וירא יעקב כי יש שבר במצרים. ראה העוברים ושבים מביאים בר ממצרים. דרשה וירא יעקב. ראה שהגיע הזמן כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג).

כי יש שבר. ואחרי כן ילכו ברכוש גדול (שם שם יד).

ויאמר יעקב לבניו למה תתראו. אמר להם יעקב אבינו למה תראו עצמיכם כשבעים בפני הכנענים. מדרש תיראו לא נאמר. אלא תתראו. ת' יותר אלו ארבע מאות שנאמר לאברהם אבינו כי גר יהיה זרעך. אמר להם למה תראו עצמיכם מן הת'.

רדו שמה. אמר ר' אבא בר כהנא בישרן שהן עתידין לעשות שמה ר"י שנה כמנין רד"ו. שקפץ הקב"ה ק"ץ שנה מן הגלות וחשב להם מן לידת יצחק אבינו. דכתי' ויצחק בן ששים שנה (בראשית כה כו). וכתיב ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה (שם מז ט). הרי ק"ץ.

וירדו אחי יוסף עשרה. אותן שהיו במכירתו.

ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון. מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה.

ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים. מיכן סמכו רבותינו לומר כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. כתיב הכא ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים. וכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב).

ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר. לא רצה למנות אחר על המכירה אלא הוא בעצמו. לפי שידע שעתידין היו אחיו לבא מצרימה כדי שיכירם.

וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם. מלמד שנעשה עליהם כנכרי. נטל את הגביע והקיש בו. אמר להם מרגלים אתם. אמרו לו כנים אנחנו. אמר להם אם כנים אתם למה לא נכנסתם כלכם בפתח אחד. אמרו לו כך צוה עלינו יעקב אבינו. שלא נכנס בפתח אחד מפני העין. אמר להם. ומה טיבכם בשוק של זונות. אמרו אבדה אבדנו ואנו מבקשים אותה שמא נמצא אותה. אמר להם כך אני רואה בגביע שלי ששנים מכם חרבו כרך גדול של שכם. ואחד מכם מכרתם אותו לערביים. מיד נזדעזעו. אמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו. אמר להם ואנה השנים. אמרו לו האחד מת. והאחד אצל אבינו. אמר להם לכו והביאו אותו.

ד"א ויוסף הוא השליט על הארץ. גזר שלש גזירות. שלא יכנסו שני אחים משני פתחים. ושלא יכנס אדם אחד בשני חמורים. ושלא יכנס אדם עד שיכתוב שם אביו ושם זקנו. והיה מנשה עמד ומקבל פתקין.

ויתנכר אליהם. בדברים. נעשה להם כנכרי. אבל לעשות להם רעה חלילה. דכתיב ח) ויכר יוסף את אחיו. (ט) הכירם במאכל ובמשתה ובלויה.

והם לא הכירוהו. בשעה שנפל בידיהם לא הכירוהו.

ויזכור יוסף את החלומות. כיון שהשתחוו לו אפים ארצה זכר את החלומות והנה תסבינה אלמותיכם ותשתחוין לאלומתי (בראשית לז ז).

לראות את ערות הארץ באתם. לפי שגזר הנכנס יכתוב לו שמו ושם אביו. והביאו לו הפתקי כתובים ראובן בן יעקב. שמעון בן יעקב וכלם. אמר להם אם לא כי אין אתם מרגלים. היאך לא נכנסתם בפילין אחד.

ויאמרו אליו לא אדוני. אדני כלשון אדונינו.

ועבדיך באו לשבר אוכל. כדרך כל הבאים באנו.

כלנו בני איש אחד. הכניסו גם את יוסף בכללם.

ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות.

ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו' והאחד איננו. אמר להם והיכן הוא. אמרו לו נאבד מבתינו. אמר להם אם תמצאו אותו אתם בידי אדם. מה הייתם נותנים בעדו. אמרו לו כל מה שבידינו היינו נותנים. אמר להם ואם לא היו נותנים לכם מה הייתם עושים. אמרו לו לכך ירדנו או להרוג או ליהרג. אמר להם הוא אשר דברתי אליכם לאמר מרגלים אתם.

בזאת תבחנו חי פרעה. בזמן שהוא רוצה לישבע לשקר היה אומר חי פרעה. א"ר לוי משל לגדי שברח מן המרעה ונכנס לו אצל אשה אלמנה. שחטה אותו והפשיטה אותו. ונתנוה על המטה. וכסת עליו סדין. באו לבקש את הגדי. והיתה אשה נשבעת כן תאכילוהו בשיניה. אם יודעת כלום בגדי הזה. וכסבורים המבקשים אותו שהוא בנה. והיא נשבעת על הגדי. כך חי פרעה אם תצאו מזה.

שלחו מכם אחד.

ויאפה אתם אל משמר שלשת ימים. אין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה אלא עד שלשת ימים.

ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי. וכה"א יחיינו מיומים ביום השלישי (הושע ו ב).

ויאמרו איש אל אחיו אבל. א"ר אבא בר כהנא לשון דרומאי היא. אבל ברם.

אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו. מלמד שהיה מתחבט לפני רגלו של כל אחד ואחד. כדי שיתמלאו עליו רחמים. ולא נתמלאו.

ולא שמענו על כן באו אלינו. מלמד שביקשו להם עון אחר ולא נמצא. שהרי לא זכרו עון אחר. וזה לא היה אלא לטובה. שנאמר אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב (בראשית נ כ).

ויען ראובן אתם לאמר הלא אמרתי. מצא פתח להשיבם.

וגם דמו. דמו של יוסף. וגם דמו של זקן.

כי המליץ בינותם. זה מנשה.

ויקח מאתם את שמעון. מפני שהוא השליכו לבור.

ד"א לפי שהוא היה ראשון למרד. שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי (שם לד כה).

ויאסור אותו לעיניהם. ר' חגי בש"ר יצחק אמר לעיניהם אסרו. כיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו וסכו והרחיצוהו.

ויפתח האחד. זה לוי. שנא' שמעון ולוי אחים (שם מט ה). כיון שנשאר שמעון במצרים. לוי נקרא האחד.

ויאמר אל אחיו הושב כספי וגו' ויצא לבם ויחרדו וגו' מה זאת עשה אלהים לנו. זש"ה אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (משלי יט ג). היה להם לראות שקיהם קודם שיצאו משם. אם חטים נתנו להם אם שעורים.

ויבאו אל יעקב אביהם ויגידו לו את כל הקורות אתם. דברים כבדים עליהם (כג) כקורות.

דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. מיכן שהדבור לשון קשה.

והביאו את אחיכם הקטן וגו' ואת הארץ תסחרו. ללמדך שיש לדרוש להוסיף על דברי האגדה בכל מקום. (כד) לפי שהסדרן מקצר הענין. שהרי לא אמר למעלה ואת הארץ תסחרו. והם סיפרו לאביהם ואת הארץ תסחרו.

ויהי הם מריקים שקיהם וגו' המה ואביהם וייראו. מלמד שחשדן.

אליהם יעקב אביהם יוסף איננו ושמעון איננו. בישרו פיו ששמעון ויוסף יחדיו.

עלי היו כלנה. א"ל הוספתם עלי יגון על יגון.

ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית. אמר לו מה נשתנו בני מבניך. אמר להם יהודה. הניח לו לזקן זה עד שתכלה הפת מן הבית. כיון שכלה הפת מן הבית. אמר לו יהודה. אבא אם הולך בנימין ספק נתפס ספק לא נתפס. ואם אינו הולך עמנו כלנו מתים ברעב. מוטב שתניח את הספק. ותתפוס את הודאי. אמר לו מי ערב בו. א"ל אני ערב בו. שנאמר אנכי אערבנו מיד שלחו עמהם.

ויאמר לא ירד בני עמכם. אמר לו יעקב אבינו אין זה לשון חכמים. וכי בניך ולא בני.

וקראהו אסון. כגון אריא וגנבא. או צנים ופחים. לפי שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה.