ויהי כי החל האדם. א"ר סימון בשלשה מקומות נאמר בלשון הזה. לשון מרד. אז הוחל. הוא החל להיות גבור בארץ (בראשית י ח).

לרוב על פני האדמה. שהיו שטופין בזנות. ושופכים זרעם על העצים ועל האבנים. ולפיכך הרבה להם נקבות. שנאמר ובנות יולדו להם. לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם. אין רבייה בעולם אלא בבנות. שהרי אדם רואה בן לבתו קודם שרואהו לבנו.

ויראו בני אלהים. אלו בני הדיינין והשרים. תני ר' שמעון בן יוחי כל פרצה שאינה באה מן הגדולים אינה פרצה. ולמה נקראו בני אלהים. ר' חנינה ור' שמעון בן לקיש תרווייהו אמרו. שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין.

כי טבת הנה. א"ר יודן טבת כתיב. משהיו מטיבין אותה לבעלה. היה גדול נכנס ובועלה תחלה.

ויקחו להם נשים. אלו נשי אנשים.

מכל אשר בחרו. זה משכב זכר ובהמה.

ר' יוסי ב"ר סימון משום ר' יהושע בן לוי אמר על הכל הקב"ה מאריך אפו חוץ מן הזנות. שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. מה כתיב בתריה. ויאמר ה' לא ידון.

שנו רבותינו דור המבול אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר לא ידון רוחי באדם לעולם. א"ר ישמעאל ב"ר יוסי איני נותן רוחי בשעה שאני נותן מתן שכר לצדיקים. א"ר יהושע בן נחמי' לא דנו רוחן בעצמן. לדעת שבשר ודם הם לעזוב דרך רשע. אלא היו חוטאין והולכים.

בשגם הוא בשר. לא ידעו להשיב בדעתן. שגם הם בשר. כמו הבהמה. ומותר אדם מן הבהמה אין כי הכל הבל.

ד"א בשגם שיגשם ביסורין.

ד"א לולא שזכר הקב"ה זכותו של משה רבינו שעתיד ליתן תורה לישראל. שחשבונו כמנין בשגם. אפילו נח לא נמלט.

והיו ימיו מאה ועשרים שנה. מלמד שבשעה שנדבר הקב"ה עם נח היה נח בן ארבע מאות ושמונים שנה. ונתן להם ארכה לשוב מאה ועשרים שנה. שנא' ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים (בראשית ז ו). וכל כך למה. כדי שימות מתושלח זקנו קודם המבול. דכתיב ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע מאות שנה. טול מאה ושתים ושמונים שנה ללמך עד שנולד נח. דכתיב ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן. ושש מאות לנח עד המבול. (טו) נמצא מתושלח הצדיק מת בשנת המבול. כי למך בנו מת חמש ותשעים שנה קודם המבול. שנאמר ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש ותשעים שנה וחמש מאות שנה. לכך משך קיצם של דור המבול ק"ך שנה (טו) ללמדך שמיתתן של צדיקים מעכבת את הפורענות.

הנפילים היו בארץ. שבעה שמות נקראו. אימים. שאימתן על העולם. רפאים. שכל הרואה אותן לבו רפה. גבורים. כמשמען. זמזומים. שכל מה שזמזומים עושין. ענקים. שמעניקים חמה בקומתן. עוים. שהעוו את העולם. נפילים. שנפלו מן העולם. ושמלאו את העולם נפלים בזנותן.

וגם אחרי כן. יהודה ברבי אומר אחרונים לא למדו מן הראשונים. דור המבול מדור אנוש. דור הפלגה מדור המבול. וכן הוא אומר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו (קהלת ח י). דור הולך ודור בא (שם א ד). והרשעים כים נגרש (ישעיה נז כ). מה הים הולך הגל ומשבר ראשו בחול. והשני אחריו וכן כולם. ואין למדין משלפניהם. לכך נאמר וגם אחרי כן.

אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. והלא בני בלי שם היו ואת אמרת אנשי השם. אמר רב אחא מאי אנשי השם. שהשימו את העולם ושהושמו מן העולם.

** ד"א אנשי השם.** אלו שנזכרו שמותם למעלה בלשון מרדות. עירד. עורדן אני מן העולם. מחוייאל. מוחן אני מן העולם. מתושאל מתישם אני מן העולם.

רב אחא בשם ר' יהושע בן לוי קשה הוא מחלוקת של קרח כדור המבול. כתיב הכא אנשי השם. וכתיב בקרח. קרואי מועד אנשי שם (במדבר סז ב).

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ. אמרתי אני כי לא נחתם גזר דינם אלא על החמס. לכך נאמר רבה רעת האדם. שהיו רעים לבריות. וכן בסדום אומר רעים וחטאים (בראשית יג יג). רעים בממונם וחטאים בגופן. ואומר אוי לרשע רע (ישעיה ג יא). וכי יש רשע טוב. אלא רע לשמים ואין רע לבריות. כגון מחלל שבת. ואוכל איסורין. הוא רשע לשמים. אבל רע לבריות. כגון גזלן וחמסן הוא רשע רע. לכך נאמר כי רבה רעת האדם בארץ. לבריות ולא לשמים. כי חיתום גזר דינם בעד החמס.

וכל יצר מחשבות לבו רק רע. זה יצר הרע שנקרא רע.

כל היום. (ל) בין בלילה בין ביום. לכך נאמר כל היום.

וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. והא כתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג יט). ואומר כי לא אדם להנחם (ש"א טו כט). אלא מאי וינחם. ר' יהודה ור' נחמי' נחלקו בברייתא. ר' יהודא אומר ניחום היה שלא היה בריית האדם מלמעלה אלא בארץ שאם נברא מלמעלה לא היה מורד. ור' נחמיה אמר נחת רוח היה לפניו כי עשיתי האדם בארץ שאילולי בראתי אותו מלמעלה. כשם שמרד בי בתחתונים. היה ממריד בי את העליונים.

א"ר לוי מנחם אני שעשיתי אותם בתוך הארץ כראוי לו. לכך נאמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ.

ויתעצב אל לבו. אל נח שהצדיק נקרא על שם לבו. שנאמר אני ישנה ולבי ער (שה"ש ה ב) ואני ישנה רדומה בגלות ולבי ער. והנביא ער להחזירם בתשובה. גוי אחד שאל את ר' יהושע בן קרחה אתם אומרים אלהיכם רואה את הנולד. והא כתיב ויתעצב אל לבו. אמר לו נולד לך בן זכר מימיך. אמר לו הן. אמר לו מה עשית. שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו היית יודע שסופו למות. אמר לו הן. בשעת שמחה שמחה. בשעת עצב עצב. אמר לו כך הקב"ה אף ע"פ שהיה גלוי וידוע לפניו שעתידין דור זה לאבד מן העולם. עשאן. לכך נאמר ויתעצב אל לבו. אל צדיקו דבר לאבדם מן העולם.

ויאמר ה' אמחה את האדם. אני ממחה על בריותי ואין בריותי ממחים על ידי.

אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה. אמר רב פנחס משל למלך שהשיא את בנו. ועשה לו חופה. סיידה וכיירה. כעס המלך על בנו והרגו. מה עשה המלך נכנס לתוך החופה. התחיל לשבר בקנים. ומבקיע במחיצות. ומקרע בכילות. אמר המלך כלום עשיתי כל אלה אלא בשביל בני. בני אבד ואלו קיימים. לכך נאמר מאדם עד בהמה ועד רמש. זהו שאמר הכתוב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך (תהלים קלט ה). על אדם הראשון נאמר. ועל דורו. שהיה אדם אחור למעשה בראשית שנברא ביום ששי. וקדם לפורענות. דכתיב מאדם עד בהמה ועד רמש.

** אם אדם חטא.** בהמה ורמש מה חטאו. אלא מלמד שאף הבהמות והחיות השחיתו בעבירה. דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו יב). כדבעינן לפרושי לקמן בפרשת אלה תולדות נח.

כי נחמתי. דברה תורה כלשון בני אדם. כי כיון שאדם הורס מלאכתו בידוע שהוא מתנחם כי עשאו. לכך נאמר כי נחמתי. אבל אין ניחום ואין חרטה לפני הכבוד. שנא' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם (ש"א טו כט).

כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן. ר' אבא בר כהנא אמר מלמד שאף על נח נגזרה גזירה. אלא שמצא חן. שנא' כי נחמתי כי עשיתם ונח. אלא שמצא חן למפרע לפני. שנאמר ונח מצא חן בעיני ה'.

סליק פרשת בראשית.

פרשת נח.

כתיב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג י). אמר ישעיהו הנביא חטבו את הצדיק כי טוב ושבחוהו. כענין שנאמר את ה' האמרת היום (דברים כו יז). וה' האמירך היום (שם שם יח).

** ד"א אהבו את הצדיק.** כמו שנאמר מה תאמר נפשך ואעשה לך (ש"א כ ד) והוא מה תאהב נפשך.

כי פרי מעלליו יאכלו. אין כתיב כאן. אלא פרי מעלליהם יאכלו. אשרוהו לצדיק שזוכה לו ולכל הנדבקים בו. שהרי חנניה מישאל ועזריה הנצלו בגדיהן עמהם. שנא' חזיין לגוברייא איליך די לא שלט נורא בגושמיהון ושער ראשיהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו (דניאל ג כז). לפי שהיו דבוקים בהם. בגדי אדם שאין בהן חיות ודעת ניצולו מן האש בזכות הצדיקים שהיו דבוקים בהם. בני אדם המתדבקים עם הצדיקים על אחת כמה וכמה. לפיכך אמר הכתוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

ד"א אמרו צדיק כי טוב. זה נח שנא' נח איש צדיק.

אלה תולדות נח. אלה פסל את הראשונים. ומה פסל. וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ (בראשית ו ה). וכשראה נח כי היו משחיתים את מעשיהן. איחר את עצמו מן תשמיש המטה שלא להוליד להבל. שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת (שם ה לב). כיון שצפה שעתידין אבות העולם לצאת ממנו. התחיל להזדווג עם אשתו. הוא שאמרנו למעלה כי נעמה אחות תובל קין היתה אשת נח. שהיו מעשיה נעימים. לכך נאמר אלה תולדות נח.

תולדת נח. תולדות מעשיו הטובים. שלא אמר הכתוב אלה תולדות נח שם חם ויפת. אלא אלה תולדות נח. נח איש צדיק. ללמדך שצדקו היה תולדותיו. ולא בניו. שצדקותיו טוב לו מבנים ומבנות. ראה כמה דורות עברו מנח ועד משה רבינו. והזכיר הכתוב מעשה הצדיק לטובה. לכך נאמר אמרו לצדיק כי טוב. אבל לרשעים אין בהם טובה.

נח איש צדיק. שני פעמים נח נח. נח לבוראו. ונח לבריות. כדתנן כל שרוח הבריות נוחה הימנו. רוח המקום נוחה ממנו.

ד"א נח איש צדיק. אבל בניו לא זכו במדריגתו.

ד"א נח איש צדיק. בקטנותו ובזקנותו.

איש. כל מקום שנא' איש אם בצדיק הרבה ואם ברשע הרבה.

צדיק. שהיו מכלכל החיות בתיבה. וכיוצא בו נאמר ביוסף על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב ו) משום דכתיב ביה ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו (בראשית מז יב).

תמים היה בדורותיו. שהיו דור המבול אומרים לו זקן מה התיבה הזאת שאתה עושה. כי מאה ועשרים שנה היה משתדל בה. שנא' והיה ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו ג). אמר להם שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם. והיו אומרים לו מבול של מים יביא ולא היו משגיחים עליו וכו'. כאשר אמרו רבותינו בפרק חלק. לכך נאמר תמים.

היה. כל מקום שנא' היה מתוקן לצורך. אדם היה מתוקן למיתה. קין היה מתוקן לגלות. נחש היה מתוקן לפורענות. נח היה מתוקן לנס. איוב היה מתוקן ליסורין. משה היה מתוקן לגואל. מרדכי היה מתוקן לגאולה. יוסף היה מתוקן לישועה.

** ד"א היה.** כל מקום שנאמר היה מתחדש עליו עולמו.

בדורותיו. לא אמר הכתוב בדורו. אלא בדורותיו. בין בבחרותו בין בזקנותו. כי בן אדם הרבה דורות יש לו. כי משתנה הוא בכחו ובגופו ובדעתו. לכך נאמר בדורותיו. וכ"ש בדורות אחרים. כאשר דרשו רבותינו בתלמוד. משל לצלוחית של פלייטון שמונחת באשפה ומירחת. ומה אם באשפה כך. במקום המוצנע לא כל שכן. ומה בדור המבול כך. כל שכן בדור הצדיק.

את האלהים התהלך נח. הוא שפרשנו למעלה בויתהלך חנוך את האלהים. לא היה זכותו גדול כמו של האבות. דכתיב בהם אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מח טו). ורצו לפניו כסוסים לעשות רצונו. אלא את האלהים התהלך נח. בשלש נקודות תחת הלמ"ד לשון עבר. אבל התהלך שני נקודות תחת הלמ"ד. כמו התהלך לפני והיה תמים (שם יז א). הוא ציווי עומד.

נח. הרי שלשה פעמים בפסוק אחד. לפי שראה עולם בנוי וחרב ובנוי. אמרו רבותינו לא מת נח עד שראה כל העולם כולו בישובו. עד שראה שבעים אומות יוצאין מחלציו.

ויולד נח שלשה בנים. כנגד שלשה בני אדם. קין הבל ושת.

את שם את חם ואת יפת. כדרך חכמתן חישבן. כי שם אחרון שבכלם היה.

ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ. משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו. כשם שנאמר באדם הראשון ובקין.

לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקב"ה מכיר מעשיהם. והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה).

ותמלא הארץ חמס. זש"ה החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם (יחזקאל ז יא). לא חזר אחד מהם בתשובה. נה. כמו וינהו בני ישראל אחרי ה' (ש"א ז ב). שניהמו במעשיהם.

וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה. תנא דבי ר' ישמעאל כ"מ שנא' השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז. דבר ערוה. דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ע"ז. דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל (דברים ד טז).

כי השחית כל בשר. מלמד שאפילו החיות והבהמות והעופות קלקלו. שהיו באין מין על שאינו מינו. ומנין שנצטוו ונאסרו על כך. שנא' תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה (בראשית א כד).

** ד"א כל בשר.** אינו אלא בני אדם. וכן הוא אומר ביחזקאל. ונתתי את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם (יואל ג א).

ד"א כל בשר. לפי שהיו הבהמות בלבד נזקקות לאמותם ולאחיותיהם. וכיון שהתחילו גם בני אדם להשוות לבהמות כתוב כל בשר. לפי שהשוו לבהמה ולחיה ולעופות.

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר. הגיע זמנם לקוץ. כמו שנאמר וקצות את כפה (דברים כה יב).

כל בשר. הואיל ובני אדם נשחתים גם כל בשר אשחית.

בא לפני. קטיגוריא שלהם. שלא נמצא להם זכות. וכל כך למה. כי מלאה הארץ חמס. א"ר לוי חמס ע"ז. חמס גילוי עריות. חמס שפיכות דמים. ע"ז. דכתיב כי מלאה הארץ חמס. כפרו במי שהוא כל הארץ כבודו. גילוי עריות. דכתיב חמסי ושארי על בבל (ירמיה נא לה). ואין שאר אלא ערוה. שנא' איש איש אל כל שאר בשרו וגו' (ויקרא יח ו). שפיכות דמים. דכתיב מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם (יואל ד יט) מלמד שלא נתחתם להם גזר דין עד שפשטו ידיהם בגזל. שנא' כי מלאה הארץ חמס מפניהם.

והנני משחיתם את הארץ. רב הונא ורב ירמיהו בשם רב כהנא ב"ר מלכיה אמר אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטות בארץ נמחו לקיים מה שנאמר הנני משחיתם את הארץ. כמו שאמרנו למעלה. כי כל זמן שאדם חוטא לוקה אומנתו. הארץ לוקה על עונות יושביה. וכן אמר דוד ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה (תהלים קז לד).

עשה לך תבת עצי גופר. אמר רב איסי בד' מקומות נאמר בלשון הזה. שלשה פירש. ורביעי לא פירש. עשה לך תבת. פירש. עצי גופר. עצי קדרוס. עשה לך שתי חצוצרות (במדבר י ב). פירש. כסף. עשה לך חרבות (יהושע ה ב) פירש צורים. ורביעי עשה לך שרף. לא נתפרש. והבין משה מדעתו. ויעש משה נחש נחושת. (במדבר כא ט) זש"ה ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א ה').

קנים תעשה את התבה. קילין ומדורין. ר' יהודה אומר ש"ס קולין היה עשר על עשר. ושתי פלטיות של ד' ד' אמות וקולין מיכן. וב' אמות לצדדין.

וכפרת אותה. מתרגם ותחפי מלשון כפרת.

בכופר. בגופר. מין זפת. במשה כתוב ותחמרה בחמר ובזפת (שמות ב ג). זפת מבחוץ. וחומר מבפנים. לפי שהיו המים רפים. וכאן היו המים רותחין. לכך נאמר מבית ומחוץ בכופר.

וזה אשר תעשה אותה. מהו וזה. לפי שהיה אחד למוד באמה זו. הה"ד אורך הבנין באמה הראשונה אמות עשרים (דה"ב ג ג).

שלש מאות אמה אורך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה. לימדה תורה דרך ארץ שכל מי שרוצה לעשות ספינה. שתהא כלמין. יעשה רחבה אחד משלשה באורכה. וקומתה אחד מעשרה בארכה.

התבה. תהי בה.

צהר תעשה לתבה. ר' לוי אמר מרגליות תולה בה. בשעה שהיתה כהה היה יודע שהוא יום. ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה.

ואל אמה תכלנה מלמעלה. כמין צריף עשאה. רחבה מלמטה עד ג' מדורין. ומיכן ואילך קיצר הבנין עד שהעמידה לרוחב אמה למעלה כמין קמרוטין.

ופתח התבה בצדה תשים. א"ר יצחק לימדה תורה דרך ארץ שאם תעשה טרקלין עשר על עשר תעשה פתחיה מן הצד.

תחתים שנים ושלישים. תניא תחתיים לזבל. אמצעים לבהמה ולחיה. עליונים לאדם ולעופות. שאין קשה לאדם לדור עם העופות.

ואני הנני מביא את המבול מים. בלי עיכוב.

המבול מים. מים היה כיון שיורדין לארץ נעשין מבול שהיו מבלין הכל.

לשחת כל בשר. יען כי השחית כל בשר. מדה כנגד מדה.

כל אשר בארץ יגוע. מלמד שלא נגזרה גזרה על הדגים.

והקימותי את בריתי אתך. ברית אתה צריך מפני הגבורים שלא יהרסו את התבה. כדכתיב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם (איוב כו ה). אלו החיות. האריות היו באין עליו ושיניהם קהות. הנפילים באים וקרסיליהון מתעקלות.

ד"א ברית אתה צריך מפני הפירות שלא יתעפשו.

ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך. מיכן אמר ר' יהודה ב"ר סימון כיון שנכנס נח בתבה נאסר בפריה ורביה. הפריד הזכרים לבד והנקבות לבד.

ומכל החי מכל בשר [וגו'] להחיות אתך. שלמים ולא טרפות.

מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה. מלמד שאפילו העופות והבהמות אסר עליהם פריה ורביה.

שלשה שימשו בתבה וכולן לקו. חם. ועורב. וכלב. חם לקה בעורו. עורב שאין משמש כשאר העופות אלא רוקק הזרע בנקבה. כלב נקשר בשימושו עם הנקבה.

ד"א ומכל החי מכל בשר שנים מכל. יכול אפילו טהורים יבואו שנים. ת"ל שבעה שבעה. אם כן למה נאמר שנים מכל. זוגות מכל. שאפילו הטהורים היו זוגות שבעה שבעה שהן שבעה זוגות.

ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל. צער גדול היה לו לאותו צדיק להכניס עמו זמורות לפילים. הצבא חצובות לצבאים. פי' חצובא שורש שיורד עד התהום. וכן אמרו רבותינו ז"ל חצובא מקטע רגלי רשיעיא. זכוכית לנעמיות. אריה אשתא זנתיה. ראה גוריו נכנסין וחרמש נדבקין בצדדין בצד התבה וחיו.

ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים. לא הוסיף ולא גרע.