ויפל יוסף על פני אביו. שזו הבטחה. דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך (בראשית מו ד).

וישק לו. נשיקה של פרידה.

וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנוטים. ויבכו אותו מצרים שבעים יום. כנגד שבעים נפש שבאו למצרים בית איש יומו היה הספידו של יעקב אבינו.

אבי השביעני לאמר. כיון שאמר פרעה ליוסף רק הכסא אגדל ממך (שם מא מ). אמרו המצרים עבד שקנאו רבו בעשרים כסף תמליכהו עלינו. אמר להם גווני מלכות אני רואה בו. אמרו לו אם כן יהא יודע בשבעים לשון. באותו הלילה בא גבריאל והוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה. ולמדו שבעים לשון. שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע (תהלים פא ו). בבקר קראוהו פרעה ושאלו בשבעים לשון. ויוסף היה מחזיר לו. כיון שהתחיל יוסף בלשון הקודש. ולא השיבו פרעה. אמר לו השבע לי שלא תגלה הסוד. שלא יאמרו זה גדול מפרעה. כיון שהשביע יעקב את יוסף שלח לו אבי השביעני לאמר. אם אקיים שבועתי זו. אני עומד בשבועתך. ואם לאו כשם שאני עובר על שבועת אבי. כך אני עובר על שבועה שהשבעתני. מיד ו) ויאמר פרעה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

ויעל יוסף לקבור את אביו.

וכל בית יוסף. בעליה הזכיר כל עבדי פרעה. ואחר כך בית יוסף ואחיו. לפי שעדיין לא היו מכירין כחן וגבורתם. כיון שיצאו לדרך. הכירו כחן וגבורתם. דכתיב.

ויבאו עד גורן האטד. וכי גורן יש לו לאטד. אלא מלמד שבא עליהן בני ישמעאל ובני קטורה ושבעה עממים למלחמה. כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארון. מיד כל אחד ואחד ירדו ממרכבותיהם. ותלו כתריהן בארונו של יעקב אבינו. והקיפוהו כתרים כגורן זה שמקיפין אותו אטד.

ר' אליעזר אומר כיון שראו ארונו של יעקב התירו אזורי מתניהם וחלקו לו כבוד.

ויעש לאביו אבל שבעת ימים. מפני מה האבל שבעת ימים. כנגד ז' ימי המשתה.

ד"א כנגד שבעת ימי בראשית. שאדם נפטר מן העולם שיש בו שבעת ימי בראשית. לפיכך מתאבל עליו שבעה ימים. וכנגדן מטמא לו שבעה ימים.

אבל כבד זה למצרים. מלמד שהראו באצבע בארונו של יעקב אבינו.

ויעשו בניו לו כן כאשר צום. לא שינו מפקודתו. כיון שראו מצריים בשבחן מבני יעקב אבינו. התחילו לנהוג בהם כבוד. שהרי כשעלו מזכיר הכתוב את עבדי פרעה ואחר כך בית יוסף ואחיו ובית אביו. ובחזירתם כתיב יד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו.

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. מה ראו. אלא בעלייתם אל ארץ ישראל נטה יוסף מן הדרך והלך וצפה בבור שהשליכוהו אחיו. אמרו עדיין השנאה בלבו.

והשב ישיב לנו. האחד שהשלכנו אותו בבור. והשני שמכרנו אותו.

את כל הרעה. שאמרנו טרוף טורף יוסף (בראשית לז לג).

** ד"א מה ראו.** לפי שכל חיי אביהם היו אוכלים על שלחנו. משמת לא אכלו על שלחנו.

ויצוו אל יוסף לאמר. אמרו צוו לבלהה לאמר לו ליוסף.

אביך צוה לפני מותו. מותר לשנות מפני דרכי שלום. כדכתיב בשרה לעיל.

כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך. זה המרד שמרדו בך. שנאמר ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית לז יח).

וחטאתם. שמכרו אותך.

ועתה שא נא. מיכן ארז"ל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים. שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא. וכן באיוב אמר ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי (איוב לג כז). וכל מי שחטא לחבירו ולא ביקש ממנו מחילה אין יום הכפורים מכפר. דתנן במס' יומא עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר. עד שירצה את חבירו. שנאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים (ש"א ב כה). אלהים דיינים. ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו (שם שם). תשובה ומעשים טובים.

ויבך יוסף בדברם אליו. אם על ידי שליח דברו אליו. נתמלא עליהם רחמים. הם עצמם לא כל שכן. לפיכך אמרו כל המרחם על הבריות בידו שהוא מזרעו של אברהם יצחק ויעקב. וכל מי שהוא אכזר על הבריות. אינו מהם. וכן הוא אומר והגבעונים לא מבני ישראל המה (ש"ב כא ב). לפי שהיו מבקשים להם למחול לשבעה בני שאול ויאמרו אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם בניו (שם שם ד). אין לי כתוב. מלמד שהיו משתחוים בניו לכל אחד ואחד מהם לרצותן. ולא קיבל אחד מהן להתרצות. לכך נאמר לא מבני ישראל המה. שאם היו מבני ישראל היו רחמנים.

וילכו גם אחיו. מלמד שאע"פ שאדם מוחל עלבונו על ידי שליח. צריך להראות אליו פנים.

כי התחת אלהים אני. אמר להם אני בנו של יעקב שאמר התחת אלהים אנכי (בראשית ל ב).

ואתם חשבתם עלי רעה. מיכן שהתוכחה נאה. שמתוך התוכחה באה האהבה. וכה"א טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת (משלי כז ה).

ועתה אל תיראו וגו' וינחם אותם וידבר על לבם. מה אמר להם. אמר להם עשרה נרות לא כביתם נר אחד. ואני נר אחד. היאך אני יכול לכבות עשרה נרות. כיון שאמר להם דברים הנכנסין בלב. מיד נתנחמו.

ד"א אמר להם יעקב אבינו בירך אותנו איש איש כברכתו. אם ברכת אחד ממנו בטלה. כולם מתבטלות. כיון שהכירו דברים של אמת. מיד נתנחמו.

ד"א אמר להם קודם שבאתם היו חושבין אותי עבד. משבאתי הודעתם שאני בן חורין. אם הורג אני אתכם הלא מביא אני על עצמי בושה. לכך וידבר על לבם.

וישב יוסף במצרים. עשה שם יישוב בתים ובנינים.

ויחי יוסף מאה ועשר שנים. אוי לה לרבנות שקוברת את בעליה. שהרי יוסף קטן שבשבטים היה חוץ מבנימין. ומת קודם לכולם. ארז"ל מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו. שהוא אומר והעליתם את עצמותי מזה (להלן פסוק כה). לפי שהיו אחיו אומרים לפניו עבדך אבינו.

וירא יוסף לאפרים בני שלשים. זה שאמר יעקב אבינו ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו.

ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקוד אתכם. אמר להם סימן זה יהא מסור לכם. כל מי שיבא להוציא אתכם ממצרים. אם יאמר לכם בלשון הזה האמינו לו. וכן הוא אומר פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג טז). מיד ויאמן העם. לפי שכל אותיות הכפולות סימני גאולה הם.

כ"ך נרמז לאברהם אבינו. לך לך (בראשית יב א).

מ"ם נרמז ליצחק. וארבה אותך במאד מאד (שם יז ב).

נ"ן נרמז ליעקב. הצילני נא (שם לב יב).

פ"ף נרמז ליוסף. פקוד יפקוד. צ"ץ נרמז למשיח. צמח צדיק (ירמיה כג ה). והקב"ה יצמיח ישועתו. לעדתו תאיבי ישעו וצדקתו. וכשם שפקד הקב"ה את אבותינו והוציאם ממצרים. כן יפקדנו לרחמים. כענין שנאמר זכרני ה' ברצון עמך ופקדני בישועתך (תהלים קו ד).

פקד יפקוד אלהים אתכם והעלתם. לית דכוותה חסר יו"ד והעלתם. מה טעם. לפי שאינו דומה לקולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה. והמקום יקיים לנו קרא דכתיב הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מכל הארצות וגו' (ירמיה טז טו) ויתקיים מקרא שכתוב והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד (ישעיה יא י).

סליק פרשת ויחי. וסליק ספר בראשית.