ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב. מה ת"ל בת לאה. להקיש יציאה ליציאה. דכתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא (שם ל טז).

אשר ילדה ליעקב. אותה נולדה בת יעקב. והלואי לא נולדה.

לראות בבנות הארץ. יצאת להראות יפיה.

וירא אותה שכם בן חמור. שלא נצטנעה הימנו.

החוי נשיא הארץ. כל פרצה שאינה באה מן הגדולים אינה פרצה. שמשעה שבא מבול לעולם גדרו גדר על העריות. ולא היו פרוצים בעריות. וזה מפני סרחתו מעל.

וישכב אותה ויענה. כדרכה ושלא כדרכה.

ותדבק נפשו בדינה. ה' לשונות של חיבה כתוב בפרשה. ותדבק. ויאהב. וידבר. חשקה נפשי. כי חפץ בבת יעקב. וכולם מצאנו על ישראל. ואתם הדבקים בה' (דברים ד ד). חשק ה' בכם (שם ז ז). ארץ חפץ (מלאכי ג יב). אהבתי אתכם (שם א ב). דברו על לב ירושלים (ישעיה מ ב). ללמדך חיבת הקב"ה על ישראל.

וידבר על לב הנערה. מה אמר לה. אביך נתן לי מאה קשיטה בשדה אחת. אני אתן לך כמה שדות וכמה כרמים.

ויאמר שכם אל חמור אביו. אמר בפיו וגם שלח לו שלוחים.

לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה. (ה) עדיין לא הגיעה לעונת נעורים. לכך כתוב הנער חסר ה'.

ויעקב שמע כי טמא. זש"ה ואיש תבונות יחריש (משלי יא יב). לכך נאמר והחריש יעקב עד בואם.

ובני יעקב באו מן השדה כשמעם. ר' תנחומא אמר כשמעם אין לו הכרע. מן השדה כשמעם. או כשמעם ויעצבו האנשים.

כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב. ישראל אלו הבנים שנקראו על שם ישראל. יעקב זה האב. גנאי לאב גנאי לבנים.

וכן לא יעשה. אפילו האומות לא היו פרוצים בעריות משעה שלקו במבול. עד שבא זה הרשע ופרץ את הגדר. ועליו נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י ח).

וידבר חמור אתם לאמר. וידבר הוא בעצמו. לאמר על ידי שלוחים.

והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו. א"ר אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של גוי תחלה. אלא אם כן נותנו גוי לתוך פיו של ישראל. הם אמרו והתחתנו אותנו. הוא תבע תחלה.

ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם. ראו שהיתה הארץ חביבה בפניכם. לכך היו מרצים אותם לארץ.

ויאמר שכם. החציף פניו ודבר הוא בעצמו.

הרבו עלי מאד מהר ומתן. (ט) מהר אלו הנדוניות. ומתן תוספות הנדוניות.

ויענו בני יעקב וגו' במרמה. כשם שלקח יעקב הברכה במרמה והיא חכמה. כך ויענו בני יעקב במרמה. ושמא תאמר ברמיה. ת"ל אשר טמא את דינה אחותם. כדין וכשורה עשו.

ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות את הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה. א"ר יוחנן עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר.

כי חרפה היא לנו. (יג) מאוסה ערלה שנקראת חרפה. היא קרי והוא כתיב. אמר לו הברית הוא לנו מאבותינו והערלה הוא חרפה. ולכך נקרא היא וכתוב הוא.

אך בזאת נאות לכם. בזאת בריתי שנאמר לאברהם אבינו.

אם תהיו כמונו להמול לכם כל זכר. לשם שמים ולא לשם חיתונים. שכשם שקבלנו בריתו של אברהם אבינו מבן שמונת ימים. מילת קדושה ולא מילת טומאה.

ונתנו את בנותינו לכם. כשם שאמר להם בנותיכם תתנו לנו. כך ענו בני יעקב ונתנו את בנותינו לכם.

ואם לא תשמעו אלינו להמול. עשו עצמם כמתנכרים על אודות דבר הנבלה.

ולקחנו את בתנו והלכנו. (יד) חסר יו"ד. כלומר אע"פ שנבעלה וחסרה כתובתה. אין אנחנו חוששין.

וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור. כשם שלא היה דעת בבן. כך לא היה דעת באב.

ולא אחר הנער. הנעירו יצרו ותקפו.

כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד. להודיע מה גרם לו לאביו לעשות כזה.

ויבא חמור ושכם בנו. בעצה אחת ובכוון דעת אחד.

וידברו אל אנשי עירם לאמר. הם וקרוביהם.

האנשים האלה שלמים. יש מפרשים שלמים על שם ויבא יעקב שלם (בראשית לג יח). והוא טעות ושבוש. ואני לא כתבתי אלא להבחין בין מדרש למדרש. כי בודאי שכם היה שם העיר ולא שלם. שכן כתוב ויטמן אותם יעקב תחת האלה אשר עם שכם (שם לה ד). ועיקרו שלמים ברצון ואין בלבם חילוק רצון כי אם בלב שלם.

את בנותם נקח לנו לנשים. בכל מקום בנות ישראל קודמת לבנות האומות כמו שאמרנו עובד כוכבים נותן אצבעו בפיו של ישראל.

בהמול לנו כל זכר. למדנו שלא היה מהילתם לשם שמים. שנא' מקניהם וקנינם וכל בהמתם הלא לנו הם. נתנו עיניה בשל ישראל ומה שבידם ניטלו מהם.

וישמעו אל חמור וגו' וימולו כל זכר. אנשי ארץ ישראל היה להם משל. שכם נסיב מבוגיי גזר. לפי שבשעה שהיו מלים אנשי שכם בא אחד מן השדה ליכנס בשער. א"ל שב ונמול אותך. א"ל ולמה. א"ל כדי שיקח שכם את בת יעקב. אמר להם שכם נסיב ומבוגיי גזר. כלומר שכם יקח את האשה ובעל השדה ימול. בתמיה.

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. לפיכך שנו רבותינו מרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת. מפני שיום שלישי קשה למכה.

ויקחו שני בני יעקב. שלא נטלו עצה מן יעקב.

שמעון ולוי. שלא נטלו עצה זה מזה.

אחי דינה. לפי שנתנו נפשם עליה נקראו אחי דינה.

איש חרבו. מיכן אמרו רבותינו שכל מקום שנאמר איש אינו פחות משלשה עשר שנה. שהרי שמעון נולד בשנה שניה שנתן לבן לאה ליעקב. שהיא שנת תשיעית לביאת יעקב בבית לבן. שנאמר הבה את אשתי (בראשית כט כא). ולוי נולד בשנה שלישית שהיא עשירית לביאת יעקב בבית לבן. נשארו מן י"ד שנים ה' שנים עם שנת לידת לוי. הרי לך ה' שנים ללוי. ושש לשמעון. וטול עוד שש שנים שעבד בצאן. דכתיב ושש שנים בצאנך (בראשית לא מא). הרי י"א ללוי. וי"ב לשמעון. וב' שנים שהיה מקריב זבחים בבית אל. שהרי כ"ב שנים נכסה יעקב אבינו מאביו. וכנגדן נכסה יוסף מאביו. בלוש ותשכח. הרי י"ג ללוי. וי"ד לשמעון. לכך נאמר איש חרבו.

ויבואו על העיר בטח. שמואל שאל ללוי בר סיסי מה בטח. א"ל בטוחים היו על כחו של זקן. כיון שראה יעקב אבינו אמר מה אני מניח את בני ליפול ביד האומות. מיד נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם. אמר שאם יבואו האומות העולם להרוג אותם אני אלחם כנגדם. הוא שהוא אומר ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (שם מח כב).

ויקחו את דינה ר' יודן אומר גוררים בה ויוצאה. לפי שהיתה מתביישת. כענין שנאמר אנה אוליך את חרפתי (ש"ב יג יג).

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי. רבנן אמרי צלולה היתה חבית ועכרתם אותה. מסורת הוא ביד הכנעניים שיהא נופלין בידי. אלא אמר הקב"ה עד אשר תפרה ונחלת את הארץ (שמות כג ל). בששים רבוא ואני מתי מספר עדיין.

ויאמרו הכזונה. השיבוהו תשובה נצחת. ללמדך שאנוסה היתה. ולא נתרצה בו.