ויוסף הורד מצרימה. וי"ו מוסיף על ענין ראשון. לפי שכתוב למעלה והמדנים מכרו אותו אל מצרים. שמא תאמר לבדו ירד. ת"ל הורד ה"ו זה השם. הורד מלמד ששכינה עמו ירדה. משל לרועה שהיה רועה עדרו. נפרד מן העדר כבש אחד. הלך הרועה אחריו לשמרו.

ד"א הורד מצרימה. לשון שולטנות. המד"א וירד מים עד ים (תהלים עב ח). הורד לשון כיבוש. שכיבש את המצריים. כמו כי הוא רודה (מ"א ה ד).

** ד"א ויוסף הורד מצרימה.** הורד את אביו ואת אחיו מצרימה. שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם ואט אליו אוכיל (הושע יא ד). הפסוק הזה מתפרש על השבטים. שהיו עתידין לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. והקב"ה הורידן בכבוד שנאמר בחבלי אדם אמשכם. מהו בחבלי אדם. בעולת חבלים שמשכו את יוסף מן הבור. בעבותות אהבה. בשביל האהבה שאהב יעקב אביו את יוסף מכל אחיו. נתקנאו בו אחיו ומכרוהו. ונתגלגל הדבר וירדו למצרים. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם. שרוממתי צרות הרעב בעולם כדי שירדו למצרים. ואט אליו אוכיל. שהקדמתי יוסף במצרים שליט על הארץ. ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף (בראשית מז יב). ופשטיה דקרא בחבלי אדם אמשכם. כאדם שפושט ב' ידיו בבנו קטן ואומר לו בוא בני בוא. וחבלי אדם אלו האצבעות. עבותות אהבה אלו הזרועות. ואהיה להם כמרימי עול על לחיהם כאדם שמשים פניו על פני בנו מרוב חיבתו. ואט אליו אוכיל כאדם שמחתך המאכל בשיניו ונותן לתוך פיו של בנו. משל על אבותינו שנהג הקב"ה את ישראל כמשפט האב על הבן. וכה"א כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך (דברים ח ה). עתידין היו יעקב ובניו לרדת מצרים. לפיכך הקדים את יוסף לפניהם. משל לפרה שהיתה ממאנת ליכנס. הכניסו את בנה והיא נכנסה אחריו.

ויקנהו פוטיפר. להלן הוא אומר פוטיפרע. מלמד שלא קנהו אלא לעצמו בא המלאך ופרעו. לפיכך נקרא פוטיפרע.

סריס פרעה. שר של פרעה. ולא שהיה סריס בביצים. שהרי אשה היתה לו.

שר הטבחים. שר של הורגים.

איש מצרי. איש ערום. שהמצריים גנבים והגנבים ערומים הם. מעולם הלבן מוכר את הכושי. וכאן הכושים מוכרים את הלבן. אין זה עבד. לפיכך בקש מהם ערב. שנאמר מיד הישמעאלים. מהו מיד שביקש ערב. כענין שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו (בראשית מג ט).

ויהי ה' את יוסף. אמר רב יודן משל לאדם שהיה לפניו י"ב בהמות טעונות יין. נכנסה אחת מהם לחנותו של עובד כוכבים הניח י"א והלך אחריה. אמרו לו הנחת י"א והלכת אחר אחת. אמרן להן אלו עומדות ברשות הרבים ואין אני חושש עליהם. אבל זו אני חושש עליה שלא תיעשה יין נסך. לכך לפי שהיה יוסף קטן והוא בבית העובד כוכבים. לכך ויהי ה' את יוסף. ויהי איש מצליח. ביקש לתת חום בתוך הצונן שאל לו חום נהיה חום. פושרין נהיה פושרין. קרים נהיה קרים.

ויהי בבית אדוניו המצרי. כיון שראה עסקיו מצליחין. שוב לא מכרו אלא היה בביתו.

וירא אדוניו. בלשון אדונו. אלא בלשון כבוד קורא לו אדוניו על רוב עבודותיו.

וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. כסבור היה פוטיפר שיוסף מגוש היה. אמר לו כלום אין חרשים במצרים. לפי שארץ מצרים מלאה כשפים היתה. עד שראה ששכינה עומדת על גביו. שנאמר וירא אדוניו כי ה' אתו.

וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו. שהיה מוזג הכוס לפניו.

ויפקדהו על ביתו. מינהו על האוצרות.

וכל יש לו נתן בידו. אלו המפתחות של גנזיו.

תני ר' שמעון כ"מ שהצדיקים הולכים שכינה עמהם. ברכה הולכת אחריהן. ויברך ה' אותך לרגלי (שם ל ל). ויברך ה' את בית המצרי.

ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה. היה ראוי לומר. ותהי ברכת ה' כמו ברכת ה' היא תעשיר (משלי י כב). אלא ויהי ברכת ה' חזר אל יוסף. כלומר ויהי יוסף ברכת ה'. ברכה מה' בבית ובשדה. י"ב חודש עשה יוסף. ששה חדשים בבית. וששה חדשים בשדה.

ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. לשון נקי הוא.

ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. יפה תואר הוא הקומה. ויפה מראה זו צורת פנים. א"ר יצחק זרוק חוטרא לאוירא ועל עיקריה קאי. שנאמר ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (בראשית כט יז). לא יגרע מצדיק עינו (איוב לו ז).

ויהי אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים. מה הרהור יוסף. אמר כשהייתי בבית אבא היה אבא רואה אי זה מנה יפה שהיתה שם. והיה נותנה לי. והיו אחי נותנים בי עין רעה. עכשיו אני ברווחה. אמר לו הקב"ה חייך שאני מגרה בך את הדוב.

** ד"א אחר הדברים האלה.** מה הרהור יוסף. אמר אבא נתנסה. זקיני נתנסה. ואני איני מתנסה. אמר לו הקב"ה אני מנסה אותך יותר מהם.

ותשא אשת אדוניו וגו' ותאמר שכבה עמי. א"ר שמואל בר נחמני ארורים הם הרשעים. להלן כתיב ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט). אבל זו כבהמה. ותאמר שכבה עמי.

וימאן. מיאון אחר מיאון הרבה פעמים. דכתיב בפסיק ובשלשלת. בדבר עבירה ממאנין. בדבר מצוה אין ממאנין.

ויאמר אל אשת אדוניו. הן אדוני. אמר לה. הקב"ה נוהג מאהובי בית אבא ליקח לעולה. אברהם קח נא את בנך (בראשית כב ב). אשמע לך ושמא אבחר לעולה. ואפסל לקרבן.

ויאמר אל אשת אדוניו. אמר לה. לימוד הוא הקב"ה להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה. אברהם היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר (שם טו א). יצחק וירא אליו ה' בלילה ההוא (שם כו כד). ויעקב הנה סולם מוצב ארצה (שם כח יב). אשמע לך ושמא יגלה עלי וימצא אותי טמא. ולא עוד הן אדוני. אמר לה מתיירא אני מהן האדם (שם ג כב) אם אדם על מצוה קלה עבר ונטרד מתוך גן עדן. זו שהיא מצוה חמורה שהיא גילוי עריות. על אחת כמה וכמה.

הן אדוני. אמר לה. ראובן אחי על שבלבל מצעת של שפחת אמי ניטלה בכורתו וניתנה לי. אשמע לך ואדחה מבכורתי.

ד"א הן אדוני אמר לה מתיירא אני מן אדוני אמרה לו אני הורגו אמר לה לא דיי שאמנה מכת הנואפים. אלא שאמנה מכת הרוצחים.

ד"א הן אדוני. אמר לה מה את מבקשת תשמיש. אין הפרש בין תשמיש של לבן לתשמיש כאור. חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות. כולם תואר אחד להם. וטעם אחד להם.

איננו גדול. מדרש אמרו רבותינו אמר לה יוסף הן אדוני. מתיירא אני מאדון העולם. אמרה לו איננו רואה אותך. אמר לה גדול ה' ומהולל מאוד (תהלים קמה ג). א"ר אבין הכניסה אותו לחדרי חדרים עד שהעמידה אותו לפני מטתה. והיתה לה עבודת כוכבים חקוקה למעלה ממטתה. נטלה סדין וכסתה את פניה. אמר לה פני זאת את יכולה לכסות. אבל פני צור עולמים כתוב עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכריה ד י).

וחטאתי לאלהים. נשבע שלא יגע בה. אלהים ה' הוא יודע שלא אעשה הדבר הרע הזה.

ויהי כדברה אל יוסף יום יום. אמר רב יודן בש"ר יהושע בן לוי בניה של רחל נסן שוה. וגדולתן שוה. נסן שוה. ויהי כדברה אל יוסף יום יום. וכתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום (אסתר ג ד).

ולא שמע אליה. ולא שמע אליהם (שם שם שם). גדולתן שוה. ויסר פרעה את טבעתו (בראשית מא מב). וכתיב ויסר המלך את טבעתו (אסתר ח ב). וילבש אותו בגדי שש (בראשית שם). וכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ותכריך בוץ וארגמן (אסתר ח טו). הוא שש הוא בוץ. וירכב אותו במרכבת המשנה (בראשית שם מג). וכתיב וירכיבהו ברחוב העיר (אסתר ו יא). ויקראו לפניו אברך (בראשית שם). וכתיב וקראו לפניו (אסתר שם).

