פרשת זאת תהיה

כתוב טעמו וראו כי טוב יי אשרי הגבר יחסה בו. מה כתוב למעלה דרשתי את יי וענני ומכל מגורותי הצילני. חונה מלאך יי סביב ליראיו ויחלצם (תהילים ל״ד:ה׳)

לפי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו ואינו בא בכפישה אלא הכל בצדק שנאמר (תהילים ז׳:י״ב) אלהים שופט צדיק ואומר אל צדיק ומושיע. לכך אמר דוד טעמו וראו כי טוב ה' לפיכך צריך אדם להתבונן על כל הבא עליו כענין שנאמר (איכה ג׳:מ׳) נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. ומעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ומטה ידו ובקש לצאת חוצה לארץ קרא לאשתו אמר לה דעי שבני אדם היו רגילין לבוא אצלי לראות את הנגעים בואי ואני אלמדך שתהא רואה את הנגעים. אם תראי שער האדם שיבש. המעין של שער יבש. שכל שערה ושערה ברא לה הקב"ה מעין בפני עצמו ואם יבש המעין יבש השער אמרה לו אשתו ומה אם כל שערה ושערה ברא לה הקב"ה מעין ושותה הימנו. אתה שבראך הקב"ה להכיר יחודו ולהללו על אחת כמה וכמה. באותה שעה מנעתו לצאת חוצה לארץ זהו שאמר הכתוב טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר שהקב"ה מספק מזון לכל בריה ומה שאמר הכהן שכל שער יש לו מעין פסוק מלא הוא. שנאמר (איוב מ׳:ו׳) ויען ה' את איוב מן הסערה אמר לו הקב"ה לאיוב אמרת (שם ט) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם והלא כל שער ושער של כל בריה אני מונה אותם לתת להם מעינים והיותם ואתה אומר בשערה ישופני כלומר רוח סערה עברה לפניו לפיכך מרבה פצעי חנם אלא ודאי אשרי הגבר יחסה בו אשרי שמתגבר ביצרו ואינו מהרהר אחר מדת בוראו אלא חוסה בו בכל לבו. בוא וראה בפרשת אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת בידוע שאין הקב"ה מביא על האדם אחד מארבעה נגעים הללו אלא על ידי עון. מצאנו בבנות ירושלים כתיב (ישעיהו ג׳:ט״ז) יען כי גבהו מה כתיב אחריו וספח ה' קדקד בנות ציון ואפילו הכי נתנה לו תורה טהרה שנא' זאת תהיה תורת המצורע. ד"א זאת תהיה תורת המצורע. תורת המוציא רע. אתה מוצא שבלעם בן בעור מפני לשונו נדחף שנאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. מן רמי עולם הייתי ממחיצת האבות הייתי וינחני בלק וזרקו לגיהנם. וכן דואג האדומי מפני לשונו נדחף שנאמר (שמואל א כ״א:ח׳) ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה' ושמו דואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול דכתיב (שם כב) ויען דואג האדומי והוא נצב על עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי בא נבה אל אחימלך בן אחיטוב. וכתיב (שם) ויאמר המלך לדויג סב אתה ופגע בכהנים. אתה הלשנתה אותם אתה פגע בהם. וכן אחיתופל מפני לשונו נטרד שנאמר (שמואל ב י״ז:כ״ג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק וימת. וכן גיחזי מפני פיו נטרד שנאמר (מ"ב ה') הי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי (מידו) [מאתו] מאומה. וכתיב (שם) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך. אמר רבי פדת ברית כרותה נתן הקב"ה בעולמו שכל מי שהוא מפטפט בחבירו לוקה בצרעת שנא' זאת תהיה תורת המצורע. המוציא רע. וכן אמר קהלת (קהלת ה׳:ה׳) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך זה לשון הרע. ד"א אל תתן את פיך לשון נקיה דבר הכתוב שלא ישמש עם הנדה שלא ילקו בצרעת. א"ר אחא אם שמש אדם עם אשתו ביום הראשון שבנדתה הבן הנולד לוקה בצרעת בן עשר שנים. ביום השני לוקה בן כ' שנה. ביום הג' לוקה בן ל'. ביום ד' לוקה בן מ'. ביום ה' לוקה בן נ'. ביום ששי לוקה בן ס'. ביום ז' לוקה בן ע'. ד"א זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון אם זכה זכה לחיים ואם נתחייב נתחייב למיתה. כיצד אם עסק בתורה זכה לחיי העולם הבא שהרי התורה נקראת חיים שנאמר (שם ג) עץ חיים היא למחזיקים בה. ובלשון הרע מתחייב בנפשו שהרי הורג שלשה הורג את האומרו והורג המקבלו והורג הנאמר עליו. ומנין אתה לומד מן דואג שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול ונהרגו דואג ושאול ואחימלך. אחימלך (שמואל א כ״ב:ט״ז) ויאמר המלך מות תמות אתה וכל ביתך. שאול (דברי הימים א י׳:י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה' וכן אמר שאול (שמואל ב א׳:ט׳) כי אחזני השבץ כי כל עוד נפשי בי. קטיגוריא של נוב עיר הכהנים אחזני שאין שבץ אלא בגדי כהונה שנאמר (שמות כ״ח:י״ג-י״ד) ועשית משבצות זהב. דואג נשתרש מן העולם שנאמר (תהלים נג) גם אל יתצך לנצח וגו'. בוא וראה כמה כתיב (ירמיה ט) חץ שחוט לשונם כשם שחץ מכה מרחוק כך לשון הרע מכה וממית מרחוק. ואל יאמר בן אדם אני אדבר מה שאני מבקש ואוציא מפי מה שאני מבקש, אלא ראה הזהירך הכתוב (תהילים ל״ד:י״ד-ט״ו) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב. ושלמה אמר בחכמתו (משלי כ״א:כ״ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו. קשה לשון הרע שאין אדם מוציאו מפיו עד שכופר בעיקר. שנא' (תהילים י״ב:ה׳) אשר אמרו ללשוננו נגביר וגו' אמר הקב"ה אני עליהם לגיהנם מלמעלה ואתה עליהם מלמטה שנא' (שם קכ) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אמר להם הקב"ה לישראל אם רצונכם שתזכו לעולם הבא הרחיקו עצמיכם מלשון הרע שנאמר מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. בוא וראה כמה גדול לשון הרע (עונש) שהרי מרים דברה במשה אחיה שנא' (במדבר יג) ותדבר מרים ואהרן במשה מה כתיב (דברים כ״ד:ח׳) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים. למעלה כתיב השמר בנגע הצרעת לשמור ומה דברו במשה אמרו (במדבר י״ב:ב׳) הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר כלומר למה פירש מן האשה מיד ויאמר ה' פתאום, מלמד שהיו צריכין מים אמר להם הקב"ה וכך הייתם מבקשים שהיה משה צריך מים ואני מדבר עמו מיד לקו בצרעת. וכתיב (שם) ויחר אף ה' בם וילך אלא שנתרפא אהרן מיד ומרים אחר ז' ימים לכך נאמר זאת תהיה תורת המצורע. והנחש הקדמוני לקה בזאת שנאמר (בראשית ג׳:י״ד) ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה לפי שדבר לשון הרע נאמר כאן ארירה ונאמר צרעת ממארת היא לפיכך הנחש יש עליו סלעים כגון צרעת וכל המכות לעתיד לבוא מתרפאות חוץ מן הנחש שנאמר (ישעיהו ס״ה:כ״ה) ונחש עפר לחמו, ללמדך כמה הוא כח לשון הרע:

וידבר יי אל משה לאמר

זאת תהיה תורת המצורע. תורת. לבית עולמים. תורת המצורע. תורה אחת לכל המצורעים שיהו מביאין קרבן זה אע"פ שחלוקין בטמאות אין חלוקין בקרבן. המצורע. שהיה מצורע ונטהר. ביום טהרתו. מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. והובא אל הכהן. מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. ד"א והובא אל הכהן. שלא ישהה שאע"פ שהיה מנון לפני רבי עקיבא אם מי פיטרתיו בעמידתו אחזתיו בהליכתו שבעה מי שאחזתיו ז' אינו דין שאוחזנו בהליכתו ז':

פירוש מי שפיטרתיו בעמידתו כלומר הזב שהוא פטור מספירת ז' כל ימי זיבתו ואינו מונה שבעה אלא בהליכתו שנאמר וכי יטהר הזב מזובו וספר. מי שאחזתיו בעמידתו כלומר המצורע שטעון שבעה ימי הסגר אינו דין שימנה ז' בהליכתו ת"ל והובא אל הכהן מיד:

פירוש אחר. ומה מי שפיטרתיו בעמידתו כלומר ומה ימי ספרו הקלים שאינו מטמא משכב ואינו מטמא בביאה טעון שבעה ימי גמרו החמורים שמטמא משכב ומושב ומטמא בביאה אינו דין שיהא טעון שבעה ת"ל והובא אל הכהן שלא ישהה שאינו צריך עוד ז':

פס'. ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. כהן שאפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע אבל אין כהן מצורע מטהר מצורע. וראה הכהן והנה נרפא. שהלך לו נגעו. נגע. שהלך לו שער לבן. הצרעת, שהלכה לה המחיה אין לי אלא כלם. מנין (אין) [אף] מקצתן תלמוד לומר מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים:

פס'. וצוה הכהן ולקח. הצווי בכהן והליקוח בכל אדם. ולקח למטהר. לשם מטהר. בין איש בין אשה בין קטן. מיכן אמרו לקח לאיש כשר לאשה. לאשה כשר לאיש. למצורע כשר לבית. לבית כשר למצורע. ולקח למטהר שתי צפרים. מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהו שוות. חיות. ולא שחוטות. חיות טהורות ולא טמאות. חיות טהורות ולא טרפות. חיות בריאות. ועץ ארז. זו בקעת ארז. אמר רבי יהודה שבתי היה אצל רבי טרפון והלכתי אחריו לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי פשט ידו לחלון ונתן לי מקל אמר לי יהודה בני בזה טיהרתי ג' מצורעים ולמדתי בה שבעה הלכות שהיא של ברות. ובראשה טרף וארכה אמה ועביה טפח ומזין ושונין ומשלשין ומטהרין אפילו שלא בפני הבית ומטהרין בגבולין. ושני. זו זהורית טובה רבי יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת השני שבתולעת. ואזוב. לא אזוב יון כל שיש לו שם לווי:

מדרש שתי צפרים. לפי שקולם הולך יבואו לכפרה על לשון הרע. ובעץ ארז. שגבוה שהרי על עסק גסות הרוח באה עליו שנאמר (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) וכחזקתו גבה לבו והצרעת זרחה במצחו ואם השפיל עצמו כאזוב יש לו טהרה לפיכך שוחט צפור אחת ומשלח אחת שאם חזר לסיאורו חוזרת עליו הצרעת. והובא אל הכהן. שאין לו מי שיביאנו שהכל רחוקין ממנו. ר' תנחומא דרש על י' דברים נגעים באים על עבודת כוכבים דכתיב (שמות ל״ב:כ״ה) וירא משה את העם כי פרוע הוא כענין וראשו יהיה פרוע. על ברכת השם דכתיב בגלית הפלשתי (שמואל א י״ז:מ״ו) היום הזה יסגרך ה' בידי כענין והסגירו הכהן. על גילוי עריות דכתיב (ישעיה ג) וספח ה' קדקד בנות ציון כענין שאת או ספחת. ועל הגנבות ועל שבועת שוא דכתיב (זכריה ה׳:ד׳) הוצאתיה נאום ה' (אלהים) [צבאות] ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע וגו'. וכתיב (שם) וכלתו ואת עציו ואת אבניו. זו צרעת דכתיב ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. ועל לשון הרע המצורע המוציא שם רע. על עדות שקר. שהעידו ישראל ואמרו אלה אלהיך ישראל וכתיב כי פרוע הוא. ועל קלקול הדין. דכתיב (ישעיהו ה׳:כ״ד) לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה בענין אם פרוח תפרח. ועל הנכנס בתחום שאינו שלו. מעוזיהו דכתיב והצרעת זרחה במצחו. ועל משלח מדנים בין אחים. זה פרעה שנאמר (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים ששלח מדנים בין שרה לאברהם. ועל צרת העין. שנאמר ובא אשר לו הבית. מי שמיחד לו ביתו סופו שהוא גוררן לחוץ שנאמר (איוב כ׳:כ״ח) יגל גבול ביתו נגרות ביום אפו:

פס'. וצוה הכהן. צווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי רבי יוסי ברבי יהודה. ושחט את הצפור האחת. (האחת שבשתים) הברורה שבשתים. האחת. שאם מתה אחת מהן או נעשית טרפה יקח זוג לשניה. אל כלי חרש. זו פיאלין של חרש. על מים חיים. לא מלוחים ולא פושרין ולא מנטפין מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלים שלא נעשה בהם מלאכה:

פס'. את הצפוד החיה יקח אותה ואת עץ וגו'. זו בכלי. כיצד הוא עושה נוטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי הלשון ומקיף להם גפים וראש הזנב וטובל ומזה בדם על המים החיים. מים חיים. שדם צפור ניכר בהם שיערו חכמים רביעית. נשפך הדם תמות המשתלחת. מתה המשתלחת ישפך הדם. והזה על המטהר. על מצחו. מן הצרעת שבע פעמים. מצורע טעון הזיית שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע. שבעה פעמים ולא שלישי ושביעי. וטיהרו. בדברים שבגופו. ושילח. שלא יעמוד ביפו וישלח לים. שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר. אל פני השדה. הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו מותרת באכילה. ושלח את הצפור החי. מצוה לשלח לא שלח טהור:

פס'. וכבס המטהר את בגדיו. מלטמא משכב ומושב. וגלח את כל שערו. נאמר כאן כל שערו ונאמר בימי ספירו כל שערו מה להלן פרט לבית הסתרים אף כאן פרט לבית הסתרים. ורחץ במים וטהר. במי מקוה. ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה. רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה ואין כיפוריו מעכבין אותו ליכנס לפנים מן המחנה. וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים. שיהא כמנודה ואסור בתשמיש המטה. אהלו זו אשתו שנא' (דברים ה׳:כ״ז) שובו לכם לאהליכם. שבעת ימים. שבעת ימי ספרו ולא שבעת ימי חלוטו דברי רבי יוסי בר' יהודה רבי יוסי אומר קל וחומר לידי החליטו. אמר רבי חייא חשבתי לפני רבי והלא למדתנו רבינו שלא היה יותם לעוזיהו אלא בימי חלוטו. אמר לו אף אני כך אמרתי:

פירוש מאי טעמא עוזיהו כמה מלך נ"ב שנה ונתנגע בכ"ז לירבעם וירבעם ועוזיהו מלכו כאחת הוו ליה מנוגע כ"ו שנה ויותם כי שכיב עוזיהו מלך איהו בר כמה שנים הוה בר חמשה ועשרים (ועשרים) הוה עיבורו אימת בכ"ז אשתכח דעיבורו בימי חלוטו ורבי יוסי ברבי יהודה אמר לך מתחלת שנה דעיבורה מקמי הכי הוה ומנא לן דחמשים ושתים שנה עוזיהו במלכו דכתיב בספר מלכים (מ"ב טו) בן עשרים ושבע שנים היה במלכו ושנים וחמשים שנה מלך בירושלים והוא עזריה הוא עוזיה ונתנגע בן כ"ז לירבעם דכתיב (שם) בשנת עשרים ושבע שנה לירבעם מלך ישראל מלך עזריה בן אמציה וכתיב (שם) וינגע ה' את המלך ויהי מצורע עד יום מותו וישב בבית החפשית ויותם בן המלך על הבית שפט את עם הארץ. רבותינו דרשו בית החפשית שנעשה חפשי ממלכותו היה מנוגע כ"ו שנה ויותם כי שכיב עוזיהו אבוה מלך איהו. דכתיב (שם) וישכב עזריהו עם אבותיו ויקברו אותו עם אבותיו בעיר דוד וימלוך יותם בנו תחתיו. וכתיב בן חמשה ועשרים שנה היה במלכו ושש עשרה שנה מלך בירושלים ויעש הישר בעיני ה' ככל אשר עשה עוזיהו אביו:

פס'. והיה ביום השביעי. ביום ולא בלילה. יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו. מה גבות עיניו בנראה אף כל בנראה פרט לבית הסתרים. ראשו מה ת"ל לפי שנאמר (במדבר ו׳:ה׳) תער לא יעבור על ראשו יכול אפילו מנוגע ת"ל ראשו. זקנו מה ת"ל לפי שנא' (ויקרא כ״א:ה׳) ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו מנוגע ת"ל זקנו. ולפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש שהראש אסור במספרים כבתער [שנאמר (ויקרא יט) ולא תשחית איזה הוא גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער] הראש מותר בכל אדם קסבר הקפת הראש כולו לא שמה הקפה והזקן אסור בכל אדם. ואת כל שערו יגלח. מה תלמוד לומר (מ) ליתן אחריות לתגלחת שאם לא גלח בשביעי יגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי. שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים. וכולם שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום:

פס'. וביום השמיני יביא. שיאם גילח בשביעי יביא בשמיני ואם גילח בשמיני מביא בו ביום. יביא שני כבשים. מיעוט כבשים שנים אם כן למה נאמר שני שיהו שוין. וכבשה אחת. שתהא ברורה. אחת. מלמד שהוא מביא אחת על נגעים הרבה. בת שנתה. לא שנה אחת למנין עולם. ושלשה עשרונים סלת מנחה וגו'. ואפילו לשלשה עשרונים:

פס'. והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה'. למדנו שכולן טעונין העמדה לפני ה'. פתח אהל מועד. מעמידין בשיערי ניקנור אחוריהן למזרח ופניהם למערב:

פס'. ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן וגו'. תנופה באחת תנופה ולא תנופות. לפני ה'. במזרח:

פס'. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה. בצפון יכול על טבעתן ת"ל במקום הקדש להכשיר את כל הרוח של צפון. כי כחטאת האשם הוא לכהן. מה חטאת מן החולין וביום וביד הימנית אף אשם כן ומה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. מה חטאת דם המזבח מתירו אף אשם דם מזבח מתירו. קדש קדשים הוא. לרבות לוג שמן של מצורע:

פס'. ולקח הכהן מדם האשם. שני כהנים מקבלין את דמו אחד בכלי ואחד ביד זה שקבל בכלי בא וזרקו על קיר המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל המצורע ומצורע טבל בלשכת המצורעים ובא ועומד לו בשער ניקנור:

פס'. ולקח הכהן מדם האשם ונתן [הכהן] על תנוך. זה גדר האמצעי הקרוב לגבוה של אוזן:

פס'. ולקח הכהן מלוג השמן. מן המלא ואם חסר ימלאנו. ויצק על כף הכהן. מצוה לצוק לכף של חבירו ואם יצק לתוך כף עצמו יצא:

פס'. וטבל הכהן. ולא מספוג. והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים. על כל הזאה טבילה. לפני ה'. היה מכוין כנגד בית קדש הקדשים:

פס'. ומיתר השמן [וגו'] יצק הכהן [וגו'] על מקום דם האשם. אין הדם גורם אלא המקום. מכאן א"ר אליעזר אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית נותן הוא על מקומו ודיו:

פס'. והנותר (בשמן) [מן השמן] אשר על כף. וכפר עליו הכהן. (נג) אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר:

פס'. ועשה הכהן את החטאת. שיהו כל מעשיה לשם חטאת. וכפר על המטהר. מלמד שהכפרה בחטאת. מטומאתו. ולא מזובו. ואחר ישחט את העולה. אחר המעשה הזה:

פס'. והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה. אע"פ ששחטה שלא לשמה אע"פ שקדמה לחטאת לפי שבכל מקום (הי') איברי חטאת קודמין לאיברי עולה וכן הדין שירצה פרקליט ואחר כך מכניס דורון:

פס'. ואם דל הוא ואין ידו משגת. מפני דלותו ולקח כבש אחד אשם. אם נאמר כבש למה נאמר אחד אמר לו לפי שזה מביא בהשיג יד. ומטמא מקדש. מביא בהשיג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת אחד. (פירוש) שתי תורים או שני בני יונה. אף זה יביא שנים תחת אחת והעולה תעלה חובה. ת"ל אחד וכן מצינו במסכת מגילה ששאל רבי עקיבא את רבי נחוניה אם נאמר כבש למה נאמר אחד ואמר לו מיוחד שבעדר מה שאינו יכול לדרוש כאן שהרי דל הוא. לתנופה. לכפר עליו. וכי יש תנופה מכפרת. אלא מלמד שאם עשה תנופה שירי מצוה כאלו לא כפר. ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה ולוג שמן. מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג שמן כדברי חכמים דברי רבי נחמיה (בן) אליעזר בן יעקב אומר אפילו מנחה של ד' עשרון אין לה אלא לוגה ולוג שמן. שהיה בדין שיביא העני שלישית הלוג לפי שהעשיר מביא ג' עשרונים מביא לוג אחד. אבל העני שהוא מביא עשרון אחד יביא שלישית הלוג. ת"ל לוג שמן אחד עני ואחד עשיר:

פס'. ושתי תורים או שני בני יונה. שנים ולא ד' שהרי מטמא מקדש מביא שנים תחת אחת. יכול אף זה כן ת"ל שתי תורים או שני בני יונה. אשר תשיג ידו שאם הביא השמן כשהוא עני והעשיר. יכול שיביא ממין שהתחיל ת"ל אשר תשיג ידו. והרי השיגה ידו. והיה האחד חטאת והאחד עולה. ממין חטאת תהא עולה:

פס'. והביא אותם ביום השמיני לטהרתו. מונה ח' ימים זה אחר זה:

פס'. ושחט את כבש האשם. למדנו שהנגעים באים על חטא וצריכין כפרה. שנאמר האשם והזה ונתן וגו' והנותר וגו' ועשה וגו' כדרך העשיר כך דרך העני. מאשר תשיג ידו. את אשר תשיג ידו ולמעלה. אמר אשר תשיג ידו. והא כיצד היה עשיר והעני אחרי כן קודם שיביא אשמו מביא קרבן עני שנאמר אשר תשיג ידו. ואם היה עשיר והביא אשמו. ואח"כ העני יכול יביא כדין העשיר ת"ל מאשר תשיג ידו. חצי קרבנו עשיר וחצי קרבנו עני. ואם הביא אשמו כשהוא עני והעשיר מנין שיגמור בעשירות. ת"ל את אשר תשיג ידו. והרי השיגה ידו. ללמדך שאין התורה חסרה כלום וללמדך שאין דבר ריק בתורה. שנאמר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא. את האחד חטאת ואת האחד עולה על המנחה. שתקדים מנחת בהמה למנחת העוף:

פס'. זאת תורת אשר בו נגע צרעת. מלמד שהעני אם הביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר הביא קרבן עני יצא. ת"ל אשר בו נגע צרעת. רבותינו אמרו אדם מביא קרבן על אשתו שהוא כותב לה אחריות זאת לך עלי מן קדמת דנא:

פס'. וידבר יי אל משה ואל אהרן. זה אחד מעשרה דברים שנידבר למשה ולאהרן י' דברות וג' מאמרות:

טוביהו ברבי אליעזר ז"ל נתן בהם סימנין. אמירה. מופ"ת חפניכ"ם החד"ש. דיבור. ויצו"ם החי"ה (א"ד) [אר"ץ] אחוזתכ"ם ז"ב נשי"א אל תכרית"ו עד מת"י הבדל"ו פר"ה לפי שאין אתה יכול להוציא את אהרן מתוכם:

פס'. כי תבאו אל ארץ כנען אל הארץ המיוחדת. אשר אני נותן לכם. פרט לעמון ומואב שנאמר (דברים ב׳:י״ט) כי לבני לוט נתתיה ירושה. לאחוזה עד שיכבשו. ונתתי נגע צרעת בבשורה היא לכם שנגעין באין עליהן רבי שמעון אומר פרט לנגעי אנסין. פירוש נגעי רוחות נגעי כשפי'. בבית ארץ פרט לבית הבנוי בספינה ועל גבי אכסדרה. אחוזתכם ולא ירושלים לפי שלא נתחלקה לשבטים:

פס'. ובא אשר לו הבית. ולא ע"י שלוחו אפילו הוא זקן או חולה. ד"א אשר לו הבית מי שמיחד ביתו לו שאינו רוצה להשאיל כליו לאחרים. אמר לו השאילני קרדומך אמר אין לי אמר השאילני מגלך אמר אין לי. לסוף שהוא מפנה אותם לרשות הרבים והוא בוש וחפר. ובא והגיד לכהן והכהן ידקדק כיצד בא הנגע לביתו. לאמר. יאמר לו הכהן דברי כבושים. בני אין נגעים באין אלא על לשון הרע. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח שנאמר (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) וכחזקתו גבה לבו וכתיב והצרעת זרחה במצחו. כנגע מלמד שאפילו הוא תלמיד חכם ויודע שהוא נגע לא יאמר נגע אלא כנגע. נראה לי. ולא לנרי. מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו בבית להוציא את היציע ואת העליה. ד"א בבית מתוכו טמא ואין מטמא מאחריו:

פס'. וצוה הכהן. הצווי בכהן. ופנו. כל אדם שרוצה. ופנו אפילו חבילי עצים. בוא וראה אם על הרשעים חסה תורה על עבדיו ויראיו לא כל שכן. ואם על כליו חסה תורה ק"ו על בניו ובנותיו. בטרם יבא הכהן לראות את (הבית) [הנגע] ולא הפנוי ולא יטמא כל אשר בבית. רבי אומר אם ממתינין לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה מכאן אמרו חתן נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו כל שבעת ימי הרגל:

פס'. וראה את הנגע והנה הנגע. מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין בקירות הבית הרי ב' ולמטן אומר בקירות הבית הרי ד' מלמד שאין הבית מטמא אלא בד' כתלין מכאן אמרו בית עגול דיגון טריגין פינטגין אינו מטמא טטרגון מטמא. שקערורות שקועות במראיהן. (ד"א שקערורות) ירקרקות או אדמדמות ירוק שבירוקין ואדום שבאדומין. ומראיהן שפל מן הקיר אפי' בכותל אחד ואפי' אבן אחת:

פס'. ושב הכהן ביום השביעי. ביום ולא בלילה. וראה והנה פשה הנגע. נאמר כאן נגע ונאמר להלן נגע מה להלן האמור באדם בפשיון כגריס אף כאן כגריס. בקירות הבית. ולא האבוס והיציע והמגורה:

פס'. וצוה הכהן וחלצו. הצווי בכהן וחליצה בכל אדם. וחלצו מלמד ששניהן חולצין מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו. והשליכו אתהן. שניהן מתעסקין בכותל. אלא מחוץ לעיר. חוץ לעירות מוקפות חומה. אל מקום טמא שיהא מקומו טמא:

פס'. ואת הבית יקציע מבית. מבפנים ולא מבחוץ. סביב. ולא מן הקרקע ולא מן הקורות:

פס'. ולקחו אבנים אחרות. והביאו אל תחת האבנים לא יביאו אבן תחת אבנים ולא אבנים תחת אבן לא אבנים תחת אבנים אחרות שלא יטול מצד זה ויביא לצד זה. ועפר אחר יקח וטח את הבית. מלמד שאין חבירו מטפל עמו בטיחה שנאמר וטח את הבית לבדו:

