ויצו את אשר על ביתו.

ואת גביעי גביע הכסף. בכסף מכרוהו ובכסף ציערם. יבוא גביעי כסף. ויכפר על עשרים כסף.

בפי אמתחת הקטן. על דרך גיעגוע היה קורין אותו קטן. ועוד לראות איך אוהבים אותו.

הבקר אור והאנשים שולחו. מיכן ארז"ל לעולם יכנס אדם בכי טוב. ויצא בכי טוב. שנא' הבקר אור. וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב (בראשית א ד).

הם יצאו את העיר. מן העיר ודומה לו כצאתי את העיר (שמות ט כט) ופי' מן העיר.

וישיגם שאם היו רחוקים מן העיר לא היו חוששים בדבריו.

הן כסף וגו' ואיך נגנוב מבית אדוניך. תני ר' ישמעאל זה אחד מעשרה קל וחומר. הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה (שמות ו יב). הן בעודני חי וגו' ואף כי אחרי מותי (דברים לא כז). הלא תכלם שבעת ימים (במדבר יב יד). כי את רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיה יב ה). הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (ש"א כג ג). ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה וגו' (ירמיה יב ה). הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא (משלי יא לא). בשושן הבירה הרגו היהודים וגו' בשאר מדינות המלך מה עשו (אסתר ט יב). ואיך נגנוב מבית אדוניך.

ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא. אמר להם אע"פ שכדבריכם כן הוא המנהג שעשרה בני אדם ונמצא אחד מהם בגניבה כולם בסרוח. אבל אני אעשה לפנים משורת הדין ואתם תהיו נקיים.

ס"א בתמיה. אמר להם וכי כדבריכם כן הוא. אחד מהם חטא. אתם מה פשעתם.

וימהרו ויורידו. זריזים בני זריזים. וימהר אברהם (בראשית יח ו). קנאים בני קנאים. דכתיב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה (שם לא לב).

ויחפש בגדול החל. כדי להבהילם. ד"א שלא יבינו ויאמרו יודע היה היכן הוא מונח.

וימצא הגביע. התחילו לקנטרו. הוא גנב בר גנבתא. אמר להם יש כאן אחים מוכרים את אחיהם.

ויקרעו שמלותם. הם גרמו את אביהם לקרוע. לפיכך ויקרעו שמלותם. יוסף גרם לאחיו לקרוע. לפיכך יהושע קרע. דכתיב ויקרע יהושע שמלותיו (יהושע ז ו). מדה כנגד מדה.

ויעמוס. כל אחד ואחד נוטל משאו בידו אחת ועמס.

וישובו העירה. בית המלכות היתה. אבל היתה חשובה בפניהם כעיר קטנה.

ויבא יהודה ואחיו. יהודה עיקר להם.

ויאמר להם יוסף. כמתנכר.

כי נחש ינחש. שהיה קורא להם בשמם. מראה להם שהוא מנחש בו.

ויאמר יהודה. בכ"מ יהודה מדבר בראש.

מה נאמר לאדוני. בכסף ראשון.

מה נדבר. בכסף שני.

מה נצטדק. בגביע. ט' טפל מה נצדק. אלא הוא לשון תלמוד. כולהו טצדקי דידעי עבדי. כלומר כל אלא הוא לשון תלמוד. כולהו טצדקי דידעי עבדי. כלומר כל הערמימות שיכולה לעשות עושה. בב"ק על בהמה שקשורה בחמה וברחה לה שחייב מי שהניחה. כך מה נצטדק מה ערמימות נוכל לעשות מעתה. אמרו לו גלוי וידוע לפני קונינו שלא חטאנו לא אנחנו ולא הוא. אלא האלהים מצא את עון עבדיך. א"ר יצחק מצא בעל חוב לגבות את שטר חובו. א"ר לוי כזה שהוא ממצה את החבית והעמידה על שמריה. ממצה כמו מיץ חלב (משלי ל לג).

הננו עבדים. כלומר אע"פ שידעו שאין הדין כן. כדי להשקיט את חמתו. היו אומרים לו הננו עבדים לאדוני.

ויאמר חלילה לי. חולין הוא למלך כמותי לעשות שלא כדין.

ואתם עלו לשלום אל אביכם. עליה תהא אליכם. ורוח הקודש מבשרתם שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (תהלים קיט קסה).

סליק פרשת מקץ.

פרשת ויגש.

ויגש אליו יהודה. כתיב טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח [את] ידך וירא אלהים יצא את כולם (קהלת ז יח). החכם בזמן שרוצה לעשות דבר אוחז בהרבה ענינים. לפי שאינו יודע אי זה יכשר. שהרי יהודה נתן דעתו בכמה ענינים בשעה שנתפס בנימין אחיו בגביע. שנאמר ויגש אליו יהודה. ר' יהודה אומר הגשה למלחמה. כענין שנאמר ויגש יואב והעם אשר אתו למלחמה (ש"ב י יג). ר' נחמיה אומר הגשה לפיוס. כענין שנאמר ויגשו בני יהודה אל יהושע בגלגל (יהושע יד ו). לפייסו נגשו. רבנן אמרי הגשה לתפלה. שנאמר ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו (מ"א יח לו). כיון שראה יהודה שדעתו של יוסף לכבוש אצלו את בנימין. אמר אין הדבר תלוי אלא בי. שהרי אמרתי לאבי אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. לפיכך ויגש אליו יהודה. א"ר חנינה ב"ר נחמן לעולם הדבק בשלשה. והתרחק מן השלשה. התרחק משלשה. מן הפקדונות. ומן המיאונין. ומלעשות ערבות בין אדם לחבירו. [הדבק בשלשה. בחליצה. ובהפרת נדרים. ובהבאת שלום בין אדם לחבירו]. כתיב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה (משלי כ ה). זה יהודה שהיה משיב דבר על דבר עד שעמד על לבו של יוסף.

ר' מאיר אומר ויגש לשון שלום כענין שנאמר ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום (ש"א ל כא). ר' יהודה אומר ויגש לשון אהבה. שנאמר ויגש וישק לו (בראשית כז כז). ר' נחמיה אומר ויגש הוא לשון קרבן. שנא' ויגש את פר החטאת (ויקרא ח יד). ר' יוסי אומר ויגש לשון נזיפה. שנאמר ויאמרו גש הלאה (בראשית יט ט). ר' נתן אומר ויגש לשון משוש. שנאמר גשה נא ואמשך בני (שם כז כא). דרשה ויגש אליו יהודה א"ר יוחנן בשעה שתפס יוסף את בנימין. ואמר האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד. אמר יהודה. בנימין נתפס כלום יש שלום בבית אבא. מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול ונתמלא חימה על יוסף. כיון שראה יוסף סימנין שהיה בו. שחמשה בגדים היה לבוש. ונימה היתה בלבו. בשעה שכועס קורעת את כולם. מה עשה יוסף בעט באבן של שיש שהיה יושב עליו. ועשאו גל של צרורות. מיד תמה יהודה. ואמר זה גבור כמוני. מיד ויגש אליו יהודה. בא לשלוף חרבו ואינה נשלפת. אמר זה צדיק הוא. מיד התחיל לשון תחינה.

ויאמר בי אדוני. לשון יוני ביאה לשון אונס. אמר לו יהודה. והלא אמרת אלינו הורידהו אלי ואשימה עיני עליו. כלומר איני מאמין לכם שהוא בחיים עד שאשימה עיני עליו ואראה אותו. ועתה אתה אומר הוא יהיה לי עבד. זו שימת עין.

ד"א בי אדוני. אין הדבר תלוי אלא בי. אנכי קבלתי אותו מאבי ואנכי ערב בו.

ד"א בי אדוני. אם עבד אתה צריך אני יותר מוטב לעובדך מזה. ואם לאיש חיל. מוטב אני ממנו.

ידבר נא. אין נא אלא לשון בקשה.

דבר באזני אדוני. יכנסו דברי באזנך. זקינתו של זקן זה. על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה הוא וכל ביתו בנגעים גדולים. הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת. אמו של זה לא מתה אלא מקללתו של אביו. הזהר שלא יתחיל בך קללה אחת ואותו האיש ימות. בשביל נקבה שהיתה לנו. נכנסו שנים ממנו והחריבו כרך גדול. וכאן בשביל בנימין על אחת כמה וכמה.

א"ר ירמיהו ב"ר שמעיה דבר אני יהודה עשה שהיה משים עששיות של ברזל לתוך פיו ויוצאת כאבק.

כי כמוך כפרעה. כמו פרעה מלך ואתה שני לו. אף אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו.

ד"א כי כמוך כפרעה. מה פרעה גוזר ואינו מקיים. אף אתה גוזר ואינך מקיים. ד"א כי כמוך כפרעה. אמר לו אם אני שולף חרבו ממך אני מתחיל. בפרעה אני מסיים. מיד רמז יוסף למנשה. ובעט בקרקע. (מג) וזעת כל הפלטין. אמר בעיטה זו מבית אבא הוא. התחיל לדבר רכות.

אדוני שאל את עבדיו לאמר. א"ר חייא בר אבא כל הדברים שאת קורא שדבר יהודה ליוסף מפני אחיו עד שאת מגיע ולא יכול יוסף להתאפק. היה בהן פיוס ליוסף. פיוס לאחיו. פיוס לבנימין. פיוס ליוסף. ראו האיך נתן את נפשו על בניה של רחל. פיוס לאחיו. לומר האיך נתן נפשו על אחיו. פיוס לבנימין. לומר כשם שאני נותן נפשי עליך. כך אני נתתי נפשי על אחיך.

** אדוני.** ז' אדוני כתוב בפרשה. כדרך שאמר יעקב לאחיו. אלא שיעקב הוסיף אחד. שזה ריחם. וזה לא ריחם.

ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן. אחרון שבבנים.

ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו. וכמו אמו קיימת שהם אומרים לאמו. אלא ויותר הוא לבדו זכר לאמו. שאמו מתה. וכל הרואה אותו אומר זה בן רחל.

ותאמר אל עבדיך. כסבורים היינו שאתה מלך ועומד בדבורך.

ונאמר אל אדוני לא יוכל הנער. כי לא ניסה בדרכים.

ותאמר אל עבדיך אם לא ירד. התרית בנו.

ויהי כי עלינו. שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

ויאמר אבינו שובו שברו לנו מעט אוכל. מרוב דוחק ירדנו הנה.

ונאמר לא נוכל לרדת. לפי שהאיש חזק בארץ.

ויאמר עבדך אבי. לפי שהיה שומע שהיה אומר לפניו עבדך אבי. לפיכך מת יוסף קודם לכל אחיו.

ויצא האחד. מיוחד שבשנים.

ולקחתם גם את זה. חביב עליו כמותו.

ועתה כבואי. אין לי פנים לחזור אל אבי.

כי עבדך ערב. הראה לו יהודה חיבת אביו לבניו מרחל.

ועתה ישב נא עבדך. הראה לו אהבתו לבנימין.

לד) כי איך אעלה אל אבי. הראה לו יראתו מן השבועה.