** לשכב אצלה.** בעולם הזה להיות עמה ליום הדין.

ד"א ולא שמע אליה לשכב אצלה ולהיות עמה. אפילו שכיבה בלא תשמיש.

שאלה מטרונה את ר' יוסי אפשר יוסף בן י"ז שנה ולא חטא. אמר לה ומה על ראובן במעשה בלהה ועל יהודה במעשה תמר גילה הכתוב. יוסף שהיה קטן שבהם היה מכסה. אלא תורתנו תורת אמת. שכתב בה ולא שמע אליה לשכב אצלה ולהיות עמה.

ויהי כהיום הזה. ר' יהודה אומר יום ניבול של נילוס היה. והיו הכל הולכים לראות. והוא לא הלך. שכן דרך נילוס מתגדל והולך המלך והשרים הולכים לשמוח בנהר. והוא להם כיום איד של עובדי כוכבים.

(מג) ויבא הביתה לעשות מלאכתו. מתרגם למיבדק בכתבי חושבניה. לחשוב חשבונות של רבו.

ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ללמדך עד היכן תקף את יצרו. והיא לא הלכה אל ניבול נילוס.

** ויש דורשין לעשות מלאכתו.** ודאי אלא ואין איש. שלא נמצא איש שנראתה דמות דיוקנו של אביו בחלון. אמר לו יוסף עתידין אחיך להיות חקוקין על אבני השוהם. שנאמר ששה משמותם על האבן האחת (שמות כח י). רצונך שלא תמנה עמהם. ומיד ותשב באיתן קשתו (בראשית מט כד). מלמד ששבה קשתו לאיתנה.

ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. ארורים הם הרשעים שאין בהם בושה. שהרי ברות כתוב ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג ט). והכא כתיב שכבה עמי.

ויעזוב בגדו בידה. מיכן שהיה בגדו פתוח מלפניו. כמו שאמרנו על כתונת הפסים. שהוא כמו לבוש הרוכבים. והיא תפשתו מאחריו והתיר הלולאות מלפניו מן הקרסים.

ויעזוב בגדו בידה. שאם היה פניו כלפי אשת פוטיפרע. לא אמר הכתוב ותתפשהו וגו' ויעזוב בגדו בידה.

וינס ויצא החוצה. כיון שאמר וינס. מה ת"ל ויצא החוצה. ניצל בזכות אברהם אבינו. שנאמר ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה).

ויהי כראותה. הוסיפה חימה על חימה. רשע יראה וכעס (תהלים קיב י).

ותקרא לאנשי ביתה ותאמר ראו. (נ) נתנה אותו בפניהם להתנפל עליו כולהם.

איש עברי. שלא רצה להדבק בה. כענין שנאמר כי לא יוכלון המצרים לאכול עם העברים (בראשית מג לב).

לצחק בנו. כי יחנן קולו אל תאמן בו (משלי כו כה).

ותנח בגדו אצלה עד בוא אדוניו אל ביתו. א"ר אבהו בשעת תשמיש הגידה לו.

ויקח אדוני יוסף אתו ויתנהו בבית הסוהר. והלא בן מות היה אם אמת היה הדבר. אלא שהכיר הדברים שהיו שקר אמר לו אני יודע שאין הדבר ממך. אלא שלא לעזוב פסולת לבני. אני נותנך בבית הסוהר. כי שר הטבחים היה ממונה על שר בית הסוהר.

ויהי ה' את יוסף. לפי שהיתה אשת פוטיפר אומרת לו חייך שאני עושקת אותך בדברים אחרים. והוא אומר עושה משפט לעשוקים (תהלים קמו ז). אמרה לו אני חותכה אנונה שלך. והוא אומר נותן לחם לרעבים (שם שם). אמרה לו אני נותנך בבית האסורים. אמר לה ה' מתיר אסורים. אמרה לו אני מסמא עיניך. אמר לה ה' פוקח עורים. [שם]. אמרה לו אני כופף קומתך. אמר לה ה' זוקף כפופים (שם). עד שנתנה שרטוט של ברזל תחת צוארו. כדי שיתלה את עיניו ויבט בה. שנא' ענה בכבל רגלו ברזל באה נפשו (שם קה יח).

ויט אליו חסד. זש"ה וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו (שם קג יז). אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו (שם קמו ה).

אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל זה בשעת הצרה. ומנין שאף בשעת הרווחה. ת"ל ואשר הוא עושה ה' מצליח בידו.