ולא יכול יוסף להתאפק. להתחזק. מעולם אבותינו רחמנים הם.

ויתן את קולו בבכי. לפי שנתמלא רחמים.

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף. ר' שמעון בן אלעזר משום ר' אלעזר בן עזריה שהיה אומר דבר משום אבא כהן ברדלא. אוי לנו מיום הדין. אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם שבאומות היה. ולא יכול לעמוד בתוכחת אתונו. שנאמר ההסכן הסכנתי לעשות לך כה. ויאמר לא (במדבר כב ל). יוסף קטן שבשבטים היה. ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו. שנאמר ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. לכשיבא הקב"ה ויוכיח לכל אחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה. כענין שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך (תהלים נ כא). ואומר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וגו' (מלאכי ג ה). ר' יוחנן כי מטי לההוא קרא בכי. אמר עבד שרבו מעיד בו. כלום תקנה יש בו. יבין וישכיל האדם שהבורא הוא העד הוא בעל דין. הוא הדיין. שנאמר ואנכי היודע ועד נאום ה' (ירמיה כט כג). הוא ששנינו שוב יום אחד לפני מיתתך. וכתיב כי גדול יום ה'. ונורא מאד ומי יכילנו (יואל ב יא). שבזמן שהקב"ה יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. אם על הנעלמות יביא אותו בדין. מה יעשה על הזדונות. ארז"ל מאי על כל נעלם. זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס. לפי שלב חבירו נמאס יביא לזה למשפט. כל שכן על היזק גמור. וכן הוא אומר לא עשה לרעהו רעה (תהלים טו ג).

אם טוב ואם רע. מאי אם טוב. זה העושה מצוה לחבירו ולא עשאה בצנעא והעני מתבייש. אע"פ שהוא עושה טוב יביא למשפט. שלא עשאה כהוגן. שהרי הנביא אומר והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). בוא וראה כמה תורה אתה למד משיחתן של ראשונים. כל שכן תורה עצמה. כמה מדרשות וכמה הוכחיות אתה למד. הוא שאמר הכתוב קווצותיו תלתלים (שה"ש ה יא). על כל קוץ וקוץ שבתורה אתה למד תילי תילים. ומה הן קווצי האותיות. אל"ף מפני מה כתיבתו כך. בי"ת מפני מה כתיבתו כך. וכן כל האותיות. ומפני מה זה בצד זה. ומפני מה שמם כך. ומפני מה ענינם כך. ועל מה זה ראשון וזה אחרון. וצירוף אותיות על מה ככה. קווצותיו תלתלים זה הוא שאמר איוב ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים (איוב יא ט). ברוך שנתן תורה לישראל ברוך הוא.

כי נבהלו מפניו. הם אמרו ונראה מה יהיה חלומותיו (בראשית לז כ). ורוה"ק אומר ונראה מחשבות מי יעמדו. וכן הוא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי (ישעיה נה ח). ואומר לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג יט).

ויאמר יוסף לאחיו גשו נא אלי ויגשו. הראה להם המילה.

ויאמר אני יוסף אחיכם. אמר להם דרך אחוה אנהיג בכם.

אשר מכרתם אותי מצרימה. אע"פ שמכרתם אותי מצרימה.

ועתה אל תעצבו. אמר להם אל תביאו עצבון בלבבכם שמכרתם אותי.

ואל יחר בעיניכם. שאני מלך.

כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. אלהים שלחני ולא אתם. אלהים המליכני ולא מפני שאני גדול מכם. והוא הוא שראיתי בחלום. והנה קמה אלומתי וגם נצבה וגו' (בראשית לז ז).

כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. עתידים הייתם לרדת מצרים וגם אני עמכם. אלא שירדתי לפניכם קודם לכולכם.

ס"א כי למחיה. ל' שלשים. מ' ארבעים. הרי שבעים נפש אשר חייה אותם יוסף. שנאמר ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף (שם מז יב).

ד"א כי למחיה. יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרך מות (משלי יד יב). אבל זאת הדרך למחיה היה. כענין שנאמר בכל עצב יהיה מותר (שם יד כג).

כי זה שנתים הרעב. למדנו שעד שנה שניה לא ירדו השבטים למצרים. לפי שהיה להם לחם. והוא שיעקב אבינו אמר למה תתראו (בראשית מב א). למה תראו עצמיכם כשביעים בעיני בני ישמעאל ובפני בני קטורה.

ועוד חמש שנים. הודיעם סוד הרעב שנתגלה לו.

אשר אין חריש וקציר. אם אין חריש מהיכן קציר. אלא אפילו ספיחים לא יעלו.

וישלחני אלהים לפניכם. לא להנאתי. אלא לשום לכם שארית בארץ. כי אין זכותי גדול מזכותכם.

ולהחיות לכם לפליטה גדולה. הוא שארז"ל עתיד היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל. אלא שזכותו גרמה לו. וכה"א בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע יא ד).

ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. זש"ה לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו (משלי טז ט). א"ל יוסף שלשה הגרמות גרמוני לבוא מצרים. כתונת הפסים. וחלום אלומות. וחלום השמש והירח. לפיכך אמר להם שלשה פעמים שילוח. כי למחיה (פסוק ו). וישלחני (פסוק ז'). לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. הזכירם החלומות שחלם. כי לא מלבו היו אלא מאלהים. לכך ארז"ל לעולם יצפה אדם לחלום טוב עשרים ושתים שנה. שהרי יוסף בן י"ז שנה ראה החלומות. ועד שלא היה בן שלשים ותשע שנה לא באו אחיו להשתחוות לו.

וישמני לאב לפרעה. אב פטרון. בסילויוס. ולאדון ומושל ושליט.

מהרו ועלו אל אבי. לפי שארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

כה אמר. לשון נבואה.

בנך יוסף. שהיה חביב לו מכל הבנים.

רדה אלי אל תעמוד. אל יעמוד השעה. אלא כיון שהשעה הוצלחה בוא אלי.

וישבת בארץ גושן. ולא בעיר המלוכה.

וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש. מלמד שהיו עשירים.

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר. בלשון הקודש.

ד"א כי פי כן לבי. וכשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא היה במכירתי. כן אין בלבי עליכם.

והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים. לפי שכללות שבתורה יתירה מפרטותיה. לכך נאמר ואת כל אשר ראיתם.

ומהרתם. ולא תעכבו השעה.

ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. יש בכיה של רחמנות. וכה"א כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות (בראשית מג ל).

ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. וכי כמה צוארים היה לו לבנימין. אלא א"ר אלעזר בן פדת ראה ברוח הקודש ששתי פעמים היה עתיד בית המקדש ליחרב. שנבנה בחלקו של בנימין. שנא' ובין כתפיו שכן (דברים לג יב). לכך נאמר על צוארי בנימין.

ובנימין בכה על צואריו. בכה על משכן שילה. שהיה עתיד ליחרב. שבחלקו של יוסף היה. שנא' ויטש משכן שילה (תהלים עח ס).

וינשק לכל אחיו ויבך עליהם. כדי לפייסם. כי ראה אותם מתביישין ממנו. והיה מפייס אותם בדברים. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים. כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. ולטובתי היה הדבר. כי שמני אלהים לאדון לכל מצרים. ועדיין היו מתביישין ממנו עד וינשק לכל אחיו ויבך עליהם. ואחרי כן דברו אחיו אתו. לכך נקרא יוסף הצדיק. שנאמר על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב ו).

והקול נשמע בית פרעה לאמר. הלכו והגידו למלכות.

וייטב בעיני פרעה. שסבורים היו שאינו מיוחס. כיון שראו את אחיו ושמעו את שמע אביו שהוא בא מאברהם. שכתוב בו נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כג ו). וכבר היה נודע לפרעה גדולתו של אברהם. מיד וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו. שלא מלך עליהם עבד. אלא בן גנוסים.

ויאמר פרעה אל יוסף אמור אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם. לשון מצרי הוא.

ולכו בואו ארצה כנען. שתהא הליכתם כביאתם זה אחר זה שלא תתעכבו לשם.

וקחו את אביכם. שתתייחסו בו בזקן.

ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים. כשם שהטיבתי לאברהם אביכם. שנא' ולאברם היטיב בעבורה (בראשית יב טז).

ואתה צויתה זאת עשו. מרשות המלך.

קחו לכם מארץ מצרים עגלות. לפי שלא היה רשות להוציא עגלות מארץ מצרים. כי אם על פי פרעה. וכן ארז"ל שאין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריאה של מצרים. אלא אם כן חותכין האם שלה בשביל שלא תלד.

ועינכם אל תחוס על כליכם. מיכן שטילטולן קשה. היינו דאמרי אינשי מבית לבית חלוק. מאיגרא לאיגרא נפש.

כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא. זו בשורה ליוצאי מצרים. שנאמר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים (שמות יב לו).

ויעשו כן בני ישראל. בזכות ישראל אביהם.

לכלם נתן לאיש חליפות שמלות. החליף עליהם הענין. שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתם ושמחתם מיגונם (ירמיה לא יב).

ולבנימין נתן שלש מאות כסף. שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו מרדכי. שנא' בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (אסתר ב ה). שעולה חשבונו רע"ד הוסיף עליו כ"ו ושמו עליהם הרי שלש מאות.

וחמש חליפות שמלות. זה מרדכי שיצא בחמשה מלבושי מלכות שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן (אסתר ח טו).

ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים ועשר אתונות. נתן לעשרת השבטים משא חמור ומשא אתון. להביא מנחה לאביהם. מזה למדנו כי בנימין לא החזירו יהודה אל אבינו יעקב. אלא נשאר עם יוסף במצרים. שאלמלי כן היה נותן גם ביד בנימין משא חמור ומשא אתון אלא למדנו כי נשאר לשם. ובזכות זאת יושיע הקב"ה שבטי ישראל ע"י עני רוכב על החמור ועל עיר בן אתונות (זכריה ט ט).

בר. זה עיבור.

ולחם. כמשמעו.

ומזון. כל המאכלות שמלפתין בו הלחם נקרא מזון.

וישלח את אחיו. נהג עמהם דרך אחוה וריעות. ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. אמר להם אל תפסעו פסיעה גסה. שהפסיעה גסה נוטלות אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ואל תעמידו עצמיכם מדברי תורה. ששנים שמהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף. הכניסו חמה לעיר כדי שתדעו מקום לינתכם בטוב.

ד"א אל תרגזו בדרך. (לז) אל תביאו דברי מחלוקת בדרך שמא תרגז עליכם הדרך. כה) ויעלו ממצרים. עליה היתה להם.

ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' ויפג לבו. ויפג לשון תלמוד. כמו תבשיל שהפיג טעמו. כן לא היו הדברים מתאימים בדעתו. אלא מפיגין היו.

כי לא האמין להם. תני ר' חייא כך עונשו של בדאי אפילו אומר דבר של אמת אין מאמינין אותו. כך לפי שאמרו הכר נא הכתונת בנך (בראשית לז לב). וכיחשו לו. כשאמרו לו עוד יוסף חי. לא האמין להם.

וידברו אליו את כל דברי יוסף. ועדיין לא היה מאמין עד שראה את העגלות ששלח יוסף לשאת אותו. אמר בודאי אין עגלה יוצאת ממצרים כי אם על פי המלכות. ובכן האמין להם.

ותחי רוח יעקב אביהם. הוא שאמרו רז"ל אין השכינה שורה לא מתוך עצלות. ולא מתוך עצבות. אלא מתוך דבר שמחה. וכן הוא אומר והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים (מ"ב ג טו).

ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. רב הוא כחו של יוסף שסבל כל הצרות הללו ועדיין הוא חי.

ד"א רב עוד יוסף בני חי. בטוח אני שיש לי חלק במה רב טובך (תהלים לא כ).