ויברך אלהים את נח ואת בניו. זה שיבן בזכות קרבנות. ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ. אחד הזכר ואחד הנקבה מצווה בפריה ורביה. אלא שהאיש מצווה יותר מן האשה. שכן מצינו באברהם אבינו. דכתיב. ולקחת אשה לבני (בראשית כד ז).

ומוראכם וחתכם. מורא וחתית חזרו. אבל רדייה לא חזרה. תינוק בן יומו חי אין משמרין אותו מן העכברים שלא ינקרו את עיניו. עוג מלך הבשן מת. משמרין אותו מן העכברים. לכך נא' ומוראכם וחתכם יהיה.

כל רמש אשר הוא חי. פרט לנבלה.

כירק עשב נתתי לכם את כל. מלמד שלא הותר בשר לאכילה לאדם הראשון עד שבאו בני נח.

אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. אסר להם אבר מן החי.

ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש. להביא החונק את עצמו. יכול אפי' כשאול. ת"ל אך. יכול כחנניה מישאל ועזריה. ת"ל אך.

מיד כל חיה. אלו ארבע מלכיות שנקראו חיות.

** ומיד האדם.** אלו ישראל. דכתיב ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם (יחזקאל לד לא).

מיד איש אחיו. אלו בני עשו. דכתיב הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב יב).

אדרוש את נפש האדם. לעתיד לבא.

שופך דם האדם באדם דמו ישפך. כלומר על פי עדים אז דמיו ישפך. מה טעם. כי בצלם אלהים עשה את האדם.

ד"א שופך דם האדם באדם. להביא המעוברת דמו ישפך.

ואתם פרו ורבו. מה ת"ל. אלא מיכן שכל המבטל מפריה ורביה כאילו שופך דמים. דכתיב באדם דמו ישפך. וסמיך לו ואתם פרו ורבו. לפי שממעט את הדמות. דכתיב בצלם אלהים עשה את האדם.

ויאמר אלהים אל נח ואל בניו. למעלה כתיב וידבר אלהים אל נח. וכאן ויאמר. לפי שהיה אז תחלת המעשה אמר וידבר. וכאן סמוך על ענין ראשון אמר ויאמר.

ואל בניו. ר' נחמיה אמר הוסיף על הציווי. ונהג בקדושה. לפיכך זכו גם בניו לדבור.

ואני הנני מקים את בריתי אתכם. שבע בריתות נאמרו בפרשה. כנגד שבעת ימים שנוהג בהם העולם. את בריתי. והקימותי את בריתי. זאת אות הברית. לאות ברית. וזכרתי את בריתי. לזכור ברית עולם. אות הברית. בהתראה.

ואת כל נפש החיה אשר אתכם. מלמד שכולם לא נבראו אלא בשביל האדם.

והקימותי את בריתי אתכם. אתם עיקר והכל טפילין לכם.

ויאמר אלהים זאת אות הברית. יש אות לזמן מרובה. ויש אות לפי שעה.

את קשתי נתתי בענן. קשת הבאתי בענן. אלו מי המבול.

והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. מלמד שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה.

וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם. גדול הוא הברית שעומד לעולם. שעומד לאבות. שעומד לישראל. שעומד לדוד ולזרעו.

והיתה הקשת בענן וראיתיה. כי דרכתי קשתי והבאתי עליה מבול. אבל מעתה ראיתיה שלא דרוכה.

לזכור. שלא להשחית עוד העולם.

ובין כל נפש חיה לכל בשר. משמע בין אדם בין בהמה וחיה.

ויאמר אלהים לנח זאת אות הברית. אות לעיני בני אדם. וברית על קיום האות.

ויהיו בני נח. נהיה להם הויה בעולם. הויה של קיימא.

היוצאים מן התבה. בשכר שעשו בתבה יצאו מן התבה. כל שנים עשר חודש היו חוגרים מתניהם להאכיל הבהמה והחיה.

** וכי שם גדול היה.** והלא יפת גדול היה. ולמה הקדימו. שהיה כשר.

וחם הוא אבי כנען. והוא אבי של שפחות.

שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ. משל לדגה גדולה דנפצת עוברה ומלאת כל ארעא.

נפצה כל הארץ. אלו שבעים אומות. גומר. ומגוג. ומדי. ויון. ותובל. ומשך. ותירס. אשכנז. וריפת. ותוגרמה. אלישה. ותרשיש. כתים. ודודנים. הרי אלו ארבעה עשר בני יפת הגדול.

כוש. ומצרים. ופוט. וכנען. סבא. וחוילה. וסבתה. ורעמה. וסבתכה. שבא. ודדן. ונמרוד. ולודים. ולהבים. וענמים. ונפתוחים. ופתרוסים. וכסלוחים. כפתורים. צידון. וחת. והיבוסי. והאמורי. והגרגשי. והחוי. והערקי. והסיני. והארודי. והצמרי. והחמתי. הרי אלו שלשים בני חם.

ובני שם. עילם. ואשור. וארפכשד. ולוד. וארם. עוץ. וחול. וגתר. ומש. ושלח. ועבר. ופלג. ויקטן. ואלמודד. ושלף. וחצרמות. וירח. הדורם. ואוזל. ודקלה. עובל. ואבימאל. ושבא. אופיר. וחוילה. ויובב. הרי אלו עשרים וששה בני שם. שהן כולן שבעים אומות. לכך נאמר ומאלה נפצה כל הארץ. וכנגד שבעים אומות האלו ברא שבעים מלאכים ברקיע. וכשהקב"ה רוצה להפיל האומה. תחלה מפיל שרה מלמעלה. וכן הוא אומר על צור. איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים (ישעיה יד יב). ואומר בדניאל. ואני יוצא והנה שר יון בא ואין אחד מתחזק עמי כי אם מיכאל שרכם (דניאל י כא). וזה היה גבריאל שהי' מספר לדניאל.

ויחל נח. נתחלל מקדושתו ונעשה חולין.

איש האדמה. להזכיר מעשה אדה"ר שנאמר לו ארורה האדמה (בראשית ג יז). כמאן דאמר אילן שאכל אדה"ר גפן היה. שאין לך דבר שמביא יללה לעולם אלא היין.

ויטע כרם. מהיכן היה לו. ר' אבא בר כהנא אמר הכניס זמורות בתבה. הה"ד ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך.

** ד"א איש האדמה.** שעשה פנים לאדמה שבשבילו נתיישבה האדמה ושמלא פני כל האדמה.

וישת מן היין נישבר. שתה שלא במדה ונתבזה. א"ר יהודה אמר רב שלשה עשר ווי"ן נאמר על היין. ויחל. ויטע. וישת. וישכר. ויתגל. וירא. ויגד. ויקח. וישימו. וילכו. ויכסו. ויקץ. וידע. הרי אלו שלשה עשר ווי"ן. כתוב וישכר ויתגל. לפי ששתה שלא במדה נתבזה.

בתוך אהלה. בתוך אהל אשתו ולא לתוך אהלו. דכתיב אהלה ולא אהלו.

וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ. וירא מדעתו ומרצונו. שהיה לו להעצים עיניו ולא עצם.

** ויגד.** בלעג בשחיקה הגיד להם. לפיכך דין העבד לצאת בשן ועין. דכתיב אם שן עבדו ואם עין עבדו (שמות כא כו כז). כנגד וירא. וכנגד ויגד.

ויקח שם ויפת את השמלה. מלמד ששם היה העיקר הלקיחה.

וישימו על שכם שניהם. שוים היו בכיסוי.

אחורנית. אחורנית. שני פעמים. אחד בהליכה. ואחד בחזרה. ששמו ידיהם על פניהם. וכשם שבהליכה לא ראו ערות אביהם. כך בחזרה לא ראו. נתן להם הקב"ה שכרם. לבני שם נתן הטלית. אלו ישראל שיתכסו בה תחת השמלה. ולבני יפת בזמן שעלה חיל סנחרב על ירושלים. כתוב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף (מ"ב יט לה). וכתיב ותחת כבודו יקד כיקוד אש (ישעיה י טז). מלמד שגופן נשרפו ובגדיהם קיימין. כי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותא. כיוצא בו שלם לבני שם. אלו בני אהרן. דכתיב וישאום בכתנותם (ויקרא י ה). שלא נשרפו בגדיהן. שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה אפילו לכמה דורות. אבל לבני חם תחת שלא כסה חם את ערות אביו כתיב כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים (ישעיה כ ד).

וייקץ נח מיינו. פרקו יינו.

וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. קטן בדעת וקטן ביחס. שפסל את בניו להיותם עבדים.

ויאמר ארור כנען. אם חם חטא כנען למה נתארר. ר' יהודה אומר לפי שנא' ויברך אלהים את נח ואת בניו. ואין קללה במקום ברכה. ר' נחמיה אמר כנען ראה והגיד להם לפיכך תלה הקללה במקולל.

ד"א כנען רביעי שבבני חם. דכתיב ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. ולפי שקלקלו לאביו בבן רביעי שמנע ממנו תשמישו של בן רביעי. לפיכך איררו ברביעי.

עבד עבדים. שלא להשתחרר. דכתיב לעולם בהם תעבודו (ויקרא כו מו).

ויאמר ברוך ה' אלהי שם. אין השכינה מתייחד אלא בבני שם בתוך ישראל. שנאמר במקהלות ברכו ה' אלהים ממקור ישראל (תהלים סח כז).

יפת אלהים ליפת. על שם יפת הרחיב לו הקב"ה. לשון ארמי הוא פותיה הרחיבו. ואע"פ שכורש שבא מיפת נבנה בית המקדש בגזירתו. אין השכינה שורה אלא באהלי שם. בר קפרא אמר דבריו של יפת יהיה באהלי שם. זה תרגום. דכתיב ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. (נחמי' ח ח). ספר תורת זה מקרא. מפורש זה תרגום. ושום שכל אלו פסקי טעמים. ויבינו במקרא אלו המסורות.

ויחי נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה. אומר אני כנגד אורך התבה ורחבה. דכתיב שלש מאות אמה אורך התבה חמשים אמה רחבה (בראשית ו טו).