ויהי אחר הדברים האלה. אחר הרהורי דברים. שהרהר יעקב לאמר מפני מה לא סיפר לי יוסף ירידתו למצרים.

ויאמר ליוסף. מי אמר לו. מנשה שהיה משרת את אבינו יעקב.

הנה אביך חולה. מעולם לא חלה אדם עד יעקב שבא וביקש רחמים שיחלה האדם. אמר רבש"ע מתוך שאדם חולה מרגיש בעצמו והוא מצוה את ביתו. ומתמרקים עונותיו והוא חוזר בתשובה. א"ל הקב"ה דבר טוב שאלת. חייך ממך אני מתחיל.

הנה אביך חולה ויקח את שני בניו עמו. הוא שקראו. ואותו שהיה עמו בבית.

ויגד ליעקב. הוא שקרא ליוסף. הוא שהגיד ליעקב.

ויתחזק ישראל. מתוך חליו נתחזק.

ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען. התחיל לספר לו על אחוזת ארץ ישראל. שעתידה להתחלק לשבטים. אע"פ שבנימין נולד בדרך. גם הוא נקרא קהל. שנאמר ד) ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם. אלו ימות המשיח.

ועתה שני בניך הנולדים לך וגו' כראובן ושמעון יהיו לי. שכן חלוקים בדגלים. ושכן חלוקים בחנוכת המשכן. ושכן חלוקים בנחלת הארץ. ו) ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו. לא מצאנו שהוליד יוסף בנים אחרים חוץ ממנשה ואפרים. והיאך אמר לו אבינו יעקב ומולדתך אשר הולדת אחריהם. אלא הם בני בנים. בני מנשה ואפרים. שנא' וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף (שם נ כג). עליהם אמר יעקב לך יהיו על שם אחיהם. פירוש על שם אביהם. שכן כתוב ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים (שם לא מו). והם היו בניו וקראם הכתוב אחיו. כך בני מנשה ובני אפרים. יקראו על שם אביהם בנחלתם. שלא נקראו שבטים אלא מנשה ואפרים.

ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. מה ענין זה הפסוק אצל זה. אלא צפה יעקב אבינו שדעתו של יוסף לשאול על רחל אמו מפני מה לא העלה יעקב אבינו לקוברה במכפלה. הואיל וחביבה היתה עליו. ועד שלא התחיל יוסף לשאול. התחיל יעקב לומר ואני. כלומר ואני הייתי רוצה לומר לך על אמך. כי בבואי מפדן מתה עלי רחל. עלי היתה עצבונה. לפי שאין האשה מתה אלא לבעלה. ואין האיש מת אלא לאשתו. ושמא תאמר מפני מה לא קברתיה במערת המכפלה. בארץ כנען מתה. וכאילו במערה נקברה. ולמה לא העליתיה עוד לשם. כי בדרך מתה בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה. כי היה הקיץ גדול ואבק הדרך היתה יכול לכוברה בכברה. לפיכך ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם. על אם הדרך קברתיה שיהיו בניה עולים לארץ ישראל. ועומדין על קבורתה וזוכרין אותה.

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה. שתי קושיות בפסוק. האחד. כתוב וירא ישראל את בני יוסף. ולמטה כתוב לא יוכל לראות. ועוד שאמר מי אלה. והלא למעלה אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ועתה הוא שואל מי אלה. אלא ארז"ל שצפה יעקב אבינו ברוח הקדש מעשה ירבעם בן נבט. שהיה עתיד לצאת מאפרים. ומה שכתב וירא. ברוח הקודש ראה. שנאמר וירא ראשית לו (דברים לג כא). וירא את הקיני (במדבר כד כא). וירא את עמלק (שם שם כ). לכך שאל מי אלה. מי הוא זה שעתיד להדיח את ישראל ולומר אלה אלהיך ישראל (שמות לב ד). בזמן שהעמיד שני עגלי זהב. אחד בדן ואחד בבית אל.

ויאמר יוסף אל אביו בני הם. אמר לו יוסף אבי מה שהם בני הם.

אשר נתן לי אלהים בזה. במצרים. מיד ברכם.

ועיני ישראל כבדו מזוקן. מלמד שהצרות מכהין את העינים.

ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי. כלומר לא הייתי מתפלל לראות פניך. לפי שנתייאשתי ממך ואמרתי טרוף טורף יוסף (בראשית לז לג). כי דבר שאדם סבור שהוא בעולם הוא מתפלל עליו רבונו של עולם זכיני לראותו.

ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו. הציגם לפני אביו.

וישתחוו לאפיו. חונן לאביו כדי לברכן.

ויקח יוסף את שניהם את אפרים בימינו. מפני מה לקח יוסף את אפרים הקטן בימינו. כדי להניחו בשמאל ישראל.

ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל. לפי שהיה עומד לפני אביו כדי להביא בשמאל ישראל פנים כנגד פנים. וכדי להביא תחלה את מנשה בימין ישראל. הקדים את אפרים בשמאל ישראל.

וישלח ישראל את ימינו. בכל מקום הימין משובח. לענין עבודה. לענין הזאה. ולענין ברכה.

ויברך את יוסף. (י) בגדולה מתחילין מן הגדול.

האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. שהיה רצים כסוסים לפניו לעשות רצון המקום.

האלהים הרועה אותי מעודי.

המלאך הגואל אותי. מיכן ארז"ל גדולים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה. שהגאולה ע"י מלאך. ומזונות ע"י שכינה.

וידגו לרוב בקרב הארץ. מה דגים שבים מכוסים מבני אדם. ואין העין שולטת בהן. אף זרעו של יוסף לא תהא עין הרע שולטת בהן.

ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור. וכשם שאני בכור. והבכורה שלי. כך זה בכור.

שים ימינך על ראשו. שתהא הברכה מיומנת לו.

וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי. כשם שידעתי במכירתך אע"פ שלא הגדת לי. כך אני יודע שמנשה הבכור.

ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים. פירושו. וזרעו יהיה מלא הגוים. כמו כי אמילם (תהלים קיח יא). וזה יהושע בן נון שהכה ל"א מלכים.

ד"א וזרעו יהיה מלא הגוים. הנס שעושה זרעו יהיה נשמע בכל הגוים. זה העמדת שמש בגבעון ליהושע. שנאמר ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל (יהושע י יד).

ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר לדורות.

ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. [להיכן מצינו שישראל מתברכין בענין הזה ישימך אלהים כאפרים וכמנשה]. במילה. שישראל אומרים [יחי הילד לאביו ולאמו]. יהי אח לשבעה וגם לשמונה. אלו אפרים ומנשה שהקריבו קרבן נשיאים בשביעי ובשמיני. שנאמר [ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז מח)] וביום השמיני נשיא לבני מנשה (שם שם נד).

וישם את אפרים לפני מנשה. וכן בנשיאים הוא אומר אפרים לפני מנשה.

ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם. מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו (משלי כ ז).

והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. וישיב לא נאמר. אלא והשיב. לפי שהבטחותיו של הקב"ה קיימות כאילו נעשית.

ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. כלומר עיר שכם נתתי לך בנחלה יותר על נחלת אחיך.

אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. בשעה שלקחו שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו. אמר יעקב אבינו היאך אני מניח את בני ליפול בידי עובדי כוכבים. מיד נטל חרבו וקשתו והרג בשכם יותר משמעון ולוי. ולמה נתן ליוסף את שכם. לפי שמשכם מכרוהו. שנאמר וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם (בראשית לז יב). וכתיב וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה (שם שם יד). לפיכך נתנה שכם לבני יוסף לנחלה. ולשם קברו את עצמות יוסף. שנאמר ואת עצמות יוסף וגו' קברו בשכם (יהושע כד לב).