וישא יעקב רגליו. ללמדך שבשורה טובה נותנת כח לאדם. שכיון שנתבשר יעקב אבינו נשא רגליו.

ד"א שסעד ועמד והלך.

ארצה. תחת למ"ד כתיב ה"א.

בני קדם. הוא מקום מולדתו של אברהם אבינו ארם נהרים. וכן הוא אומר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם (במדבר כג ז).

וירא והנה באר בשדה. ארז"ל אין המקרא יוצא מידי פשוטו. אעפ"כ רצו הדרשנים להרחיב המקרא. ולדרוש עליו מה שהיה בעולם. ולהגיד שהקב"ה מגיד מראשית אחרית. ולהודיע לנו ששיחת האבות כמה עניני מצות יש בהן. וכן פתר ר' חמא בר חנינא בבראשית רבה פסוק זה בשלשה ענינים. הראשון. והנה באר בשדה. זו הבאר שהיה לישראל במדבר. והנה שם שלשה עדרי צאן. משה ואהרן ומרים. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. שכל ישראל מושכין לדגלם לאהליהם.

והאבן גדולה על פי הבאר. כמלא פי כברה היה בה.

ונאספו שמה כל העדרים. בשעת המחנות. וגללו את האבן. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. בשעת המסעות.

השני. והנה באר בשדה זו ציון. שלשה עדרי צאן. שלשה רגלים. כי מן הבאר ההוא ישקו. שמשם שואבין רוח הקדש. ונאספו שמה כל העדרים. שכל ישראל מקובצים שם. והשיבו את האבן. מונח לרגל הבא.

השלישי. והנה באר בשדה. זו ירושלים. שלשה עדרי צאן. אלו ג' בתי דינים שהיו בה שלשה דיגים. אחד בהר הבית. ואחד בפתח העזרה. ואחד בלשכת הגזית.

והאבן גדולה. זו בית דין הגדול שבלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים. בעת כי יפלא ממך דבר למשפט. וגללו את האבן. שמשם שומעין את הדין. והשיבו את האבן. שמעמידין דבר על בוריה.

הרביעי. והנה באר. זה ציון. שלשה עדרי צאן. אלו שלשה מלכיות הראשונות. והאבן גדולה. זו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים. אלו חיילי האומות. וגללו. אלו כלי בית המקדש שלקחו. והשיבו את האבן. לעתיד לבא. דכתיב תחת הנחשת אביא זהב (ישעיה ס יז).

החמישי. והנה באר. זו סנהדרין. שלשה עדרי צאן. שלש שורות של תלמידי חכמים יושבים לפניהם. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. שמשם היו שומעין את ההלכה. והאבן גדולה. גדול שבהם. ונאספו שמה. אלו תלמידי חכמים. וגללו את האבן. שמשם היו שומעין את ההלכה. והשיבו את האבן על פי הבאר. היו נושאים ונותנין בהלכה עד שמעמידין ההלכה על בוריה.

הששי. והנה באר. זו בית הכנסת כו'. ר' יוחנן פתר לה בסיני. וירא והנה באר בשדה. זה סיני. והנה שם שלשה. כהנים לוים וישראלים. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. אלו עשרת הדברות. והאבן גדולה. זו שכינה. ונאספו שמה. אלו ישראל. וגללו את האבן. שקבלו התורה. והשיבו את האבן. אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ יט). ואדוננו הקדוש מרנא ורבנא טוביהו בן כבוד רבינו הקדוש ר' אליעזר זצ"ל שמע מן אביו. וירא והנה באר בשדה. זו תורה. והנה שם שלשה עדרי צאן. אלו משה אהרן ומרים. שבזכותן ניתנו ג' מתנות טובות לישראל. המן בזכות משה. ענני כבוד בזכות אהרן. הבאר בזכות מרים. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. אלו ישראל שקבלו התורה להגות בה יומם ולילה. והאבן גדולה על פי הבאר. אלו הקושיות שבכל ענין וענין. ונאספו שמה כל העדרים. אלו תלמידי חכמים. וגללו את האבן מעל פי הבאר. שמוציאין הקושיות ממנה. ואח"כ והשקו את הצאן. אלו ישראל שנקראו צאן. שנא' ואתן צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד לא). והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. שאומרים דבר בשם אמרו. ללמדך שאפי' שיחות האבות כמה מדרשות בהן. כ"ש התורה והמצות והחוקים והמשפטים. לכך נאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא ט).

ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם. דרך חסידות דרך כבוד קרא להם אחי.

ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לפי שאמר לו אביו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך (בראשית כח ב). לפיכך שאל בשבילו.

ויאמרו ידענו. לפי שהיה גדול של מקום היה ידוע.

ויאמר להם השלום לו. השלום לו עמכם. ויאמרו שלום.

והנה רחל באה עם הצאן. שאם תרצה לשאול בה בשביל אביה תשאל.

ויאמר הן עוד היום גדול. אמר להם אם שומרי שכר אתם. הן עוד היום גדול וחייבים אתם לרעות את הצאן. ואם שלכם אתם רועים. לא עת האסף המקנה. מיכן לאדם חשוב שהולך למקום אחד ורואה דבר שלא כהוגן. שצריך למנעם ואל יאמר שלום עלי נפשי.

ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים. כי חוץ משלשה עדרי צאן שהיו רובצים על הבאר היו עוד שאר עדרים. לכך אמרו לו עד אשר יאספו כל העדרים.

וגללו את האבן. לא מפני כובד האבן שעל פי הבאר. אלא מפני שלא היו משקין אלו מחוץ לאלו. כי אם בבת אחת. שהמים לעולם יקרים בשדה. לכן נאמר עד אשר יאספו כל העדרים. ויש לומר כי מפני כובד האבן שעל פי הבאר. שכן אמר למטה ויגש יעקב ויגל את האבן. שאם נאמר כי חתום היה הבאר בחתימת כל העדרים. שלא ישקו זה בלא זה. אם כן היאך השקה יעקב את צאן לבן בלא רשות כל העדרים. לכך לא נוכל לומר אלא שגדולה היתה האבן. ומפני כובד שלה אמרו הרועים עד אשר יאספו.

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן. לפי שלאה היתה כבר גדולה וראויה להנשא לא שלחה אביה עם הצאן.

כי רעה הוא. וכן היו השבטים. שנאמר רעי צאן עבדיך (בראשית מז ג).

ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו. שאמר לו אביו. וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך (שם כח ב).

ויגש יעקב ויגל את האבן. להודיע גבורתו של יעקב. א"ר יוחנן כאדם שהעביר הפקק מעל גבי הצלוחית. לכך אמרתי לא מפני שהבאר חתום בחתימות הרועים. אלא האבן היתה גבוה ויעקב לבדו גללה.

וישק את צאן לבן. מלמד שהמים עלו מאיליהן ושתו הצאן. שאין כתב ודלה ושאב אלא וישק.

וישק יעקב לרחל. כל הנשיקות של תפלות חוץ מן שלשה. של גדולה. ושל פרקים. ושל פרישות. של גדולה. כגון ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו (ש"א י א). של פרקים. כגון וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו (שמות ד כז). של פרישות. וישק ערפה לחמותה (רות א יד). ר' תנחום הוסיף אף נשיקות של קריבות. וישק יעקב לרחל. שהיתה קרובתו.

וישא את קולו ויבך. למה בכה. אמר בלבו אליעזר הלך להשיא את רבקה אמי. ולקח עמו עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו. ואני אין עמי לא נזם ולא צמיד.

ד"א ראה אותם מלחשים זה עם זה. לומר בא זה עלינו לחדש העריות. שגדרו עליהם האומות להיות פורשים מן העריות מימות המבול. הלא תראה שריבה אחת היתה מהלכת עם כמה עדרי צאן ולא נגעו בה. לכך בכה שחשדוהו בחנם.

** ד"א למה בכה.** ראה שאינה נכנסת עמו בקבורה. וגם היא בוכה ומבכה. שנאמר רחל מבכה על בניה (ירמיה לא יד). לפי שנביאה היתה.

ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא. אמרה ליה אבי רמאי ויש לי אחות גדולה ממני. אמר לה אם לרמאות אחי אביה הוא. ואם לצדק בן רבקה הוא.

ותרץ ותגד לאביה. מלמד שלא היה לה אם. שכן דרך הנערה כל מה שיש בלבה מגדת לאמה וכאן לאביה. מלמד שמתה אמה.

ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו. אמר אליעזר בא עם כמה גמלים. זה לא כל שכן. כיון שלא מצא לו כלום עמו. אמר בדעתו שמא ממון הוא חוגר. מיד ויחבק לו. כיון שלא מצא כלום. אמר לו דברים בעלמא יש עמך.

ויספר ללבן את כל הדברים האלה. איך ברח מפני אחיו וכל הקורות אותו.

ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה. אמר לו סבור הייתי לעשותך מלך עלי ועתה אין עמך כלום.

עצמי ובשרי אתה וישב עמו חודש ימים. אמר [רמז] [ר' אמי] למדנו שצריך אדם להיטפל בקרוביו חדש ימים.

ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם. הכי כך אמר לו לבן. באמת אחי אתה אבל איני ראוי לעובדני חנם. ומנין ראיה מן המקרא כי הכי כמו באמת. שנאמר הכי אמרתי הבו לי (איוב ו כב). וכי בחנם עבדו כי אמר לו ועבדתני חנם. אלא בדבר שאם היה שוה שכרו עשרה דינר. נותן לו חמשה.

וללבן שתי בנות. שתי בניות. זו העמידה מלכים. וזו העמידה מלכים. זו העמידה אלופים. וזו העמידה אלופים.

שם הגדולה לאה. גדולה במתנותיה. כהונה ומלכות. אהרן ובניו מלוי. ומלכות דוד לעולם.

הקטנה רחל. קטנה במתנותיה. יוסף לשעה. ושאול לשעה.

ועיני לאה רכות. מפני בכייתה שהיתה בוכה. ואומרת יהי רצון שלא תפול בחלקו של רשע. א"ר חוניא גדולה תפלה שבטלה הגזירה. ולא עוד אלא שקדמה לאחותה.

ורחל היתה יפת תואר. בקומה.

ויפת מראה. בדמות.

ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים. כנגד ימי השבוע.

ברחל בתך. שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל. לכך נאמר ברחל בתך.

הקטנה. שלא תתחלף שם רחל ללאה. ושם לאה לרחל. לכך נאמר הקטנה. אמר לא באתי לקבץ ממון. אלא כדי לישא אשה באתי. לכך נאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. (מו) יש אדם שזיווגו בא אצלו. ויש שהלך אחר זיווגו. יצחק אבינו זיווגו בא אצלו. יעקב אבינו הלך אחר זיווגו. נמצא יעקב נשא בן שמונים וארבע שנה. ועשו בן ארבעים. למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים. ומשהה לצדיקים. וכן הוא אומר לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו (דברים ז י).

ויאמר לבן טוב. למדנו שמה' אשה לאיש. וכה"א מה' יצא הדבר (בראשית כד נ).

ויעבד יעקב ברחל. זה שאמר הכתוב ויעבד ישראל באשה (הושע יב יג).

ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי. לפי שהיה יעקב אבינו בן שמונים וארבע שנה ועדיין לא היה לו בן. והיה עתיד להוליד שנים עשר שבטים כאשר הובטח מלפני הקב"ה. לכך אמר הבה את אשתי. מנין הב"ה.

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. אמר להם אתם יודעין שהיינו מדוחקים למים. וכיון שבא צדיק זה לרגלו נתברכו המים. ואם אני נותן לו רחל מיד הוא הולך. אם רצונכם אתן לו את לאה. והוא מתעכב עמנו עוד שבעה שנים. אמרו לו טוב עשה כאשר דברת.

מיד כג) ויהי בערב ויקח את לאה בתו. מלמד שכבו הנרות והכניסה לו בחשך. לפי שאין משמשין לאור הנר. וכן ארז"ל המשמש לאור הנר הוויין ליה בנים נכפים. וכל הלילה היה קורא לה יעקב אבינו רחל. והיא עונה בחזקת רחל.

ויתן לבן לה את זלפה. כדי שלא תתבזה על בעלה.

ויהי בבקר והנה הוא לאה. מתוך הסימנים שמסר יעקב לרחל על הבאר. ורחל מסרתם ללאה. על זה לא הכירה יעקב אבינו. לפיכך היו בני רחל צנועים בעלי סוד. הלא תראה ליוסף שלא הגיד לאביו מכירתו ולא הודיע ממצרים לא בכתב ולא בפה. שאול. ואת דבר המלוכה לא הגיד לו (ש"א י טז). אסתר. אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה (אסתר ב כ).

ויאמר יעקב ללבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני. אמר לו. (נז) אמרתי אחי אביה אני אחיו אני ברמאות. אבל רימתני.

ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו. (נז) מיכן שאין משנים ממנהג המקום. הלא תראה משה רבינו עלה אל מקום המלאכים ולא אכל. המלאכים ירדו למקום בני אדם. ונראו כאוכלים.

מלא שבוע זאת. אלו שבעת ימי המשתה. א"ר אחא בר חנינא א"ר יעקב בן אחא מיכן שאין מערבין שמחה בשמחה.

ויעש יעקב כן. לא רצה לשנות ממנהג המקום.

ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה. שפחת מלוג היתה שנאמר לה.

ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה. ללמדך שבתחלה היה אוהב את לאה. ואחר כך שנאה מתוך דבריה. שכשאמר יעקב ללאה רמייתא בת רמאה כל הלילה היית בחזקת רחל ועכשיו לאה. אמרה לו. אביך לא היה אומר לך אתה זה בני עשו (בראשית כז כד). ואתה אמרת לו אני. הקפידתו בדבריה ושנאתה.

וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה. זש"ה בכל עצב יהיה מותר מותר יד כג). לפי שנתעלבה לאה נתייתרה בבנים אלולי כן היה מגרשה.

ותהר לאה ותלד בן. בסוף שבע שנים נתן לבן את לאה בתו ליעקב אבינו. ואחרי שבעת ימי המשתה נתן לו גם את רחל. ויוסף נולד בסוף שבע שנים השניים. נמצא י"א שבטים שנולדו בשבע שנים. כיצד ילדה לאה את ראובן בשנה הראשונה אחר המשתה. ונתעברה בשמעון בשניה. וכשנתעברה עוד בשמעון נתקנא רחל באחותה. ונתנה ליעקב את בלהה שפחתה. ונתעברה גם היא בשנה השנית. ונולד שמעון ללאה ודן לבלהה. בשנה השנית. ובשלישית ילדה לאה את לוי. ובלהה את נפתלי. ובשנה הרביעית ילדה את יהודה ותעמוד מלדת. וילדה זלפה את גד. ונתעברה גם לאה עוד בשנה ההוא. וילדה את יששכר. בשנה הששית ילדה לאה את זבולון. וזלפה את אשר. בשביעית ילדה רחל את יוסף. ולאה ילדה את דינה. נמצא שנולדו י"א שבטים ודינה בשבע שנים.

ותהר עוד ותלד וגו' שמעון. שומע לקול אביו שבשמים.

ותהר עוד ותלד בן וגו' על כן קרא שמו לוי. כ"מ שנא' על כן מרובה באוכלוסין.

ותהר. עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה'. שהוסיף על חלקי. כדרך שהודה לאה הודו בניה. יהודה הודה במעשה תמר. דוד הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים קלו א). דניאל אמר לך אלה אבהתי מהודה ומשבח אנא (דניאל ב כג).

על כן קראה שמו יהודה. היא גרמה לו השם.

על כן. כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין.