וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כתיב משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו (משלי טז כ). משכיל על דבר זה יעקב אבינו. שהיה משכיל לשוב אל אביו. שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים (בראשית כח כא). ימצא טוב. זה ארץ ישראל שנקרא טובה. שנאמר אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג ח). ואומר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה). ובוטח בה' אשריו. שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (בראשית לא ה). אשריו. שהרי עשו ברח מפניו שנא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (שם לו ו). וכה"א נסו ואין רודף רשע (משלי כח א). רשעים ארץ ישראל מקיאתן. צדיקים ארץ ישראל קולטתן. בעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ר' אליעזר אומר מפני שטר חוב. ר' יהושע אומר מפני הבושה. צדיקים ארץ ישראל קולטתן. דכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו.

תנן התם הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין. תנו רבנן הוא אומר לעלות. והיא אומרת שלא לעלות. כופין אותה. ואם לאו תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות. והוא אומר שלא לעלות. כופין אותו. ואם לאו. יוציא ויתן כתובה. הוא אומר לצאת. והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו. ואם לאו יוציא ויתן כתובה. נשא אשה בארץ ישראל. וגירשה בארץ ישראל. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בקפודקיא. וגירשה בא"י. נותן לה ממעות ארץ ישראל. נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפודקיא. נותן לה ממעות א"י. ומסקנא דהלכתא א"ר אבא מקולי כתובה שנו כאן. רשב"ג אומר נותן ממעות קפודקיא. קסבר כתובה דאורייתא.

ת"ר לעולם יחזור אדם וידור בא"י. אפי' בעיר שרובו גוים. ואל ידור בחוצה לארץ. אפילו בעיר שרובה ישראל. שכל הדר בא"י מעלה עליו הכתוב כאילו קיבל עליו עול שמים. שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים (ויקרא כה לח). א"ר אלעזר כל הדר בא"י שרוי בלא עון. שנאמר העם היושב בה נשוא עון (ישעי' לג כד). לכך נאמר וישב יעקב. מלמד שכל אותן השנים שהיה בחוץ לארץ לא היתה חשובה ישיבה.

בארץ מגורי אביו. זה יצחק שאמר לו הקב"ה גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך (בראשית כו ג).

בארץ כנען. שעדיין לא נכבשה הארץ לפניהם אלא כנענים היו עובדים האדמה. ובונים הערים. ובונים הבתים. ונוטעים הכרמים. וחוצבים הבארות. שנאמר ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת וגו' (דברים ו יא).

** ד"א וישב יעקב.** בעוה"ז אין מנוחה לצדיקים. שהרי יעקב אבינו לא נח מפני עשו. ולא שקט בבית לבן. וכשבא לישב ולשקוט נזדווג לו שטנו של יוסף.

ד"א וישב יעקב. א"ר חנינא משל לאדם אחד שהיה מהלך בדרך. וראה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם. כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתיירא מהם וישב לו ביניהם. לכך נאמר וישב יעקב.

ד"א וישב יעקב. א"ר לוי משל לאדם אחד שהיה הוא ובנו יושב על פתח פלטיא שלהם ראו נכנסות למדינה חבילות חבילות של קוצים. אמרו הכל למדינה מי יכניס לתוכה. אמר לו פקח אחד מאלו אתם מתייראים גץ אחד משלך וגץ אחד משל בנך והם נשרפים. הה"ד והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה א יח).

אלה תולדות יעקב יוסף. התולדות הללו לא באו אלא בזכותו של יוסף. כלום יעקב הלך אצל לבן אלא בשביל רחל. התולדות הללו היו ממתינות עד שבא יוסף. שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף (בראשית ל כה). מי מורידן למצרים יוסף. מי מכלכלן במצרים יוסף. הים לא נקרע אלא בזכות יוסף. הה"ד ראוך מים יחילו (תהלים עז יז). וכתיב בתריה גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה (שם שם טז). לכך נאמר אלה תולדות יעקב יוסף.

ד"א אלה תולדות יעקב יוסף. לפי שעניני יוסף אירעו ליעקב אבינו. מה יעקב אבינו אמו עקרה. אף יוסף אמו עקרה. מה יעקב אבינו ילדה אמו שנים. אף יוסף ילדה אמו שנים. מה יעקב אחיו שונא אותו. אף יוסף אחיו שונאין אותו. מה יעקב אחיו מבקש להרגו. אף יוסף אחיו מבקשים להרגו. מה יעקב אבינו רועה. אף יוסף היה רועה. מה יעקב נתברך בעושר. אף יוסף נתברך בעושר. מה יעקב יצא חוץ לארץ. אף יוסף יצא חוץ לארץ. מה יעקב נשא אשה חוץ לארץ. אף יוסף נשא אשה בחוצה לארץ. מה יעקב הוליד בנים בחוצה לארץ. אף יוסף הוליד בנים בחו"ל. מה יעקב נתגדל על ידי חלום. אף יוסף נתגדל ע"י חלום. מה יעקב נתברך בית אביו בשבילו. אף יוסף נתברך בית אדוניו בשבילו. מה יעקב מצוה. אף יוסף מצוה. מה יעקב ירד מצרים. אף יוסף ירד מצרימה. מה יעקב נחנט. אף יוסף נחנט. מה יעקב העלו עצמותיו. אף יוסף העלו עצמותיו. מה יעקב נפרד מאביו כ"ב שנה. אף יוסף נפרד מאביו כ"ב שנה. שנאמר ויוסף בן שבע עשרה שנה. וכתיב ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה (בראשית מא מו). וז' שנים של שובע. וב' של רעב הרי ל"ט. יצא מהם י"ז נשאר כ"ב.

היה רועה את אחיו בצאן. לא אמר הצאן אלא בצאן. שהיה שוטר עליהם ושומר אותם. מה יעשו בצאן שלא ישחיתו אותם. לכך נאמר בצאן.

היה רועה. היה שומר בשביל שהיה אהוב (כד) ונאמן לאביו.

** והוא נער.** שהיה מתגעגע. מתקן בשערו. מתלה בעקיבו. והוא מעשה נערות.

ד"א והוא נער שהיה ננער עליהם. כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב ו) ויאמר עשו כך עשו כך. ולא על כולם. אלא את בני בלהה ואת בני זלפה. לפי שהיה סבור שהם בני פילגשים. ולא ירשו את בני האמהות.

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. שהיה אומר לו כי בני בלהה ובני זלפה משחיתים את הצאן. ר' יהודה אומר את דבתם של בני לאה. שהיו קורין לבני השפחות עבדים. ר' שמעון אומר על כולן הוא אומר. ויבא יוסף את דבתם רעה. שהיו תולין עיניהם בבנות הארץ. לפיכך נתגרה בו אשת פוטיפר. שנאמר ותשא אשת אדוניו את עיניה (בראשית לט ז).

ויבא יוסף את דבתם. ולהלן הוא אומר ויוציא דבת הארץ (במדבר יג לב). לפי שהוציאו מלבם. אבל ויבא ממה שהוא מביא. לא נענש אלא לפי שהביא אל אביהם. ולא הביא הדבה להגיד לאחרים. אלא אל אביהם. כדי לייסרם ולמנעם.

וישראל אהב את יוסף. על כי הזכיר למעלה את דבתם. שלא היו הולכים ביושר כאביהם אמר וישראל.

כי בן זקונים הוא לו. שהיה חביב וזריז כמותו.

ועשה לו כתונת פסים. (כח) שהיתה מגעת על פס ידו.

ד"א שהיתה מגעת עד פס רגליו.

ע"א פסים. שהיתה דקה ביותר ונטמנת בפס יד.

ד"א פסים. שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו ועלה ליהודה.

** ד"א פסים.** על שם עצמן שנמסר להם פ' פוטיפר. ס' סוחרים. י' ישמעאלים. מ' מדינים. מיכן ארז"ל אל ישנה אדם את בנו משאר בניו. ויש אומרים פסים פזים. כמו נתעלסה נתעלזה.

ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו. וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. א"ר אחוה בר זעירא מתוך גנותם של שבטים אתה יודע שבחן. שהרי באבשלום כתיב ולא דבר אבשלום עם אמנון מטוב ועד רע (ש"ב יג כב). שהיה הדבר טמון בלבו. אבל כאן ולא יכלו דברו לשלום. מה שבלב היה בפה. לשלם חסר ו'. שהיה בדעתם לשלם לו רעה. שנאמר ואתם חשבתם עלי רעה (בראשית נ כ).

