פס'. ויקחו בני אהרן. שלא נטלו עצה מן אהרן. נדב ואביהוא איש מחתתו. שניהם בעצה אחת. ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא וגו'. שעשו שלא ברשות. אמרו אע"פ שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט שנאמר ונתנו בני אהרן אש על המזבח אלא שהיה להם ליטול רשות. ד"א ויקחו שני בני אהרן ממשמע שנאמר נדב ואביהוא איני יודע שהם שני בני אהרן אלא מלמד שלא חלקו כבוד לאהרן נדב ואביהוא שלא נטלו עצה ממשה. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. הכניסוה בלא עתה. ר' אליעזר אומר לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ד"א ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו. כיון שירד אהרן מעשות החטאת והעולה והשלמים ועדיין האש לא ירדה נכנסו משה ואהרן ובאו אל אהל מועד ללמדו על מעשה הקטרת כיון שראו שני בני אהרן שהקטרת עקר מיד לקחו איש מחתתו שנאמר אשר לא צוה אותם אבל למשה ואהרן צוה כיון שראה אהרן שמתו בניו על הקטרת היה מתפחד להקטיר קטרת בין המתים ובין החיים שנאמר (במדבר י״ז:י״א) ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו' מהרה אמר לו אהרן שני בני מתו על שהכניסו מן החוץ לפנים ואתה אומר אלי הוצא מן הקדש לחוץ אמר לו הולך מהרה ואל תהא מפליג על הדבר שכך נגזרה גזרה לבוא מעשה הקטרת לכפר על מעשה הקטרת. בקטרת נתעצבה ובקטרת תשמח מיד ויעש כן אהרן וגו':

פס'. ותצא אש מלפני ה'. מלמד שיצתה אש מבית קדש הקדשים ושרפה את נשמתן. אבא יוסי בן דוסאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ונתחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ומתו. ותאכל אותם. אותם שרפה ולא בגדיהם שנאמר וישאום בכתנותם. בכותנותיהן נישאין שהיו להן כתנות שנא' (שמות כ״ח:מ׳) ולבני אהרן תעשה כתנות. ולא למישאל ולאלצפן בני עוזיאל למדנו שבכתנות של מתים. שהלוים לא היו להם כתנות. וימותו לפני ה'. כעין מיתה הנשמה נשרפת והגוף היה קיים. רבי אליעזר אומר וימותו לפני ה'. לא מתו בפנים ולא בחוץ מקום שהלוים מותרין ליכנס לשם שנאמר ויקרבו וישאום. א"כ מהו לפני ה' נגפם המלאך ודחם והוציאם לחוץ. רבי עקיבא אומר לפני ה' מתו והלוים גררום בחכות של ברזל והוציאם לחוץ. ואיסי בן עקיבא אומר לא מתו נדב ואביהוא אלא שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לאמר לא שרתה שכינה באהל מועד וכיון שנכנסו נדב ואביהוא לפני ולפנים באהל מועד אמר הקב"ה אם אני מאריך אפי עם אלו יהא כל אחד ואחד מישראל עושה כך מוטב ימותו נדב ואביהוא ואל יתמעט כבודי אפילו שעה אחת מיד אמר למלאך ונגפם. אם על הקרובים כך על הרחוקים על אחת כמה וכמה, במסכת סנהדרין מפרש וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן א"ל נדב לאביהוא מתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג הדור אמר להן הקב"ה הא נראה מי קובר את מי וכמה בנים היו לו לאהרן שהיו ראוין לישרף כנדב ואביהוא אלא שזכות אבותם עמדה להם. ר' ירמיה אומר בארבעה מקומות מזכיר מיתת בני אהרן ובכל מקום מזכיר סרחונם ללמדך שלא מתו אלא על הקריבה ועל הקרבה ועל שלא נכנסו בעצה ועל אש זרה שהקריבו. ר' אליעזר המודעי אומר בוא וראה כמה חביבין צדיקים לפני מי שאמר והיה העולם שכל מקום שמזכיר מיתתן מזכיר סרחונן להודיעך שלא היה בידם אלא זו בלבד. והרי דכתיב ק"ו אם בשעת הכעס חס הקב"ה עליהם קל וחומר בשעת רצון וכן הוא אומר (ישעיה מט) בעת רצון (פדיתיך) [עניתיך]:

פס'. ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש. כיון שראה משה את אהרן עומד ותוהה אמר לו אוי לי שכך היא עבירה בידי וביד בני וכך הגיעתני נכנס משה אצלו והיה מפייסו בדברים. אמר לו אהרן אחי זה מסיני נאמר לי עתיד הקב"ה לקדש את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו והייתי אומר בי או בך הבית הזה מתקדש ועכשיו נמצאו שני בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית הזה נתקדש. כיון ששמע אהרן כך צדק עליו את הדין שנא' וידום אהרן. וכן הוא אומר (שמות כ״ט:מ״ג) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי. כיון שידע אהרן שמתו בניו על קידוש שמו של הקב"ה מיד שתק. כמה גדולה שתיקה שהרי אהרן קבל שכר עליה וכן דוד אומר (תהלים לז) דום לה' והתחולל לו. שלמה אומר (קהלת ג׳:ז׳) עת לחשות ועת לדבר:

פס'. ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן. מה ת"ל דוד אהרן והלא כבר נאמר (שמות ו׳:י״ח) ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועזיאל להקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן מה אהרן רודף שלום בישראל שנא' (במדבר כ׳:כ״ט) ויבבו את אהרן שלשים יום וגו' אפילו הנשים מה שלא נאמר במשה אף עוזיאל רודף שלום היה וכן אומר על אהרן (מלאכי ב׳:ו׳) בשלום ובמישור הלך אתי שלא הרהר על דרכי המקום:

פס'. ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן. לפי [שאין] שהכהנים מטמאים למתים. ואמר להם ללוים להטמא. ויאמר אליהם קרבו. בשני טעמים מלמד ששני פעמים אמר להם לפי שהיו יראים ליקרב לכך עליו שני טעמים בקריאתו:

פס'. ויקרבו וישאום בכתנותם. מלמד שחס הקב"ה על הצדיקים במיתתן יותר מבחייהן שהרי לא נתבזו שישרפו בגדיהם ואם על מי שהכעיסוהו כך חס עליהן ק"ו על שאר הצדיקים שעושין רצונו:

פס'. ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו. רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן. ראשיכם אל תפרעו אל תגדלו פרע או שמא תאמר אל תפרעו ראשיכם מן הכובע הריני דן. נאמר כאן פירוע ונאמר להלן (במדבר ו׳:ה׳) גדל פרע שער ראשו מה להלן פירוע גידול שער אף כאן פירוע גידול שער. ובגדיכם לא תפרומו. אל תקרעו בגדיכם. ולא תמותו. ממשמע לאו אתה שומע הין. את השריפה אשר שרף ה'. מכאן אתה למד לשריפה בת כהן שזינתה שהיא שריפת נשמה וגוף קיים כדמפורש במסכת סנהדרין בפ' אלו הן הנשרפין:

פס'. ומפתח אהל מועד לא תצאו. יכול אפילו בלא שעת העבודה ת"ל ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי מחלל ביציאתו בשעת העבודה הא אינו מדבר אלא בשעת העבודה. פן תמותו. כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. וממשמע לאו אתה שומע הן. כי שמן משחת ה' עליכם. מכאן לכל הכהנים המשוחים שהם בלא יצאו ולא יחללו. מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא עמהן וכו'. ויעשו כדבר משה. שקיימו עליהן מצות רבן שבח לו לתלמיד שמקיים מצות רבו וכן הוא אומר במצרים (שמות י״ב:כ״ח) וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה' את משה ואת אהרן כן עשו. וכן הוא ביהושע (יהושע י״א:ט״ו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע. וידבר ה' אל אהרן לאמר. לפרט אהרן בשם. שהיה הדבור אל אהרן:

פס'. יין ושכר אל תשת. כל שהוא. יכול מגתו ת"ל ושכר לא אמרתי אלא כדי לשכר וכמה הוא כדי לשכר רביעית בן מ' יום הראוי לנסך על גבי המזבח. א"כ למה נאמר יין יין מוזהרין עליו כל שהוא ומוזהרין עליו מגתו. רבותינו אמרו בסוף מסכת פסחים רביעית של תורה אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע והוא רביעית. הלוג ביצה ומחצה מנא לן ממקוה דכתיב (ויקרא ט״ו:ט״ז) ורחץ במים את כל בשרו. מים שכל בשרו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות שהם ארבעים סאה. ידענו שכלי מחזיק מ' סאה הוא אמה על אמה ברום שלש אמות כקומת האדם. וכשתחלקהו למחצה יכיל עשרים סאין ויהיה הכל אמה על חצי אמה ואם עוד תחלקהו יכיל עשרים סאין ויהיה הכלי חצי אמה על חצי אמה. זה י' סאין הם ס' קבין ואם תטול מגבהו שתי אמות וישאר אמה ברום הכלי יכיל עשרים קבין שהן שלישית הששים קבין. ואם עוד תטול מרומו חצי אמה יכיל עשר קבין ותעמידהו חצי אמה על חצי אמה ברום חצי אמה יכיל עשר קבין שהם מ' לוגין. ואם כלי שאינו אלא רביעית שחצי אמה על חצי אמה שהוא טפח וחצי על טפח וחצי כי האמה ששה טפחים או יכיל רביעית הארבעים לוג שהן עשרה לוגין שהם ס' ביצים. ואם תקצרהו מרומו מחצי האמה להעמידו על רום טפח וחצי יכיל ה' לוגין שהם שלשים ביצים והטפח וחצי הם ששה אצבעות כי הטפח ד' אצבעות בגודל וכשתקח רביעית של ו' על ו' שהוא שלש אצבעות על שלש אצבעות יכיל בכלי ההוא רביעית שלשים ביצים שהם שבעה ביצים ומחצה וכשתקצר גם רומו ותעמידהו על שלש יכיל ד' ביצים פחות רביע ביצה ואם תפחות עוד מאורך הכלי שלישיתו שהוא אצבע יכיל שני ביצים ומחצה ביצה כי תפחות מהם ביצה ורביע. ואם תקח עוד מן הרוחב שהוא ג' אצבעות תוציא שלישיתו אצבע אחת ותעמידהו על אצבעים ברום שלש יחזיק הכלי ביצה ושני חלקי ביצה כי היו שני ביצים ומחצה תפחות חצי הביצה נשארו שני ביצים. ומן האחת הוציא שלישית הביצה נשארו ביצה ושני שלישי ביצה. ואם תוציא מרום ג' אצבעות העישור וגם הביצה ושני שלישי ביצה תוציא העישור נשארו אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע ובגודל. כיצד חלק ג' האצבעות לעשרה חלקים שהם שלשים חלקים עישורם ג' נשארו כ"ז חלקי אצבע ומן הכ"ז עשה מן העשרים שלש אצבעות ומן השני אצבע ומן הב' חומש אצבע לפי שכ"ז חלקים נשארו הרי אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וגם כן תעשה מן הביצה ושני שלישי ביצה. כיצד עשה הביצה שלשים חלקים ושני שלישי ביצה כ' חלקים הרי נ' חלקים טול מהם העישור ה' חלקים נשארו מ"ה חלקים השלשים חלקים הם ביצה והט"ו חלקים הם חצי אצבע ומחצה הרי ביצה ומחצה ומחזיקם הכלי שהוא אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע וזו היא רביעית של תורה לענין קידוש והבדלה ולנזיר ולכהן גדול קוצרו של דבר אמה על אמה ברום מ"ג סאה. חצי אמה על חצי אמה ברום חצי אמה עשרת קבין. מ' לוג ו' אצבעות על ו' אצבעות ברום ו' אצבעות שלשים ביצים ג' על ג' ברום ז' ביצים פחות רביע טול שלישתן עם אצבע נשארו שנים וחצי וטול שלישתן נשארו ביצה ושני שלישי והם אצבעים על אצבעים ברום ג' והם ביצה ושני שלישי ביצה חשוב לביצה שלשים חלקים ועשרים לשני שלישי הרי ג' קח עישורם נותרו ביצה ומחצה ומן ג' אצבעות שלשים חלקים טול עישורם ג' נשארו ב' על ב' ברום ב' וחצי חומש. בוא וראה כמה גדולים דברי חכמים לשער רביעית מן מ' סאין: (נחזור לענין הפרשה) וידבר ה' אל אהרן. יצאת מצוה זו על אהרן לפי שאין אתה יכול להוציא את אהרן מן הדבור הזה. לאמר. להזהיר לדורות. יין ושכר אל תשת. רבי יהודה אומר אל תשת אין לי אלא יין מנין לרבות כל המשכרין כגון שכר ודבש וחלב ת"ל ושכר אלא שעל היין במיתה ועל המשכרין באזהרה. אל תשת. אל תשתוהו כדרך שכרותו הא אם הפסיק בו או שנתן לתוכו מים כל שהן פטור דברי ר' אליעזר. אתה ובניך. מה אתה כשר אף בניך כשרין. יצאו חללים ובעלי מומין שאין ראוין לעבודה. בבואכם אל אהל מועד. בשעת העבודה. אהל מועד אין לי אלא אהל מועד ומנין לרבות שילה ובית עולמים ת"ל חקת עולם. ולא תמותו. ממשמע לאו אתה שומע הן. רבי אומר. אומר אני שהכהנים אסורין לשתות יין לעולם מהרה יבנה בית המקדש ובעינן כהן הראוי לעבודה וליכא. וכי תימא ניים פורתא ועייל כ"ש שהשינה משכרתו אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו כלומר קלקלתו שחרב הבית תקנתו לשתות יין. חקת עולם לדורותיכם. חקת עולם לרבות היציקות והבלילות התנופות ההגשות הקמיצות וההקטרות המליקות והקבלות ההזאות שלא יהו בשתויי יין. למה נאמר שתויי יין סמוך למיתת שני בני אהרן. יש אומרים להקיש מיתה למיתה. ויש אומרים שתויי יין היו לכך נסמכה:

פס'. ולהבדיל בין הקדש ובין החול. מכאן אמרו שתה רביעית אל יורה שנאמר ולהורות את בני ישראל. להורות. אלו ההוריות. החקים. אלו המדרשות. אשר דבר ה' אליהם. אלו ההלכות. ביד משה. זה המקרא ומנין שאף התרגום ת"ל ולהורות מלמד שנתנו כולם לו למשה בסיני:

פס'. וידבר משה אל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים. בניו שקולים עמו בכבוד ושקולים עמו בדמימה. הנותרים. שקולים עמו בכבוד ואין האחרונים שקולים עמו בכבוד. קחו את המנחה. זו מנחת יום השמיני. מאשי ה'. אין להם אלא לאחר מתנות האשים. ואכלוה מצות אצל המזבח. לא בהיכל. כי קדש קדשים היא. לרבות כל הקדשים:

פס'. ואכלתם אותה במקום קדוש. לרבות את הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש. כי חקך וחק בניך הוא. לזכרים ולא לנקבות. מאשי ה'. לאחר מתנות האשים. כי כן צויתי. לומר בשעת אנינה. כאשר צויתי. לומר לכם בשעת מעשה. צוה ה'. ולא מאלי אני אומר לכם:

פס'. ואת חזה התנופה. לרבות תנופת הסל. ואת שוק התרומה. לרבות תרומת תודה. תאכלו במקום טהור. מלמד שהן נאכלין בכל ירושלים. אתה ובניך. בחלק ובנותיך במתנות. נתנו מזבחי שלמי בני ישראל. לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו היום שנאמר ושור ואיל לשלמים וגו':

פס'. שוק התרומה וחזה התנופה על אשה החלבים יביאו להניף. מלמד שהחלבים (למשה) [למטה]:

פס'. ואת שעיר החטאת דרש דרש משה. מלמד ששלשה שעירים היו. שעיר נחשון. ושעיר חטאת יום שמיני. ושעיר ראש חדש. והנה שורף. האחד נשרף ולא שלשתן. דרש דרש. שתי דרישות דרש. אמר להם מפני מה לא נשרף זה ומפני (לא) נאכלו אלו ואיזה מהם נשרף שעיר ראש חדש שנאמר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. וכן הוא אומר (במדבר כ״ח:כ״ב) ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם. ויקצוף על אלעזר ועל איתמר. מלמד שאף אהרן היה עמהם בקצפון. הנותרים. להוציא את פינחס. לאמר. השיבני על דברי:

פס'. מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש. אמר להם והלא לא יצאת חוץ לקלעים אלא במקום הקדש היתה. כי קדש קדשים היא. למדנו לכל הקדשים שיצאו לחוץ פסולין. ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. מלמד שהכהנים אוכלין וישראל מתכפרין שנאמר לכפר עליהם לפני ה':

פס'. הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה. מלמד שכל חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה באכילה. את דמה. עד שיכנס כל דמה. פנימה. זו לפני ולפנים. ומנין לרבות אפילו ההיכל ת"ל אל הקדש. אכל תאכלו אותה בקדש. כל שנטמאת בפנים שריפתה בפנים. בחוץ שריפתה בחוץ:

פס'. וידבר אהרן אל משה. אין דבור בכל מקום אלא לשון עז שנאמר (במדבר כ״א:ה׳) וידבר העם באלהים ובמשה. הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' וגו'. שיכול אין לאסור באנינה אלא הבנים בלבד מנין לרבות כל האמור בפרשת כהנים ומוסיף עליהם אחיו ואחותו מאמו ואחותו הנשואה לכך נאמר כאלה. אותי הכהן אסור באנינה (בשיר) אין הלוים אסורים באנינה בשיר. אמר לו אהרן הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה אפי' קברתי את אלה עם אלה לא הייתי מבזה קדשי המקום. ואכלתי חטאת היום. ביום אני אסור ומותר בלילה. וכן היה רבי אומר אין אונן אסור לאכול קדשים אלא מדברי סופרים תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב:

פס'. וישמע משה וייטב בעיניו. הורה מיד שאונן אסור בקדשים, אמר ר' יהודה חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו קשה היא הקפדה שגורמת לטעות ומי גורם לקפידות אלא שטעה: