וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם. בפה.

וילך וישב לבן למקומו. לרמאותו.

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. אותם מלאכים שהניח בו ויפגע במקום באותם פגע עוד שמלאכים של ארץ ישראל פגעו בו.

ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. רב הונא בש"ר אייבו אמר ששים ריבוא היו שאין שכינה שורה על פחות מששים ריבוא. שנאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו).

ויקרא שם המקום ההוא מחנים. מחנה המלאכים שבאו עמו מחוץ לארץ. ומחנה המלאכים שפגעו בו בכניסתו לארץ ישראל. לכך נאמר מחנים.

וי"א נאמר כאן מחנה אלהים זה. ונאמר בדברי הימים כשבאו ישראל להמליך את דוד. והמחנה גדול כמחנה אלהים (דה"א יב כג). יליף מחנה אלהים ממחנה אלהים. כנגד אותם היו גם אלו.

סליק פרשת ויצא.

פרשת וישלח.

כתוב טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח (קהלת ז ח). זה יעקב אבינו שהלך לארם נהרים במקלו. ואחריתו שב בשתי מחנות. טוב ארך רוח. שהאריך אפו. ולא דחק את השעה. וברח לו לחרן. טוב ארך רוח. שלא נתגרה בעשו אלא האריך אפו. ובא לו דרך שפלות.

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו. א"ר שמואל בר נחמן בוא וראה בצדיקים כמה מתיראים מן החטא. שאחר כל הבטחון שהבטיח הקב"ה את יעקב אבינו היה מתיירא מעשו ושלח לפניו מלאכים. ולמה היה מתיירא. אמר זה עשרים ושתים שנה שלא ראיתי את אבי. ולא שימשתי אותו. שמא יגרום החטא. ויעמוד עלי ויהרגני. שעמד לפני אבי ושרתו. לפיכך וישלח יעקב מלאכים זה שאמר הכתוב החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד). (ה) בראשו של דבר.

אל עשו אחיו. שמא תאמר שהיה עשו זר הימנו. ת"ל אחיו. ואפילו הכי הוצרך לשלוח מלאכים לפניו. כל שכן למי שיש לו דבר עם נכרי. שלא יתאמץ ויתגרה כנגדו.

אמר ר' יהונתן כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם. יניח פרשה זו לפניו. וילמוד הימנה טכסיס פיוסים וריצוים.

ארצה שעיר. אין שעיר אלא לשון שידין. וכן הוא אומר ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג כא).

שדה אדום. הוא אדום. ותבשילו אדום. וארצו אדומה כמו שפירשנו למעלה.

ויצו אותם לאמר. לאמר לדורות. שלא יתקשו כנגד הגל. שכל המתקשה כנגד הגל. הגל שוטפו. וכל הנכנע מפני הגל הגל עובר.

כה תאמרון לאדוני לעשו. שמנה אדוני כתובים בפרשה. וכנגדן מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלך מלך בבני ישראל. ואלו הן שמונה. לאדוני לעשו (לב ה). להגיד לאדוני (שם ו) שלוחה לאדוני (שם יט). בעיני אדוני (לג ח). אדוני יודע (שם יג). יעבור נא אדוני (שם יד). אבא אל אדוני (שם שם). אמצא חן בעיני אדוני (שם טו). ושמנה מלכים בסוף הפרשה.

כה אמר. עתיד עובדיה להתנבאות עליו בזה הלשון. שנאמר כה אמר ה' אלהים לאדום (עובדיה א א).

עבדך. מאי שנא עובדיה לאדום. לפי שאמר לו יעקב אבינו לעשו עבדך יעקב. לכך יבוא עובדיה ויתנבא במפלתו.

ד"א יבא עובדיה שדר בין שני רשעים אחאב ואיזבל. ולא למד ממעשיהם. ויפרע מעשו הרשע. שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה. ולא למד ממעשיהם.

עם לבן גרתי. גירות היה לי ולא מנוחה. שנאמר הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני (בראשית לא מ).

ואחר עד עתה. עד שנולד יוסף שטנו של עשו הרשע. כדאמרינן והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א יח).

עם לבן גרתי. מדרש אמר יעקב אבינו קיימתי כל התורה. חוץ מכבוד אב ואם. חוץ מפריה ורביה. עם לבן השלמתי תרי"ג מצות. מנין גרת"י. וכה"א ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב יג). שמר כל המצות.

ויהי לי שור וחמור וצאן ועבד ושפחה. ר' נחמיה אומר לשון של בני אדם הוא. לומר שור על שם שוורים הרבה. חמור על שם חמורים הרבה. צאן על שם צאן הרבה. ועבד על שם עבדים הרבה. ר' יהודה אומר משור אחד יצאו כמה שוורים. ומחמור אחד יצאו כמה חמורים.

רבנן דרשו על שם ישראל. שור. בכור שורו (דברים לג יז). חמור. חמור גרם (בראשית מט יד). צאן. צאן מרעיתי (יחזקאל לד לא). עבד ושפחה. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה וגו' (תהלים קכג ב).

ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. שלח לו דע כי כל הברכות שברכני אבא. לא לקחתי כלום יותר ממך. ברכני מטל השמים ומשמני הארץ. כשם שירד על ארצי כן ירד על ארצך. ולא בא לידי אלא בהמות ועבדים ושפחות. מה שלא ברכני אבא. לכך נאמר ואשלחה להגיד לאדוני.

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. כמותו. מה הוא עשוי על ארבע מאות איש. כך כל אחד ואחד מהם עשוי על ד' מאות איש.

ויירא יעקב מאד ויצר לו. אע"פ שהבטיח נתיירא. סבר שמא יגרום החטא. לימדה תורה דרך ארץ שיהא אדם ירא וחרד ולא ימנע מן הרחמים.

ד"א ויירא. שלא יהרוג.

ויצר. שלא ייהרג. אמר אם יתגבר עלי רע. ואם אני מתגבר עליו רע. למה כי כל השנים האלו ישב בארץ ישראל ומכבד הוריו. אם אכהו יאמרו בא להכות את יושב ארץ ישראל. ולהרוג מכבד אביו. לכך נאמר ויירא ויצר.

ד"א ויירא יעקב. מיכן למדנו שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז. וכה"א במשה ויאמר כי אהיה עמך (שמות ג יב). וכתיב ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו (שם ד כד). כיון שאמר לו כי אהיה עמך. למה בקש להמיתו. אלא מיכן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז.

ד"א ויירא יעקב. למה נתיירא לפי שעבר המקום לבית אל ולא עשה העישור. כמו שאמר בשעה שראה החלום. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב) ולפי שעבר את המקום אמר שמא יגרום החטא לפי שלא עשיתי העישור ואיהרג. וכן אמר לו הקב"ה בשכם קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך (שם לה א).

ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת. (כג) קשיא לי האחת משום דבכל מקום שנאמר מחנה הוא לשון זכר. דכתיב מחנה אלהים זה. וכתיב ויהי המחנה כבד מאד (שם נ ט). וכתיב והיה מחניך קדוש (דברים כג טו). והוא לשון זכר. ואם תאמר הא כתיב אם תחנה עלי מחנה (תהלים כז ג). ומשמע אם תחנה עלי מחנה והוא לשון נקבה. כך הצעתו. אם תחנה עלי האומה מחנה לא יירא לבי. ואם תקום עלי האומה למלחמה. בזאת אני בוטח להושיעני. ומאי האחת. אלא לפי שכוון עצמו לג' דברים. לדורון למלחמה ולתפלה. הדורון מפורש למטה. דכתיב ויקח מן הבא בידו מנחה. לתפלה. דכתיב אלהי אבי אברהם. למלחמה. דכתיב ויחץ את העם אשר אתו.

ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת. הוא להלחם כנגדו.

והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. להלחם כנגדו. לכך נאמר האחת הניח אחת ואחר כך התחיל בתפלה ובדורון.

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק. וכי לעשו לא. אלא המהלך בדרכיהם והעושה כמעשיהם הקב"ה מקיים שמו עליו.

ד"א מפני שלא היה עשו עמו שיאמר אבינו יצחק.

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת. האמת ישיב לאדם כפעלו. החסד לגמול לו לטובה שלא כמעשיו.

אשר עשית את עבדך. מלמד שכל מי שהנסים מתרבים עמו. מנכים לו מזכיותיו. מנכים. פי' לשון מיעוט. והוא לשון חכמים. ויש מביאים ראיה מן המקרא. כמו פרעה נכה (מ"ב כג כט). חסר. כי כל אדם שאינו שלם חסר יקרא. וכמו אולי אוכל נכה בו (במדבר כב ו). לחסר. כי בזמן שמכה אדם הוא מחסר. ועיקרו לשון חכמים.

הצילני נא מיד אחי מיד עשו. מיד אחי עכשיו. מידי עשו את בני בגליות.

פן יבא והכני אם על בנים. ואתה חסת על העופות. ואמרת לא תקח האם על הבנים (דברים כב ו). וכמו כן על הבהמות. שאמרת אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כב כח). ואיך לא תחוס עלי שהבטחתני ואמרת לי יג) היטב איטיב עמך. היטב בזכותך. איטיב בזכות אבותיך.

ושמתי את זרעך כחול הים. (לא) מה חול זה אדם עושה בו גומא מהערב וממלא בו מים. למחר השכים ומתחסר הגומא. כך יחסרו מישראל בגלות מכמות שהיא.

וילן שם בלילה ההוא. היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא.

ויקח מן הבא בידו. הוציא את העישור ומן השאר לקח ושיגר מנחה לעשו אחיו.

עזים מאתים ותיישים עשרים וגו'. א"ר אלעזר מיכן לעונת תשמיש האמורה בתורה. עזים מאתים צריכות תיישים עשרים. רחלים מאתים צריכים אילים עשרים.

גמלים מיניקות ובניהם שלשים. ר' ברכיה בש"ר שמעון בן גמליאל אומר לפי שהגמל צנוע בשימושו. שאינו משמש לפני בני אדם. לפיכך לא פירסמו הכתוב כשאר הבהמות שהזכיר. אלא אמר גמלים מיניקות ובניהם. עם בנאיהם אלו הזכרים הכל היה שלשים. פרות ארבעים. צריכים פרים עשרה. ולמה הוא שם הגמלים באמצע. אמר לו יעקב הוי רואה את עצמך כאילו אתה יושב על בימה גבוה ודן אותי ותתמלא עלי רחמים.

עזים מאתים. כל תיבות של זה הפסוק סומן ממי"ן לפי שכולן בעלי מומין.

ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו. עליו אמר שלמה כל ערום יעשה בדעת (משלי יג טז) כדי למלאות עינו של רשע.

ורוח תשימו בין עדר ובין עדר. זכה לבניו שלא להשתרג עליהם הגליות.

ויצו את הראשון וגו' למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך. למדתך תורה דרך ארץ. שאם תפגע אדם בדרך. שאל לו למי אתה. ולאן אתה הולך. ומה אומנתך. ואם ימצאוך אנשים בדרך וישאלוך. תאמר להם כדבר הזה. ותאמר להם שיש לנו שיירה באה אחרינו.

ד"א ויצו את הראשון. זה גלות ראשונה.

כי יפגשך עשו אחי. שנאמר פגוש דוב שכול באיש ואל כסיל באולתו (שם יז יב).

ואמרת לעבדך ליעקב. זה יוסף שירד ראשונה למצרים.

והנה גם הוא אחרינו. שירד גם יעקב אבינו אחריו.

ויצו גם את השני. זו גלות שניה.

גם את השלישי. זו גלות שלישית.

גם את כל ההולכים. זה גלות רביעית. שהשכיחה כל הגליות.

כדבר הזה תדברון אל עשו. שמלכותו מושכת עד המשיח.

במוצאכם אותו. בגדולתו אל תקשו עורף לפניו. וכה"א וייראו מכם ונשמרתם מאד (דברים ב ד). אם בזמן שהם יראים מכם אמר הכתוב ונשמרתם. כ"ש כשישראל משועבדים תחת ידם. לכך נאמר אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי (תהלים לט ב). וכתיב האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד (שם קטז י).

ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו. זכותו בא אחרינו. וכן לדורות הבאים. דכתיב יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב (שם כ ב).

כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני. אכפרה. קטפריאנ"ו כמו ותפל עליך הוה לא תוכלי כפרה (ישעיה מז יא). למה לא הכניסן לו בערבוביא. כדי לתווהו על דורון שלו. וכדי להשביע עינו של רשע. אמר פניו פניו שני פעמים. אחת לבכורה. ואחת לברכה. לפני פני שני פעמים. אחת עתה. ואחת לעתיד לבא. ס"א כנגד ד' גליות. דכתיב ויחן ה' אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה (מ"ב יג כג).

ותעבור המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה. צועק לבוראו.

ויקם בלילה הוא. כיון שאמר ויקם מה ת"ל הוא. ואם על הלילה עונה. היה לו לומר בלילה ההוא. אלא הוא שכינה עמו לעזרו.

ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו. ודינה בתו היכן היתה. אלא מלמד ששם אותה בתוך התבה ונעל בפניה מפני עשו. אמר לו הקב"ה מפני אחיך גנזת אותה. לשכם בן חמור תמסר.

ויקחם ויעבירם את הנחל. כאדם שלוקח מכן ונותן לכאן. כך העבירם בנחת.

ויותר יעקב לבדו. (מט) אחר שהעביר כל אשר לו. חזר לראות שמא שכח כלום. לימדתך תורה דרך ארץ. שאם תהלך בדרך אשר טעון משאך. קודם שתסע מן המקום ההוא. חפש מקום חנייתך. שמא שכחת כלום.

ויאבק. קפילישי"ן.

איש עמו. מלאך היה ונדמה לו כרועה צאן. אמר לו העבר שלך ואני מעביר שלי. לאחר שהעביר את שלו. חזר לראות שמא שכח כלום. מיד ויאבק איש עמו. שרו של אדום היה.

עד עלות השחר. כלומר עד שיעלה שחר לישראל ישועת ישראל. שהוא דומה לשחר. כי הגלות דומה ללילה. אומות העולם ומלכות אדום הרשעה הם נאבקים עם ישראל כדי להטעותם מדרך ה'. (נג) שנא' שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך (שה"ש ז א).

וירא כי לא יכול לו. כלומר לא יכול להוציא את ישראל מייחודו של מקום.

ויגע בכף ירכו. זה המילה. וכן גזרה מלכות הרשעה שמד שלא ימולו את בניהם.

ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. אלו שנטמאו בידי השמד.

ויאבק איש עמו למדנו שהמלאך נתמלא אבק. וכה"א וישר אל מלאך ויוכל (הושע יב ה).

וירא כי לא יכול לו. מפני זכותו ומפני זכות אביו וזכות זקנו וזכות אמו וזכות זקנתו. ויגע בכף יריכו. נגע בצדיקים שעתידין לצאת ממנו.

ותקע כף ירך. ר' אלעזר אומר עיוה לו ירך. ר' יוחנן בן יעקב אומר פירשה. כמו ותקע נפשי מעליה (יחזקאל כג יח).

ויאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו יעקב אבינו וכי גנב אתה או קוביוסטוס. שאתה מתיירא מן השחר שלא יראוך בני אדם. אמר לו לא. אלא שהגיע קילוסי לקלס. אמר לו יקלסו חבירך. אמר לו איני יכול למחר אני בא לקלם והם אומרים לי כשם שלא קלסת אתמול. כך אינך מקלס היום.

ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. אמר לו אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פירשו ממנו אלא בברכה. אף אתה לא תתפרש ממני אלא בברכה. אמר לו הם נשתלחו לכך. אבל אני לא נשתלחני לכך. אעפ"כ אמר לו כח) מה שמך ויאמר יעקב. כדי לברכו פתח לו פתח דברים.

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים. עם המלאך. עם העליונים ועם התחתונים. העליונים זה היה שרו של עשו. עם התחתונים זה עשו ולבן ואלופיו.

ד"א כי שרית עם אלהים ועם אנשים. איקונין שלך עם העליונים ועם התחתונים.

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך. כשם ששאל לו המלאך שמו. כך שאלו יעקב אבינו שמו של מלאך.

ויאמר למה זה תשאל לשמי. לפי ששמות המלאכים מתחלפים. לא כשמם היום שמם למחר. שנאמר מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא (תהלים קמז ד). וכתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו). לפיכך אמר למה זה תשאל לשמי. שאינו ידוע שמי. וכה"א במנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים יג יח).

ויברך אותו שם. בירכו שיזכו בניו לעבוד את בוראם בירושלים. שנאמר שם יעבדני כל בית ישראל (יחזקאל כ מ) ואומר שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהלים קלב יז).

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. לא נקרא שמו נשה. אלא שמתיש כח האדם בו. ד"א שנשה את מקומו.

תנן התם גיד הנשה נוהג בארץ. ובחוצה לארץ. בין בפני הבית. בין שלא בפני הבית. בבהמה ובחיה. בירך של ימין ובירך של שמאל. ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף. והתורה אמרה אשר על כף הירך. א"ר חנניא הדא פקוקלתא. הוא בכף עצמה. שריא. וישראל הכשרים אסרו אותה עליהם.

** ונוהג בשליל.** והאוכל גיד הנשה סופג את הארבעים מפני שעובר בלאו. א"ר יהושע בן לוי למה שמו שמו גיד הנשה. שנשה ממקומו. וכה"א נשתה גבורתם והיו לנשים (ירמיה נא ל).

א"ר יוסי ב"ר חנינא מאי דכתיב דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל (ישעיה ט ז). דבר שלח ה' ביעקב. זה גיד הנשה. ונפל בישראל. שפשט איסורו בכל ישראל.

ואמר ר' יוסי ב"ר חנינא מאי דכתיב וטבוח טבח והכן (בראשית מג טז). פרע להם בית השחיטה. והכן. טול גיד הנשה. שכך נהגו קודם מתן תורה שלא לאכול גיד הנשה. וכשבא משה רבינו ואסרו במקומו אסרו. במקום סיפורן של מעשה. אבל מהר סיני נאסר ולא נכתב אלא במקומו. (עח) שכל מה שנאמר לבני נח ונשנית בהר סיני. כגון מילה וע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. בני נח מוזהרים עליהם. אבל מצוה שאינה נשנית. אין בני נח מוזהרין עליה. כגון גיד הנשה.

ויותר יעקב לבדו. א"ר אלעזר מיכן שצדיקים ממונם חביב עליהן מגופן. לפי שאין פושטין ידיהם בגזל.

ויאבק איש עמו. א"ר אלעזר מיכן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה.

תנן אין נוהג בעוף. א"ל אביי לרב יוסף והא קא חזינן דאית ליה. אמר ליה אית ליה ולא עגול. ותניא שמנו מותר. וישראל הקדושים נהגו בו איסור. וצריך לחטט אחריו ולהוציאו ואת קנוקנות שבו.

והואיל ואתת לידי איסור דחלב נימא בה מילתא. דאמר רב אבא אמר רב יהודה אמר שמואל חיוורי דתותי מתנא אסור. א"ר יוחנן אנא לא טבחא אנא. ולא בר טבחא אנא. ונהירנא דהוו אמרי בי מדרשא בהמה בחייה פרוקי מיפרקא ואינו חלב שהבשר חופיהו הואיל ובחייהון מיפרקא. ואף על פי כן מאחר שנשחטה הבהמה מדבקים המתנים ומתכסה. החלב שתחת המתנים ראוי להפרידו ולהוציאו שהוא חלב גמור. וזה לך הסימן שאותו החלב מתפרד מן הבשר של מתנים. ומן השומן של תחתיו ומתפזר במיעוט כעין החלב. שהשומן חזק הוא והחלב רפה. לפיכך אמרו רבותינו חלב טהור סותם. טמא אינו סותם.