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנא אותו. היינו דתנן הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

** ויאמר אליהם שמעו נא.** מלא מלמד שהיה רואה שעה שהיו כולם מקובצים ומספר להם חלומותיו.

שמעו נא. בבקשה מפני מה היה מפייס להם לשמוע חלומותיו. שהרי אמרו חכמים חלמא דלא מיפשרא כאגרת דלא מיקריא כיון שנאמר ויגד לאחיו. מה ת"ל ויאמר אליהם שמעו נא. אלא מלמד שאע"פ שהיה יודע בהם שמוסיפין לו שנאה. לא היה נמנע מלספר להם חלומותיו.

והנה אנחנו מאלמים אלומים. אלומים הם העומרים. כמו שנא' נושא אלומותיו (תהלים קכו ו).

** ד"א אלומים.** ערומים. עי"ן מתחלף באל"ף. כמו מגועל מגואל. ל' תחת ר' כמו אלמנותיו ארמנותיו. אמר להם עתידין אתם לכנוס פירות ואני כונס. שכשם שראה פרעה חלום הרעב. כך ראהו יעקב אבינו. והשבטים כינסו פירות ולא הצליחו. שנאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה. שלכם מתרקבים ושלי עומדים. לפי שהכניס התבואה בשיבולת ולא מירחן לו לפיכך עמדו. מאלמים אלומים תרי. קמה אלומתי חד. תסבינה אלומותיכם חד. ותשתחוינה לאלומתי חד. כנגד ה' פעמים שהיו עתידין להשתחוות לו.

ד"א ויגד לאחיו. מאחר שאמר ויגד לאחיו. מה ת"ל ויאמר שמעו נא. אלא מלמד שהיה מספר להם ולא היו מקשיבים. לכך נאמר ויאמר אליהם שמעו נא החלום.

ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו. לפי שענו לו בלשון כפול. יצאו ממנו מלכים. מיכן אמרו כל החלומות הלכו אחר הפה.

ויוסיפו עוד שנא אותו. ג' שנאות כתוב. ולג' אומות מכרוהו. ישמעאלים. מדינים. סוחרים.

ויחלם עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו.

ויספר אל אביו ואל אחיו. תחלה סיפר לאחיו. ואח"כ סיפר לאביו לפני אחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. חמשה והנה כתיב. והנה אנחנו. והנה קמה. והנה תסובינה. הנה חלמתי. והנה השמש. כנגד ה' פעמים שהשתחוו לו.

הבוא נבוא אני ואמך ואחיך. זו בלהה שפחת רחל. שגידלה אותו כאמו.

ויקנאו בו אחיו. ידעו כי כאשר פתר להם אביהם כך עתיד להיות.

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה. (מה) מיכן אמרו חכמים לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנים.

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם. את נקוד עליו. מלמד שלא הלכו אלא לרעות עצמן ולאכול צאן אביהם.

בשכם. מקום מזומן לפורעניות.

ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך וגו' ויאמר לו הנני. נהג כבוד כראוי. ודבר זה היה יעקב אבינו זוכר ומעיו מתחתכים עליו. יודע שאחיו שונאים אותו. והוא אומר הנני.

ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן. מכאן שצריך אדם לשאול בשלום דבר שיש לו הנאה ממנו.

וישלחהו מעמק חברון. א"ר אחא להשלים העצה העמוקה שנתן הקב"ה בינו ובין חבר נאה שהוא קבור בחברון. ועבדום וענו אותם וגו' (בראשית טו יג). שהרי חברון נתונה בהר. אלא כדפרשי רבנן.

ויבא שכמה. מקום מוכן לפורעניות.

וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש.

ויאמר האיש.

ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. מיד שיסו בו את הכלבים.

ויאמרו איש אל אחיו. אלו שמעון ולוי.

הנה בעל החלומות. שעתיד להשיאם לבעלים. ולהורידם לשיעבוד על ידי חלומות.

הלזה בא. שתי הלזה כתובים. האיש הלזה ההולך (בראשית כד סה). והלזה בא.

ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו. והקב"ה אמר נראה דברי מי עומדים.

וישמע ראובן ויצילהו מידם. והיכן היה. ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר כל אחד ואחד היה משמש את אביו יומו. ואותו היום היה של ראובן. ר' נחמיה אומר. אמר ראובן בכור אני ואין הסרחון נתלה אלא בי. לפיכך ויצילהו מידם. רבנן אמרי הוא מונה אותי עם אחי. שנא' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים. ואיני מצילו. מיד ויצילהו מידם. לפיכך זכה ראובן להימנות בהצלה תחלה. שנאמר את בצר במדבר בארץ המישור לראובני (דברים ד מג).

ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. כוונתו לשמים. שנאמר למען הציל אותו מידם. אלולי היה יודע ראובן שעתיד הכתוב להעיד עליו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. לא היה נפרד ממנו כלל.

ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו. זה חלוק.

את כתנת הפסים. זה פרגוד. בגד פשוט הוא שלובשים בדרכים.

ויקחהו וישליכו וגו' והבור רק אין בו מים. מים אין בו. אבל נחשים ועקרבים היה בו.

וישבו לאכול לחם וגו' וגמליהם נושאים נכאת. אלו חרובין שמחריבין השינים.

וצרי. כמשמעו.

ולוט. מיני בשמים.

בטנים. מיני פירי.

ויאמר יהודה אל אחיו. בג' מקומות דבר יהודה לפני אחיו. ויאמר יהודה אל אחיו. ויבא יהודה ואחיו (בראשית מד יד). ויגש אליו יהודה (שם יח). היינו דכתיב כי יהודה גבר באחיו (דה"א ה ב).

לכו ונמכרנו לישמעאלים. מה ראה יהודה שפתח להם דרך מכירה. אמר כנען שחטא נתקלל לעבד. אף זה שחטא לכו ונמכרנו לישמעאלים.

ויעברו אנשים מדינים סוחרים וגו' בעשרים כסף. כנגדן נתחייבו בכורי ישראל לתת ה' סלעים. שהן כ' דינר. תחת בכורה של רחל.

וישב ראובן אל הבור. היכן היה. ר' אליעזר אומר עסוק הוא בשקו ובתעניתו. כיון שנפנה הלך והציץ. וי"א הלך להביא חבל להעלותו.

ראובן. אמר הקב"ה אתה פתחת בתשובה. לפיכך הושע בן בארי משבטך פותח בתשובה. שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך (הושע יד ב).

וישב אל אחיו ויאמר וגו' ואני אנה אני בא. אמר להם כסבור הייתי שאמצא תרופה למעשה בלהה. ועתה אנה אני בא.

ויקחו את כתונת יוסף וישחטו שעיר עזים. למה שעיר עזים. שדמו דומה לדם האדם. לפיכך השעיר לחטאת.

וישלחו את כתונת הפסים וגו' הכר נא. בישר בהכר נא. ובהכר נא בישרוהו. היא שתמר אומרה ליהודה הכר נא למי החותמת.

ויכירה ויאמר כתונת בני. מיכן שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות. ולא מתוך עצבות. שהרי יעקב אבינו אמר חיה רעה אכלתהו.

ויקרע יעקב שמלותיו. ר' פנחס בש"ר הושעיה אמר שבטים גרמו לאביהם לקרוע. ונפרע להם במצרים. ויקרעו שמלותם (בראשית מד יג). יוסף גרם לשבטים לקרוע. ונפרע לבן בנו. ויקרע יהושע שמלותיו (יהושע ז ו). בנימין גרם לשבטים לקרוע. איכן נפרע לו. ויקרע מרדכי את בגדיו (אסתר ד א). מנשה גרם לשבטים לקרוע. לפיכך נתקרעה נחלתו. חציו בעבר הירדן וחציו בארץ כנען.

וישם שק במתניו. א"ר איבו לפי שתפס יעקב אבינו את השק. לפיכך אינו זז ממנו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות. אחאב. וישם שק על בשרו (מ"א כא כז). יורם. והנה השק על בשרו (שם ו ל). מרדכי. וילבש שק ואפר (אסתר ד א). ומעולם לא שב ריקם.

ויתאבל על בנו ימים רבים. כ"ב שנה.

ויקמו כל בניו וכל בנותיו. אלו כלותיו.

וימאן להתנחם. מתנחמין על המתים. ואין מתנחמים על החיים.

ויאמר כי ארד. כסבור היה שקצף הקב"ה עליו שחסר מי"ב שבטים.

ויבך אותו אביו. זה יצחק. כמו שחשבנו למעלה. כי י"ב שנים חיה יצחק אחר מכירת יוסף.

והמדנים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר. ד' פעמים נמכר. לישמעאלים. וישמעאלים לסוחרים. וסוחרים למדינים. ומדינים למצרים.