אם ישך משלח.

ואם אינך משלח. אמר לו יהודה. הוא אמר לנו דברים של אמת. ואנו משיבים לו דברים של בטלה. אלא אמר הקב"ה אני עסוק להמליך את בנו במצרים. והוא אומר למה הרעותם לי להגיד לאיש.

ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו. א"ר אבא בר כהנא אפי' עצי עריסותינו גילה לנו.

ויאמר יהודה אל ישראל אביו. מוטב שתהא נפש אחת בספק. ולא כלם בודאי.

אנכי אערבנו. העיד בו ביוסף שהיה צדיק.

כל הימים. זה העולם הבא.

ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא. אמר אני עשיתי לאבי איפוא והלבשתיו חרדה.

מזמרת הארץ. דברים שהן מזמרין העולם.

וכסף משנה. א"ר יצחק שמא הוקיר השער. ומה שהייתם קונים בתחלה בסלע. עתה אתם קונים בשתים. לכך נאמר משנה.

ואת הכסף המושב. זה הכסף הנמצא באמתחת.

ואת אחיכם קחו. הרי כסף והרי דורון. והרי אחיכם. מה אתם צריכין עוד. אמרו לו תפלתך. אמר להם יד) ואל שדי יתן לכם רחמים. אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד יב) מאבות העולם שבא עליהם יסורים ולא הקפידו כלפי שכינה. אף אתה אם באין עליך יסורין אל תקפיד.

ואל שדי. אמר להם מי שאמר לעולמו די. הוא יאמר די ליסורי.

יתן לכם רחמים. גדולים רחמים שבהן ישראל מתקבצין מן הגליות. שנאמר ויתן לכם רחמים (דברים יג יח). ואומר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך (שם ל ג).

ואני כאשר שכולתי שכלתי. עד עתה שכלתי ולא אשכל עוד.

ויקחו האנשים. זש"ה מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו (משלי יח טז).

וירא יוסף אתם את בנימין. ראה ושמח. כענין שנאמר וראך ושמח בלבו (שמות ד יד).

וטבוח טבח והכן. מיכן שהיו אבותינו נהוגין במצות קודם מתן תורה. נאמר כאן והכן. ונאמר להלן והכינו את אשר יביאו (שם טז ה).

ויגשו אל האיש. היה דוחפן לפנים. והם היו דוחפין אותו לחוץ.

ויאמרו בי אדוני ירד ירדנו. אמרו לו ירידה הוא לנו. שהרי בארצנו היינו מפרנסין אחרים. ועכשו אנו צריכין לפרנסתך.

ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם. בזכותכם ובזכות אבותיכם.

נתן לכם מטמון באמתחותיכם. מכל מקום.

כספכם בא אלי. אין הדבר נעלם ממני וברצוני נתתיו לכם.

ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים. קבלם בסבר פנים יפות.

ויכינו את המנחה עד בוא יוסף. מפלטין של פרעה.

ויבא יוסף הביתה. לפלטין שלו.

וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם. זה יעקב.

הזקן. זה יצחק. לפי שבשעת מכירת יוסף עדיין היה קיים.

ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. והזקן נפטר.

וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו. שהיה דומה לאמו.

ויאמר אלהים יחנך בני. א"ר בנימין בן לוי לפי ששמענו חנינה על אחד עשר השבטים. שנאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך (בראשית לג ה). לפיכך יוסף אומר חנינה לבנימין. שנאמר אלהים יחנך בני.

וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו. מעולם אבותינו רחמנים היו.

ויבקש לבכות. מלמד שהבכיה מכבה גחלי הלב.

וירחץ פניו. עשה עצמו כמתנכר.

וישימו לו לבדו. כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי.

וישבו לפניו הבכור כבכורתו. מה עשה. נטל הגביע והיה עושה עצמו מקיש בו. ואמר יהודה הוא מלך ישב בראש. ראובן שני לו. ואני אין לי אם. ובנימין אין לו אם. ישב בצדי.

וישא משאת [וגו'] ותרב משאת בנימין [וגו'] חמש ידות. נתן לו יוסף. ואסנת. ומנשה ואפרים. וחלק עם אחיו וישתו וישכרו עמו. עמו שתו. חוץ ממנו לא שתו. א"ר לוי כל עשרים ושתים שנה לא שתו יין. שנא' עמו. עמו שתו. חוץ ממנו לא שתו.