ויזכר אלהים את נח. זה שאמר הכתוב צדקתך כהררי אל (תהלים לו ז). צדקה שעשה הקב"ה עם נח. לא לו לבדו עשה. אלא להררי אל דכתיב נראו ראשי ההרים. ומשפטיך תהום רבה (שם שם). משפט שעשה הקב"ה בדור המבול לא עליהם בלבד. אלא גם על מי תהום רבה. שנא' נבקעו כל מעינות תהום רבה. אדם ובהמה תושיע ה' (שם). לא זכר הקב"ה את נח לבדו. אלא ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה.

וישוכו המים. מיכן שרותחין היו. כתיב הכא וישוכו. וכתיב התם וחמת המלך שככה (אסתר ז י).

ויסכרו. מלשון ויסגרו. כ"ף וגימ"ל משמשים כמו על גנתו. על כנתו.

וארובות השמים. מדה טובה מרובה ממדת פורענות. שלהלן הוא אומר ודלתי שמים פתח (תהלים עח כג). וכאן נאמר וארובות השמים נפתחו.

וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב. עד מאה וחמשים יום מטבת ועד סיון.

והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי. באחד באב נראו ראשי ההרים שהם ארבעה וארבעים יום. מותנח התבה עד נראו וחסרו אחד עשר אמות ל' יום.

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה. זה היה בעשרה באלול. לפי שכלה הגשם מלמעלה פתח את החלון לפיכך יש דורשים צוהר חלון.

וישלח את העורב. אמרו רבותינו אמר לו עורב לנח רבך שנאני. ועתה שנאתני. רבך שנאני. שנא' מן הבהמה הטהורה שבעה שבעה ומן הבהמה הטמאה שנים שנים. ואתה שנאתני שאם פוגע בי הצינה לא נמצאתי מת והעולם חסר בריה אחת. א"ל נח מה צורך לעולם בך. לא לאכילה ולא לקרבן. א"ל הקב"ה קבלהו עד יבושת המים עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש העולם ואני מצריכו אליו. הה"ד והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו' (מ"א יז ו). אמר רב מבי טבחא דאחאב. היינו דכתיב ויצא יצוא ושוב בתשובתו.

ח) וישלח את היונה וגו' ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה. (יג) יהודה ב"ר נחמן בשם ר' שמעון בן לקיש אמר אילו מצאה היונה מנוח לא היתה חוזרת.

וישלח ידו ויקחה. מיכן שהעופות היו במדור העליון עם הצדיק.

ויחל עוד שבעת ימים. ויאחר עוד. וכן הוא אומר בשמואל שבעת ימים תוחיל עד בואי אליך (ש"א י ח). מיכן ששבעת ימים עשה בין שליחות העורב לשליחות היונה. מדכתיב עוד. מכלל דכזה שהות היה קודם שליחות היונה.

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה. מאי שנא עלה זית. אלא אמרה היונה לפני הקב"ה רבש"ע יהי מזונותי מרורין כזית ומסורין בידיך. ואל יהי מתוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם. לפיכך צריך לבקש רחמים מלפני בוראו שלא יצריכו לידי בני אדם.

** טרף לשון מזונות.** וכן הוא אומר הטריפני לחם חוקי (משלי ל ח).

ומאין הביאה היונה את העלה הזה. ר' לוי אמר מארץ ישראל הביאה שלא נשטפה במבול. שכן הוא אומר ביחזקאל (יחזקאל כב כד) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטהורה היא. לא גושמה ביום זעם. ולא חיישינן לקבר התהום.

** טרף לשון זכר.** לפי שהעלה לשון זכר. וכה"א קול עלה נדף (ויקרא כו לו). אבל יונה לשון נקבה. טרף שב אל העלה. כלומר העלה טרף שתחב העלה בפיה של יונה. ר' קיראי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה העלה. ולמה זית. אמרה לו מוטב לי מר מזה. ולא מתוק מידך לפי שנלאו בתבה.

וייחל. שני יודי"ן. כי כבדו עליו ז' ימים אחרים כאלו כפליים.

** ד"א שבעת ימים אחרים.** הכל שלשה שבועים ימים. כנגדן נתענה דניאל שלשה שבועים ימים. י"ב חודש היה בתבה. דכתיב בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש. וכתיב ויהי הגשם על הארץ זה מרחשוון וכסליו. ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום. טבת שבט אדר ניסן ואייר. ותנח התבה בחדש השביעי. זה סיון שהוא שביעי למבול. המים טפח ומחצה בכל יום אמה ל"ד ימים. מכאן שהתבה שקועה במים אחת עשרה אמה. וכולם ל' יום חסרו הלוך וחסור עד חודש העשירי. זה אב שהוא עשירי לגשמים. והוא עיקר.

ויהי באחת ושש מאות. מיכן שיום א' בשנה חשוב שנה. שעדיין לא נכנסו בשנה אלא יום אחד. דכתיב בראשון באחד לחדש. הוא תשרי וקראו הכתוב שנה. שהרי המבול היה בתחלת שנה עד אחד בתשרי. ומה שאמר בראשון ראשון למעשה המבול שאין מונין למבול אלא מתשרי. ובחודש השני זה מרחשוון.

שש מאות. דכתיב בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. והכא כתיב באחת ושש מאות. מכלל דיום א' חשוב שנה.

ובחודש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ. זה מרחשוון. אין צריך לומר אלא בששה עשר יום לחדש יבשה הארץ להשלמת שנים עשר חודש כי משבעה עשר לחדש השני לששה עשר לחודש השני שנה. אלא הוסיף הכתוב אחד עשר יום. אלו אחד עשר יום שיתירה שנת החמה על שנת הלבנה סימן יכ"א ר"ד. כמו שפירשנו למעלה בוהיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. אמר רשב"ג מי שהוא רוצה לידע שימות החמה יתירה על שנת הלבנה אחד עשר יום. יעשה סירטוט בכותל בתקופת תמוז. ולשנה הבאה באותו הזמן אין השמש מגיע לשם עד אחד עשר יום.

וידבר אלהים אל נח לאמר. לך אמור לבניו ולאשתו ולכלותיו.

צא מן התבה. ברשות נכנס ברשות יצא. בא אל התבה. ויבא נח. צא מן התבה. ויצא נח. יודע הקב"ה את מי בוחן. מי שיכול לעמוד בנסיון. שנאמר ה' צדיק יבחן (תהלים יא ה).

וידבר אלהים אל נח. ולא עם אחד מעשרה דורות שלפניו.

אתה ואשתך ובניך ונשי בניך. בכניסה כתיב אתה ובניך ואשתך ונשי בניך (בראשית ו יח), וביציאה כתיב אתה ואשתך ובניך ונשי בניך, הוא שאמר ר' שמואל בר רב יצחק נח משנכנס נאסר בתשמיש המטה.

כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה וגו' הוצא אתך. הוצא כתיב היצא קרי, ברשותך היצא אותם.

ושרצו בארץ. ולא בתבה.

ופרו ורבו על הארץ. ולא בתבה.

רומש. מלא, כולם תמימים.

למשפחותיהם. פרט לכלאים.

ויבן נח מזבח לה'. הבין מדעתו, אמר מה טעם רבה הקדוש ברוך הוא בטהורים שבעה שבעה, ובשאינם טהורים שנים שנים, אלא להקריב מהם קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה. ר' אליעזר אומר על מזבח גדול שבירושלים הקריבן ששם הקריב אדם הראשון. דכתיב ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס (תהלים סט לב).

וירח ה' את ריח הניחוח. רצה הקב"ה בקרבנותיו. מדרש ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש וריחן של חנניה מישאל ועזריה עולין מכבשן האש הריח שעתידין הצדיקים לצאת ממנו. וכן הצדיקים שבכל דור ודור אותו הריח.

ויאמר ה' אל לבו. אל כבודו.

מדרש אחר אלו צדיקין שהצדיקים נאמר בהם אל לבו. דכתיב בדוד ויאמר דוד אל לבו (ש"א כז א'). וכתיב וישם דניאל אל לבו (דניאל א ח). וחנה היא מדברת על לבה (ש"א א יג). אבל הרשעים הן ברשות לבן. דכתיב ויאמר עשו בלבו (בראשית כז מא). ויאמר ירבעם בלבו (מ"א יב כו). ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו).

לא אוסיף ולא אוסיף. וכתיב בישעי' כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח (ישעיה נד ט). מיכן ארז"ל לאו לאו שבועה. הן הן שבועה. בשלמא לאו לאו דכתיב ולא יהיה עוד המים למבול. וכתיב ולא יהיה עוד מבול. אלא הן מנלן. מדלאו שבועה הן נמי שבועה.

** לא אוסיף.** לנח. ולא אוסיף. לדורות.

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. עלובה עיסה שהנחתומה מעיד עליה שהיא רעה.

רע מנעוריו. משעה שהוא ננער בעולם. וכן אמר לו אנטונינוס לרבי יצר הרע מאימת נתון באדם. משעת יצירה או משעת יציאה. אע"פ שרבי אמר משעת יצירה אמר לו אנטונינוס משעת יציאה. אמר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו. מנעוריו. משעה שננער לעולם. דכתיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז).

עוד כל ימי הארץ. אין ברית כרותה לבני נח. אלא כל ימי הארץ. כלתה הארץ כלתה הברית. דכתיב והארץ כבגד תבלה (ישעיה נא ו).

זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. ר' מאיר ור' שמעון אומרים חצי תשרי מרחשוון חצי כסליו זרע. חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף. חצי שבט אדר וחצי ניסן קור. חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר. חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ. חצי אב אלול וחצי תשרי חום.

ויום ולילה לא ישבותו. מכאן ששבתו ארבעים יום של גשם.