פס'. ואם ישוב הנגע ופרח בבית. כשיחזור הנגע לאותן האבנים. ומנין לרבות את כל הבית ת"ל בבית ופרח במראיו ושלא במראיו:

פס'. ובא הכהן. יכול אם חזר הנגע בו ביום יהא טמא. ת"ל ושב הכהן אם ישוב הנגע מה שיבה האמור להלן בסוף שבע אף כאן בסוף שבוע. מנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. ת"ל ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע במה הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי הוא אמור הא אינו אומר ובא הכהן וראה והנה פשה אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ומצאו עומד ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה מה יעשה הרי אני דן מה מצאנו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף בפושה שני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. הין אם היקל בפושה בראשון הרי היקל בעומד בו נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו. ת"ל ובא הכהן ושב הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע או היא הלכה הנדרשת בגזירה שוה בכל התלמוד דתאנא דבי ר' ישמעאל זו היא שיבה זו היא ביאה ואע"ג דלא דמי אהדדי ילפינן צרעת ממארת בבגדים ונאמר צרעת ממארת בבתים מה בגדים עשה את העומד בשני כפושה בשני אף צרעת ממארת האמורה בבתים עושה את העומד בשני כפושה בשני:

פס'. ונתץ את הבית וגו'. מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר. אבניו. כל אבנים שבונה עמו. עציו. כל עצים שבונה עמו. עפר. כל עפר שבונה עמו. אבניו ולא אבני העליה. עציו ולא עצי העליה. מכאן אמרו נראה נגע בבית נותן את הקורות לעליה נראה בעליה נותן את הקורות לבית. אם נאמר לחליצה למה נאמר בנתיצה לפי שבנתיצה נותץ בין אבנים שיש בהן נגע בין שאין בהן נגע:

פס'. והבא אל הבית. עד שיכנס ראשו ורובו ותנן במסכת נגעים הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו בידיו הוא והם טמאים מיד ואם היה מלובש בהם הוא טמא מיד והן טהורין עד שיהא בבית בכדי אכילת פרס:

פס'. והשוכב בבית יכבס את בגדיו. למדנו לשוכב שמטמא בגדים ולא לנכנס שאם נכנס והיה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו שאין מטמאין עד שישהה בבית בכדי אכילת פרס. שנאמר והאוכל בבית יכבס את בגדיו. וכמה הוא שעור אכילה כדי אכילת פרס הוא הפרס שפירשתי למעלה פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלה בלפתן שהוא שעור האכילה שמטמא בגדים משונה כיבוס זה מכל הכבוסין שבתורה שכל כיבוס בגדים שבתורה להחמיר וזה להקל שאלמלא לבוש עשרה כלים אינן מטמאין עד שישהה כדי אכילת פרס:

פס'. ואם בא יבא הכהן וטהר את הבית. על פי הכהן נטהר:

פס'. ולקח לחטא את הבית בבעל הבית הכתוב מדבר. ושחט את הצפור. בכהן מדבר. ולקח את עץ הארז. כדרך שהיה עושה במנוגע כך היה עושה בבית המנוגע. והזה על הבית. על שקופו וכן הוא אומר (במצורע) [בפסח] (שמות י״ב:ז׳) על הבתים אשר יאכלו אותו בהם והוא השקוף שנאמר והגעתם אל המשקוף:

פס'. וחטא את הבית בדם הצפור. זה צפור דרור. אם נאמר במצורע למה נאמר בבתים לפי שיש במצורע מה שאין בבתים שהמצורע טעון קרבן והבית אינו טעון קרבן:

פס'. זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית ולשאת ולספחת. ולבהרת. מלמד שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים:

פס'. להורות ביום הטמא וביום הטהור. מלמד שביום הוא מטמא וביום הוא מטהר. ולהורות. חנניה בן חכינאי אומר. מלמד שצריך שיורנו רב: