וישמע את דברי בני לבן. אמר חזקיה עד שלא ירד יעקב אבינו לא נפקד בזכרים. וכיון שירד נפקד בזכרים.

עשה את כל הכבוד הזה. זה כסף וזהב.

וירא יעקב את פני לבן. לפי שלב אדם משנה פניו בין טוב לרע.

ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך. אמר לו חמיך אינו מסבירך פנים. שוב אל ארץ אבותיך כמו שהבטחתיך בלוז. שנאמר והשבותיך אל האדמה הזאת.

וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה. אמר ריש לקיש בשלשה דברים אני אוהב את בני מזרח. אינן נושכין ואוכלין. אלא חותכין ואוכלין. ואין נושקים בפה אלא ביד. ואין יועצים אלא בשדה.

ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכן. הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

ואתנה ידעתן. (ה) לא תהא שמיעה גדולה מראיה.

ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מונים. א"ר חייא כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב אבינו. היה חוזר בו עשרה פעמים למפרע הן לאו.

אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך. ר' לוי בש"ר חמא ב"ר חנינא אמר צפה הקב"ה מה לבן עתיד לעשות ליעקב אבינו. והיה צר צורה כיוצא בה. שנאמר אם כה יאמר. אמר לא נאמר. אלא יאמר.

ויצל אלהים. כזה שהוא מציל מן הניצולת. כלומר דבר שהוא נאבד מן העולם. זה שנפלה עליו דליקה. או שהשטיפוהו המים ובא אחר והצילו. כך הציל הקב"ה את מקנה אביכם ויתן לי.

** ד"א ויצל.** הפריש. כמו ואל תצל מפי דבר אמת (תהלים קיט מג).

את מקנה אביכם ויתן לי. שנאמר ויהי בעת יחם הצאן המקושרות. שהיו מתעברות מאיליהן.

ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב. ר' אלעזר בן יעקב אמר לו ולדורותיו. אין דור שאין בו כאברהם. ואין דור שאין בו כיעקב.

ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ללמדך שלא מפני הצאן עקודים אלא מפני עקירת המקום.

ותען רחל ולאה ותאמרנה לו. כשם שנקראה רחל תחלה. כך בעניה רחל תחלה.

הלא נכריות נחשבנו לו. אפשר כן. אלא כל מה שהיה רואה לבן בבית רחל ולאה דבר נאה היה נוטלו. לכך נאמר ויאכל גם אכול את כספנו. ומשמעו של פסוק על שעבד לו יעקב אבינו ארבע עשרה שנה ברחל ולאה.

כי כל העושר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה. הכירו בו בצדק ששכינה עמו בכ"מ שהוא הוא.

ויקם יעקב וישא את בניו. זש"ה לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו (קהלת י ב). דכתיב ויקח עשו את נשיו (בראשית לו ו) ואח"כ בניו.

וינהג את כל מקנהו וגו'. מקנה קנינו אשר רכש. מעמלו ומקנינו.

ולבן הלך לגזוז את צאנו. בכ"מ שנאמר גזיזה שם תקלה. ויהי גוזזים לאבשלום (ש"ב יג כג). וצוה והרגו את אמנון אחיו. וכן בנבל הכרמלי. כי גוזזים לך (ש"א כה ז). וכתיב ויגף ה' את נבל וימת (שם שם לח).

ותגנוב רחל. לא גנבתם אלא נתכוונה לשם שמים. אמרה שלא יהא אביה עומד בקלקולו.

ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי. לפי שהלך בסתר כתוב ויגנוב יעקב את לב לבן. כי לא הודיעו כי הולך הוא.

ויברח הוא וכל אשר לו. כל הצדיקים ברחו והומלטו והצליחו. ונתנו מקום לשעה ולא עמדו לפני השעה.

ויוגד ללבן ביום השלישי. א"ר אבהו מה שהלך יעקב אבינו בשלשה ימים הלך לבן ביום אחד. דכתיב וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (בראשית ל לו).

ויקח את אחיו עמו. שהיו לשם מקובצים אל הגזיזה. וירדוף אחריו דרך שבעת ימים כי דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב. והלך השליח להגיד דרך שלשת ימים. וירדוף אחריו דרך שבעת ימים. כי ממקום לבן עד הר הגלעד דרך שבעת ימים.

ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה. מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם. אין הקב"ה נגלה על האומות אלא בלילה.

השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. אפילו דברים שאתה אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתו. לפי שטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים.

וישג לבן את יעקב. למעלה אמר וידבק. לפי שנקרב לו אמר וידבק. אבל לא השיגו עדיין עד הבקר. דכתיב וישג לבן את יעקב.

ויאמר לבן ליעקב מה עשית. התחיל לערער עליו דברים.

למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכנור. כנגד ד' חופות לד' נשים אמר ד' מיני שיר.

ולא נטשתני לנשק לבני ולבנותי. אין אדם נמנע מלקרות לבני בנותיו בניו.

לנשק. נשיקה של פרידה. כדאמרינן לעיל.

עתה הסכלת עשה. אבל כל מה שעשית מעודך חכמה ודעת.

הסכלת שכלות בשי"ן חכמה. סכלות בסמ"ך כסלות.

יש לאל ידי. כח וחיל של בני אדם. אבל אלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. הוא דכתיב ויבא אלהים אל לבן הארמי.

לאמר. לאמר לדורות. אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו.

(דה"א טז כב) השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. הודה על כרחו שלא בטובתו. ואומר ואלהי אביכם אמש אמר אלי. צירף הבנים והנשים אל זכותו של אברהם. היינו דכתיב ואלהי אביכם.

ועתה הלך הלכת כי נכסוף (כו) נכספת. לשון חמדה. כמו נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פד ג).

למה גנבת את אלהי. הם התרפים שלקחה רחל.

ויען יעקב ויאמר ללבן. תנן התם שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נבהל להשיב. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. אומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ומודה על האמת. שואל כענין ומשיב כהלכה. שהרי לבן אמר ליעקב למה גנבת את אלהי ולא השיבו על אותו הדבור. אלא ראשון ראשון. שאמר לו למה נחבאת לברוח ולא הגדת לי. ואומר לו כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי. שהרי לא היה אפשר להשתקע בחוץ לארץ. ואתה בדעתך שלא להפרד מבנותיך. ויראתי ואמרתי פן תגזול. ועל אשר אמרת לי למה גנבת את אלהי. אמר לו לב) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. שאסור לנו מאבותינו להשהותו עמנו. ולא זה בלבד דבר שהוא אסור בהנאה. אלא אפילו שאר מטלטלין שהן מותרין בהנאה.

נגד אחינו. אלו רועי לבן.

הכר נא מה עמדי. משלך.

ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם. לשם שמים שלא יהא אביה עובדם. אעפ"כ פגעה בה קללת הצדיק. (לא) היינו דאמרי רבנן קללת חכם אפי' על חנם היא באה.

לא יחיה. וכתיב ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה (בראשית לה יט). וכתיב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל (שם מח ז). עלי הגרמת קללה.

ויבא לבן באהל יעקב. מלמד שהיה לו ליעקב לבדו אהל לתפלה.

ובאהל לאה. שהיה לצד שמאל של אהל יעקב. ואחרי כן באהל שתי האמהות. ובצד ימינו היה אהל רחל. לכך נאמר באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות. ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל. נכנס באהל רחל ב' פעמים. לפי שהיה יודע בה שהיתה משמשת בתרפים.

ורחל לקחה את התרפים. יש אומרים אלו התרפים הם מיני קוסמניות. וכה"א כי התרפים דברו און (זכריה י ב). ויש אומרים תרפים ע"ז. כמו ואון ותרפים הפצר (ש"א טו כג). והיאך דומין התרפים שהן מיני קוסמניות. היו משימין את האדם בחבית של שמן. והיה בה ימים רבים. עד שבלה בשרו. ואוחזין בשער קדקדו. ומושך ונשמטת הריאה עם הראש. ודומה כמו שהוא שורה עליה רוח טומאה. וכל מה שהיו שואלין ממנה היתה משיבה להם. ומדברת עמהם והוא אחד מן חוברי חבר. ותשימם בכר הגמל. מזה למדנו כי צלמים היו. כי יכלה להשימם בכר הגמל.

בכר הגמל. מרדעת הגמל.

** ד"א בכר הגמל אינטיישרו"ן.** כלומר בכלי שהוא אוכל הגמל.

ותשב עליהם וימשש לבן. כעור הממשש באפילה. הוא שאמרנו למעלה. כל העולם בחזקת סומין.

ולא מצא. א"ר יוחנן תרפים לא מצא. אבל קיתוניות מצא.

ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני כי לוא אוכל לקום מפניך. לפי שמבקש ע"ז. אבל אילמלי לא היית מבקש ע"ז. הייתי חייבת לעמוד לפניך. לכך כתוב לוא מלא. כיוצא בו אם לוא יגיד ונשא עונו (ויקרא ה א). זה שמשביע הגיד לאדם אחר. ולזה ששם את האלה לא הגיד לא יצא ידי חובתו. כמו אשר לוא חומה (שם כה ל). כלומר אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. וכמו אשר לוא כרעים (שם יא כא). כלומר שעתיד לגדל ואין לו עכשיו. שאין קרסוליו וכנפיו חופין את רובו. ויש הפרש ביניהם באלו שאמרתי. כי שנים ולוא מלא בוי"ו. ואלו הן. כי לוא אוכל לקום. ואם לוא יגיד. אבל אשר לא כרעים. ואשר לא חומה. לא כתיב ולו קורין.

נשוב אל ענינינו.

כי דרך נשים לי. והלא מעוברת היתה שהרי ילדה בדרך. יש לומר כזבה לו. ויש לומר מאותה שעה נתעברה וילדה בשבעה חדשים.

ולא מצא את התרפים. אבל דברים אחרים מצא.

ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי. תני בש"ר חנינא בר יצחק קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים. שהרי יעקב חרה לו בלבן. והוא מדבר עמו דברי פיוסים.

כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. א"ר סימאי חתן שהוא דר אצל חמיו. אפשר לו שלא לקחת אפילו כלי אחד. ברם מה מצאת מכל כלי ביתך. אפי' מחט ואפילו צנורא. וענוותנותן של בנים. דכתיב ויברח דוד מניות ברמה (ש"א כ א). ומזכיר שפיכות דמים. שנא' כי מבקש את נפשי (שם). לו. ברם הכא כי דלקת (עלי) [אחרי].

זה (לי) עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו. שנשלחה ברכה לרגלי בצאנך.

ואילי צאנך לא אכלתי. כדרך שאר הרועים שאוכלים את האילים ואמרו הזאבים אכלום. במס' שבת מפורש. הזכרים יוצאין לבובים. ואמרו בגמרא מאי שנא זכרים. ומתרץ משום דסייגא בריש עדרא וזקפי חוטרייהו ואזלי כדובי נפלו עליהו זאבים.

טרפה לא הבאתי אליך. שבזכותי לא היתה טרפה בצאנך.

אנכי אחטנה. מלשון קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז). אשטוביש"ו.

ד"א אנכי אחטנה. אינגיאומי"ן כמו אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעיה מח ט). כלומר אם נאבד כלום מצאנך ע"כ אני אתנהו לך.

גנבתי יום וגנבתי לילה. ששומר שכר חייב על השבורה ועל השבויה ועל המתה ועל האבדה בין ביום בין בלילה.

הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה. בקיץ ובחורף.

ותדד שנתי מעיני. שכל יום הייתי אומר שמא למחר יחליף את משכורתי. וכן הוא אומר מא) זה לי עשרים שנה בביתך ותחלף את משכורתי עשרת מונים.

לולי אלהי אבי. שהראה אלהות בעולם.

ופחד יצחק. (נו) שפחד על גבי המזבח כשנעקד ופרח נשמתו והחזירה הקב"ה בטללי תחיה. זכותם עמדה לי.

ויוכח אמש. הוא שאמר לבן ואלהי אביכם אמש אמר אלי.

(נו) ד"א ופחד יצחק. כמו ירך שהיו נשבעים על ברית מילה. ומנין לנו ראיה מן המקרא. שנא' גידי פחדיו ישורגו (איוב מ יז).

את עניי ואת יגיע כפי. בוא וראה כמה טובה המלאכה. שראה הקב"ה את יגיע כפיו של יעקב אבינו. והוכיח על כך. וכה"א יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך (תהלים קכח ב).

ויען לבן וגו' הבנות בנותי. הרי שתים.

ולבנותי. הרי ארבע. וכולם חשובות לי כבנות.

ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך. זש"ה כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה הושלמה לך (איוב ה כג). ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים (עמו) [אתו] (משלי טז ז).

ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויקימה מצבה. קו"ף ורי"ש משמשין.

ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים. אלו בניו. א"ר חנינא א"ר יהודה כיון שלבש אדם מלבוש של אביו הרי הוא כיוצא בו.

ויקרא לו לבן יגר שהדותא. ארשב"נ אל יהי לשון סורסי קל בעיניך. שבתורה בנביאים בכתובים מצינו שהקב"ה חלק לו כבוד. בתורה יגר שהדותא. בנביאים כתוב כדנא תאמרון להום (ירמיה י יא) ובכתובים כתוב וידברו הכשדים למלך ארמית (דניאל ב ד).

ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום. אלו האבנים שלקח.

והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר. והמצפה זה האבן שהרימה הוא מצבה.

אשר אמר. כלומר אשר לבן הרימה. כי אמר יצף ה' כי נסתר. אמר לו עד כאן היינו רואים זה את זה. מיכן ואילך נסתר איש מרעהו.

אם תענה את בנותי. אלו האמהות.

ואם תקח נשים על בנותי. אלו האמהות.

ארז"ל אם תענה את בנותי. מביאות אחרות. ואם תקח נשים. אלו הצרות. כמו וכעסתה צרתה גם כעס (ש"א א ו).

אשר יריתי. א"ר יוחנן כאדם יורה. ד"א אשר יריתי. כלומר אשר העמדתי והשרשתי.

עד הגל הזה. ארבעה פעמים כתוב עד הגל. הראשון יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד. השני ויאמר לבן הגל הזה עד. השלישי הנה הגל הזה. הרביעי עד הגל הזה כנגד ד' אמהות.

אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה. לרעה לא תעבור. אבל אתה עובר לטובה ולפרגמטיא.

אלהי אברהם. קודש.

ואלהי נחור. חול.

אלהי אביהם. משמש קודש וחול.

וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. שלא להזכיר מכל מה שאמר ללבן. שלא לשתף חול עם קודש.

ויזבח יעקב זבח בהר. זימנם והאכילם והשקם והפטירם לשלום.