידר יעקב נדר לאמר. הוא פתח בנדרים. מה בין נדר לנדבה. הנדר על דבר שצריך האדם ונודר נדר אם כן וכן יהיה. אעשה כן וכן. אבל נדבה על דבר. הוא שאמרו רז"ל נדר דאמר הרי עלי עולה. נדבה הרי זו ואין חייב באחריותו.

לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרין בעת צרתם. אתה מוצא שכל מי שנדר תלה ביעקב. בדוד כתיב נדר לאביר יעקב (תהלים קלב ב). וכתיב ויברך דוד וגו' אלהי ישראל אבינו (דה"א כט י).

אם יהיה אלהים עמדי ושמרני. כמו שאמר לי ושמרתיך.

ונתן לי לחם לאכל. כמו שאמר לי כי לא אעזבך.

ושבתי בשלום אל בית אבי. כמו שאמר לי והשבותיך אל האדמה הזאת.

והיה ה' לי לאלהים. זה ירושת הארץ. שכל הדר בארץ ישראל הוא יכול לקיים המצות. וכן דוד אמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים (ש"א כו יט).

שאילה מאחר שהבטיחו הקב"ה ואמר לו. והנה אנכי עמך. מהו אם יהיה אלהים עמדי. אלא בקש רחמים על התנאים שיתקיימו.

והיה ה' לי לאלהים. (עג) ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי אמר. אמר הקב"ה שיחתן של אבות נעשו מפתח לגאולת בנים. דכתיב והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו (ישעיה יא יא). וכתיב והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד יח). וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז יג).

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. כותי אחד שאל את ר' מאיר. היכן עישר יעקב את בניו. אמר לו לוי עשירי קודש. כשתוציא ראובן ושמעון נשאר לוי ראש לעשרה הנותרים. והוא קודש לשרת בבית ה' וראובן ושמעון אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. תחת אלו הד' בכורים של רחל ולאה וזלפה ובלהה שהבכורים קדושים מרחם. ואין צריכין להתעשר.