פרשת אחרי מות

כתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב (תהילים ל״ד:י״ג)

מכריז ר' אלכסנדרי מאן דבעי חיי מאן דבעי חיי (כטף) [כנוף] ואתי כולי עלמא גביה אמרו ליה הב לן חיי אמר להו (שם) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. התם אמרי רבי ינאי היה יושב ודורש בעליה ושמע קול רוכל מחזר בעיירות צפורי והיה אומר מי שמבקש לקנות סם חיים יבוא ויקח אמר להון ר' ינאי העלוהו אלי אמרו לו אין ר' צריך לסם זה ולא שכמותך לפי שיש בידך סמנין הרבה אמר להון אעפ"כ העלוהו אלי עלה והוציא ספר תלין והראהו מי האיש החפץ חיים מה כתיב אחריו נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא מקרא זה ולא הבנתי להיכן הוא פשוט עד שבא הרוכל הזה והודיעני. וכן שלמה אמר (משלי כ״א:כ״ג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. אין צרות אלא צרעת וכן מפורש מדרש זה בזאת החיה זאת תורת המצורע ללמדך שמות וחיים ביד לשון. ד"א מי האיש החפץ חיים זה אהרן שנאמר (מלאכי ב׳:ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום. אוהב ימים לראות טוב. (תהילים קל״ג:ב׳) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. נצור לשונך מרע ושפתיך שכיון שראה את בניו מתים באהל מועד ואמר לו משה (ויקרא י) הוא אשר דבר יי בקרובי אקדש וידום אהרן. ואע"פ שכתוב בפרשת ויהי ביום השמיני מיתת שני בני אהרן חזר ושנה עליה שנאמר (שם טז) וידבר יי אל משה אחרי מות שני בני אהרן. מה היה הדבר להזהיר את אהרן על ביאת המקדש לפי שהיה אהרן קדוש ובגדיו בגדי קדש ונמשח בשמן הקדש נאה לו לבא אל הקדש לשרת פני קדוש ונורא שמו. אחרי מות שני בני אהרן שמיתת שניהם שוה. בקרבתם לפני יי וימתו. ר' יוסי הגלילי אומר על הקריבה מתו ולא על ההקרבה וכן אמר רבי עקיבא בקרבתם לפני יי וימתו. וכתיב (שם י) ויקריבו לפני יי אש זרה אשר וגו'. ללמדך שעל הקריבה מתו ולא על ההקרבה. בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ג) בהקריבם לפני יי אש זרה ללמדך שעל הקריבה מתו ולא על ההקרבה:

פס'. ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש. והדבור הראשון מה נאמר לו ר' אלעזר בן עזריה משלו משל לחולה שנכנס הרופא אצלו בראשונה אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב ובשניה אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שמא תמות כדרך שמת פלוני וזה זירזו יותר מן הראשון לכך נאמר ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך שאמרתיך עליו (שמות ד׳:י״ד) הלא אהרן אחיך הלוי וגו' וראך ושמח בלבו. ואל יבוא בכל עת. ואם בא הוא מת כדרך שמתו שני בניו. אחיך. בלא יבוא ואין אתה בלא יבוא. ד"א אחיך לרבות את הבנים וכן הוא אומר (בראשית י״ד:י״ד) וישמע אברם כי נשבה אחיו והוא לוט בן אחיו. ואל יבא בכל עת. זה יום הכפורים. מבית לפרוכת זה לפני ולפנים. ולא ימות. הרי זה עונש. כי בענן אראה על הכפורת. הרי זו אזהרה. ולמה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכפורים ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת כיום הכפורים:

פס'. בזאת יבא אהרן אל הקדש. זה ההיכל. בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה. בתחלה כלל ולא פרט שהרי אין דמו של איל במקום דמו של פר. גרסינן במסכת יומא בזאת יבא אהרן אל הקדש. (במה) [כמה] שאמור במלואים אהרן פירש ז' ושמש יום אחד אף לדורות מפרישין כהן גדול מביתו ז' ימים קודם ליום הכפורים בפירקא קמא:

פס'. כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד ובאבנט בד [וגו'] יחגור ובמצנפת בד יצנוף. ד' פעמים בד שיהו של בוץ בד שיהו כפולין בד שיהו חדשים בד שלא ילבש עמהן אחרים. ד"א ד' פעמים בד למעט ד' כלים שנאמר בהם לפני ה' ואלו הן חשן ואפוד ומעיל וציץ. חשן שנאמר (שמות כ״ח:כ״ט) ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט וגו' לפני ה' יכול יכנס בו לפני ולפנים ת"ל בד ולא בחשן. באפוד כתיב (שם) ונשא אהרן את שמותם לפני ה' יכול יכנס בו לפני לפנים ת"ל בד ולא באפוד. במעיל כתיב (שם) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה' יכול יכנס בו לפני ולפנים. ת"ל בד ולא במעיל. בציץ כתיב (שם) והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' יכול יכנס בו לפני ולפנים ת"ל בד ולא בציץ. ומכנסי בד יהיו על בשרו. לימד על המכנסים שיהו קודמין לכל הבגדים. בגדי קדש בנין אב לכל הבגדים שיהו משל קדש. ורחץ במים את בשרו ולבשם. מלמד שהוא טעון טבילה בין בגדי זהב לבגדי לבן ובין בגדי לבן לבגדי זהב. ולבשם. כולם בטבילה אחת דיו:

פס'. ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת. שיהו משל צבור. שעירי. שנים. ומה ת"ל שני שיהו שוין. ואיל אחד לעולה. רבי אומר איל אחד הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים בפרשת פנחס בקרבנות המוספין. ר' אלעזר בר' שמעון אומר שני אילים הם אחד האמור כאן ואחד האמור בחומש הפקודים וכן בתלמוד במסכת יומא:

פס'. והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. שלא יביא משל צבור. וכפר בעדו ובעד ביתו. זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם כפר נא סלח נא לעונות לפשעים ולחטאים שעויתי שפשעתי שחטאתי לפניך אני ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

פס'. ולקח את שני השעירים. מלמד שהן מעכבין זה את זה. והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד. מעמידו בשערי ניקנור אחוריהן למזרח ופניהם למערב:

פס'. ונתן אהרן על שני השעירים גורלות. של כל דבר. גורלות. שיהו שוין:

פס'. והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'. כיון שעלה לשמו מתוך קלפי אע"פ שלא נתן על גביו. ועשהו חטאת. שיאמר לה' חטאת:

פס'. והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני ה'. עד מתי הוא זקוק להיות חי עד שיתכפר (בשלשם) [בשל שם] שנאמר וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי לכפר עליו. כפרה שהיא בגופו. לשלח אותו. שאם נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם. לעזאזל. עז ואל למקום קשה שבהרים. המדברה. ולא בישוב:

פס'. והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. שלא יביא משל צבור. וכפר בעדו ובעד ביתו. זה וידוי דברים (והקריב את פר החטאת שנאמר) פעמים. שהיה מתודה בראשונה בעדו ובעד ביתו. ובשניה היה מתודה בעדו ובעד ביתו ובעד כל הכהנים ושוחטו שנאמר ושחט את פר החטאת אשר לו. כיצד היה מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם כפר נא סלח נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי שפשעתי שחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והם עונין אחריו בשכמל"ו:

פס'. ולקח מלא המחתה גחלי אש. בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס וכו' הלכ' במסכת יומא. גחלי אש. יכול עוממות ת"ל אש אי אש יכול שלהבת ת"ל גחלי אש. הא כיצד מן הלוחשות. מעל המזבח מלפני ה'. מצד הסמוך למערב אמר רבי יוסי זה סימן כל הנוטל מבחוץ להנתן בפנים נוטל מן הסמוך בפנים. ומלא חפניו. הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכך היתה מדתו נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו וכך היתה מדתה קטרת סמים. שיהו כל סממניה לתוכה. דקה. והלא נאמר ושחקת ממנה הדק שתהא דקה מן הדקה כיצד הוא עושה מפריש שלשת מנים מערב יום הכפורים ומחזר למכתשת כדי למלאת חפניו לקיים דקה מן הדקה:

פס'. ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. שלא יתקן מבחוץ שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ומכניס (אמר) [אמרו] להן לחכמים והלא כבר נאמר כי בענן אראה על הכפורת השיבום חכמים מלמד שהוא נותן בה מעלה עשן. ועולה עשן הקטרת במקל. (אוש) חיסר אחד מכל סמניה חייב מיתה. ולקח מדם הפר נוטלו מיד הממרס בו. והזה באצבעו. נאמר כאן באצבעו ונאמר להלן באצבעו מה אצבעו האמור להלן הימנית אף כאן הימנית. אל פני הכפרת קדמה זה בנין אב לכל מקום שנאמר פני הכפרת למזרח. ד"א אל פני הכפורת קדמה אינו מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא במצליף ומפורש במסכת יומא. אמר ר' יהודה (במנגינא) כלומר כאדם שמלקה את חבירו מהם על כתיפיו מהם על גבו מהם על הכסלים שאינן לא למעלן ולא למטן. יזה שבע פעמים ולא שבע טיפים. שבע פעמים. מונה ז' פעמים עם האחת הרי אחת ושבע. וכך היה מונה אחת. אחת ואחת. אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. אחת לפי שהיה צריך למנות הראשונה עם כל אחת ואחת:

פס'. ושחט את שעיר החטאת אשר לעם. שלא יהו אחיו הכהנים מתכפרין בו ובמה הם מתכפרין בפרו של אחיהם. והביא את דמו אל מבית לפרוכת. מלמד שיכנס בו לפני ולפנים. ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מלמד שמכניס דמו לפני ולפנים ואחת למעלן ושבע למטן. מדם הפר שנאמר והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת:

פס'. וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל. יש לי בענין הזה ג' טמאות טומאת עבודת כוכבים שנאמר (ויקרא כ׳:ג׳) למען טמא את מקדשי. טומאת גילוי עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות. ותטמא האריץ. טומאת שפיכות דמים שנאמר (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ. יכול לכל הטמאות הללו יהא שעיר זה מכפר ת"ל מטומאות לא כל טומאות. מה מצאנו שחלק מכל הטמאות בטומאת מקדש וקדשיו אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו. ר' שמעון אומר וכפר על הקדש מטומאות. כל טומאות שבקדש. ומפשעיהם. אלו המרדים וכן הוא אומר (מ"ב ח) אז תפשע לבנה בעת ההיא מתחת ידו. לכל חטאתם. במחוייבי חטאות. וכן יעשה לאהל מועד. כשם שעשה לפני ולפנים כך הוא עושה בהיכל מה לפני ולפנים אחת למעלן וז' למטן מדם הפר אף בהיכל א' למעלן ושבע למטן מדם הפר ומה לפני לפנים א' למעלן וז' למטן מדם השעיר אף בהיכל א' למעלן וז' למטה מדם השעיר. היינו דתנן אי זהו מקומן של זבחים פר ושעיר של יום הכפורים וכו' ודמן טעון הזייה על בין הבדים ועל הפרכת (דיליף אהל מועד דיום הכפורים מאהל מועד דפר כהן גדול ופר העדה מה להלן על הכפרת) השוכן אתם בתוך טומאותם. אע"פ שטמאים שכינה ביניהם:

פס'. וכל אדם לא יהיה באהל מועד ולא בעזרות. בבואו לכפר בקדש לרבות שילה ובית עולמים. עד צאתו. לרבות אפילו ביציאה. וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. כפרתו קודמת לכפרת כל ישראל:

פס'. ויצא אל המזבח אשר לפני ה' היכן היה עומד ומזה לפנים מן המזבח הפנימי. וכפר עליו כפרה שהיא בגופו. ולקח מדם הפר ומדם השעיר, בזמן שהן מעורבין. ונתן על קרנות המזבח. מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית:

פס'. והזה עליו. על טהרו של מזבח. מן הדם שבע פעמים. שהיה מונה ז' פעמים ולא אחת ושבע. וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל. וטהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבוא:

פס'. וכלה מכפר את הקדש. אם כפר כלה דברי רבי עקיבא כלומר שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום. וכלה מכפר את הקדש. זו לפני לפנים. ואת אהל מועד זה היכל. ואת המזבח כמשמעו. מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמה לפיכך אם גמר מתנות שבפנים ונשפך הדם מביא פר אחר ומתחיל מבחוץ אבל שפיכות יסוד לא מעכב. והקריב את השעיר החי. עד כאן הוא זקוק להיות חי. ואע"ג דאמר רב שמואל בר יהודה אמר רב הלכה כדברי חכמים בענין הוידוי עבדינן כרבי מאיר דההיא דנחית קמיה (דרבא) [דרבה] עבד כרבי מאיר. אמר ליה שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר. אמר ליה כרבי מאיר סבירא לי דאמר דכתיב בספר אורייתא דמשה והתודה עליו את כל עונות בני ישראל. ומפשעיהם לכל חטאתם. במסכת יומא בפרק אמר להן הממונה:

פס'. וסמך אהרן את שתי ידיו. מלמד שהסמיכה בשתי הידים זה בנין אב לכל הסמיכות. על ראש השעיר החי. זה טעון סמיכה ואין שעיר (שאר עזים) [עבודת כוכבים] טעונין סמיכה דברי ר' יהודה. והתודה עליו זה וידוי דברים וידוי שלישי כיצד מתודה אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל וכו'. כי ביום הזה יכפר עליכם. והן עונין אחריו בשכמל"ו. את כל עונות בני ישראל לרבות אונסיהן ספיקותיהן שגגותיהן. ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אותם. לא חייבי חטאות ואשמות ודאין וחייבי אשמות תלוין פטורין. ושלח ביד איש עתי. להכשיר את הזר. עתי. שהוא מזומן. עתי אף בשבת. עתי אף בטומאה:

פס'. ונשא השעיר עליו. הוא עליו את כל עונותם. אל ארץ גזרה זה הצוק שהיה השעיר מתגזר במורד מן ההר ונעשה חתיכות חתיכות שלא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים לכך נקרא ארץ גזרה:

פס'. ובא אהרן אל אהל מועד. כל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה פי' כדמפורש במסכת יומא בפרק אמר להם הממונה ובא אהרן אל אהל מועד אע"פ שפסוק זה כתוב קודם מוסף עולתו ועולת התמיד מאוחר הוא אחר עולתו ועולת העם. ולמה הוא בא אל אהל מועד והלא כבר השלים עבודת היום אלא כדי להוציא כף ומחתה שכל הפרשה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה שהיה לכתוב לאחר אילו ואיל העם דהיינו לאחר המוספין שכך הוא הסדר ואי אמרת פסוק זה על הסדר נאמר לא משכחת אלא ג' טבילות וז' קדושים שעל כל טבילה שני קדושים אחד קודם טבילה ואחד לאחר טבילה שהרי תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן דכתיב כתונת בד קדש ילבש וכתיב ורחץ במים את בשרו ולבשם. וקא עביד עבודת היום והכנסת דם פר ושעיר והכנס כף ומחתה דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו. וכתיב בתריה ושחט את שעיר החטאת. וכתיב בתריה ובא אהרן אל אהל מועד דהיינו הוצאת כף ומחתה דכל הני עבודות בבגדי לבן הוו ולא הוה עביד טבילה אלא אם כן משנה מעבודה לעבודה דפשיט בגדי זהב ולבש בגדי לבן. אי נמי פשיט בגדי לבן ולבוש בגדי זהב. ואי אמרת פסוק זה כסדר נאמר. לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קדושים כדאמרי' אלא ודאי הא דכתיב ובא אהרן אל אהל מועד דהיינו להוצאת כף ומחתה והלכך משכחת לה ה' טבילות וי' קדושים תמיד של שחר בבגדי זהב הא חדא טבילה ועבודת היום בבגדי לבן חדא טבילה והדר אילו ואיל העם בבגדי זהב חדא טבילה והדר להוצאת כף ומחתה בבגדי לבן חדא טבילה והדר לתמיד של בין הערבים בבגדי זהב הרי ה' טבילות וי' קדושים ומנין ששני קדושים לכל טבילה שנאמר ופשט ורחץ ולבש את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש. כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש. אלא מקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים. אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים. והניחם שם. מלמד שהם טעונין גניזה ואינן כשרין ליום הכפורים הבא:

פס'. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש. בלשכת בית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים. ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם:

פס'. ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה. אפילו בשבת אפילו בטומאה:

פס'. והמשלח את השעיר ולא המשלח את המשלח לעזאזל אינו מטמא בגדים עד שהוא יוצא חוץ מחוצות ירושלים. ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבא אל המחנה. מפני הטומאה:

פס'. ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא. בנין אב לכל חטאות שדמם לפנים טעונים שריפה וטמאים בגדים. ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם. נאמר כאן עור ובשר ופרש מה להלן ע"י (נתינה) אף כאן ע"י (נתינה):

פס'. והשורף. ולא המצית את האליתא. ולא המסדר את המערכה. איזה הוא השורף המסייע בשעת השריפה:

פס'. והיתה לכם. ולא לאחרים. לחקת עולם. לבית עולמים. בחדש השביעי. יכול כולו ת"ל בעשור. תענו את נפשותיכם. יכול ישב בחמה או בצינה בשביל שיצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשו. מה מלאכה שחייבין עליו כרת אף עינוי דבר שחייבין עליו כרת. משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן תענו ונאמר להלן (דברים ח) ויענך וירעיבך. מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון. וכל מלאכה לא תעשו. נאמר כאן מלאכה ונאמר במשכן מלאכה. מה מלאכת משכן מלאכה חשובה אף כאן כיוצא בהם. וכל. לרבות אפילו מקצת מלאכה ארג שני חוטין כתב שני אותיות חייב. האזרח. אזהרה לנשי האזרחים. הגר. לרבות נשי הגרים. בתוככם. לרבות נשים ועבדים:

פס'. כי ביום הזה יכפר עליכם. בקרבנות. לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה במסכת יומא. מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ושבינו לבין חבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו ומי שמרצה את חבירו ואין מתרצה עד ג' פעמים חייב לבקש מטו ממנו שכן מצאנו באחי יוסף שנאמר (בראשית נ׳:י״ז) אנא שא נא פשע וגו'. וכן באיוב אומר (איוב ל״ג:כ״ז) ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. וכשם שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה כך אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה לפי שכולם נקראים עינוי נפש. המלך והכלה ירחצו את פניהם ולא כל אדם אלא שורין לו מפה מערב יום הכפורים וסוחטה מבעוד יום ולמחר מעבירה על פניו. והחיה תנעול את הסנדל מפני הסכנה. ואם מתלכלך רגלו בטיט או בצואה רוחץ כדרכו. וכן מי שראה קרי בלילי כפורים טובל כדרכו. ובלבד שלא ישפשף. ואסור בתשמיש המטה. תנו רבנן (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים בין שאמרו להדליק בליל יום כפורים בין שאמרו שלא להדליק לשום מצוה נתכוונו. להדליק שלא יתיחד עם אשתו ויבא לידי תשמיש. שלא להדליק שמא יסתכל בה ויבא לידי הרהור. וצריך לאכול סעודתו מבעוד יום שנאמר מערב עד ערב:

פס'. וכפר הכהן אשר ימשח אותו. זה כהן משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין פי' שהרי צלוחית שמן המשחה נגנזה עם הארון מימות יאשיהו המלך ומאותו הזמן כהנים גדולים נקראים מרובה בגדים על שם ח' כלים שהוא לובש שהרי כהן הדיוט משמש בד' כתנת ומכנסים מצנפת ואבנט מוסיף עליהן כהן גדול חשן ואפוד ומעיל וציץ ולכך אמרנו מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו. לכהן תחת אביו. מלמד שהבן קודם לכל אדם. תחת אביו. בזמן שממלא מקום אביו. ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש. בנין אב לכל בוץ שיהא משל קדש. את. לרבות כלים אחרים. של בין הערבים (שהולך בהן לביתו):

פס'. וכפר את מקדש הקדש. זה לפני לפנים. ואת אהל מועד. זה ההיכל. ואת המזבח. כמשמעו. (ואת). לרבות העזרות. הכהנים. אלו הכהנים. ועל כל עם. אלו ישראל. יכפר. לרבות את הלוים:

פס'. והיתה זאת לכם לחקת עולם. אע"פ שאין קרבנות יום הכפורים מכפר. לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה. להוציא שאר ימים טובים. ויעש כאשר צוה ה' את משה. מלמד שכל הפרשה נאמרה על הסדר. ד"א ויעש כאשר צוה ה' את משה. שהיה אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הגבורה. וכן הכתוב משבחו (מלאכי ב׳:ו׳) תורת אמת היתה בפיהו: